(Elegie über den Tod Eines Jünglings.)

וצדיק באמונתו יחיה.

(חבקוק ב' ד')

תַּאֲנִיַת צָרָה כְמוֹ בְטֶרֶם הִתְחוֹלֵל סָעַר,

תִּשָמַע מִבֵּית מַרְזֵחַ, מְעוֹנַת שְׁאִיָה,

צִלְצְלֵי אֵבֶל כָּבֵד מִמְרוֹמֵי הַשָׁעַר,

עֶלֶם אֶחָד נוֹשְׂאִים, יוּבַל לְאֶרֶץ הַנְשִׁיָה.

עֶלֶם אֶחָד אֲהָהּ! טֶרֶם יְבֻכַּר לַקָבֶר,

עוֹדֶנוּ בְאִבּוֹ נִקְטָף, בַּאֲבִיב יְמֵי חֶלְדֵהוּ,

עוֹרְקָיו יִפְעֲמוּ בַנֹעַר, מְלֵאִים תִּקְוָה וְשָׁבֶר,

שַׁלְהֶבֶת־יָהּ יוֹקֶדֶת תּוֹךְ בָּבַת עֵינֵיהוּ.

בֵּן, חֶדְוַת הוֹרָתוֹ, שְׂשׂוֹן־יוֹלַדְתּוֹ בַחַיִים, –

הָהּ, זֹאת תָּעִיד יִלְלָתָהּ, אַנְחוֹת־אֵם אֲבֵלָה –

הוֹי אָחִי! נֶפֶש חִשְׁקִי תַּחַת הַשָׁמָיִם!

הָבָה! כָּל־הַנִקְרָא אָדָם לְכוּ אַחֲרָיו סֶלָה! –

הֲעוֹד תִּתְאַבְּכוּ בְגֵאוּת, אַלוֹנִים כִּרְאִי מוּצָקִים,

מְשַׂחֲקִים לְרוּחוֹת, מַלְעִיגִים לָרְעָמִים אַדִירִים?

וְאַתֵּמָה הָרִים גַבְנוּנִים, זְרוֹעוֹת שְׁחָקִים,

וְאַתֵּמָה שָׁמַיִם, בָּכֶם מַזָרוֹת מַזְהִירִים?

הֲעוֹד יִרְהַב אִישׁ־שֵׂיבָה עֲלוֹת בְּמַעַלְלֵי גְאֵיוֹנִים,

כְּמוֹ עַל מִשְׁבְּרֵי יָם לְגַפֵּי מְרוֹמֵי הַתּוּשִׁיָה?

הֲעוֹד יַאֲבֵר בְּכַנְפֵי גְבוּרוֹתָיו, מַלְאֲכוֹת אוֹנִים,

לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנוֹן שְׁמוֹ גִבּוֹר רַב־עֲלִילִיָה?

אִם הַתּוֹלַעַת תָּמוֹץ הַנִצָה פֹּרַחַת:

מִי פֶתִי יַאֲמִין כִּי בַל יִשָׁחַת לָנֶצַח? –

מִי יְקַו בַּשָׁמַיִם מֵעָל, בָאָרֶץ מִתַּחַת,

רַק לִרְאוֹת טוֹב – אִם בָּעֶלֶם מָוֶת וָרֶצַח? –

בְּגִילַת וְרַנֵן הַנְעוּרִים, יְמֵי שְׁנוֹתָיו רָקָדוּ,

בִּלְבוּשׁ שׁוֹשַׁנֵי עֲדָנִים מַעֲדַנוֹת נָדָדוּ,

וְהַתֵּבֵל, הַתֵּבֵל מָתְקָה לְחִכּוֹ פִי שְׁנָיִם. –

בִּידִידוּת וַאֲהָבִים, קֶסֶם חֵן עַל פָּנֵימוֹ,

יִרְמְזוּן לוֹ הָעֲתִידוֹת, בִּנְעִימוֹת מַבָּט עֵינֵימוֹ,

בִּזְהַב מוּפָז יַשְׁקֵף אֵלָיו עֵדֶן הַחַיִים;

עֵת עֵין אֵם שַׁכּוּלָה, בְּאֵבֶל תִּדְמַע דָמוֹעַ,

תַּחְתָּיו פָּעֳרָה שְׁאוֹל פִּיהָ בְשָׂרוֹ לִבְלוֹעַ,

וְעָלָיו נֻתְּקָה תִקְוַת חַיָיתוֹ שִׁבְעָתָיִם,

שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִסְחוּ מִמַבָּט עֵינֵיהוּ,

מֵהֶגְיוֹן הַקֶבֶר פָּחַד עוֹד אָז לְבָבֵהוּ. –

הָהּ, לְיוֹרְדֵי דוּמָה מָתְקוּ רִגְבֵי הַחַיִים!

דוּמִיָה בַמָעוֹן הַצַר, חֲרִישִׁית בְּפִי שַׁחַת,

בְּחֵיק תַּרְדֵמַת עוֹלָם יִשְׁנוּ יוֹרְדֵי הַקָבֶר;

הוֹי אָחִי! שֶׁקֶט וְשַׁאֲנַן בְּדֻמִיָה נִצַחַת

יִשְׁבְּתוּ עֶשְׁתּנוֹתֶיךָ, כָּל כִּסְלָה וָשָׁבֶר;

עֵת הַחֶרֶס מֵעַל גַבֵּי קִבְרְךָ יוֹפִיעַ,

אַתָּה בַל תָּחוּשׁ עוֹד כִּידוֹדֵי רְשָׁפֵהוּ;

עֵת הָרוּחַ בִּכְנָפָיו אֶת־פְּרָחָיו יָנִיעַ,

אַתָּה בַל תִּשְׁמַע עוֹד צְקוֹן לַחֲשֵׁיהוּ;

בְּקַרְנֵי הָאַהֲבָה עַפְעַפֶּיךָ לֹא יָפוֹזוּ,

בַּל עוֹד תְּחַבֵּק רַעֲיָתְךָ, זֹאת נַחַל עֲדָנֶיךָ,

עֵת דִמְעוֹת עֵינֵינוּ כְמִשְׁבְּרֵי מַיִם יַחְפוֹזוּ, –

לָנֶצַח, לָנֶצַח סֻגְרוּ שְׁמוּרוֹת עֵינֶיךָ.

אָכֵן אַשְׁרֶיךָ! מַה עָרְבָה לְעֵינֶיךָ הַתְּנוּמָה!

כָּל שׁוֹכְנֵי בִמְעוֹנַת צָרָה, שַׁאֲנַן יִשְׁלָיוּן;

עִם הַגִילָה יִגְוְעוּ פֹה גַם צָרָה וּמְהוּמָה,

בְּמַפַּח נֶפֶשׁ אַף יָגוֹן וַאֲנָחָה יִכְלָיוּן.

אִם בְּשׁוֹט לָשוֹן חַרְצוּבוֹת רֶשַׁע יִתְהַלָכוּ,

הָרִשְׁעָה תָקִיא לַעֲנָה, הַחַטָאת רֹאש פְּתָנִים,

מְקַנְאִים הֵן יָגוֹדוּ, עָלֶיךָ יִתְאַבָּכוּ,

נִפְתָּל מִתְקַדֵשׁ הוֹי! יַקְדִשְׁךָ לָאַשְׁמַנִים,

בְּנֵי בְלִיַעַל תַּחַת מַסְוֶה קֹדְשׁ יִתְרָאוּ,

בִּמְעִיל צְדָקָה וָחֶסֶד, אוֹר לַחֹשֶׁךְ שָׂמִים,

עִם אֲנָשִׁים בְּנֵי תְמוּתָה כְמוֹ בְכַּדוּר יִשְׁתַּעֲשָׁעוּ,

וְכֵן מִנִי שְׁנוֹת קֶדֶם עַד עוֹלְמֵי עוֹלָמִים.

עָלֶיךָ יְנַחֵשׁ הָאֹשֶׁר בְּקֶסֶם הָרְמִיָה,

לָתוּר אַחֲרֵי־עוֹגְבָיו מִסָבִיב, שְׁתוּם הָעָיִן,

פַּעַם יָרִים גֶבֶר עַל כִּסֵא הַתּוּשִׁיָה,

פַּעַם לְאַשְׁפַּתּוֹת יַשְׁפִּילֵהוּ וִיהִי לְאָיִן;

אַשְׁרֶיךָ! אַשְׁרֵי בְאָהָלְךָ, מְעוֹנַת צָרָה!

אֵת שְׂחוֹק־הַתּוּגָה פֹה, הֶמְיַת שְׁאוֹן הַחָלֶד,

אֵת מִשְׁבְּרֵי יַם הָאֹשֶׁר, בַּעְיָם רוּחַ סְעָרָה,

אֵת מִשְׂחַק־תַּעֲלוּלִים, שַׁעֲשׁוּעֵי הוֹלְלוֹת יָלֶד,

אֵת תְּשׁוּאוֹת חֲרוּצִים, הוֹזִים שׁוֹכְבִים בַּעֲצַלְתָּיִם,

אֵת מַרְגֵעָה וְשַׁלְוָה, מַלְאֲכוֹת פֶּרֶךְ יִרְבָּיוּן,

אֵת שֵׁדִים וְשְׂעִירִים יְמַלְאוּן פְּנֵי הַשָׁמָיִם,

אָחִי! כֻּלָם נֶצַח עֵינֶיךָ בַל יֶחֱזָיוּן. –

לֶךְ־לְךָ בְּשָׁלוֹם, אַתָּה נֶאֱמַן נַפְשֵׁינוּ סֶלָה!

בִּרְכוֹתֵינוּ יְיַשְׁנוּךָ כְּגָמוּל בְּעֶרֶשׂ עֲדָנִים,

הֵרָדֵם נָא שַׁלְאֲנָן בַּקֶבֶר מְעָרַת אֲפֵלָה,

הֵרָדֵם שַׁלְאֲנָן עַד נָשׁוּב הִתְרָאֶה פָנִים!

עַד עַל־גִבְעוֹת אֵלֶה, מְלֵאוֹת גְוִיוֹת בְּנֵי־תְמוּתָה,

בְּשׁוֹפָר גָדוֹל יִתָּקַע, בַּשׁוֹפַר הַתְּחִיָה,

עַד בְּרִיחֵי מָוְתָה יִשָׁבְרוּ מִדֶלֶת כְּרוּתָה,

וְרוּחַ אֱלֹהִים יְעוֹרֵר יְשֵׁינֵי אַדְמַת הַנְשִׁיָה, –

עַד מִנִשְׁמַת אֱלוֹהַ, מוֹלִיד שְׁחָקִים וַאֲדָמָה,

הַקְבָרִים יָחִילוּ, יֵשְׁבוּ עַל הָאָבְנָיִם,

עַד מִגַעֲרָתוֹ, מַזָרוֹת יֶעֶשְׁנוּ בְרָמָה,

שְׁאוֹל וַאֲבַדֹה יָקִיאוּ שְׁלָלָם חֲמֹרָתָיִם. –

לֹא בָעוֹלָמִים כַּאֲשֶׁר הַחֲכָמִים יַחֲלֹמוּ,

אַף־לֹא בְפַרְדֵס עֵדֶן, הֶהָמוֹן שָׁם שָׂם מְעוֹנָה, –

לֹא בַשָׁמַים כַּאֲשֶׁר הַמֹשְׁלִים יָרוֹמוּ, –

אוּלָם בִּצְרוֹר הַחַיִים נַשִׂיגְךָ עַל נְכוֹנָה.

הַאֶמֶת הַדָבָר, יְשַׂמַח הַהֵלֶךְ בָּאָרֶץ,

כִּי יֶשְׁנוֹ הִגָיוֹן עוֹד מֵעֵבֶר לַקָבֶר?

כִּי הַצְדָקָה תִדְרוֹךְ עַל כִּלָיוֹן וָקָרֶץ?

כִּי אֵינֶנוּ רְעוּת רוּחַ, חֶזְיוֹן חוֹבֵר חָבֶר? – –

הֵן כָּל שְׂפוּנֵי הַחִידוֹת לְךָ נִבְעוּ אַפָּיִם!

אֱמֶת יִמְצֶה רוּחֲךָ וִישׁוֹבֵב בְּשֹׂבַע שְׂמָחוֹת,

אֱמֶת בָּרָה כַחַמָה, בְּרִבְבוֹת אַלְפֵי קְרָנָיִם,

נְסוּכָה מִכּוֹס בְּיַד אֲדֹנָי, נְסוּכָה בְצַחְצָחוֹת. –

סְעוּ לוֹבְשֵׁי שְׁחוֹרִים, נוֹשְׂאֵי הַמִטָה בְדוּמִיָה!

גַם־זֶה הֵכִינוּ טֶבַח עַל־שִׁלְחַן בְּכוֹר מָוֶת!

הַסוּ, דוֹמוּ מְקוֹנְנִים, חִדְלוּ הַרְבּוֹת תַּאֲנִיָה!

עִפְּרוּ בֶעָפָר עַל גָדִישׁ שׁוֹכְנִי צַלְמָוֶת!

אֵיפֹה גֶבֶר בָחַן עֵצוֹת אֵל הַנִסְתָּרוֹת?

אַיֵה עֵין חוֹדֶרֶת בַּתְהוֹם, בְּתֹהוּ־לֹא־דֶרֶךְ?

קָדוֹשׁ! קָדוֹשׁ! קָדוֹשׁ! אַתָּה אֱלֹהֵי הַקְבָרוֹת!

נְכַבֶּדְךָ בִּרְעָדָה, בְּיִרְאָה נִכְרְעָה לְךָ בֶּרֶךְ!

הֶעָפָר כַּאֲשֶׁר הָיָה יָשּוּב אֱלֵי הָאֲדָמָה,

וְהָרוּחַ יֵדֶא מִבֵּיתוֹ, מִשְׁכַּן הַקָרֶץ!

גַם הָרוּחַ יַשֵׁב עֲפָרוֹ לְכָל עֵבֶר שָׁמָה,

אֱמוּנָתוֹ עַד, כִּימֵי הַשָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ. –