בכתב־יד ספר “סדר חיבור ברכות”, הידוע גם בשם “מחזור טורין”¹, נמצא “קרובה” לשבת הגדול מהפיטן חננאל ב"ר אמנון, פיטן בלתי ידוע². את הקרובה פירסם בדפוס ישראל דוידזון³.

בקרובה כלולים הרבה דינים מהלכות פסח, המו"ל לא העיר כלום בדבר המקורות, ובכמה מקומות קשה לעמוד על כוונת הפיטן בלי הגהה, ואציין לדוגמא:

א. הילכות ביעור באומץ / להשבית שאור וחמץ / ומצותו בנר זית להאמץ / ולברך על ביעור חמץ (שם עמ' 261). הטור והשו"ע (סי' תלג) פסקו שאין בודקין את החמץ לאור נר של שמן, וכן המנהג ברוב המקומות, אך נמצאו מקומות בודדים שהקילו לבדוק גם בנר של שמן, וקצת פוסקים השתדלו למצוא היתר למנהגם. הכלבו משתדל להתיר, והוא כותב: “ואם תאמר היאך יכניס נר של שמן בחורין ובסדקין, יש לומר שעושה כמו שעושין בקצת מקומות שחוקקין ראש מקל של עץ ונותנים נר שמן בתוכו ומטלטלין אותו בתוך הבית”.

ובס' בית דוד (סי' קנז, הובא באשל אברהם אורח חיים, סי' תלג, אות ב) כותב, שבויניציאה נוהגים לבדוק לאור נר של שמן. ונדחק לקיים מנהגם. בכל אופן דברי הפיטן “מצותו בנר זית” תמוהים ולא ידועה לנו “מצוה” זו ממקור אחר. גם הכנוי “נר זית” במקום “נר שמן”, הוא בלתי רגיל.

יש לשער כי “זית” הוא טעות מעתיק, ובמקור היה כתוב “זיוו להאמץ”, וזה נתינת טעם למה “מצותו בנר”, ומקורו בדברי התלמוד בטעם הבדיקה לאור הנר:מפני שאור הנר יפה לבדיקה" (פסחים ח, א). שני הווי"ן שב"זיוו" נתחברו יחד בכתב היד, ונדמה להמעתיק כאות ת', והעתיק “זית”, וכך נוצר נוסח משונה “מצוותו בנר זית”.

ב. ובהתחלת שש לשרוף באש / ומהנאת חמץ להתיאש / והמופקד מוכרין בשש / לזרים ולא לבני שש (שם). לכאורה “בני שש” בא ככנוי לישראלים בנגוד לזרים, אבל אין כל יסוד לכנוי מוזר זה. ברור שמקורו של הפיטן, דברי התלמוד (פסחים יג, א): “שעה ראשונה אמר לו המתן, שניה אמר לו המתן, שלישית אמר לו המתן, רביעית אמר לו המתן, חמישית אמר לו צא ומוכרה בשוק”. ובתלמוד נשאלה השאלה, אם מותר למכור גם לישראל, והמסקנא היא “צא ומוכרן לנכרי”, ובהתאם לזה אומר הפיטן: “והמופקד מוכרין בשש לזרים”.

והנה לפי התלמוד זמן מכירת חמץ המופקד הוא רק משעה חמישית, ועד אז עליו לחכות אולי יבא בעל הפקדון. וגם ר' יוסף טוב עלם ביוצר לשבת הגדול כותב: “שלים ארבע ולא אתא לנכרי וזבן לה”. והרמב"ם (הל' שאלה ופקדון, פ"ז ה"ג) כותב: “לא יגע בו עד שעה חמישית”.

מעתה נראה שעלינו להגיה לשון הפיטן, ובמקום “לא לבני שש”, שאין לזה כל מובן, צ"ל: “ולא לפני חמש”, בהתאם למה שבארנו.

פתרון חידה    🔗

בדיואן לר' יהודה אריה ממודינא (מהדורת ד"ר ש' ברנשטיין, פילדלפיה תרצ"ב, עמ' 158, סי' קנ) נמצאת החידה דלהלן:

חצי כף איש קטנה עם

מחברת לעמודים

ועם נתן מקום קבר

אלי אבות ונכבדים

בחברת דג מעט כפוף

ודג פשוט כנצמדים

ראה קורא ובם אדני

שמי תמצא מיוסדים.

על החידה רשום: “חידה על שם יוחנן”. אך באיזה אופן מרומז כאן השם יוחנן לא נתפרש. לדעתי פתרון החידה הוא כך:

חצי האות כף בערך מספרי הוא י', מחברת לעמודים רמז לו': “ועם נתן מקום קבר אלי אבות”, מלת “עם” צריך לקרא בפתח, וזה רמז לאות ח', על שם “בני חת”; “דג מעט כפוף”, דג בארמית הוא “נון” ורמז לנ' כפופה; “ודג פשוט” רמז לן' פשוטה. ביחד אותיות השם “יוחנן”.