דת המדע והדת היהודית 🔗
ציטוט מחוברת מס' 8: (מתוך המאמר ‘תרבות הרובוטים – סימן שאלה’)
“אין לי ספק שהפרשנות המתאימה לסיפור מעשיו של קיו־טי 1 היא זו הרואה ברובוט את סמל השתלטותן של דוגמות דתיות או אחרות – על חייהם של בני־אדם. כשאנשים מאמצים לעצמם תאוריה כלשהי הם מסוגלים לישב אותה – כך או אחרת – עם כל תופעה העולה על הדעת כראיה נגד התאוריה. הם מוסיפים הנחות מיוחדות, מסתייגים במפורש מחוקים כלליים, בונים מגדלים שלמים של תרוצים עקביים להפליא. תופעה זו מוכרת לנו מתולדות התאולוגיה היהודית שביקשה לישב כל עובדה עם פסוקי התורה ושאר כתבי הקודש…”
האם היו מעשיו של קיו־טי 1 דוגמה ל’טעות' כזו? לא! הטעות של קיו־טי1 היא שטעה בזיהוי יוצרו האמיתי. שכן כולנו מסכימים עם העובדה שהאדם בנה ויצר את קיו־טי 1.
אם כן, יש להסיק מכאן, שהאמונה בבורא או יוצר לעולם היא נכונה אלא שיש לזהות את האמונה הנכונה…" (סוף ציטוט).
ראייתו הצרה והקצרה של הכותב הפילה אותו בבור שהוא חפר. השורות המודגשות לעיל מתאימות להפליא להבעת ביקורת על ה’מדענות' (להבדיל ממדע טהור). אנשים מסרבים להניח הנחה אחת ויחידה –שלעולם יש בורא, ובמקום זה הם בונים מגדלים ענקיים, כשהם עוקפים הנחות מיוחדות, ומסתייגים במפורש מחוקים כלליים. לדוגמה: מניחים שהעולם נוצר כתוצאה מתאונה ראשונה, שיצרה מולקולה ראשונה. ידוע לכולנו, כי הסיכויים להיווצרות מולקולה ראשונית זו הם 1:10252, ולא עוד, אלא שהסיכויים לעלות על הדרך להיווצרות תא־חי פשוט ביותר הם פי כמה וכמה נמוכים יותר. מבחינה הסתברותית אין מספרים אלו מאפשרים היווצרות מולקולה או תא־חי, ואם כן מדוע ממשיכים להאמין בדרך זו, למרות שהיא נוגדת את תורת־ההסתברות, שהיא הנחה מיוחדת או חוק כללי.
מדוע לא הניח הרובוט שהוא בעצם נוצר במקרה, כתוצאה מתאונה של התחברות גלגלי־שיניים, חוטי־חשמל, טרנזיסטורים, ‘ג’וקים’, חומר לצילום מעגלים מודפסים, ברגים, אומים וכו' וכו'.
אני שואל את הכותב, מדוע לא?! התשובה פשוטה מאוד: מפני שלא עלתה על דעתו של הכותב אפשרות אבסורדית שכזו, שאין לה מקום אפילו במדע בדיוני (או דמיוני). ואם כך, מדוע הוא מאמין, שהוא עצמו – יצור מורכב פי כמה – נוצר במקרה כתוצאה מתאונה ראשונית.
ציטוט: “…תופעה זו מוכרת לנו מתולדות התאולוגיה היהודית שביקשה ליישֵב כל עובדה עם פסוקי התורה…” (סוף ציטוט).
האם באמת עובדות בקשה היהדות ליישב? האם ההנחה לצורה זו של בריאת העולם היא עובדה? האם קביעת גיל על פי בדיקות רדיואקטיביות היא עובדה? האם התיאוריות של צ’ארלס דארווין היו עובדות? לא! הן היו הנחות, דעות ואמונות בלבד.
מה שמפריע לאתאיסטים כמו כותב המאמר, זוהי האפשרות שלעולם יש מנהיג, שיכול לשנות את חוקי־הטבע ויכול לגעת בכל אחד ואחד מאיתנו. זה מפריע לו מאחר והאמונה שלו, קרי – ה’מדע', עומדת בסתירה עם האמונה בבורא העולם. לכן הוא מוכן לאמץ לעצמו מגדל של תירוצים, כדוגמת צ’ארלס דארווין ואחרים, כדי לסתור אמונה זו.
בואו נביט בהיסטוריה: בכל תקופה היה דבר ש’תפס' את האנשים: אלים, אלילים, יְפי־הגוף, כּח, ספורט וכו‘, ועכשיו יש ‘מדענות’ (להבדיל ממדע). לכל אורכם של אמונות אלו היתה קיימת היהדות, בעלייתם ובנפילתם, והיא תהיה קיימת גם כשתיפול ה’מדענות’, ואז יהיה מקום למדע, השואף להיות טהור ואמיתי, הבונה תאוריות רק כדי לבחון אותן.
עדיין איני מנוי על ‘פנטסיה’ (אך אני מחזיק בכמה חוברות). מה שמונע בעדי הוא פרסום דעות קיצוניות כאלו, או כפי שהוגדר בחוברת מס' 8, דעות של בעלי דמיון חולני, אשר ללא ספק פוגעות בי ובשמו של המדע הטהור.
הייתי מציע לכותב המאמר רשימה של ספרים אמיתיים ואנשים אמיתיים, שיכולים לתקן את המעוות אצלו, אך אני משוכנע שהוא מפחד לשמוע דברי אמת.
הרוניאן דן, י-ם.
עתיד המד"ב 🔗
האם אתם יודעים מה שמה של החוברת שאתם מוציאים לאור? אני מניח שכן. אך האם אתם ערים ויודעים באמת את שמה?
שמה הוא פנטסיה.
פנטסיה הוא סעיף מן המדע הבדיוני, שלדעתי נבדל ממנו באלף הבדלות.
ז’ול וורן הגה את רעיון הטיסה לירח, ה.ג'. וולס את מכונת הזמן, ב־1920 הגו את המושג ‘רובוט’, ואזרחי ארה“ב המתוסכלים והמתוסבכים המציאו את הצלחות המעופפות ושאר יצורי החוץ. ומאז… זהו. אין התפתחות. כל השאר זה מריחות ובירבורים סביב רעיונות אלה. סיפורים משוגעים על מסע בחלל וכל השאר. כמו כן על כל תופעה בפיסיקה המודרנית כתבו עשרות סיפורי מד”ב (חורים שחורים וכו'). אבל אז בא הגל החדש של המד“ב, הלא הוא הפנטסיה, כשאליו מצטרפים ציורי מד”ב חדשים ומצויינים. ומה אתם עשיתם? – הבאתם את ‘זמן לא רב לפני הקץ’? ‘5271009’? או את ‘ציפור המוות’?
אם אתם סבורים שזה מספיק, אז הירחון שלכם מנוהל ע“י שמרנים (יחסית) שאינם פתוחים לרעיונות חדשים. כל אחד יכול לכתוב מד”ב המבוסס על אחד הנושאים הקבועים הנ“ל, אך רק אנשים בעלי השראה, תבונה, דמיון פרוע (ואולי מופרע) ומוח מעוות מסוגלים לדמיין יצירה גדולה כמו ‘חרב השאול’ או ‘ציפור המות’. מי שנשאר צמוד לדפוסים השמרניים לא יבין את היצירות הללו. לכן אני פונה אליכם בבקשה חשובה: עליכם לחנך את הקורא הישראלי לקרוא ולהבין את יצירות הפנטסיה, שהן עתיד המד”ב.
רון שריאר, קרית ביאליק.
אנו משתדלים להביא מגוון רחב ככל האפשר של זרמי המד"ב השונים – הן מפנטסיות ‘הגל החדש’, הן מהקלאסיקה של שנות השלושים שאינה מוכרת לחלק ניכר של קהל הקוראים, והן ממה ש’באמצע'. על כן יש המאשימים אותנו בשמרנות יתר, ואחרים – בסובלנות יתר לכל רעיון ‘מופרע’. כל עוד ההאשמות באות משני הכיוונים – אנו שבעי רצון.
הקביעה ש’כל אחד יכול לכתוב על נושאים מדעיים', ושאי אפשר לחדש בהם דבר, נראית לנו פזיזה במקצת. כדאי לגלות פתיחות לכל הכיוונים – גם זה המדעי, ולחדש אם אפשר גם אפשר (ראה אפילו את יצירותיו האחרונות של ‘שמרן’ כמו קלארק). אגב, לא נופתע כלל אם יצוץ במהרה ‘גל חדש’ נוסף, שיחזור בעצם אל המד"ב הקלאסי – אך ברוח ההתפתחויות המדעיות המפתיעות הצפויות לנו (כנראה) בשנים הבאות.
רחשי־לב אמיתיים 🔗
דבר ראשון ברצוני להגיב על מכתבו של שטיינבוק עוזיאל (גליון מס' 8), בו תקף את הסיפור ‘ציפור המוות’ של הרלן אליסון.
אני נדהם שבכלל פרסמתם מכתב מסוג זה. לדעתי ‘ציפור המוות’ הוא אחד הסיפורים היפים, אם לא היפה ביותר, שפרסמתם עד כה. הסיפור מצטיין בסגנון כתיבה פנטסטי ולא שגרתי, ומבטא זווית ראיה שהיא לדעתי רלוונטית ומפוכחת מאוד, המראה צד מסויים של האנושות והבריאה על פני הכדור שאנו חיים עליו. ברצוני לציין שאני מכיר כמה אנשים שקוראים את ‘פנטסיה 2000’ ומאוד נהנו מסיפור זה ודומים לו.
אני מבין לרחשי לבו הדתיים של עוזיאל, אולם ‘פנטסיה 2000’ איננו עיתון דתי, ולדעתי לא זה המקום להעלות טיעונים מסוג זה. זהו עיתון מדע־בדיוני, ועליו לבחון את הסיפורים לפי רמתם הספרותית. הסיפור ‘ציפור המוות’ מתעלה, לדעתי, לרמה גבוהה ביותר.
ספרות מד"ב, וכל ספרות בכלל, מטרתה לגלות את רחשי ליבם של אנשים החיים פה, ויש קשר הדוק ורלוונטי לצורת ביטוי זו עם הבנת החיים על האדמה הזאת, והקשרים בין בני־אנוש. זוהי בעצם המטרה, ואל לנו לשכוח למה בכלל יושבים אנשים וכותבים ספרות.
המטרה, לדעתי, איננה פעלולים טכניים ומדעיים. אלה יכולים להיות אמצעי עזר טוב, אך בהחלט אינם המטרה.
באותה חוברת תקף יואל ברין את הסיפור ‘צער בעלי חיים’ מאת עמיחי ברנדס, שהוא סיפור נחמד מאוד הכתוב בצורה כמעט סאטירית ומבריקה. מגוחך לתקוף את הסיפור רק מפני שאיננו תואם טכנית את ההשלכות של הידע וההגיון המדעי. יואל ברין פשוט פיספס כנראה את הפילפל של הסיפור.
סיפורים טכניים מדעיים הם יפים מאוד ויכולים לשרת את המטרה האמיתית של הכתיבה, ואני מקווה שתמשיכו לתת מקום גם לאלה. ואולם, אני מקווה ומבקש שלא תקפחו את הסיפורים שיש להם אופי של ‘פנטסיה דמיונית’.
ומספר מלים על ‘הפחד הוא עסק משתלם’ מאת ת. סטרג’ן (גליון מס' 8): זהו סיפור מקסים, וללא ספק שווה בערכו לסיפורים מהסוג של ‘ציפור המוות’, שהינם ביטוי לרחשי לב אמיתיים של אנשים העוסקים בראיית מבנה האנושות, או ליתר דיוק המבנה האישי והאנושי של מהות האדם והפרט על הכדור הזה.
אהרן בר־דוד, חיפה
מר דור־שב היקר,
אני מקווה שסערת הרגשות העזה שעורר בך מאמרי חלפה ושמצב בריאותך חזר לתיקנו. אתה מבין, מר דור־שב היקר, המאמר עסק ברעיונות, ולפי מידת התיחסותך אליהם, אני מבין שאותה הערה שכל כך הכעיסה אותך, לגבי איבוד חלק מהקוראים, לא מילאה את התפקיד שייעדתי לה, דהיינו להקל עליך את נטישת המאמר. ייתכן שהרמז היה עדין מדי, ואתך הסליחה. קיימת, כמובן, גם האפשרות שחוש ההומור שלי הוא מתחת לרמה בה אתה מורגל ואם כך הוא אני מתנצל שוב – לכולנו המגבלות הטבעיות שלנו.
אני מסכים אתך לחלוטין שאתה לא צריך אותי, ואני מקווה שלא תשכח זאת בפעם הבאה שתראה את שמי בדפוס.
כל טוב לך, ושמור על בריאותך.
אלכס המל, רחובות
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.