הערה

ב"לשוננו" כרך א' חוברת א' עמ' 92 משתדל מר אברונין לקיים את התמונה המוזרה, קֵד, שר"ש הנגיד משתמש בה בשיריו. את ראיותיו על קיום מלה זו אפשר לחלק לב' סוגים; הוא מביא: א) ספרי תנ"ך, כ"י (מאוחרים) ושל דפוס, אחדים שהמלה: כמוקד (תהלים ק"ב ד'), המקום היחידי בתנ"ך, שמלה זו נמצאת בו, כתובה שם ב' תיבות: כמו קד; ב) עדותם של הקראי סלמון בן ירוחם ושל ראב"ע, ש"כמוקד" היא ב' מלים.

לעדותם של כ"י בנידון זה, אם אין קבלה בצדם, צריך להתיחס בזהירות כפולה ומכופלת: א) אפשר שהסופר רחק שלא מדעת את הקרובים; ב) אפשר שכתב במתכוון כך, לפי שידע ש"כמו" היא מלה בפני עצמה, ואף שהמלה “קד” לא היתה מובנת לו, תלה זה בחסרון ידיעתו. קרוב לשער, שסבה אחרונה זו היא שגרמה, שהמלים פקחקוח (ישעיה ס"א א'), יפהפיה (ירמיה מ"ו כ'), חלכאים (תהלים י' ז') ועוד נחלקות בכ"י רבים לשתי תיבות. ואם במלים אלו אפשר לו לבעל דין לחלוק ולומר, שיש לנו שם באמת עסק עם נוסחאות שונים, כמו בהללויה, כסיה, ידידיה ומרחביה (עין פסחים קי"ז ע"א), מביא לנו מר אברונין בעצמו דוגמה מאפשרותה של טעות כזו. הוא מספר שראה בהוצאה אחת של ס' השרשים לרד"ק שרש “יקד” את המלה “כמו קד” בפסוק הנ"ל חלוקה לשתים. לרדיק בודאי לא היתה נוסחה כזו; לא רק שבס' המכלול שלו לא נמצא משקל “עֵל”, משקלו של קֵד לפי הטרמינולוגיה של רד"ק, אלא גם במקום הנזכר הוא מביא במשקל אחד מלה זו ומלת מוֹקדָה (ויקרא ו' ב'), מלה שא"א לשקול אותה ע"מ קֵד בשום אופן. על כרחנו צריכים אנו לזקוף אופן כתיבה זה על חשבונו של מסדר אותיות טועה (קרוב יותר לתלות הטעות בו מבסופר, לפי שבהוצאות האחרות של ס' זה נמצא: כמוקד). עדותו של סלמון הורעה לפי דבריו של מר א. בעצמו (סל' היה קורא כנראה כל מלה שאפשר לה להחלק לשתים – ב' מלים: כימות – כי מות, אע"פ שהוא מפרש אותה כמלה אחת). נשארה עדותו של ראב"ע, אבל כמעט שאין שום ספק שראב"ע לא כוון לכתיבת המלה. אין ראב"ע עשוי לטפל בשנויי נוסחאות בתנ"ך, אלא אגב דקדוק המלה ופרושה שהוא עוסק בהם (השוה למשל פרושו הארוך והקצר לשמות כ"ה ל"א ופרושו לישעיה ל"ג ז' וס"א א', לתהלים י' ח' וכ"ג ד', גם ספרו מאזנים הוצ' היידנהיים י"ז ע"א ע"ד “הלה”, בדברים ל"ב ו'), וכאן הרי יהיה עקר חסר מן הספר, לפי שאת המלה קד, שעכ"פ אינה נמצאת במקום אחר, אין הוא מפרש כלל. מוכרחים אנו לומר, שראב"ע מכוון גם כאן לפרוש המלה, ור"ל שצריך לפרשה: כמו מוקד (עשה"כ: כמו אש באיוב כ"ח ה' וכדומה). סגנון זה אנו מוצאים גם במקומות אחרים בפרושי ראב"ע, למשל בתהלים קט"ז י"ב הוא אומר: ולפי דעתי שהיא (תגמולוהי) שתי מלות, אע"פ שהיא חסרת אלף ר"ל תגמול אלהי, ובאמת היא חסרת א' ול', אלא מכיון שיש ל' בתגמולוהי, אין המלה חסרה אות זו לפי דעתו, ולפיכך אין הוא כותב שכמוקד חסרה “מו”), כמו: לפלמוני… עדן, בבל ובמה; בפרושו לבראשית י"א ט' הוא אומר: בבל שתי מלות ואלף חסר, ועין גם פרושו לברא' ל' י"א (בָגד).

מה שנוגע לר"ש הנגיד, הוא נהג כאן מנהג שנהגו גם משוררים אחרים. כידוע התירו המשוררים העברים לעצמם, כשהמשקל צריך לכך, להסתפק בחלק מהמלה בלבד. ר"ש בן גבירול כותב למשל בשירו: “הפרש לילה” נבוכד במקום נבוכדנצר (ראה שירי רשב"ג מהדורת ביאליק־רבניצקי עמ' 16 ש' 18¹). על דבר זה כבר העיר גייגר בספרו הגרמני שלמה בן גבירול (עמ' 123 הערה 38) ואפשר גם בשירו: “קום הזמן” אישון – אישון בת עין (שם עמ' 66, הגהתי כך במקום אטון); עין (מאמרי במונטסשריפט 1926 עמ' 23). ריב"ג מפרש באופן זה כמה מלים בתנ"ך ובתוכן: נצרים ירמיה ד' ט"ז), אותן המתיחשות אל נבוכדנצר, כלומר, מלה שנשמט החלק הראשון שבה; הוא מביא דגמאות מהשפה הערבית וחרוז ערבי, שהמשורר השתמש שם באות אחת במקום מלה (ס' הרקמה, מהד' גולדברג־קירכהיים עמ' 157 ועמ' 164, וילנסקי עמ' רעו–רע"ז ורפ"ח ש' 8; בתרגומו העברי של אבן תבון חסר החרוז הערבי, ואני השלמתיו עפ"י גופו הערבי של הספר). המלה קד לא היתה ולא נבראה לפי זה אלא לצרך המשקל!