בגליון כ"ג (קכ"ג) של “כתובים” כותב מר גבריאל פישמן: “מודעת היא כי השם משומד נגזר מהפעל ‘שמד’, זאת אומרת שהוא נשמד ונכרת מקהל ישראל” ומביא דברי רמב"ן בזה (בתור קוריזום מענין הוא שייטליש מביא דברי רמב"ן אלו בספרו “מבוא הלשון” בב' מקומות – ד' ע"ב וט"ו ע"א – ובשניהם הוא אומר, שהפסוק “בן נכר” נמצא בבשלח!). גם מר א. י' ב' ב"קרית ספר" (שנה ה' עמ' 15) אומר בפשיטות כך, מתקשה בהתמונה ‘משועמד’ ושואל: “האם מומר לאלילות קלסית ולאשלם אינו משומד?”.

הדבר אינו פשוט כ"כ כמו שהוא נראה לכאורה, בזה שהגזרה משורש “שמד” אינה מחוורת כבר הרגיש מדקדק בן המאה הי"ג; מן “שמד” היו צריכים לומר “מֻשמד” מבנין הָפעל, לפי שבנין פִעל שלו לא נמצא בתנ"כ ואין לנו רשות להשתמש בו (עיין “קונטרס בדקדוק שפת עבר” מהדורת ש"א פוזננסקי, ברלין תרנ"ד). כשנעיין בדבר נמצא, שגם שמד שבתלמוד קשה לומר שהוא משורש זה. לפי שפעולת השמידה היא גמר מעשה ונעשית ברגע אחד, ובתלמוד אנו מוצאים “בשעת השמד”, המורה על פעולה ממושכה. במשמעות “משומד” יש כעין מחלוקת בין הגאונים, ר' סעדיה גאון בספרו “האמונות והדעות” (מאמר ה') כותב: הממרה הוא מי ששם לעצמו חק לחלק על מצוה אחת תמיד, וקדמונינו קוראים אותו משומד (המלה “משומד” נמצאת גם בגופו הערבי של הס', מהד' לנדויאר עמ' 175), כלומר רסיג מכנה לחוטא מסוג ידוע, גם אם הוא יהודי, משומד. ר' האיי גאון גוזר כידוע מלה זו מן “עמד” בסורית, שמשמעותו “טבול”; את דבריו מביאים ר' משה בן עזרא בספרו על הפואטיקה (בתרגומו של הלפּר עמ' נ"ח). ור' שלמה בן פרחון בספרו “מחברת הערוך” (בחלק הדקדוק שלו, דף ב' עמ' ד' ובהמלון ערך “שגע”). שניהם אומרים, שנקרא כך על שם הטבילה במים, ואם כן הוא כנוי רק לנוצרי, בין שהוא נוצרי מעיקרו, או יהודי שהתנצר, ואינו כנוי של גנאי (המלה היא לפי זה מבנין שפעל, ועקרה “משועמד”, אלא שנפלה העין; בסורית עצמה לא נמצא “שעמד”). ש"א פוזננסקי מעיר במהדורתו במקום הנ"ל שר"י הלוי בספ' הכוזרי (מאמר ג' פרק ס"ה, מהד' הירשפלד עמ' 212) כותב: ואמא אצחאב ישו פהם אלמשעמדים; בעברית: אבל סיעתו של ישו והם המשעמדים; הרי לנו בפירוש שהוא מכנה את הנוצרים מעקרם (ורק אותם) בשם זה. לפי עדותו של צונץ לס' בן פרחון הנ"ל נמצאת המלה משעמדים גם בס' יוחסין דפוס ראשון וס' המלמד כ"י.

בעת החדשה כתב גייגר בעתון “צייטשריפט ד' מורגנלדישה גולשאפט” (1878 עמ' 373) שמשומד (וכן שמד שבתלמוד) הוא אפשר משורש “שמד” בסורית, שיש לו לפעמים גם משמעות הרדף על עניני דת, המיר דת, וכדומה.