מבלי להטיל ספק בהשפעה האיטלקית על סגנונו של עמנואל הרומי, שהיא בלי ספק סבירה ביותר, רצוני להוכיח כאן, שיש לנהוג זהירות בקביעת השפעה זו. אכן חשב קאסוטו בסוף סקירתו המצוינת על מהדורת בראדי של “מחברות עמנואל” (MGWJ 1928, עמ' 217) להביא ראיות לכך, אבל אין כוחן יפה.

הביטוי “תשקיף מן החלון” בא לו לעמנואל מן “משגיח מן החלונות” (שיר השירים ב, ט). הוא השתמש בתשובה “היא נתנה לי מן העץ”, כי זה פסוק מן התורה. והשאלה שלפני זה “עם מי (כך!) הכתה אותך אשת היועץ?” אינה מניחה מקום לספק במשמעותו של משפט זה. מחברנו משתמש גם במקורות האחרים בפסוקים מן המקרא בדרך היתול ובמובן השונה מן המקור המקראי, כפי שנראה בסמוך. דרך אגב, לפי האיטלקית היה צריך לומר “נתנה לי במַטה” (col bastone) וזו לשון שתיתכן בעברית, שכּן מצינו “נתנה עלי בקולה” (ירמיה יב, יח). “נערים” במשמע פעוטים יאה שימושה גם ללא השפעה איטלקית, על דרך “נער בֹּכֶה” (שמות ב, ו). לעניין “כל עֹרֵב למינו” כבר ציין המהדיר את מקור המאמר התלמודי: “לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו”. מאמר זה קשור קשר הדוק בדברי המחבר יותר מאשר הפתגם האיטלקי שמביא קאסוטו. בתשובה “שופך בוז על נדיבים” – על השאלה “מה תאמר בדם ענבים?” – תישאר המשמעות של “על נדיבים” מעורפלת, אף אם נניח כי “שופך” עניינו “מקיא”. מסתבר יותר שחשב עמנואל על מחציתו השניה של הפסוק “ויתעם בתֹהו לא דרך”, שהרי רצה לומר, כי משנכנס יין כושלות רגלי השתיין. “אם אשכּנה מזרח אני, הוא מערב” כתב עמנואל בוודאי בהשפעת החרוז המפורסם של ר' יהודה הלוי: “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב”.