“דאנקן ניגש את התקשורבית, והמסך התעורר לחיים עד שנגעו אצבעותיו בקלידים. המכשיר הפך לנס אשר עלה על חלומותיו של כל משורר, על עוצמתו של קוסם, פתח לפניו את כל הימים וכל היבשות. מבעד לחלון זה יצוץ ויעלה כל שלמד האדם אי־פעם על היקום, על האמנות ועל כל שריד שנותר לפליטה מממלכתו של הזמן. את כל הספריות וכל המוזאונים שהתקיימו אי־פעם ניתן היה לתעֵל למסך זה, ומיליונים כמותו היו פזורים על פני הארץ. אפילו הפחות רגיש בבני־אדם לא יכול היה שלא לעמוד משתאה ונפעם לנוכח המחשבה, כי יכול אדם לתפעל תקשורבית במשך אלפי שנים – ואף לא להעלות על קצה־המזלג את כל מאגרי הזכרון, שנאצרו בשלושה עותקים במערות מרוחקות זו מזו ונשמרו משל היו יקרים הרבה מזהב. אירוניה רבה היתה בעובדה, כי שנים מאותם מאגרים קבורים שימשו פעם כמרכזי־פיקוח של טילים גרעיניים…”
(מתוך ‘קיסרות האדמה’ מאת ארתור ס. קלארק)
* * *
אלקטרונים במקום נייר 🔗
בשנת 1945 הציע קצין מכ"מ צעיר בחיל־האוויר המלכותי של בריטניה, בשם ארתור ס. קלארק, מעל דפי כתב־העת הטכני ‘עולם האלחוט’, הצעה נועזת: להקים מערכת של ‘ממסרים חוץ־ארציים’ שיחוגו במסלול היקפי בחלל ויאפשרו העברת תשדורות רדיו בין כל שתי נקודות על פני כדור־הארץ.
כעשרים שנה מאוחר יותר שוגר לחלל לווין התקשורת הראשון, ומאז שיגר הארגון הבינלאומי ללוויני תקשורת (אִינטֶלסַאט) ארבע סדרות של לווינים, כדי לספק את הדרישות ההולכות וגדלות. כיום מרחפים בחלל ופועלים באורח סדיר 20 לווינים – וצילומי טלוויזיה של ארועים עולמיים כגון מבצע ‘אפולו’, המשחקים האולימפיים וכו', נקלטים בו־זמנית בבתיהם של מיליוני אנשים ברחבי תבל.
שום תחום טכנולוגי לא השפיע באורח קיצוני יותר על חיי היום־יום של האדם, מאשר התקשורת האלקטרונית. וככל הנראה ההשפעות המכריעות עוד יותר עדיין לפנינו.
האלקטרונים החלו לתפוס את מקומו של הנייר כאמצעי תקשורת החל משנות החמישים של המאה הקודמת, עם המצאתו של הטלגרף. כעשרים שנה מאוחר יותר ירש את מקומו הטלפון, ובעקבותיו הביאה המאה העשרים את הרדיו והטלוויזיה. תוך מאה שנה עברה רוב רובה של העברת הידע והמידע לשיטות אלקטרוניות, ועתה אין אנו רחוקים כלל מה’תקשורבית' של ארתור ס. קלארק. למעשה, אבותיו מצויים עימנו כבר היום.
במספר מאמרים שפורסמו לאחרונה בארה"ב סוקרים המדענים ג’וסף פ. מרטינו (איש אוניברסיטת דיטון, ועורך החיזוי הטכנולוגי של בטאון ‘אגודת העתיד העולמית’) וליין ג’נינגס (מנהל המחקר של האגודה) את התפתחות התקשורת ועתידה הצפוי לקראת המאה ה־21. נעקוב אחר עיקרי ממצאיהם.
סיבים אופטיים 🔗
תקשורת הטלפון הוותיקה עתידה לשנות את פניה באופן מהותי עם המעבר מחוטי החשמל הקונבנציונליים אל הסיבים האופטיים – אחת מאמצאות־הלוואי של הלייזר. הסיב האופטי בנוי מליבה של זכוכית שקופה ומעטה של זכוכית שונה, מחזירת אור, ‘המתעלת’ את קרני האור לאורך הסיב על כל פיתוליו ופינותיו. מלבד מחיר הסיבים, שהינו זול בהרבה מזה של חוטי הנחושת, טמון יתרונם בקיבולת הקווים העצומה שלהם. סיב בודד שעוביו כחמישית מעובי שערת־אדם יכול למלא את תפקידם של 10,000 חוטי טלפון רגילים, או לשמש ככבל טלוויזיה המעביר בו־זמנית 8000 ערוצים שונים! הסיבים נמצאים כבר בשימוש בערים אחדות בארה"ב, וישתלטו כליל על רשתות טלפון וטלוויזיה – בתוך כעשר שנים. הודות למחירם הזול, אחזקתם הנוחה וקיבולם המדהים, יביאו הסיבים האופטיים שידורי טלוויזיה ונתוני מחשב לכל בית, באופן קל יותר מכפי שנעשה הדבר ברשתות הטלפון של היום.
רשתות טלוויזיה־כבלים הולכות ומתפשטות ברחבי ארה“ב והן משרתות כיום כבר כ־14 מיליון בתי־אב, הנהנים משידורים הרצויים להם ושאינם מוכתבים ע”י חברות הפרסום. חלק מהמערכות מצויידות באמצעי תקשורת דו־צדדית – בין מנוי הרשת לבין תחנת השידור. בעתיד הלא רחוק תתאפשר תקשורת כזאת גם בין כל שני מנויים, ובטווח יותר רחוק, ובסיועם של הלווינים – תקשורת חזותית בין כל שתי נקודות שעל פני עולמנו. הנה הולך ומתממש לנגד עינינו רעיון ‘הטלפון החזותי’ שאינו מש מסיפורי המד"ב החל משנות העשרים ועד היום.
בעתיד הלא רחוק נוכל, ככל הנראה, לקלוט באמצעות מקלטי הטלוויזיה הביתיים באופן ישיר את השידורים המועברים ע"י לוויני התקשורת בלא תיווכן של תחנות ממסר קרקעיות, כדוגמת זו שבעמק האֵלָה אצלנו. (מקלט הטלוויזיה עצמו עתיד, אגב, לשנות את צורתו עם החלפתן של שפופרות המסך המגושמות בלוחות שטוחים שניתן יהיה אפילו לתלותם על קיר.)
ישיבות מחשב 🔗
התרחבותו של השימוש בלוויני תקשורת ושכלולו עתיד להוסיף שרותים מסוג חדש לחלוטין לחיינו: הטֶלֶה־רפואה, דהיינו תקשורת בין חולים או נפגעי־תאונות באזורים נידחים לבין מרכזים רפואיים, תִפעל באורח שגרתי בתוך עשרים שנה מהיום. אמבולנסים יהיו קשורים ישירות אל מחשבי מרכזים רפואיים שיפקחו על הטיפול. משדרים זעירים שניתן יהיה לענוד אותם כשעון־יד יוכלו לשדר אותות חרום אל תחנות משטרה או עזרה ראשונה, מאנשים שיימצאו במצוקה. גם פעולתם של בתי המשפט תשתכלל – עדויותיהם של עדים ממקומות מרוחקים ישודרו מבתי דין מקומיים אל המרכזים. בעולם העסקים והכלכלה נהיה עדים להתרחבות השימוש ב’ישיבות־מחשב' – קשר ישיר בין מספר משתתפים ממקומות שונים ומרוחקים, באמצעות מחשב, וכמובן עם גישה ישירה למאגרי נתונים ומידע שיעמדו לרשות משתתפי הישיבות, ויוצגו על פי רצונם על גבי מרקעי המקלטים שבמשדרים – או בביתם, לכשיתפשט השימוש גם לאנשים פרטיים. בנוסף על השימוש במחשבים ביתיים לפיקוח על משק הבית ולמטרות חינוך ובידור (‘משחקי טלוויזיה’), תאפשר התקשורת האלקטרונית בעתיד לכל אדם גישה ישירה למרכזי ידע ומידע שיפתחו בפניו עולם חדש וישנו כליל את מושגינו אודות לימודים, עבודה ובידור. קל לתאר תלמידים הקולטים ישירות על מרקעי המכשירים בבתיהם חומר קריאה או לימוד, המשודר מספריות ציבוריות שברבות מהן מחליפים כבר היום מסופי מחשב את הקטלוגים הישנים ותקליטים ומיקרופילמים את הספרים.
חדשות כבקשתך 🔗
הווידיאוטייפ, ההולך וחודר לאחרונה לשוק הישראלי, בא לעולם בשנת 1975, אך עוד לפני שהפך לנחלת הכלל (‘רק’ מיליון מכשירים בבתי אמריקאנים בשנת 1978), כבר בא לו יורש – הווידיאודיסְק, שבו תכנית הטלוויזיה מוקלטת על גבי תקליט מיוחד. אמנם שלא כמו בווידיאוטייפ אי אפשר להקליט במכשיר זה באמצעים ביתיים ישירות ממקלט הטלוויזיה, אבל פשטותו, הקלות בה ניתן ‘להקפיא’ בו כל תמונה על המרקע, נוחיות השמוש בו לאחסון חומר מודפס ואף הוראות מחשב, וכן מחירו הזול בייצור המוני, יהפכו אותו במהרה למכשיר נפוץ ביותר.
לא צריך דמיון מפותח במיוחד כדי לדמיין בעיני רוחנו את גלגולה העתידני של ‘אנציקלופדיה בריטניקה’ (או שמא תהא זו ‘אנציקלופדיה גלקטיקה’ או לפחות ‘גלובאליקה’?), בדמותה של קובץ תקליטי ווידיאודיסק ובהם מידע מוקלט בצורת סרטוני טלוויזיה קצרים על כל ערך וערך, בלוויית מיני־מחשב המאתר את הערך הרצוי. אם אכן ניתן יהיה לייצר תקליטי ווידיאודיסק באופן המוני במחיר השווה לכל נפש – למשל באמצעות הדפסת אופסֶט על גבי דיסקת מתכת – וגם המכשיר עצמו יהיה זול, עשויים תקליטי־ווידיאו אלה לתפוס אפילו את מקומם של עיתונים וכתבי־עת.
תחליף אחר לתקופונים, ירחונים מקצועיים ואף ספרים, עשוי להיות מתקן הדפסה אלקטרוני ממוחשב שיימצא בבית או במשרד וידפיס חומר על פי רצון המזמין מתוך ספרים ותקופונים חדשים המאוחסנים במחשב. ייתכן ותוכל להזמין כך לביתך מתוך העתון רק את חדשות הספורט המעניינות אותך מבלי להיות מוצף בדפי מוספי הכלכלה והפרסום למיניהם – או להיפך.
תקשורת מוחית 🔗
כל הדברים שמנינו קיימים בצורה זו או אחרת כבר היום, או שהינם בהישג יד של הטכנולוגיה הקיימת, בלא צורך בהמצאות מהפכניות כלשהן. אך אין להוציא מכלל אפשרות פריצות־דרך בתחומים שעד כה היו שמורים לעלילות המד"ב בלבד. כך, למשל, מתנהל כיום במקומות רבים בעולם מחקר רציני בנושאי הטלפטיה – תפישה על־חושית, פסיכוקינזיס ותופעות פאראפסיכולוגיות אחרות, שלא כאן המקום לפרטן. תוצאות המחקרים עדיין שנויות במחלוקת חריפה, אך אם יוכתרו לבסוף בהצלחה, השפעתן על חיינו עשוייה להיות מהפכנית ממש. כך, למשל, מעיז החוקר ליין ג’נינגס להתנבא: “אם כל אדם יוכל ללמוד כיצד ליצור קשר באמצעות מחשבה, עלול להיעלם הצורך בשפה מדוברת. אם רק יחידי סגולה מסויימים מתברכים בכשרון זה, הם עשויים לשמש כממסרים חיים ולמלא תפקיד הדומה לזה של מפעיל הטלגרף של ימים עברו…”
ואם דנים אנו בתקשורת, כיצד נוכל להצטמצם אך ורק לתקשורת בין יצורי־אנוש? לאחר מחקרים רבים מחזיקים מדענים לא מעטים בדעה שביום מן הימים נוכל להחליף דעות לפחות עם הנבונים יותר מבין בעלי החיים המאכלסים את עולמנו. הכוונה בעיקר ליונקים ימיים כמו הדולפין ומיני לוויתנים שונים, שדרגת ההתפתחות של מוחותיהם אינה נופלת, ככל הנראה, מזו שלנו. קשה לנחש איזה עולם מושגים חדש ייפתח בפנינו אם נצליח ליצור עימם קשר. מוכרים לכם גם בוודאי הניסויים שנעשו ללמד קופים את שפת הסימנים של החרשים־אלמים, ניסויים שהוכתרו בהצלחות מרשימות למדי. כך, למשל, רכשה לעצמה הגורילה ‘קוקו’ אוצר מלים של כ־400 סימנים, ומנהלת שיחות ערות עם מורתה פרנסין פטרסון מאוניברסיטת סטאנפורד.
ולבסוף, פריצת דרך נוספת עשוייה להיות תקשורת־מוחית ישירה, והפעם הכוונה אינה לטלפאתיה אלא לקשר מלאכותי בין מוח־אדם למחשב, או מה שקרוי בפי המדענים ‘סימביוזת אדם־מכונה’. מכיוון שפעולת המוח נעשית באמצעות תהליכים כימיים הנגרמים מזרמים חשמליים, ניתן להעלות על הדעת קשר ישיר בין המוח למכשיר אלקטרוני. ייתכן ואחת התוצאות תהיה ‘לימוד מיידי’, דהיינו הזנת המוח במידע ללא הצורך בשינון. אפשרות אחרת – ‘הקלטת מוח’: אגירת הידע של אדם אחד או יותר בתוך זכרון של מחשב – ואפשרות העברתו משם למוחות אחרים. קישור ישיר בין מוח־אנוש לחיישנים אלקטרוניים הנעזרים במחשב עשוי לאפשר לאדם ‘לראות’ כל אורך גל מתוך הספקטרום האלקטרוני, וליצור מעין אחדות בינו לבין הציוד המכאני. הנה לפנינו חוליית הקשר בין אדם לרובוט שתוצאתה – מי יודע, אולי יצור כלאיים?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.