בימים ההם היינו אני וחברי הורוויץ הגננים הראשיים בגן הברון פה בראשון לציון. כסף לא נחשב לכלום, וחופש גמור היה לנו בעבודתנו. עבודות חשובות ונסיונות מדעיים למכביר, בכל מיני צמחים, נעשו אז על ידינו.1 ועוזרים היו תחת ידינו חמִשה ילדים מבני האכרים. אחד מהם היה יתום אומלל, בן הנרצח מר ילובסקי הנפח מואדי חנין, אותו המקרה המעציב שהרעיש את הלבבות בזמנו.
בימינו התחילה פתח תקוה החרבה להתנער מעפרה, וכעשרים ושמונה בתי אב מאזרחיה נתקבלו להתמך מידי הנדיב, אבל להנהלה מיוחדת עבורם עוד לא זכו. למען לא לקפח שכר בריה עלובה זו הנקראת פקידות, שלחו להתם את חברי הורוויץ לפתח את העבודה בפתח תקוה. בו כללו את כל משרות הפקידות ביחד, והוא היה בא כח כֻּלם.
חברי הורוויץ חסר לי בחורף ההוא מכל חברינו. למלא את מקומו בראשון שלחו את הגנן בכור, ספרדי מבוגרי מקוה ישראל הראשונים, שמִלא את כרסו תורת עבד אל עזיז, פלאח מיעזור2 שכִּהן אז בתור מדריך לגידול ירקות בבית הספר החקלאי העברי.3 בתקופת הגנן בכור עִבדו בפרדס חלקה הגונה של ירקות בהשקיה, והפקידות שלנו אכלה לשובע צנון וחזרת ושאר ירקות כל ימות השנה.
ישיבתו של חברי הורוויץ בפתח תקוה לא האריכה ימים. אברהם בריל חזר לארץ, הסנונית הראשונה מהמחזור שדיגור שָׁלח מזכרון יעקב פריזה לשם השתלמות. מיד מינו אותו פקיד מנהל לעניני פתח תקוה.
בינתים התיַשבו המשפחות בבאר טוביה, ואת חברי הורוויץ, אחרי שהביא את אמו ואחותו מרוסיה, העתיקו לבאר טוביה בתור מנהל המשק, אחרי שנמאסה המושבה על הגנן לוסטגרט ועזב את הארץ לחלוטין.
הורוויץ הספיק להיות מנהל המושבה באר טוביה איזה שנים. הוא הכניס בשכלול באר טוביה את כל מרצו, ונִהל את עניָני המושבה ביד נאמנה. השדוך בין הבסרבים ובין פקידי הברון לא עלה יפה, הפקידים חפצו לשעבדם, והם טענו שהכל קנו במיטב כספם ולא חפצו להרכין ראשם בפני האפטרופסות. אחד אחד השתמטו וברחו מהמערכה, עד שהגיע היום ובאר טוביה עברה לגמרי לרשות חובבי ציון והברון שלח ידיו ממנה.4
הורוויץ קִבל פקודה שישוב לראשון לציון להיות שוב עוזר גנן לקוולן הסבוי,5 כי כן גורלנו ומנת חלקנו. גורלות שנינו הלכו צמודים יחד, ולא חסרו עליות וירידות, תמורות וטלטולים, שנפשו השקטה סבלה מהם הרבה. אבל גם הוא לא התחרט: גם הוא בנה לו בית ויסד לו גן במקום הזה.6
-
ראו מאמרו של פוחצ'בסקי “נסיוניותינו על פי יזמת הברון אדמונד”, נספח המאמרים. ↩
- יעזור נקראת היום אזור. ↩
-
אחרי לימודיו במקוה ישראל נשלח בכור ניסים אלחדף בידי כי"ח ללמוד חקלאות בוורסאי. היה גנן אצל יוסטינוב במושבה הגרמנית ביפו, ומ־1886 היה גנן במושבות הברון – הראשון מבני היישוב הישן שכיהן במשרה זו. לבסוף התיישב ביסוד המעלה, ראו אהרנסון, הברון, עמ' 123–122. ↩
-
את באר טוביה הקימה אגודת חובבי ציון מבסרביה והברון תמך בה. התנאי לתמיכת הברון היה ויתור המתיישבים על זכויות בקרקע ובנכסי המושבה והפיכתם שכירי יום. רוב המתיישבים סירבו לקבל את התנאים, התמיכה בהם הוסרה והאדמות נמסרו לעיבוד אריסים ערבים. נראה ששירותו של הורוויץ שם היה בשלב שנוהלה בו המושבה כחוות ניסיונות של הברון. אחר כך רכשה אגודת חובבי ציון את כל השטח ונעשה ניסיון התיישבות חדש, לפי אהרנסון, שלבים, עמ‘ 48– 49; גבתי, 100 שנות, א, עמ’ 63. ↩
-
קוולן היה אלכהוליסט. לא ברור מתי שב הורוויץ לראשון לציון. לפי המשך הזיכרונות קרה הדבר ב־1892 או ב־1893. ↩
-
גרשון הורוויץ התחתן עם רחל פפירמייסטר, בתו של אהרון פפירמייסטר ואחייניתו של ברוך פפירמייסטר, שתרם כזכור את צריפו לספרייה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.