בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהַתַּלְמִידִים מַשְׁכִּימִים וּבָאִים אִישׁ אִישׁ מִבֵּיתוֹ, וְהָ“רַבִּי” עֲדַיִן שׁוֹהֶה בִתְפִלַּת שַׁחֲרִית בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, “הַחֶדֶר” מִתְמַלֵּא שָׁאוֹן וָרָעַשׁ. אֶחָד רָץ לִטֹּל יָדָיו קֹדֶם אֲכִילַת פַּת שַׁחֲרִית, וּמִתּוֹךְ חִפָּזוֹן הוּא דוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ, הָעוֹמֵד עַל דַּרְכּוֹ, וְהַלָּז מַשְׁמִיע קוֹל מֶחָאָה. אַחַד הַנְּעָרִים רוֹצֶה לִתְפֹּס מָקוֹם לִפְנֵי הַחַלּוֹן, כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן בָּרְחוֹב אֶל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים, אַךְ חֲבֵרָיו מְקַנְּאִים בּוֹ וְדוֹחֲקִים אוֹתוֹ, וּקְטָטָה נוֹפֶלֶת בֵּינֵיהֶם. אֶחָד פּוֹתֵחַ בִּתְפִלָּה בְקוֹל רָם וּבְנִגּוּן, מַעֲשֵׂה חַזָּן, בָּא חֲבֵרוֹ וּמְחַקֶּה אֶת קוֹלוֹ בְלִגְלוּג, וְהַנֶּעְלָב רוֹדֵף אַחֲרֵי עוֹלְבוֹ לְיַסְּרוֹ עַל עַזּוּתוֹ.
וְרַק מִשֶּׁנִּרְאָה בַפֶּתַח יוֹסֵף בֶּן הָרַב, הַמְאַחֵר לָבֹא, מִשְׁתַּתְּקִים הַתַּלְמִידִים רֶגַע אֶחָד. הַכֹּל פּוֹנִים אֵלָיו, מַקִּיפִים אוֹתוֹ וּמְחַכִּים לִשְׁמֹעַ מִפִּיו אֶת דְּבָרָיו.
יוֹסֵף זֶה נַעַר כְּבֶן עֶשֶׂר, בַּעַל פָּנִים עֲדִינִים וְעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת, שֶׁבָּעִיר קוֹרְאִים לוֹ “עִלּוּי” וְאוֹמְרִים עָלָיו, כִּי עָתִיד הוּא לִהְיוֹת גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל, יוֹדֵעַ לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת מֵאֵין כְּמוֹהֶן לְיֹפִי. הַחֲבֵרִים נְכוֹנִים לַעֲזֹב כָּל מִשְׂחֲקֵיהֶם וְכָל תַּעֲלוּלֵיהֶם, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מִפִּי יוֹסֵף מַעֲשִׂיָּה.
מֵאַיִן לָקַח יוֹסֵף אֶת אוֹצָרוֹ הָרַב הַזֶּה? – אֵין אִישׁ מִן הַתַּלְמִידִים יוֹדֵעַ. אוּלַי מָצָא אוֹתוֹ בְתוֹךְ אֲרוֹנוֹת הַסְּפָרִים הַגְּדוֹלִים, הָעוֹמְדִים בְּבֵיתוֹ שֶׁל אָבִיו הָרַב; וְאוּלַי שָׁמַע אֶת מַעֲשִׂיּוֹתָיו מִפִּי הָאוֹרְחִים הַבָּאִים מֵאַרְבַּע פִּנּוֹת הָעוֹלָם לְבֵית אָבִיו; וְאוּלַי הוּא בוֹדֶה אוֹתָם מִלִּבּוֹ – הֵן “עִלּוּי” הוּא, בַּעַל מֹחַ חָרִיף.
בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹסֵף מְסַפֵּר מַעֲשִׂיָּה וַחֲבֵרָיו עוֹמְדִים וְיוֹשְׁבִים מִסָּבִיב לוֹ, שׁוֹכְחִים הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַ“חֶדֶר” וְאֶת כָּל עוֹלָמָם, וְהֵם עוֹבְרִים בְּדִמְיוֹנָם לְעוֹלָם אַחֵר, לְאוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים וְהַנֶּעְלָמִים, שֶׁשָּׁם קָרוּ כָל הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים, שֶׁהֵם שׁוֹמְעִים מִפִּי הַמְסַפֵּר.
אַךְ אֶת הַ“מַּעֲשִיּוֹת” שֶׁלּוֹ רָגִיל יוֹסֵף לְסַפֵּר לַחֲבֵרָיו בֵּין הָעַרְבַּיִם, בְּשָׁעָה שֶׁהָרַבִּי הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה וּמַעֲרִיב, וְהַתַּלְמִידִים נִשְׁאָרִים לְבַדָּם בַּ“חֶדֶר”. שָׁעָה זוֹ שֶׁל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, קֹדֶם שֶׁמַּדְלִיקִים אֶת הַמְּנוֹרָה, יָפָה מְאֹד לְ“מַעֲשִׂיּוֹת”.
בַּבֹּקֶר אוֹהֵב יוֹסֵף לְסַפֵּר אֶת חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁחָלַם בַּלַּיְלָה שֶׁעָבָר. חֲבֵרָיו תְּמֵהִים עָלָיו, שֶׁזּוֹכֵר הוּא דְבַר הַחֲלוֹם לְכָל פְּרָטָיו. הֲלֹא גַם הֵם חוֹלְמִים חֲלוֹמוֹת, אֶלָּא שֶׁבְּקוּמָם מִשְּׁנָתָם עָף לוֹ הַחֲלוֹם, וְקָשֶׁה לָהֶם לִזְכֹּר אַף קָצֵהוּ.
וְעַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ חֲבֵרָיו, קְצָת מִתּוֹךְ חִבָּה וּקְצָת מִתּוֹךְ לִגְלוּג: “יוֹסֵף בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת”.
בָּא יוֹסֵף אֶל הַ“חֶדֶר”, מִסְתַּכְּלִים הַחֲבֵרִים בְּפָנָיו לָדַעַת, מָה הַחֲלוֹם שֶׁחָלַם הַלָּיְלָה. אִם פָּנָיו צְהֻבִּים וְעֵינָיו נוֹצְצוֹת מִגִּיל, סִמָּן הוּא, שֶׁרָאָה חֲלוֹם טוֹב; אַךְ כְּשֶׁפָּנָיו עֲצוּבִים וְעֵינָיו מַבִּיעוֹת תּוּגָה, אוֹת הוּא, כִּי רַע הַחֲלוֹם שֶׁחָלָם.
בֵּין כֹּה וּבֵין כֹּה הַחֲבֵרִים מְחַכִּים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבַר הַחֲלוֹם. יוֹסֵף אֵינוֹ מְסָרֵב וּמְסַפֵּר בְּרָצוֹן אֶת חֲלוֹמוֹתָיו.
יֵשׁ אֲשֶׁר יְסַפֵּר יוֹסֵף, כִּי רָאָה בַחֲלוֹמוֹ וְהִנֵּה מְטַר זָהָב יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם… כָּל טִפָּה – דִּנָּר זָהָב… כָּל הָאָרֶץ מְכֻסָּה זָהָב טָהוֹר… הוּא אָמַר לִתְפֹּשׂ בְּיָדוֹ אֶת הַזָּהָב, וְאוּלָם אַךְ נָגַע בּוֹ – וְהִנֵּה נָמַס וַיְהִי לְמָיִם…
הַחֲבֵרִים שׁוֹמְעִים אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיּוֹת פְּעוּרִים. תְּחִלָּה מְקַנְּאִים הֵם בְּיוֹסֵף, שֶׁרָאָה חֲלוֹם נִפְלָא כָזֶה, אַךְ אַחֲרֵי כֵן הֵם נָדִים בְּרֹאשָׁם: חֲבָל, חֲבָל!…
וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְסַפֵּר, וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ בְּמִדְבָּר נוֹרָא… שָׁם חַיּוֹת רָעוֹת, נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים… זֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁלֹּא אָכַל וְלֹא שָׁתָה מָיִם… רַגְלָיו בָּצֵקוּ וְאֵין בּוֹ כֹחַ לָלֶכֶת הָלְאָה. מֵרָחוֹק הוּא רוֹאֶה אֲרִי הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֵלָיו…
הַחֲבֵרִים שׁוֹמְעִים אֶת הַדְבָרִים וְלִבָּם רוֹעֵד, כְּאִלּוּ הָיוּ בְרֶגַע זֶה יַחְדָּו עִם יוֹסֵף בְּצָרָתוֹ. הֵם מְחַכִּים לִשְׁמֹעַ אַחֲרִית דָּבָר… וְיוֹסֵף מְסַפֵּר:
– אָז נָשָׂאתִי עֵינַי לַמָּרוֹם וָאֶקְרָא בִשְׁאֵרִית כֹּחִי: אֵלִי, אֱלֹהִים, הַצִּילֵנִי!… פִּתְאֹם הֱקִיצוֹתִי – וְהִנֵּה חֲלוֹם…
רֶגֶשׁ גִּיל תָּקַף אֶת הַנְּעָרִים הַשּׁוֹמְעִים. רַק עַתָּה רָאוּ, כִּי לַשָּׁוְא פָּחֲדוּ מִפְּנֵי הָאֲרִי הַנּוֹרָא. הֵן רַק בַּחֲלוֹם הָיָה הַדָּבָר.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְסַפֵּר יוֹסֵף, כִּי רָאָה בַחֲלוֹמוֹ אֶת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, אֶת הַר הַלְּבָנוֹן, אֶת הַיַּרְדֵּן, אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה – אֶת אֵלֶּה הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר כָּל הַתַּלְמִידִים יָדְעוּ אוֹתָם רַק מִתּוֹךְ סִפּוּרֵי “הַחֻמָּשׁ”, אַךְ אִישׁ מֵהֶם לֹא זָכָה לִרְאוֹתָם בְּעֵינָיו.
כָּל אֶחָד מִן הַחֲבֵרִים שׁוֹאֵל שְׁאֵלָה עַל דְּבַר מָקוֹם פְּלוֹנִי הַקָּרוֹב לְלִבּוֹ, וְיוֹסֵף עוֹנֶה עַל הַכֹּל בְּלִי פִקְפּוּק, כְּאִלּוּ רָאָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים בְּהָקִיץ וְלֹא בַחֲלוֹם…
פַּעַם אַחַת בַבֹּקֶר בָּא יוֹסֵף אֶל הַ“חֶדֶר” סַר וְזָעֵף. פָּנָיו הָיוּ נוּגִים וּבְפִיו אֵין מִלָּה. הוּא קָרַב אֶל הַחַלּוֹן, יָשַׁב עַל הַסַּפְסָל, הוֹרִיד רֹאשׁוֹ וְשָׁקַע בְּמַחֲשָׁבוֹת.
כַּאֲשֶׁר נִגְּשׁוּ אֵלָיו חֲבֵרָיו לִשְׁאֹל, מֶה הָיָה לוֹ וּמַה קָרָהוּ, לֹא עָנָה דָבָר, כִּי אִם נֶאֱנַח אֲנָחָה קַלָּה.
– אֵין זֹאת, כִּי חֲלוֹם רַע מְאֹד חָלַם הַלַּיְלָה – קָרָא אַחַד הַנְּעָרִים.
הַדָּבָר הַזֶּה עוֹד הִגְדִּיל אֶת תְּשׁוּקַת הַחֲבֵרִם לָדַעַת, מַדּוּעַ עָצוּב יוֹסֵף וְעַל מַה נֶאֱנָח.
רַק כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, לְאַחַר שֶׁפָּצְרוּ בֹו מְאֹד, נֶעְתַּר יוֹסֵף לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו וּלְסַפֵּר.
הַנְּעָרִים עָמְדוּ סְבִיבוֹתָיו וַיְחַכּוּ בְרֶטֶט לְכָל מִלָּה וּמִלָּה, שֶׁיָּצְאָה מִפִּי חֲבֵרָם הַמְסַפֵּר.
– בַּחֲלוֹמִי – פָּתַח יוֹסֵף – וְהִנֵּה אֲנִי תוֹעֶה בְיַעַר אָפֵל… רַק הַכּוֹכָבִים בַּמָּרוֹם נוֹצְצִים מְעַט… אֲנִי הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ וְאֵין דֶּרֶךְ… פִּתְאֹם אֲנִי עוֹמֵד לְרַגְלֵי הַר גָּבֹהַּ… אֲנִי מְטַפֵּס עָלָיו, מְטַפֵּס וְעוֹלֶה. עָבְרָה שָׁעָה, עָבְרוּ שְׁתֵּי שָׁעוֹת, עָבְרוּ שָׁלֹש שָׁעוֹת, וַאֲנִי עוֹלֶה וְעוֹלֶה… כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי עַד רֹאשׁ הָהָר, רָאוּ עֵינַי אֹהֶל קָטֹן… בְּעַד הַחַלּוֹן נִרְאָה אוֹר…
בַּ“חֶדֶר” שָׂרְרָה דְמָמָה רַבָּה. כָּל הַנְעָרִים עָצְרוּ בְעַד נְשִׁימָתָם מֵרֹב הִתְפַּעֲלוּת וּמֵרֹב צִפִּיָּה לִשְׁמֹעַ אֶת קֵץ חֲלוֹם הַפֶּלֶא הַזֶּה. וְיוֹסֵף הוֹסִיף וַיְסַפֵּר:
– נִכְנַסְתִּי אֶל הָאֹהֶל… עָמַדְתִּי בַפֶּתַח וְלֹא יָכֹלְתִּי לָזוּז מִמְּקוֹמִי… פִּלְאֵי פְלָאִים! אֵין נֵר וְאֵין מְנוֹרָה וְהָאֹהֶל כֻּלּוֹ מָלֵא אוֹרָה… לְיַד הַשֻּׁלְחָן יוֹשֵׁב אִישׁ זָקֵן וְלוֹמֵד תּוֹרָה… הִבַּטְתִּי אֶל פְּנֵי הַיּוֹשֵׁב, וְהִנֵּה הוּא בַעַל שֵׂעָר לָבָן וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו…
– אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הוּא – לֹא הִתְאַפֵּק אַחַד הַנְּעָרִים מִבֵּין הַשּׁוֹמְעִים.
– כֵּן, כֵּן – עָנָה יוֹסֵף – זֶה הָיָה אֵלִיָּהוּ הַנָבִיא.
– מַה דִבֵּר אֵלֶיךָ? – שָׁאֲלוּ רַבִּים מִן הַשּׁוֹמְעִים.
– הוּא קָם מִמּוֹשָׁבוֹ, נִגַּשׁ אֵלַי וַיֹּאמֶר אֵלַי בְּקוֹל רַךְ וָטוֹב: “מַה לְךָ, בְּנִי?…” עָנִיתִי לוֹ, כִּי תָעִיתִי בַיַּעַר הָאָפֵל וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל בֵּית אָבִי… אָז אָחַז בְּיָדִי וְיַחְדָּו יָצָאנוּ מִן הָאֹהֶל… וּפִתְאֹם נָס הַחֹשֶׁךְ וַיְהִי אוֹר… יָרַדְנוּ מֵעַל הָהָר, אַחֲרֵי כֵן הָלַכְנוּ בַיַּעַר… עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה – וְהִנֵּה עוֹמְדוֹת רַגְלַי לְיַד בֵּיתֵנוּ… פָּקַחְתִּי עֵינַי לִרְאוֹת, אַיֵּה אֵלִיָּהוּ – וְאֵינֶנּוּ. הוּא נֶעְלַם…
יוֹסֵף גָּמַר אֶת סִפּוּרוֹ וְקוֹלוֹ הָיָה מָלֵא יָגוֹן. הַנְּעָרִים הִבִּיטוּ אֵלָיו בְּכָבוֹד רַב, עַל אֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בַחֲלוֹם. וְאֶחָד מֵהֶם פָּנָה אֵלָיו וְשָׁאָל:
– וְלָמָּה אַתָּה עָצוּב?… הֲלֹא חֲלוֹם טוֹב הוּא… יוֹסֵף נִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ וְלֹא עָנָה דָבָר, רַק נֶאֱנַח עוֹד הַפַּעַם, הַנְּעָרִים עוֹד עָמְדוּ עַל יָדוֹ, כִּי חִכּוּ לִשְׁמֹעַ מִפִּיו עוֹד דָּבָר.
וְאָמְנָם כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, קָרָא יוֹסֵף בְּלַחַשׁ, כְּאִלּוּ דִבֵּר לְעַצְמוֹ, מִבְּלִי פְנוֹת לְאִישׁ:
– מַה נוֹאַלְתִּי!… הֵיכָן הָיָה רֹאשִׁי?… הֵיכָן הָיָה פִי?… מַדּוּעַ לֹא שָׁאַלְתִּי אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא: מָתַי יָבֹא… מָשִׁיחַ?…
* * *
רַק אָז יָדְעוּ הַנְּעָרִים, עַל מַה נֶאֱנַח יוֹסֵף וְלָמָּה הוּא עָצוּב כָּל כָּךְ. אִישׁ מֵהֶם לֹא מָצָא בְּפִיו דָּבָר לְנַחֲמוֹ, כִּי אָמְנָם הֵבִינוּ כֻלָּם, מָה רַב הַצַּעַר וּמַה גָּדוֹל הַכְּאֵב…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.