תשמח “כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים” (בראשית לב, כט) – רָמַז לוֹ שֶׁעֲתִידִים שְׁנֵי שָׂרִים לָצֵאת מִמֶנוּ: רֹאשׁ גּוֹלָה שֶׁבְּבָבֶל וְנָשִׂיא שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (חולין צב ע"א).
לוֹ – ליעקב, אבי האומה.
שָׂרִים – מנהיגים (והוא מדרש על מילת “שרית”).
רֹאשׁ גּוֹלָה – מנהיג היהודים שבגולת בבל.
*
תשמט שָׁנִינוּ: “לא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה” (בראשית מט, י) – אֵלּוּ רָאשֵׁי גָלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁרוֹדִין אֶת יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁבֶט; “וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו” (שם) – אֵלּוּ בְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הִלֵּל, שֶׁמְּלַמְּדִין תּוֹרָה בְּרַבִּים (סנהדרין ה ע"א).
רוֹדִין וגו’ – שולטים בעריצות, כאילו מצליפים עליהם במקל (הוא ה“שבט”).
בְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הִלֵּל – בית הנשיא בארץ ישראל, העוסקים בתורה ובחוקיה.
*
תשנ דָּרַשׁ רַ' יְהוּדָה בְּרַ' נַחֲמָנִי מְתֻרְגְּמָנוֹ שֶׁל רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בִּשְׁלוֹשָׁה דְבָרִים עֵינָיו כֵּהוֹת – בְּקֶשֶׁת, בְּנָשִׂיא וּבְכוֹהֲנִים.
בְּקֶשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: “כְּמַרְאֵה הַקֶשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם… הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'” (יחזקאל א, כח). בְּנָשִׂיא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו” (במדבר כז, כ) (חגיגה טז ע"א).
מְתֻרְגְּמָנוֹ – מי שחזר בקול רם באוזני הקהל על דברי ריש לקיש שנאמרו לו בקול נמוך.
עֵינָיו כֵּהוֹת – הוא מתעוור (מעוצמת המראה וקדושתו).
קֶשֶׁת – שראייתה מדומה לראיית השכינה.
נָשִׂיא – שיש עליו, כמו על משה רבנו, מהודו של הקב"ה.
כּוֹהֲנִים – בשעה שהם מברכים את העם בברכת הכוהנים (במדבר ו, כז), והשכינה כביכול מציצה מבין כתפיהם.
*
תשנא אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִיְּמֵיהֶם שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִים בְּיוֹם טוֹב פִּתִּים גְרִיצִים, אֶלָּא רְקִיקִים. אָמְרוּ לוֹ: מָה נַעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךְ, שֶׁהָיוּ מַחֲמִירִים עַל עַצְמָם וּמְקִלִּים לְכָל יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת אוֹפִים פִּתִּים גְרִיצִים וַחֲרָרִים? (ביצה ב, ו).
רַבָּן גַּמְלִיאֵל – משושלת הנשיאים.
פִּתִּים גְרִיצִים – לחם עבה וקלוע, שאפייתו היא טרחה גדולה (ולדעת בית הנשיא יש למעט ככל האפשר בטרחה ביום טוב, אף שמותר להכין בו מזון לצורך היום).
רְקִיקִים – עוגות דקות וקלות להכנה.
חֲרָרִים – עוגות הנאפות על גבי גחלים, אשר הכנתן גורמת טרחה.
*
תשנב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁהַנָּשִׂיא נִכְנָס כָּל הָעָם עוֹמְדִים לְפָנָיו וְאֵינָם יוֹשְׁבִים עַד שֶׁאוֹמֵר לָהֶם: שְׁבוּ. כְּשֶׁאַב בֵּית דִּין נִכְנָס, עוֹשִׂים לוֹ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. כְּשֶׁחָכָם נִכְנָס, אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ (הוריות יג ע"ב).
נִכְנָס – למקום שבו מתוועדים תלמידי חכמים.
אֵב בֵּית דִין – השני במעמדו לנשיא.
שְׁתֵּי שׁוּרוֹת – של אנשים שביניהם הוא עובר (ואין הם יושבים עד שיתיישב גם הוא).
חָכָם – השלישי במעמדו בבית המדרש, האחראי על ההוראה.
אֶחָד עוֹמֵד וגו’ – כל אדם שהחכם עובר על פניו קם על רגליו ומתיישב לאחר שהחכם עבר.
*
תשנג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: חָכָם שֶׁמֵּת, בֵּית מִדְרָשׁוֹ בָּטֵל; אַב בֵּית דִּין שֶׁמֵּת, כָּל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת בְּטֵלִים וְנִכְנָסִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמְשַׁנִּים אֶת מְקוֹמָם – היּוֹשְׁבִים בְּצָפוֹן יוֹשְׁבִים בְּדָרוֹם, הַיּוֹשְׁבִים בְּדָרוֹם יוֹשְׁבִים בְּצָפוֹן; נָשִׂיא שֶׁמֵּת, בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת כֻּלָּם בְּטֵלִים וּבְנֵי הַכְּנֶסֶת נִכְנָסִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְקוֹרִים שִׁבְעָה וְיוֹצְאִים. רַ' יְהוֹשֻעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: לֹא שֶׁיֵּלְכוּ וִיטַיְּלוּ בַשׁוּק, אֶלָּא יוֹשְׁבִים וְדוֹמִים (מועד קטן כב ע“ב–כג ע”א).
חָכָם – ראו בקטע הקודם,
בָּטֵל – מלימוד (ביום מותו).
מְשַׁנִּים אֶת מְקוֹמָם – הקבוע, והוא מנהג של אבלות.
בְּצָפוֹן – של בית הכנסת.
בֵּית הַכְּנֶסֶת וגו’ – כל המתפללים בבתי הכנסת שבאזור מתכנסים לבית כנסת אחד, שבו היה הנשיא מתפלל.
וְקוֹרִים שִׁבְעָה – את פרשת השבוע.
וְיוֹצְאִים – כדי להתפלל כל אחד בביתו, ואין מתפללים בציבור, כאות של אבלות עמוקה.
דּוֹמִים – דוממים.
*
תשנד שָׁם מוֹלִיכִין אֶת הַתּוֹרָה אֵצֶל רֹאשׁ הָגּוֹלָה. עַל יְדֵי שֶׁזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד מְשֻׁקָּע שָׁם, הֵם עוֹשִׂין לוֹ כְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם (ירושלמי, יומא ז, א).
שָׁם – בבבל.
מוֹלִיכִין וגו’ – מוציאים את התורה מבית הכנסת ומביאים אותה כדי לקרוא בה בביתו של ראש הגולה (אף שבדרך כלל לא ראוי לעשות זאת).
עַל יְדֵי וגו’ – כיוון שמשפחת ראשי הגולה מתייחסת לבית דויד.
כְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם – כפי שנהגו לעשות למלכי בית דויד.
*
תשנה אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מִיְּמוֹת רַבִּי וְעַד רַב אָשֵׁי לא מָצָאנוּ תּוֹרָה וּגְדֻלָּה בְּמָקוֹם אֶחָד.
– וָלֹא? וַהֲרֵי הָיָה הוּנָא בַּר נָתָן.
– הוּנָא בַּר נָתָן הָיָה כָפוּף לְרַב אָשֵׁי (סנהדרין לו ע"ב).
מִיְּמוֹת וגו’ – ראו קטע תשלז.
*
תשנו אָמַר רַב אָשֵׁי: אָמַר לִי הוּנָא בַּר נָתַן: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי עוֹמֵד לִפְנֵי אִזְגְּרָד הַמֶּלֶךְ וְהָיָה אַבְנֵטִי מֻגְבָּהּ עָלַי וְהִשְׁפִּילוֹ לְמַטָּה, וְאָמַר לִי: “מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ” (שמות יט, ו) נֶאֱמַר בָּכֶם. כְּשֶׁבָּאתִי לִפְנֵי אֲמֵימָר אָמַר לִי: נִתְקַיֵּם בְּךָ “וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ” (ישעיה מט, כג)
(זבחים יט ע"א).
הוּנָא בַּר נָתָן – ראש הגולה.
אִזְגְּרָד – מלך פרס (והשוו קטע תשמד).
אַבְנֵטִי מֻגְבָּהּ וגו’ – חגורתי היתה קשורה על גופי גבוה מן הראוי, והמלך הנמיך אותה למקומה הנכון.
“מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים” וגו’ – וצריכים אתם, היהודים, לנהוג בעצמכם כבוד מלכים.
אֲמֵימָר – חכם בבבל.
נִתְקַיֵּם בְּךָ וגו’ – נתממש בך הפסוק המבטיח שמלכי העולם יטפלו בך כטפל אומנת בילד.
*
תשנז אָמַר רַב: הָרוֹצֶה לָדִין דִּין, וּכְשֶׁיִּטְעֶה יְהֵא פָטוּר מִלְּשַׁלֵּם, יִטֹּל רְשׁוּת מִבֵּית רֹאשׁ הַגּוֹלָה (סנהדרין ה ע"א).
וּכְשֶׁיִּטְעֶה וגו’ – ואם יטעה ויחייב את הזכאי (או להפך) וירצה להיות פטור מתשלום פיצויים למי שנפגע.
יִטֹּל רְשׁוּת וגו’ – צריך לקבל מראש הגולה רשות להיות דיין (אך מי שלא קיבל רשות וטעה בדינו, חייב לשלם).
*
תשנח אָמַר לוֹ רַ' זֵירָא לְרַ סִימוֹן: יוֹכִיחַ מָר אוֹתָם שֶׁל בֵּית רֹאשׁ הַגּוֹלָה. אָמַר לוֹ: אֵינָם מְקַבְּלִים מִמֶּנִּי. אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מְקַבְּלִים יוֹכִיחֵם מָר (שבת נה ע"א).
יוֹכִיחַ מָר וגו’ – אמור, אדוני, דברי תוכחה לאנשי בית ראש הגולה (על שהם רודים בעם).
אֵינָם מְקַבְּלִים – לא ישמעו לדברי תוכחתי.
*
תשנט מַר עֻקְבָּא שָׁלַח כְּתָב לְרֹאשׁ הַגּוֹלָה, שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב וְקָם בִּזְמִירוֹת: “יִשְׂרָאֵל אַל תִּשְׂמַח כָּעַמִּים אֶל גִּיל” (ירושלמי מגילה ג, ב).
מַר עֻקְבָּא וגו’ – שלח, קודם שנהיה בעצמו לראש הגולה, מכתב אל ראש הגולה שקדם לו.
הָיָה שׁוֹכֵב וְקָם בִּזְמִירוֹת – לא פסקו מסיבות וזמרה מביתו מן הבוקר עד הערב (סימן לשלטון נהנתני).
“יִשְׂרָאֵל אַל תִּשְׂמַח” וגו’ – ציטוט לא מדויק של דברי הושע (ט, א), וכוונתו לומר כי בגלל שמחת יתר ידמה עם ישראל לאומות העולם. (ושינה את סדר המילים שבמקור מתוך רצון שלא לצטט פסוק במדויק בהקשר שאינו מקודש.)
*
תשס שָׁלַח מַר עֻקְבָּא לְרַ' אֶלְעָזָר: בְּנֵי אָדָם הָעוֹמְדִים עָלַי וּבְיָדִי לְמָסְרָם לְמַלְכוּת, מַהוּ? שִׂרְטֵט וְכָתַב לוֹ: “אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מַחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי, אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי” (תהלים לט, ב) – אַף עַל פִּי שֶׁרָשָׁע לְנֶגְדִּי “אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם”. שָׁלַח לוֹ: הֵם מְצַעֲרִים אוֹתִי הַרְבֵּה וְאֵין אֲנִי יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהֶם. שָׁלַח לוֹ: “דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ” (שם לז, ז) – דוֹם לַה' וְהוּא יַפִּילֵם לְךָ חֲלָלִים חֲלָלִים; הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב עֲלֵיהֶם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהֵם כָּלִים מֵאֲלֵיהֶם.
הַדָּבָר יָצָא מִפִּי רַ' אֶלְעָזָר וּנְתָנוּהוּ לִגְנִיבָא בְּקוֹלָר (גיטין ז ע"א).
מַר עֻקְבָּא – ראש הגולה (שסבל הרבה ממחלוקת עם אדם ששמו גניבא, ועל אודותיו התכתב עם ר' אלעזר).
בְּיָדִי לְמָסְרָם לְמַלְכוּת – אני יכול, מתוקף מעמדי, להביא להסגרתם למלכות הפרסית ולהענשתם.
מַהוּ? – מה עלי לעשות?
שִׂרְטֵט – סימן שורות על הנייר קודם שכתב את הפסוק, כי אסור לכתוב פסוק בלא שרטוט.
“אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם” – ולא יאמר דבר לשלטונות.
“דּוֹם לַה'” וגו’ – והפסוק נדרש כאומר כי על האדם לא לדבר אלא להתפלל בוקר וערב, עם דמדומי החמה (“דום”), ואז ייפלו אויביו חללים (“והתחולל”).
קוֹלָר – טבעת הקשורה לצווארו של אסיר.
*
תשסא רֹאשׁ הַגּוֹלָה נִזְדַּמֵּן לְהַגְרוֹנְיָא לְבֵית רַ' נָתָן. רַפְרָם וְכָל הַחֲכָמִים בָּאוּ לִדְרָשָׁה, רַב הוּנָא לֹא בָּא. לְמָחָר בִּקֵּשׁ רַפְרָם לְהוֹצִיא אֶת רַב הוּנָא מִלִּבּוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַגּוֹלָה, אָמַר לוֹ: מָה טַעַם לֹא בָּא מָר לִדְרָשָׁה? אָמַר לוֹ: רַגְלִי הָיְתָה כּוֹאֶבֶת. (יומא עח ע"א).
הַגְרוֹנְיָא – עיר ליד נהרדעא שבבבל.
בָּאוּ לִדְרָשָׁה – שנשא ראש הגולה.
לְהוֹצִיא אֶת רַב הוּנָא וגו’ – לשכך את כעסו ועלבונו של ראש הגולה על התנהגותו של רב הונא.
אָמַר לוֹ – בנוכחות ראש הגולה.
מָה טַעַם – מדוע.
מָר – אדוני.
*
תשסב אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל לְרַב חִנְנָא בַּר שִׁילָא: כָּל הַחֲכָמִים שֶׁל רֹאשׂ הַגּוֹלָה לֹא יֵצְאוּ בְּסַרְבָּלִים חֲתוּמִים, חוּץ מִמְּךָ, שֶׁעָלֶיךְ לֹא יַקְפִּידוּ שֶׁל בֵּית רֹאשׁ הַגּוֹלָה (שבת נח ע"א).
הַחֲכָמִים שֶׁל רֹאשׁ הַגּוֹלָה – הכפופים לו ושופטים מכוח סמכותו.
לא יֵצְאוּ וגו’ – לרשות הרבים ביום השבת, כיוון שהם לובשים מעילים ועליהם חותמו של ראש הגולה, סמל להיותם כפופים לו, ואם ייפול החותם, יפשוט החכם את סרבלו ויטלטל את הסרבל בידיו, והוא מעשה אסור על פי דיני יום השבת.
לֹא יַקְפִּידוּ – לא יכעסו (משום שאתה חביב עליהם).
*
תשסג זְקֵנָה אַחַת בָּאָה לִפְנֵי רַב נַחֲמָן וְאָמְרָה לוֹ: רֹאשׁ הַגּוֹלָה וְכָל הַחֲכָמִים שֶׁל בֵּית רֹאשׁ הַגּוֹלָה בְּסֻכָּה גְּזוּלָה הֵם יוֹשְׁבִים. צָוְחָה וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ רַב נַחֲמָן. אָמְרָה לוֹ: אִשָּׁה שֶׁהָיוּ לוֹ לְאָבִיהָ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר עֲבָדִים צוֹוַחַת לִפְנֵיכֶם וְאֵין אַתֶּם מַשְׁגִּיחִים בָּהּ?! אָמַר לָהֶם רַב נַחֲמָן: פַּעְיָה הִיא זוֹ, אֵין לָהּ אֶלָא דְּמֵי עֵצִים בִּלְבַד (סוכה לא ע"א).
רַב נַחֲמָן – שהיה חתנו של ראש הגולה.
סֻכָּה גְּזוּלָה – סוכה שנבנתה מעצים שהוחרמו מאותה זקנה.
לֹא הִשְׁגִּיחַ – לא שם לבו לצעקתה ולא סייע לה.
אִשָּׁה שֶׁהָיוּ לוֹ לְאָבִיהָ וגו’ – אישה שהיא מצאצאי אברהם, שהיה לו מספר זה של עבדים (בראשית יד, יד).
לָהֶם – לחכמים שישבו עמו.
פַּעְיָה – קולנית וצעקנית (כגדי פועה).
אֵין לָהּ וגו’ – יכולה היא רק לדרוש את מחיר העצים, אך לא לבקש שיהרסו את הסוכה ויחזירום לה.
*
תשסד אָדָם אֶחָד קָצַץ דֶּקֶל שֶׁל חֲבֵרוֹ. בָּא לִפְנֵי רֹאשׁ הַגּוֹלָה. אָמַר לוֹ רֹאשׁ הַגּוֹלָה: אֲנִי רְאִיתִיו ושְׁלוֹשָׁה דְקָלִים בְּקֵן אֶחָד הָיוּ עוֹמְדִים, וְהָיוּ שָׁוִים מֵאָה זוּזִים, לֵךְ תֵּן לוֹ שְׁלוֹשִׁים וּשְׁלוֹשָׁה וּשְׁלִישׁ. אָמַר: אֵצֶל רֹאשׁ הַגוֹלָה שֶׁדָּן דִּינֵי פָּרְסִים לָמָּה לִי? הָלַךְ אֵצֶל רַב נַחֲמָן (בבא קמא נח ע"ב).
קָצַץ – לא ברשות.
בָּא לִפְנֵי רֹאשׁ הַגּוֹלָה – לדעת כמה פיצויים עליו לשלם.
רְאִיתִיו – את הדקל שקוצץ.
בְּקֵן אֶחָד וגו’ – יוצאים משורש אחד וערכם יחדיו 100 זוז.
דִּינֵי פָּרְסִים – שאינם כדין ההלכה היהודית (ועל פיה התשלום נמוך יותר).
רַב נַחֲמָן – וזה דן לו בדיני ישראל.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.