להיטותם של כמה חוקרים ומבקרים במקומותינו לסווג כל שני וחמישי את הספרות העברית הנכתבת בישראל לדורות, זרמים ואסכולות, שיעשעה אותי גם בשנות השבעים והשישים. בהקשר אחר אמר הפוטורולוג הרמן כהן (דודנו של פנחס ספיר): סתם איכר נוטע אילן (ואני מציע תיקון: חרוב) ומחכה עד שייתן פירות. לא כן איכר יהודי. הוא עוקר את החרוב כל שני וחמישי, לראות אם כבר העמיקו שורשיו.
אין חרוב־אינסטֶנט, נֵס־חרוב. לא כל חצי־שעה נולדים דורות ספרותיים חדשים, מודרניסטים מנצחים שומרי־חומות, אליגוריסטים את הריאליסטים, פוסט־ריאליסטים את הסוריאליסטים. להיטות כזאת טובה לצור בה את פי־הצלוחית, קישקוש1 בגרוש לתועמלנים ויחצ"נים, לא לביקורת. סבלנות איכרים, עמא פזיזא!
רק תופעה אחת, מרגשת ומשמחת, אולי ייחדה את שנות השמונים. פעם ראשונה בתולדותיה הקצרות לערך של הספרות העברית החדשה, כותבים היום בישראל ארבעה דורות, ורובם הגדל של קוראיהם נולדו בעברית. בימים אלה מלאו שמונים וחמש למשורר ש. שלום, שמעיין־יצירתו עודו נובע. בקצה האחר, בני העשרים והשלושים, שביכורי־יצירתם ראו אור בשנות השמונים וזכו לביקורות נלהבות ולעשרות־אלפי קוראים ואוהבים. ובין אלה עשרות מספרים פוריים, נקראים, נחשבים יותר ונחשבים פחות, שאת כולם מתעקשים לדחוק לתוך שלוש־ארבע מיטות־סדום דוריות ואחרות.
ודבר שני, שבשנות השמונים הוא ודאות: ספרות עברית היא ספרות ישראלית, ואין שחר לדיבורים על התקיימותה כמהות נבדלת ואוטונומית, מחוץ לטריטוריה הזאת. ואשר לשאר: שובו למשל החרוב. הניחו לשורשים.
חכו קצת. שבעים שנה, למשל.
מאזנים, פברואר־מרס 1990
- “קיקשוש”במקור – הערת פב"י. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.