(Die Ideale.)

בכל־עת אוהב הָרֵעַ.

(משלי י“ז י”ז.)

לָמָה תַעַזְבִינִי כְאִשָׁה בוֹגֶדֶת

עִם תְּשׁוּאוֹת כָּל חֶזְיוֹנֵי יִקְרוֹתָיִךְ?

מִנִי תִפָּרֵדִי, הַרְחֵק נוֹדֶדֶת

בַּהֲמוֹן שְׂמָחוֹת וַאֲנָחוֹת אֲשֶׁר בְּרַגְלָיִךְ?

בַּמֶה תִתְרַצִי כִי תְאַחְרִי, בּוֹרַחַת!

הוֹי, עֵת הַזָהָב, אַתְּ חֶמְדַת הַיָמִים!?

אַךְ לַשָׁוְא! גַלַיִךְ יִדוֹדוּן פַּחַז

אֶל־יַם הַנֵצַח, בַּתְּהוֹמוֹת עוֹלָמִים.

הֵן יוּעַם הַשֶׁמֶשׁ, מָאוֹר הַחַיִים,

עֲלֵי מְסִלַת שַׁחֲרוּתִי יָהֵל, יוֹפִיעַ,

מַשְׂכִּיוֹת לֵב נָמַסוּ כְקֶצֶף מָיִם,

אָז בָּמוֹ לִבָּתִי תְּשׁוֹבֵב, תַּרְגִיעַ.

חָלְפָה הָלְכָה לָהּ אֱמוּנָתִי הַיְקָרָה,

אֹמֶן בַּיְצוּרִים, יְלִידֵי חֲלוֹם הַלָיִל,

הָיְתָה לַזְמַן לְשָׁלָל, לְעִתּוֹת בַּצָרָה,

אָז בְּהוֹד אֵל נִשְׁקָפָה בְעָצְמָה וָחָיִל.

כְּמוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים, נָבִיא הַשָׁמָיִם,

חִבֵּק יֶלֶד מֵת, וַיִגְהַר עָלֵיהוּ,

עֲדֵי יִפַּח בְּאַפָּיו רֶגֶשׁ נִשְׁמַת חַיִים,

וַיָחָם בְּשָׂרוֹ, וַתָּשָׁב רוּחֵהוּ.

כֵּן חִבַּקְתִּי הַטֶבַע בְּעוֹז אַהֲבָתִי

בִּזְרוֹעַי נְטוּיוֹת גַם בְּנֶפֶשׁ יִחֵלָה,

בְּלִבִּי דִבַּקְתִּיהָ בִּנְאוּם מְלִיצָתִי,

וָאֶפַּח בָּהּ חַיִים וַתֶּהִי סֶלָה.

הִנֵה מֵעֱזוּז הָאֵשׁ, לַהֲבוֹת תְּשׁוּקָתִי,

הַדוּמִיָה מָצְאָה מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ,

נְשִׁיקוֹת הָאַהֲבָה הֵשִׁיבָה רַעֲיָתִי,

צְלִיל לִבָּתִי יִשָׁמַע בְּכִלְיוֹתֶיהָ.

כָּל־עֵץ וְשׁוֹשָׁן יִפְרְחוּ לִי שִׁבְעָתָיִם,

אַשְׁדוֹת הַבְּדֹלַח זְמִירוֹת לִי יָשִׁירוּ,

גַם אַבְנֵי הַשָׂדֶה יָחוּשׁוּ חַיִים,

מֵהֵד חַיָיתִי יְעוֹרְרוּ גַם יָעִירוּ. –

בְמֵצַר לִבָּתִי הָהּ! תְשׁוּקָה נִפְלָאָה,

הָגוּת־עוֹז בְּרֶגֶשׁ תִּפְרוֹץ לְכָל אַפְסָיִם,

לָצֵאת לַחֶלֶד, תֵּבֵל הַנַהֲלָאָה,

לִפְּעֻלוֹת אָדָם גַם בִּדְבַר שְׂפָתָיִם.

מַה גָדְלָה הַתֵּבֵל וַתִּיף בְּחֶלְיָתָהּ

עֵת בְּחֶבְיוֹן פִּרְחָהּ הַנִצָה נַעֲלָמָה;

אוּלָם מַה דַלָה, מַה קָטְנָה יִפְעָתָהּ,

עֵת חָנְטָה פַגֶיהָ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.

צוֹלֵחַ בְּרַב־אוֹנִים יֵדֶא בְלִי הֲפוּגָה, –

הֶגְיוֹנֵי חֲלוֹמוֹ יַעֲשׂוּ לוֹ כְנָפָיִם, –

חָפְשִׁי מִדְאָגָה, מִמֶתֶג הַתּוּגָה,

מְכַרְכֵּר הַנַעַר עַל מַעְגְלֵי הַחַיִים.

עַד כֹּכְבֵי רָקִיעַ בִּמְרוֹמֵי שְׁחָקִים

יַאֲבֵר כַּנֶשֶׁר בִּתְעוּפַת הִגָיוֹן;

הֵן לֹא יַעַצְרוּהוּ רוּם וּמֶרְחַקִים,

מְקוֹם יִתְעוֹפֵף עַל אֶבְרוֹת הַחִזָיוֹן.

הִנוֹ קַל הַמֵרוּץ כְּאַחַד הַצְבָיִים,

אֵין שָׂטָן אֵין מַעֲצוֹר לְרוּחַ תַּאֲוָתוֹ,

הַבֵּט, אֵיךְ לִפְנֵי מִרְכֶּבֶת הַחַיִים

מְכַרְכְּרִים בַּמָחוֹל הָאוֹרְחִים לְחֶבְרָתוֹ!

הָאַהֲבָה עִם מַשְׂכֹּרֶת מֶגֶד עֲדָנִים,

הָאֹשֶׁר עִם לִוְיַת זָהָב וַעֲטָרָה,

הַכָּבוֹד עִם כֶּתֶר כֹּכְבֵי נַעֲמָנִים,

הָאֱמֶת בִּבְרַק יִפְעַת שֶׁמֶשׁ תִּפְאָרָה!

אַךְ עַל אֵם הַדֶרֶךְ אָחוֹר נָסוֹגוּ,

הָלוֹךְ וְחָסוֹר אָבְדוּ וַיִתְפָּרָדוּ,

צַעֲדֵי הֲלִיכוֹתָם כְּמוֹ שַׁבְּלוּל נָמוֹגוּ,

אִישׁ אַחַר רֵעֵהוּ בֶגֶד בָּגָדוּ.

קַל הַמֵרוּץ הָאֹשֶׁר נָס רִאשׁוֹנָה,

הַצְמֵאָה לֹא שָׁכְכָה מִמְקוֹר הַדָעַת,

עַנְנֵי הַשֶׂפֶק, חֶשְׁכַּת אֲפֵלָה מְעוֹנָה,

יָלוּטוּ אוֹר הָאֱמֶת, שֶׁמֶשׁ מֵיפָעֲת.

כֶּתֶר הַכָּבוֹד נֶאְדָרִי בַקֹדֶשׁ,

חָזִיתִי מְחֻלָל עַל מֵצַח אִישׁ בַּעַר,

הָהּ! עִם הֶאָבִיב, קֹצֶר יְמֵי הַחֹדֶשׁ,

עָפָה עֵת־אַהֲבָה כַסוּפָה וָסַעַר!

נֶעֱזָב נִשְׁאַרְתִּי מֵאוֹהֵב וָרֵעַ,

עַל דַרְכִּי־לֹא־סְלוּלָה תִשְׁלוֹט דוּמִיָה;

אוּלָם בְּרַק אֶחָד מִצְעָר אוֹר זוֹרֵעַ,

הַתִּקְוָה שׁוֹלַחַת עַל מְסִלַת שְׁאִיָה.

מִי אֵיפוֹ מִכָּל תְּשׁוּאוֹת אֲחֻזַת מְרֵעִים

יָחִיל דוּמָם, לִימִינִי יַחְפּוֹץ שָׁבֶת?

מִי יְנַחְמֵנִי מֵעֶצֶב, בִּתְמִים דֵעִים,

וָהוּא יַלְוֵנִי לְבֵית חֶשְׁכַּת צַלְמָוֶת?

אַךְ אַתְּ יְדִידוּת, אַתְּ יְלִידַת הַשָׁמָיִם!

לָךְ רִפְאוּת תְּעָלָה לְכָל מַחֲלָה וּפָגַע,

חֵלֶק כְּחֵלֶק תִּשְׂאִי נֵטֶל הַחַיִים,

בְּחָרְפִי בִּקַשְׁתִּיךְ – וְהִנֵה מְצָתִיךְ רָגַע. –

וְאַתְּ רְעוּתָהּ אֲשֶׁר רֵעָה לָהּ בִּלְבַב תָּמִים,

כָּמוֹהָ סַעֲרַת הַנֶפֶשׁ תְּלַחֲשִׁי דוּמָה,

יְגִיעַת־כַּפָּיִם! – לֹא תִיגְעִי עוֹלָמִים,

תִּבְרְאִי לְאִטֵךְ אַךְ לֹא תֶהֶרְסִי מְאוּמָה.

הֵן לְמִבְנֵה־נְצָחִים תַּחַת הַשָׁמַיִם

גַרְגִיר אַחַר גַרְגִיר נוֹשְׂאוֹת כַּפָּיִךְ,

אַךְ מִסֵפֶר הַנוֹשֶׁה, רְחַב־יָדַיִם,

רְגָעִים, יָמִים וְשָׁנִים תִּמְחִי בְיָדָיִךְ.