רבי שמעון אומר: שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים; אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחנו של מקום. כך נאמר בפרקי אבות פרק ג'.
אין ספק שהשלושה שמדובר בהם ברשימה זו, אכלו משולחנו של מקום. העילה לדברי תורה שנאמרו עליו היתה זו, שבסעודת הבשרים שופעת ודשנה, הוגשו לקינוח צלחות עמוסות גבינות צרפתיות משובחות.
אמר הראשון: האיסור לבשל גדי בחלב, הוא לדעתי אבסורד מיסודו, שהרי מזל הגדי ממוקם ברקיע בשביל החלב ואין כוח בעולם שיכול לעוקרו מתוכו.
אמר השני: יש מנסים לעגן את האיסור באתיקה, מתוך השתתפות, כביכול בצערה של העז שפרי בטנה מבושל בחלבה או בחלב עמיתתה. שהרי עוד הלל הזקן קבע (לאו דווקא לגבי גדיי עזים) מה דעלך סָנִי לחברך לא תעביד (השנוא עליך אל תעשה לחברך); אלא שכל העניין מופרך מעיקרו, ועוד הרמב"ם העיר על כך, שבישול גדי בחלב אמו הוא ממנהגי פולחן התועבה של שבעת העמים, דהיינו אחד האמצעים המאגיים להשפיע על אלי הפריון; וכשנתגלו כתבי אוגרית אושרה סברה זו במסופר על האלה ענת, שבישלה גדי בחלב אמו לפני שיצאה למלחמה. מכל מקום, נעלה מכל ספק הוא שבין אתיקה לבין איסור מנהג אלילי זה, אין ולא כלום, ולו אך מסיבה שהאתיקה, ראשיתה ואחריתה, בתחום המין האנושי ותו לא.
אמר השלישי: אינני בטוח שמה שאני עומד לומר קשור אף כהוא־זה לנושא הנידון. אולם בהזדמנות זו רואה אני צורך לקבוע כלל גדול שאינו נופל במהימנותו מפתגמו של הלל, והוא: גבינות כמוהן כנשים – אלה ואלה ראוי שאדם ילמד היטב כיצד ליהנות מהן ורצוי שאת הצעדים הראשונים במשנתו זו יעשה בפריס.
כל השלושה פרצו בצחוק, ואילו אני, שלא נמניתי עם השלושה, אלא עקבתי אחריהם ממרחק־מה, לאחר שסיפרתי את סיפורי, סובר אני שחובתי היא להעיר שתי הערות:
א) הסעודה שמדובר בה התקיימה לא בפריס, אלא בתל־אביב, העיר העברית הראשונה שתושביה, מתוך יומרנות לגיטימית במידת־מה, מבחינת פרספקטיבה היסטורית וגאוגרפית, נהגו בשנות העשרים והשלושים לכנותה שם ‘פריס הקטנה’.
ב) ‘שלושה שאכלו’ הוא גם שמו של סיפור מפרי עטו של דוד פרישמן, שבו מסופר כי, אם זכרוני אינו מַטעני, בעת מגפת כּולרה באחת העיירות היהודיות ישבו על הבימה בבית־הכנסת שלושה מפרנסי הקהילה ורבניה ובעיצומו של יום הכיפורים אכלו בפרהסיה מה שאכלו, כדי לשמש מופת לצאן מרעיתם, ולשכנעם שפיקוח נפש דוחה לא רק שבת סתם, כי אם גם את שבת השבתון, שבו מצוּוים ישראל לענות את נפשותיהם.
ואנוכי אומר: אם קהילה אחת כך, כלל ישראל על אחת כמה וכמה ־ואידך פירושא הוא זיל גמור. ועוד מוסיף אני ואומר:
מה טוב היה לו פתרון כה פשוט היה יכול למנוע גם את התפשטות האיידס. אלא שעניין האיידס כולו עדיין בידי שמים.
1986
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.