החיבור הנידון הינו פירוש על דרך המדרש לתורה, בכתב­־יד (בספריה של בית המדרש לרבנים בניו יורק שנכתב ערבית ועברית לסירוגין ע"י מנצור אלדמארי, מחבר תימני, מהמאה ה־15 כנראה.

הוא צוטט הרבה ע"י סופרים תימניים, כגון ע"י דאוד אללוואני בספר מדרש אלוגיד אלמג’ני, שנכתב בסוף המאה ה־15 (ראה נויבואר, קטלוג בודליאנה מס' 2493, שבו כתובים השמות של המחבר וגם של ספרו בערבית), ע"י סאלם שבזי בספרו מדרש חמדת הימים (ראה קטלוג ששון, מס' 345, עמ' 84), המזכיר רק את הספר בשמו העברי (ההוצאה המודפסת של חמדת הימים אינה עומדת לרשותי). קטעים מן החיבור פורסמו ע"י אלכסנדר קאהוט במאמרו (באנגלית): הערות לפירוש התורה בלתי נודע… (ניו יורק, 1892). השתמש בכתב־היד גם הרב מ' מ' כשר בתורה שלמה שלו. אבל שמו העברי של המחבר לא צוין, עד כמה שידוע לי. ברם, המחבר עצמו גילה את שמו העברי באחד מחיבוריו, והוא: חטר בן שלמה.

ההקדמה לשאלות וּתשובות שלו אומרת, לפי ששון (קטלוג מס' 827, יו"ד, עמ' 555 א), כך: שאלות ותשובות חיברם הרב חטר בן שלמה אלדמארי זצ"ל, קאל אלמצנף (= אמר המחבר) מנצור בן סלימאן אלדמארי: אנה קד אתפק לי (= קרה לי) בשנת אתשל"ד לשטרות = 1423… נמצאנו למדים ששמו הערבי היה מנצור, ששם משפחתו היה אלדמארי ושהוא חי בתחלת המאה ה־15. יתר על כן, לפי ששון (שם), הרי שאלה ס"ז (משו"ת הנזכרות) מזכירה את פירושו של המחבר לתורה, הנקרא: סראג' אל עקול; ששון מצטט חמשה קטעים כאלה. בזה נקבעת מעל כל ספק זהותו של חטר בן שלמה עם מחבר החיבור הנידון.

באשר לכינוי חטר, אפשר להניח בבטחון שהיה נפוץ למדי בין יהודי תימן. כותב זה יודע על שלשה מקומות מסתברים בהן נזכר השם: 1) של בעל כתב יד של המדרש הגדול לשמות, שנכתב בתימן בשנת 1475. בקולופון לכתב יד זה אשר שועתק ע"י מרגליות (בקטלוג שלו של כתבי היד העבריים… במוזיאון הבריטי, מס' 349, נאמר בין השאר, כי כתב היד הועתק בשביל מעודד בּיר' חטר הידוע אבן… (שלוש הנקודות המופיעות גם בקטלוג מציינות כי כמה מלים שלאחר מכן בכתב היד לא ניתנות לפיענוח בקלות), 2) שם אביו של פייטן תימני אשר פיוטו: אמונה בידועים כמו נר במנורה, שפורסם בחוברת מעט דבש, ערוך בידי דוד ששון (אוקספורד 1928, עמ' 63) נושא אקרוסטיכון של הא"ב העברי ואחריו המלים סעדיה בן חטר, 3) וכן שם אביו של פייטן תימני אחר, שלמה, מחבר הפיוטים: השקף אלקים ממעון שמים חוסה ורחם על בני אפרים, מי ישמעה קול בת שהיא צופנת, אשר התחלותיהם פורסמו ע"י באכר (Die hebräische und arabische Poesie der Juden Jemens) שטראסבורג, 1910, עמ' 30 של החלק העברי) והודפסו שוב ע״י א״צ אידלסון (דיואן של הפיוט העברי הערבי של יהודי תימן, סינסינטי, 1930, עמ' 275), שמות הפייטן ואביו ניתנו במקור, בכתב היד התימני שתואר ע"י נויבואר וקאולי (קטלוג הספריה הבודליאנית II, מס' 2724, לפי החתימות 1 וכן 2). ואם כותב שורות אלה מציע לדבר רק על הסתברות של שלושת המקרים ולא על ודאות, הרי זה משום שתאריכי שני הפייטנים אינם ידועים כלל: אולם, התאריך הידוע של בעל כתב היד הנזכר (הוא חי בשנת 1425), מאפשר לנו להניח – כי הוא היה בנו של חטר שלנו אשר חי בשנת 1423 (ראה לעיל); כך ייתכן מאד, אף כי לא מתקבל על הדעת, שכל שלושת האנשים היו בני חטר שלנו, אלא שלא נמצאו בינתיים נושאים נוספים של השם.

המבטא של השם נראה להיות חוטר, למרות חוסר הוי"ו והכתיב המלא הנהוג בתימן. נכון הוא שהשם כנראה לא מופיע במקום אחר כשם פרטי עברי, אבל הוא נמצא פעמיים במקרא (ישעיהו יא, א ומשלי יד, ג). בפסוק הראשון (ישעיהו יא, א) יש לו המשמעות, המתאימה גם כאן, של ענף או זמורה. במובן זה יש לנו נושא אחר של אותו שם: סבו של מעתיק תימני, מהמאה ה־15, של שני כתבי יד שתוארו בקטלוג ששון, מס' 541 (עמ' 432 א) ומס' 568 (עמ' 435 א): זכריה בר סעדיה בר חוטר.

מסיבה שקשה לגלותה, נותן ששון, (בקטלוג שלו עמ' 544 ו־545), תעתיק השם של חטר שלנו בחי"ת סגולה (Heter), אשר לא יכולתי למצוא לו דמיון בעברית; מרגליות (בכרך הרביעי של הקטלוג עמ' 48 ב) מעתיקו Khidr (שם ערבי). כנראה מתוך אי־ביטחון בנכונות תעתיק זה, הוא מוסיף בסוגריים את השם באותיות עבריות; ואילו נויבואר וקאולי (בקטלוג שלהם, עמ' 499 א) מעדיפים לא להציע שום תעתיק.

סביר יותר שהשם הוא ערבי: נושאי שמות ערביים אינם נדירים בין יהודי תימן. ואמנם ריקמס בספרו: השמות הפרטיים הדרום – שמיים, (צרפתית) לובין, 1934, כרך I עמ' 90 ב), רושם את חאטארי כשם פרטי ומשווהו עם חטר ועם חוטרי = שרביט.