והנה פצצה, בדרום הארץ נתפסו שני צעירים יהודים שעסקו בריגול, ועל ידי מאסרם נתגלה הקשר של מוסד שלם של מרגלים לטובת האנגלים.1 עוון הריגול הזה נמתח על כל הישוב היהודי, וכל הזכויות שלנו נמחו כעשן כלה.
בתור נקמה התנפל הפשה מירושלים בכבודו ובעצמו עם גדוד שלם של שוטרים וצבא על המושבות באופן פתאומי, וחטפו את כל הגברים [בני] פחות מששים שנה ושלחו אותם לעבוד בצבא.2 כעת לא עזר שום דבר, אפילו כל הון, והמסכנים שנפלו בפח אבדו לנצח. מעטים מאוד מהם נשארו בחיים, כי היו טרף לשִׁנֵי המחלות, כל מיני טיפוּסים, ששררו בצבא מגודל הרעב והאי ניקיון ששלטו שליטה בלתי מוגבלה בצבא הטורקי. ובפרט התיחסו אליהם כאל בוגדים – כל יהודי בארץ היה נחשב למרגל.
באותו יום אסרו את טובי המושבה והושיבו אותם ברמלה, מבלי דעת מה פשעם. אחרי כן הוּבלו לירושלים, ושם ישבו במאסר.3 אחרי חקירות ודרישות הרבה, שוחררו ברגע שנשברה החזית בעזה.4 ואחד, היותר צעיר, הספיקו לשלוח לגדוד, והתגלגל בכל שבעת מדורי גהנום. עד גמר המלחמה עברו עליו כל מיני הרפתקאות, וזכִנו לראות אותו ששב – אחד מאלף. אך סוף סוף לא האריך ימים, ובמיטב שנותיו עזב אותנו והלך למנוחות.
ג’מל פשה נשא נאום באיזה מקום, והתבטא שידוע לו שהיהודים מחכים בכליון עינַים לבוא האנגלים כחתן המחכה לכלתו, “אך דעו לכם שעד שיספיקו האנגלים להִכנס לא אשאיר אף אבן על אבן מהישוב העברי בארץ”.5 והישוב הרגיש את עצמו כנידון למות בימיו האחרונים. התהלכנו כצללים. נלקח מאתנו כל המרץ, והחיים אִבדו לגמרי את ערכם.
-
חברי ניל"י אספו והעבירו לבריטים במצרים מידע על פעילות הצבא הטורקי בארץ. בראש הרשת עמד אהרון אהרנסון וחברי הרשת היו מבני המושבות. בספטמבר 1917 נלכדה יונת דואר של הארגון והחל מצוד אחרי חבריו. כעבור שבועיים נתפס נעמן בלקינד באזור עזה ואתו רשימת החברים ותכניותיהם. נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי נתלו בדמשק בדצמבר 1917, ראו חובב, לקסיקון, עמ‘ 171; אפרתי, ממשבר לתקווה, עמ’ 32; גלעדי ונאור, היישוב, עמ' 474. ↩
-
מושל ירושלים מידחת פשה, אף על פי שבדרך כלל הראה אהדה לסבלות היהודים, נאלץ למלא אחר פקודתו של ג‘מאל פחה שפרסם צו המגייס את כל הגברים שהצליחו עד אז לפדות עצמם מגיוס, ראו אליאב, ארץ־ישראל, עמ’ 455–454; פרידמן, שאלת ארץ־ישראל, עמ‘ 64. בנו של מיכל פוחצ’בסקי עשהאל, שהיה אז כבן 24, נתפס עם צעירים אחרים בראשון לציון וכולם רוכזו בבית הכנסת הגדול. חיילים שמרו על שלושת צדי בית הכנסת, שם היו החלונות קרובים לקרקע. בצד הרביעי החלון היה גבוה (כגובה עזרת נשים). עשהאל קפץ מהחלון, ברח והתחבא אצל אישה תימניה, והיא הסתירה אותו בטבון שלה. אחר כך נתנה לו שמלה ומטפחת ובתחפושת זו חזר הביתה. כך ניצל מעבודת הצבא, כך סיפר בנו אלישיב פוחצ'בסקי. ↩
-
ברמלה ישב מושל המחוז, ראו וילנאי, רמלה, עמ‘ 83–80. גם מנשה מאירוביץ מדווח על המקרה. הוא מספר שהם נלקחו לרמלה אל בית הסוהר. מכיוון שלא היה שם מקום הועברו כמה מהאסירים אל מלון גולדברג והעבירו שם את הלילה בהשגחת המשטרה. שלושה ימים נחקרו ברמלה ואז נלקחו לירושלים למשרדי הפחה ב“סראיה”, בית הממשל, שם שהו כעשרים יום, ראו מאירוביץ, מנחת ערב, עמ’ 90–87. ↩
-
בעקבות חשיפת ניל“י עצרו הטורקים את רוב ראשי הציבור וממלאי התפקידים ביישוב, בניסיון למצוא קשר למרד כללי של כל יהודי הארץ. הגנרל פון־פלקנהיים, ראש המשלחת הצבאית הגרמנית למזרח, נקרא לקיסר הגרמני ונצטווה להשפיע על ג'מאל פחה לנהוג בעצורים במתינות. בעקבות התערבות הגרמנים הועמדו למשפט רק חברי ניל”י ושאר העצירים שוחררו, ראו פרידמן, שאלת ארץ־ישראל, עמ‘ 66–64; הנ"ל, התערבותן, עמ’ 188–174; אליאב, פועלם, עמ‘ 167–164, 451, 456; אפרתי, ממשבר לתקווה, עמ’ 184–159. ↩
-
במהלך המצוד אחרי לישנסקי הודיע ג‘מאל פשה שיהרוס את המושבה שבה יימצא. בנובמבר 1917 הזמין אליו ג’מאל פשה את נציגי היישוב, הודיע להם שכל היהודים מואשמים בריגול נגד הטורקים, ושאם הטורקים יפסידו “לא יחיו יהודים כדי לקבל את פניהם של הבריטים”. שבועות ספורים קודם לכן הזמין עזת ביי, המתצרף של ירושלים (שבתקופה זו הייתה מרכז מנהלי של מותצלרפלק, מחוז, שכלל כמעט את כל מרכז הארץ ודרומה והיה כפוף ישירות לממשל באיסטנבול), מאתיים אנשי ציבור ודת ערבים למסגד ברמלה, נשא נאום הסתה נגד היהודים, ואיים על הנציגים היהודים שהזמין שאם לא יימסרו המרגלים לידי השלטון ייהפכו המושבות לגלי חורבות, ראו אליאב, ארץ־ישראל, עמ‘ 455–454, 457; פרידמן, שאלת ארץ־ישראל, עמ’ 64. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.