גליון זה של ‘פנטסיה 2000’ התברך באוסף ‘שֵמות’, שכל מגזין מד“ב המכבד את עצמו היה גאה בו – ואפילו רק בחלק ממנו. בריאן אולדיס, איזאק אסימוב, הרלן אליסון ורוברט שאקלי הם מהגדולים שבסופרי המד”ב כיום – ובכל הזמנים.

לגבי אחד מן הסופרים, לפחות, חלוקות הדעות. המדובר הוא בהרלן אליסון, שסיפורו ‘ציפור המוות’ הופיע בגליון מס' 6.

חליפת המכתבים שבגליון זה ובגליון הקודם (במסגרת ‘מכתבי קוראים’) מלמדת, שמחנה קוראיו של אליסון מתחלק לשנים (אחרי קריאת סיפור אחד!): האחד – מעריץ את כתיבתו ואת רעיונותיו; השני – בוחל בכתיבתו בגלל רעיונותיו. אנחנו, אנשי המערכת, איננו משתייכים לאֵי־מי מן המחנות, אך אנו מושפעים הן מן המידע הספרותי המגיע לידנו והן מן הסיפורים אותם אנו קוראים. הרלן אליסון נחשב כיום לאחד מכותבים הספורים הקצרים הטובים בעולם, ולאו דווקא בשטח המד“ב. רבים משווים – ובצדק – את כתיבתו לזוּ של סוֹל בֶּלו. מרבית סיפוריו, שחלקם התפרסמו ב’פאנטסי אנד סיינס פיקשן' (שהוא מגזין ה’אֵם' שלנו), זכו בפרסי המד”ב הגבוהים ביותר – ההוּגוֹ והנֶבּוּלָה. כזה היה הסיפור ‘ציפור המוות’ וכזהו ‘ג’פטי בן חמש’ – סיפור פרי־עטו שיופיע בגליוננו החגיגי, השנים־עשר במספר.

סיפוריו של אליסון משתייכים בעיקר לזרם הפנטסיה של המד"ב, וכך גם הסיפור ‘אני רואה אדם יושב על כיסא והכיסא נושך ברגלו…’ אשר לצורך כתיבתו סייע בידיו ‘ענק’ אחר – רוברט שאקלי.

הרחבנו את הדיבור על הרלן אליסון בשל הויכוח שהתעורר בעקבות ‘ציפור המוות’, וכדי להבהיר שסיפורים מתפרסמים ב’פנטסיה 2000' בשל איכותם הספרותית והאינטלקטואלית, ולא בשל דיעותיו.

לצד סיפורם של אליסון ושאקלי, אשר אינו הספור המרכזי בגליון, נוכל למצוא את ‘שלוש דרכים’, סיפורו רחב־היריעה של בריאן אולדיס, הסופר ש’כָּבַש' את קוראי המגזין בסיפורו ‘אויבי המשטר’ (גליונות 3 – 5). כמו כן, תוכלו למצוא בגליון זה את האֵפוֹס ‘גל־עַיִן’, המספר את סיפורו של הכוכב קרימסון. זהו סיפורו של יוסף הדס, מהנדס, שאחד מסיפוריו (‘משחקים מסוכנים באֶפֶס ג’י’) כבר פורסם ב’פנטסיה 2000'. ‘גל־עין’ הוא הסיפור הישראלי הארוך ביותר שפורסם עד כֹּה.

מאז צאת גליוננו הראשון, לפני כשנה, התייקרו כל גורמי הייצור במאה אחוז ויותר (כך גם מדד יוקר המחיה), בעוד ‘פנטסיה 2000’ התייקר בשלושים אחוז בלבד. לכן, אנו נאלצים להעלות את מחיר המגזין ל־45 ל"י, וזאת – מהגליון הבא.

שלכם