נבואתם נתקיימה. התכסיס האנגלי היה לא להתרחק ממסילת הברזל המצרית שהם הולכים ובונים בעורף המחנה. כמה שמספיקים לבנות המסילה הם כובשים. וכפי שהמסילה הגיעה רק עד עזה, לכן יש להם זמן ללכת [עד שילכו] הלאה. ובינתיים נתנו לטורקים ולגרמנים זמן להתבצר מהעבר השני של הירקון, וכאשר אחרי שלשה ארבעה ימים [באו] לכבוש את פתח תקוה היה כבר מאוחר. ומיום שבאו לראשון עד כִּבוש פתח תקוה עברו תשעה ירחים, כתשעת ירחי לידה, והחזית מפרדת בינינו ובין הגליל.
עם בוא האנגלים, נפתחה לפנינו דרך חֹפשית לאירופא ולאמריקא, ומשם זרמה עזרה מידית להציל את הישוב מכליה. כי הלא נותרנו, אחרי הארבה והחזית הטורקית, ממש בלי פרוסת לחם. בעלי הקרקעות קִבלו הלוָאות לשנים רבות לחזק את המשק שלהם, והמון העם קבלו תמיכות.
הצבא האנגלי הביא ברכה לרבים מדלת העם, וכל אחד שלא התעצל מצא כר נרחב להרויח. הסיבה היתה חיי הצבא האנגלי, אשר בחלק הארץ הכבוש חיו חיי בטלה, בזבוז ומותרות, והפונטים1 התגלגלו מיד ליד במהירות רבה. החיים בארץ ישראל, שהלכו תמיד במסלול האקונומי, טעמו פתאום חיי פזרנות בלי כל חשבון.
במשך הזמן של תשעה הירחים היינו קרועים לגמרי מהשומרון והגליל, אחד מהשני לא ידע מאומה. ובעת שביהודה זרחה השמש ולא חסר לנו כלום – אפילו מדיצינה [רפואה] וסניטריה הביאה לנו “הדסה”,2 ומצב הבריאות היה מצוין – בזמן הזה סבלו בגליל מכל מיני מחלות, וטִפוסים מכל המינים.
גורל פתח תקוה היה רע ומר, ומר שבעתיים היה גורל כפר סבא, מקום שהתכנסו מאות מהגרים [מגורשים] מיפו, ועליהם נתוַספו מגורשי פתח תקוה שהטורקים גֵרשו צפונה. רעב וכפן, מחלות ומגפות מכל המינים עשו בהם שמות. רק הודות לעסקנים אחדים שנמצאו גם הם מעבר ל“גבול” והיה להם קשר עם שומרון, חיפה, ועד קושטא, הצילו את יתר הפלטה. לאט לאט העבירו אותם עד טבריה, צפת וכל מושבות הגליל, וכלכלו אותם עד עבור הזעם.
הגעגועים גברו למעלה ראש לדעת מה נעשה מהעבר השני של החזית עם אחינו, שארינו ובשרנו. חשבנו שנקם הטורקים ואכזריות מנהיגם ג’מל פשה עושים בהם כליה, אך טעינו. הד"ר רופין, שנמצא אז בקושטה, השתדל באירופה שהגרמנים יתיחסו אל היהודים באופן אנושי, והם קִבלו את היהודים תחת חסותם ולא נתנו לטורקים לבצע מזִמתם.3
-
פונט הוא כנראה שיבוש של “פאונד”, המטבע האנגלי. בשנת 1927 הוכנסו לשימוש בארץ שטרות שעליהם היה מודפס בעברית “פונט א”י". ↩
-
ארגון הדסה, הסתדרות נשים ציוניות, הוקם בארצות הברית ב־1912 ביזמת הנרייטה סאלד. אחת ממטרות הארגון הייתה לשפר את מצב הבריאות בארץ. החל מ־1913 פעלה הדסה בארץ להקמת בתי חולים, מרפאות, בתי ספר לאחיות ועוד, ראו תלמי, לקסיקון, עמ' 99–97. ↩
-
ארתור רופין גורש מהארץ ועבר לקושטא בספטמבר 1916. גם בקושטא המשיך לפעול למען היישוב. הגנת הדיפלומטים ומפקדי הצבא הגרמנים על היישוב היהודי בארץ מפני השלטון העות‘מאני והתערבותם למניעת מימוש איומים שונים נמשכה במהלך כל המלחמה. בשנת 1918 הודה רופין לשגריר הגרמני, בשם היישוב כולו, על היחלצותה של גרמניה להגנת היישוב במהלך המלחמה, ראו פרידמן, שאלת ארץ־ישראל, עמ’ 66–65; הנ"ל, התערבותן, עמ‘ 188–174; אליאב, ארץ־ישראל, עמ’ 167–164, 451, 456; אפרתי, ממשבר לתקווה, 184–159. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.