איזו דמות היתה בימים ההם לחיי החברה בראשון לציון?
אַחוָה ורעות מצוינים שררו בין כל המתישבים, ולא הבדילו כלל מאיזה ארץ מוצאו, אם עולה פולין הוא או אוּקרַינה או ליטא, הבדלים כאלה לא היו מובנים כלל. והיה אז נוער מעניֵן במושבה, שהכניס חיים ועליצות. הליצן שבינינו היה ר' יהודה גרוזובסקי.1 צעיר עליז, בהִכנסו לאיזו מסיבה לא היה אומר שלום מעולם ולא תוקע יד לחברו, אלא נוגח במצחו המפורזל בפדחת חברו עד זעזוע המוח.
הנוער הזה היה מאוחד בשמחות ויגונים של חבריו בכל תפוצות ארצנו.2 הנה יחזקאל סוחובולסקי3 הולך להתחתן בירושלים. כלום אנחנו נסתפק בברכה טלגרפית גרידא, כמנהג הגולה? לא מיניהו ולא מקצתו! בערב חג הסוכות שנת תרמ“ט, באמצע הלילה, רתמו עגלות, וכאיש אחד כל הנוער הראשוני עזבו את ראשון בקול המון חוגג ועלו ירושלימה לחתונת יחזקאל סוחובולסקי (דנין), שנכנס לחופה בעיר הקדושה עם בת יהושע ילין.4 סרנו כלנו למרכז הפרולטרי של הימים ההם, הוא המלון של פינקלשטין החלבן, המלון היחידי מחוץ לחומת העיר. הוא נמצא באמצע השדה בין ירושלים המוקפת חומה ובין הישוב הפעוט, אי אלה בתים של השכונות החדשות “משכנות” ו”מחנה יהודה" בתחילת הִבנותם.5 מסביב היה שדה ריק זרוי אבנים וסלעי מגור.
היו בינינו כאלה שבִּקרו בפעם הראשונה בירושלים, וביום חג הסוכות בבוקר קמנו כאיש אחד ללכת אל הכותל. בדרך התלוצצנו על חשבון הירושלמים הצעירים, חבושי שטריימלין, שפאותיהם מגיעות להם עד לחגורתם, ועוד מיני בריות משונות שפגשנו בדרך והם זרים לנו, בני המערב. במצב רוח מרומם הגענו עד הכותל. פה מצאנו המון יהודים ויהודיות בכל מיני תלבושות, עומדים ומתפללים בלחש, מזמזמים פסוקי תהלים בנעימה מונוטונית. הזקנות לוחצות את מצחן אל אבני הקיר ומרטיבות אותן בדמעותיהן. חבילתנו התפרדה וכל אחד נדחק לפִנה אחרת, ונתן חלקו לקודשת ימי קדם.
הילינים סִדרו סוכה ענקית בטעם מזרחי, מקֻשטת בעשרות פרוכות שקִבצו מבתי הכנסת, כולן מרוקמות כסף וזהב, אנדרלמוסיה של צבעים ואֶרֶג יקר: משי, קטיפה, צמר ועוד. כֻּלה דמתה לאפריון שעשו למלך שלמה בשעתו. בשלשת הימים ששהינו בירושלים לא הורשה אף לאחד מן השושבינים שבאו מהמושבות לטעום איזה מאכל מחוץ לסוכתם. בקר, צהרים וערב ערכו לנו שולחן מלא כל טוב, ור' יהודה גרוזובסקי, הליצן של החבורה, מלא אמצאות כיצד לשמח חתן וכלה וכל המסובין.
באותה השנה [תרמ“ט] בא גם תורו של יעקב שלמה חזנוב הגְדרתי להִכנס לחופה ולמעשים טובים.6 אף צעיר אחד לא נשאר בראשון. כל העגלות רותמו, וכרוז יצא שכל דצריך יתי ויסע – ומי לא יקח חלק בשמחת הביל”ויי שלנו עם החלוצה הגוצה שחורת העינים![302] גדרה הפעוטה נהפכה בין לילה למטרפולין.
ויהי היום, בא אלינו רץ והודיע כי גדרה במצור: שתו עליהם סביב אנשי הכפרים השכנים, וכל הלילה לא פסקו יריות על הנצורים. מִהרו ורתמו שוב את העגלות, וכחתף נהרו לגדרה. התקרבותנו הפילה פחד על התוקפים, והתפזרו.
כדאי הדבר להזכיר עד כמה היה בין המתישבים הראשונים קשר האחים, שכל דבר נגע בלב כֻּלם. כעין משפחה אחת חיינו. היכן הם הימים ההם? אם נפגשים לפרקים כעת עם השרידים היחִדים מהזמן ההוא, פשוט געגועים תֹקְפים אותנו לימים הראשונים. אם להשוות הימים ההם להאידנה, כמו ימי האביב החמים מלאי פרחים ורֵחות עדינים לימי החורף מכוסי שלג קר, ואפילו אור השמש כאִלו דועכה.
בנוער הראשוני התקיים דבר מוזר שלא חזה הנביא מראש. כאן החזיקו יותר משבעה גברים בצעירה אחת. עלמה אחת כמעט יחידה היתה בכל המושבה, והבחורים הסתובבו סביבה כמו הדבורים העמלנים סביב המלכה, וחזון של נשואין רחק מראשון [לציון]. והנה קרה מקרה שגם ראשון נפקדה. לפונדקאית [לבעלת הפונדק] האלמנה נזדמן איזה בחור משונה, עוית עִותה את פניו, שהתרצה לשאת את בתה העלובה שלקתה בחטוטרת. ראשון צהלה ושמחה. כֻּלם מתכוננים ללילה – ליל הכנסת הזוג המאושר תחת החופה. באו אורחים מכל הסביבה, גם מיפו, ואף גדרה השיבה חובה להשתתף בשמחתנו. והנה הופיעו בהסח הדעת גם בנות הבסרבים היפיפיות, והנוער הראשוני המלא געגועים למין היפה הֻקסם באחת מיֹפיָן, ויצאו במחול שגעוני עד דלא ידעו. מרוב התלהבות שלח כל אחד בפני עצמו לקנות יין על חשבונו, והדִצָה והחדוה הגיעו למרום.
השעה כבר מאוחרת, והנה נכנס הסתת הידוע, ידיד הנוער, מר אהרון איזנברג שגר עם משפחתו בודי אל־חנין.7 לנגדו התפרצו כרגע מכל העברים עם בקבוקי יין וכוסות להעניקו מדם הענבים, ונרתעו לאחור בראותם על פניו עקבות של דמעות מהולות בדם לבו.
מה קרה! מה קרה?
נחוצה עזרה!
ונשתתקו פתאום ההלולא והחנגא, ואחד אחד התחמק בלי אומר ודברים. עברו אך רגעי מספר וברחוב הראשי כבר התאסף הנוער, מזוין בְּקתות של מעדרים ואלות והקיף את הסתת החביב עליו, שעמד בראש מורד, שותק ודמעות חונקות לו בגרונו. דממה כלפני הסער. והנה ניתן אות, והגדוד זז בבהלה לעבר ואדי איל חנין.
-
יהודה גרוזובסקי (לימים גור), יליד מינסק (1862), עלה לארץ בסיוון תרמ“ז (מאי 1887). לימים בלשן, מורה לעברית (מראשוני מיישמי שיטת “עברית בעברית”), מחבר ספרי לימוד ומילונים, פובליציסט, ממנהלי אפ”ק, רוכש אדמות וחבר ועד הלשון, ראו תדהר, אנציקלופדיה, עמ' 244, 2063. ↩
-
הכותב משתמש בביטוי “כל תפוצות ארצנו”, במקום שהיום היינו משתמשים בביטוי “כל פינות ארצנו” או “כל רחבי ארצנו”. השימוש במילה “תפוצות” מתבהר כשזוכרים שהיישוב בארץ היה קטן ומפוזר. ↩
-
יחזקאל סוחובולסקי, יליד ביאליסטוק (1868), עלה לארץ ב־1886, היה פועל בכרמי ראשון לציון ושותף בייסוד האגודה הראשונה של הפועלים העבריים בארץ. לימים עבר ליפו והיה ממקימי אחוזת בית. בשנת 1911 החליף את שם משפחתו לדנין, ראו תדהר, אנציקלופדיה, עמ' 480. ↩
-
יהושע ילין, סוחר, יליד ירושלים (1843), ממייסדי נחלת שבעה, אבן ישראל ומזכרת משה, רחל שנישאה ליחזקאל סוחובולסקי, הייתה אחותו של הבלשן דוד ילין, שלימים ייסד בירושלים את “בית המדרש למורים העברי” (ב־1913) וניהל אותו בשנותיו הראשונות, מרצה באוניברסיטה העברית וממנהיגי היישוב, ראו ליסק, תולדות היישוב, עמ‘ 743; תדהר, שם, עמ’ 706. ↩
-
משכנות שאננים נוסדה ב־1860 ביזמת משה מונטיפיורי. מחנה יהודה נוסדה ב־1887 והייתה יזמה מסחרית של יוסף נבון, ראו בן־אריה, עיר בראי תקופה, עמ‘ 115–109; קרק ואורן־נורדהיים, ירושלים וסביבותיה, עמ’ 150–146, 155–158. ↩
-
יעקב שלמה חזנוב היה ביל"ויי יליד פלך מוהילוב (1861). הוא הגיע לארץ ב־1884 אחרי שעבד שנתיים בסמירנה, טורקיה, כדי לחסוך כסף. עבד במקוה ישראל ובראשון לציון וב־1885 היה ממייסדי גדרה. איכר, בעל מלאכה, בר אוריין ונואם שנון, ראו תדהר, אנציקלופדיה, עמ' 736. ↩
-
אהרון איזנברג, יליד פינסק, רוסיה (1863), תלמיד חכם שנחשב לעילוי. עלה לארץ בנובמבר 1884 עם אשתו וילדיו הפעוטים. בעקבות ביקור בראשון לציון חזר ליפו, למד סתתות, ובחזרתו לראשון לציון קיבל בקבלנות עבודות סתתות, בין השאר לבניית בית הכנסת ואורוות הברון. בשנת 1887 רכש מראובן לרר אדמה בוואדי אל חנין, ראו תדהר, שם, עמ' 982. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.