גם הישוב היהודי ביפו גדל מיום ליום, וצר נעשה להם להסתופף בחצרות הערבים. ויבנו להם שכונה חדשה “נוה צדק”,1 שהיא כולה יהודית טהורה, ואחריה “נוה שלום”2 המעורבת עם הערביים. הקהילה העברית ביפו הלכה וגדלה, אך לדבר אחד אין דואג: לבית אולפנה, והילדים גדלו פרא. והנה גם כאן קם גואל מבית חנקין־בלקינד.3 ישראל בלקינד הידוע, מכרנו מכבר, ואביו, הישיש היקר מר מאיר בלקינד, שִׁינסו מתניהם, ובידים ריקות, רק בלב פתוח, פתחו בית ספר עברי ראשון ב“נוה שלום”.4 המורים היו ישראל בעצמו, אביו ר' מאיר בלקינד, איש תרומות ויקר רוח שזה גם היה מקצועו ברוסיה, ובשביל למשוך גם את ילדי הספרדים סִפחו להם איזה חכם ספרדי למורה.
בלי תשלום שכר למוד, ואין תומך בידם, באיזה קושי החזיקו מעמד. וכאשר כשל כבר כח סבל,5 בא מר “אחד העם” לעזרתם, ובהשתדלותו תמכו “חובבי ציון” באודיסה במוסד.6 יחד עמהם נתנו גם “כל ישראל חברים” את עזרתם. לא ארכו הימים ובית הספר כבר התחלק לשנים – בית ספר קטן לבנים ובית ספר גדול לבנות.7 יהודי עשיר מסבריאן, מר יצחק פיינברג, בשמעו שנמצא בית ספר לבנות ביפו נדב לבנין מפואר – הבנין הצבורי היותר יפה בכל יפו בזמנו, טרם שחלמו על דבר תל אביב.8 מהגרעין הצנום השתגשג ונעשה ברבות הימים האילן הענפי [מסועף] של רשת בתי ספר ביפו ובתל אביב, אשר תקציבם השנתי דהאידנא9 עולה פי שנים מאשר שכרו של כל הישוב בכל ארץ ישראל אז.
-
נוה צדק נבנתה ב־1887 (תרמ"ז) בצפון־מזרח יפו, על אדמה שקנתה חברת “עזרת ישראל” ב־1885, ראו שם, היישוב, עמ' 128–127. ↩
-
שכונת נוה שלום נבנתה ב־1890 (תר"ן) בידי זרח ברנט, שקנה את האדמה, בנה בתים ומכרם לבעלי מלאכה, ראו שם, עמ' 129–128. ↩
-
יהושע חנקין היה נשוי לאולגה, אחותו של ישראל בלקינד. מנדל, אחיו של יהושע, היה נשוי לסוניה, אחותו הצעירה של ישראל בלקינד. ↩
-
בית הספר בנוה שלום נבנה ב־1889, ראו אלבוים־דרור, החינוך, עמ' 134–131. ↩
-
בית הספר הפרטי בנוה שלום נסגר כשנתיים לאחר הקמתו, ראו שם. ↩
-
בית הספר הפרטי היה לבית ספר ציבורי בסוף 1892, ראו שם. ↩
-
באוקטובר 1892 הוקם בית ספר לבנים ביפו ושלושה חודשים לאחר מכן הוקם בית הספר לבנות. תנועת חובבי ציון ותנועת כי“ח קיבלו על עצמם את הניהול והתמיכה. רוב המורים היו חברי אגודת בני משה. מטרתם הייתה חינוך עברי לאומי. בשנת 1902 נמסר בית הספר לבנים לניהול כי”ח, בגלל ההתנגדות לחינוך מודרני לבנים. בית הספר לבנות נמסר לוועד האודסאי של חובבי ציון. אחד העם ראה בחינוך הבנות השקעה בדור הבא שכן הן יהיו ל“משכילות עבריות” ויגדלו את ילדיהן על הערכים שרכשו בבית הספר, ראו אלבוים־דרור, החינוך, עמ' 135, 152–151. ↩
-
בניין בית הספר לבנות הוא הבניין שהיום נמצא בו “מרכז סוזן דלל” בנוה צדק. ↩
-
דהיינו תקציבם השנתי בסוף שנות העשרים של המאה העשרים. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.