יָמִים רַבִּים חָיִיתִי בְּשַׁלְוָה וְלֹא יָדַעְתִּי דְאָגָה. הוֹרַי אָמְנָם הָיוּ עֲנִיִּים, אַך בֵּן יָחִיד הָיִיתִי לָהֶם, וּבְכָל כֹּחָם הִתְאַמְּצוּ לְהַמְצִיא לִי כָּל צְרָכָי. בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת וְעֶרֶב שַׁבָּת הָיְתָה אִמִּי נוֹתֶנֶת לִי פְּרֻטָּה אַחַת לִקְנוֹת זֵרְעוֹנֵי דְלַעַת; בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב הָיִיתִי מְקַבֵּל שָׁלֹש פְּרֻטּוֹת, לִקְנוֹת אֱגוֹזִים; וּבִימֵי חֲנֻכָּה הָיָה הוֹנִי עוֹלֶה לִשְׁמֹנֶה פְרֻטּוֹת, כְּמִסְפַּר יְמֵי הֶחָג. הַחֵצִי הָיִיתִי נוֹתֵן לִצְדָקָה, וּבַחֵצִי הָיִיתִי קוֹנֶה מַמְתַּקִּים. וְשָׂמֵחַ הָיִיתִי בְחֶלְקִי וְלֹא יָדַעְתִּי דְאָגָה.

עַד שֶׁבָּא הַשָּׂטָן וְגָזַל אֶת מְנוּחָתִי. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָךְ הָיָה.

כְּבֶן עֶשֶׂר הָיִיתִי, וְאַבָּא הָיָה אוֹמֵר אֵלַי, שֶׁאֵינֶנִּי עוֹד “יֶלֶד” כִּי אִם “בָּחוּר.”

בַּיָּמִים הָהֵם בְּרֵאשִׁית יְמֵי הַחֹרֶף, בָּא לְבֵיתֵנוּ לְהִתְאָרֵחַ דּוֹדִי רַבִּי אֵלִיָּהוּ מֵאִיר, שֶׁהָיָה רַב בְּאַחַת הֶעָרִים הַקְּטַנּוֹת.

עוֹד בָּעֶרֶב הָרִאשׁוֹן, לְאַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, בְשָׁעָה שֶׁאִמִּי עָמְדָה וְהֵכִינָה סְעֻדַּת עַרְבִית, פָּנָה אָבִי אֶל דּוֹדִי וְהִצְבִּיעַ עָלָי:

– בְּחָנֵהוּ נָא… הָבָה נִרְאֶה… לֶךְ נָא, יוֹסֵף, (זֶה שְׁמִי) וְהָבֵא אֶת הַ“גְּמָרָא”.

יָשַׁב לוֹ דוֹדִי אֶל הַשֻּׁלְחָן, הֵסִיר מֵעַל רֹאשׁוֹ אֶת הַ“קַּפִּילוּשׁ” רְחַב הַשּׁוּלַיִם וְחָבַשׁ לוֹ “יַרְמוּלְקָה”, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי עַל יָדוֹ לִפְנֵי גְמָרָא שֶׁל דְּפוּס וִילְנָא.

עִלְעֵל דּוֹדִי בַסֵּפֶר, הִצְבִּיעַ וְאָמָר:

– קְרָא.

אַבָּא יוֹשֵׁב בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי מִנֶּגֶד וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְמַסִּיחַ דַעְתּוֹ מִמֶּנִּי, וְאִמָּא עוֹמֶדֶת לְיַד הַכִּירַיִם וּמֵרֶגַע לְרֶגַע הִיא שׁוֹלַחַת עַיִן אֶל פִּנָּתִי, כְּשׁוֹלַחַת עֶזְרָה לִי בַצָּרָה.

עַל פִּי הָאֱמֶת, לֹא הָיָה עִנְיַן הַבְּחִינוֹת דָּבָר חָדָשׁ לִי.

אַבָּא חוֹשֵׁב אוֹתִי “לְעִלּוּי”, וְלָכֵן הוּא שׁוֹלֵחַ אוֹתִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת “לְהִבָּחֵן”, פַּעַם אֶל רַב הָעִיר וּפַעַם אֶל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה.

אַךְ אַבָּא הָיָה לִפְעָמִים מֵטִיל אֵימָה עָלָי:

– הַמְתֵּן, הִנֵּה הַדּוֹד רַבִּי אֵלִיָּהוּ מֵאִיר עָתִיד לָבֹא וְהוּא יִבְחָנֶךָ… אָז נִרְאֶה, אָז נֵדַע…

וּלְפִיכָךְ תָּקַף אוֹתִי פַחַד קְצָת. שָׁמַעְתִּי עַל דּוֹדִי, כִּי “גָאוֹן” הוּא, וַאֲנִי יָדַעְתִּי מַה פֵּרוּשָׁהּ שֶׁל מִלָּה זוֹ.

וּבְכָל זֹאת הִתְאַזַּרְתִּי, פָּתַחְתִּי פִי וְקָרָאתִי.

מִתְּחִלָּה עָבַר הַכֹּל בְּשָׁלוֹם. דּוֹדִי יָשַׁב וְרֹאשׁוֹ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ, עֵינָיו עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה, מִצְחוֹ מִתְקַמֵּט לִרְגָעִים וּשְׂפָתָיו לוֹחֲשׁוֹת. וְאָנֹכִי עוֹבֵר בְּחִפָּזוֹן עַל הַדַּף, כְּאָדָם שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ סְלוּלָה, קוֹלִי עוֹלֶה וּמִתְרוֹמֵם, וְהַדְּבָרִים יוֹצְאִים מִפִּי בְעֹז וּבְאֹמֶץ.

אַךְ פִּתְאֹם עֲצָרַנִי דוֹדִי וְאָמָר:

– עֲמֹד רֶגַע, בְּנִי.

וְהוּא אֹחֵז בְּסַנְטֵרִי מִתּוֹךְ חִבָּה וְשׁוֹאֵל שְׁאֵלָה, וַאֲנִי מֵבִין, כִּי אָמְנָם קֻשְׁיָה חֲמוּרָה הִיא.

אוֹתוֹ רֶגַע אֲנִי מְקַמֵּט מִצְחִי וְדוֹדִי מִתְבּוֹנֵן אֵלַי וְאֵינוֹ גוֹרֵעַ עַיִן מִמֶּנִּי.

אַךְ תֵּכֶף נִצְנֵץ בְּמֹחִי “תֵּרוּץ” חָרִיף, שֶׁהִפְלִיא אֶת דּוֹדִי. מַכִּיר אֲנִי דָבָר זֶה מִתּוֹךְ חִיּוּכוֹ הַנּוֹחַ…

הוּא צוֹבֵט לִי בִלְחָיַי מִתּוֹךְ חִבָּה וְאוֹמֵר:

– מֻבְטָחְנִי, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, שֶׁיִּהְיֶה לַמְדָן…

אַבָּא נַעֲנֶה, כְּדַרְכּוֹ, וְאוֹמֵר:

– חָכָם לִכְשֶׁיִּרְצֶה.

וְאַחַר כָּךְ קָם הַדּוֹד מִמּוֹשָׁבוֹ, מוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת הָאַרְנָק וְנוֹתֵן לִי רֻבָּל כָּסֶף:

– הֵא לְךָ פְרָס.

אִמִּי מְנַסָּה לִמְחוֹת: “לָמָּה לוֹ מָמוֹן רַב כָּל כָּךְ”, אַךְ דּוֹדִי עוֹנֶה לָהּ בְּנָחַת:

– אֵין בְּכָךְ כְּלוּם… רָאוּי הוּא לְשָׂכָר…

לָמָּה אֲכַחֵד מִכֶּם? מְאֻשָּׁר הָיִיתִי בְאוֹתָהּ שָׁעָה, לֹא עַל שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי דוֹדִי תְהִלָּתִי (הַדָּבָר הַזֶּה לֹא חָדָשׁ הָיָה לְ“עִלּוּי” כָּמוֹנִי), אֶלָּא עַל הַ“מַּטְמוֹן” שֶׁנִּמְצָא בְיָדִי…

בְּבַת אַחַת הָיִיתִי לְעָשִׁיר, לִגְבִיר, לְקָצִין. מִי יִדְמֶה לִי וּמִי יִשְׁוֶה לִי?

וּבַלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנָתִי מֵעֵינַי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִימֵי חַיָּי…

בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גַזְלָנִים הִקִּיפוּנִי… נוֹסֵעַ אֲנִי דֶרֶךְ יַעַר אָפֵל… וּפִתְאֹם אֲנִי עוֹמֵד בְּבֵית מִדְרָשׁ… יְהוּדִים עוֹמְדִים צְפוּפִים, “מַגִּיד” מְפֻרְסָם דּוֹרֵשׁ… מְמַשְׁמֵשׁ אֲנִי בְכִיסִי – וְהָרֻבָּל אֵינֶנּוּ.

מִמָּחֳרָת, לְאַחַר שֶׁנּוֹכַחְתִּי, כִּי “הוֹנִי” שָׁלֵם עִמִּי, נָחָה דַעְתִּי. וְאוּלָם דְּאָגָה גְדוֹלָה קִנְּנָה בְלִבִּי: אוּלַי יִגְנְבוּ מִמֶּנִּי אֶת כַּסְפִּי?

וְכָאן אִמָּא עוֹמֶדֶת עָלַי וּמַזְהִירָה:

– שְׁמֹר אֶת הָרֻבָּל… שֶׁלֹּא יֹאבַד לְךָ… שֶׁלֹּא יִגְנְבוּהוּ מִמְּךָ, חָלִילָה…

וְעַל לִבִּי עָלָה רַעְיוֹן לִפְרֹט אֶת הָרֻבָּל לְמַטְבְּעוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל כֶּסֶף, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בְיָדִי הַרְבֵּה כֶסֶף… אַךְ מַה לַעֲשׂוֹת בַּכֶּסֶף הָרַב הַזֶּה? אַיֵּה הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם אַטְמִין אֶת “הוֹנִי” הַגָּדוֹל?

אַבָּא אוֹמֵר אֵלַי:

– הַלְוֵנִי אֶת הָרֻבָּל, וּבְכָל שָׁעָה שֶׁתִּדְרְשֶׁנּוּ אֶפְרַע לָךְ.

אַךְ אֲנִי עוֹשֶׂה עַצְמִי כְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ. בָּרִי לִי, כִּי אֵצֶל אַבָּא “יִתְבַּזְבֵּז” הָרֻבָּל וְלֹא אָשׁוּב לִרְאוֹתוֹ עוֹד.

וְאִמָּא מְשַׁדֶּלֶת אוֹתִי בִדְבָרִים:

– תֵּן לִי אֶת הָרֻבָּל לְפִקָּדוֹן, וְאָנֹכִי אֶקְנֶה לְךָ לְחַג הַפֶּסַח, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, בֶּגֶד חָדָשׁ וְנַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת.

אַךְ אָנֹכִי עוֹנֶה לָהּ מִתּוֹךְ אִירוֹנִיָּה:

– וְאֶשְׁתַּקֵּד קֹדֶם שֶׁהָיָה לִי כֶסֶף, כְּלוּם לֹא קָנִית לִי?

סוֹף דָּבָר, הָרֻבָּל נִשְׁאַר בְּיָדִי, וַאֲנִי עוֹמֵד וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת: “מַה לַעֲשׂוֹת בּוֹ?”

בַּ“חֶדֶר” אֲנִי מִתְפָּאֵר לִפְנֵּי חֲבֵרִי בְהוֹנִי הָרַב, עַד שֶׁקָּרְאוּ לִי בְשֵׁם הַכִּנּוּי: “הֶעָשִׁיר הֶחָדָש”.

עוֹבֵר אֲנִי עַל פְּנֵי הַחֲנֻיּוֹת, וַאֲנִי עוֹמֵד וּמִתְבּוֹנֵן אֶל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לִי לִקְנוֹת בִּמְחִיר הָרֻבָּל שֶׁלִּי. וְכָל דָּבָר יֵשׁ לוֹ פְגָם: זֶה עֶרְכּוֹ יוֹתֵר מֵרֻבָּל וְזְהֶ עֶרְכֹּו פָחוֹת…

וּלְאַחַר שֶׁהֻבְרַר לִי, כִּי אֵין לִי לַעֲשׂוֹת כְּלוּם בְּכַסְפִּי, גָּמַרְתִּי בְלִבִּי לְהַחֲלִיף אֶת הַכֶּסֶף שֶׁלִּי בִּ“שְׁטָר” וּלְהַצְפִּין אֶת פִּסַּת הַנְּיָר בַּכִּיס הַקָטֹן שֶׁל הָ“אַרְבַּע כַּנְפוֹת” שֶׁלִי וּלְאַחֵה אֶת הַקֶּרַע… יְהֵא הָרֻבָּל מֻנָח…

אַךְ רַעְיוֹן אֶחָד הָיָה מְנַקֵּר בְּמֹחִי וְלֹא נָתַן לִי מְנוּחָה:

“שֹׁמּוּ שָׁמָיִם! אָדָם יִשׁ לוֹ מָמוֹן רַב וְאֵינוֹ יָכֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם בּוֹ”.

תַּלְמוּדִי הָיָה עָלַי לְמַשָּׂא; חָדַלְתִּי לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִם חֲבֵרָי; כָּל הַיָּמִים הָיִיתִי שָׁרוּי בִּדְאָגָה וְשָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבָה.

וְעוֹד סוֹד אֶחָד אֲגַלֶּה לָכֶם: מִן הָעֵת הַהִיא לֹא הִתַּרְתִּי לְעַצְמִי לְהוֹצִיא פְרֻטָּה… וִתַּרְתִּי עַל “עֹנֶג שַׁבָּת” וְלֹא קָנִיתִי זֵרְעוֹנֵי דְלַעַת, כְּדַרְכִּי, מִפְּנֵי שֶׁחָס הָיִיתִי עַל הַפְּרֻטָּה… בְּלִבִּי נוֹלַד חֵשֶׁק מְשֻׁנֶּה לִצְבֹּר כָּסֶף…

וְאִמִּי הָיְתָה מַחֲזִיקָה אֶת לִבִּי וְאוֹמָרֶת:

– טוֹב, בְּנִי, טוֹב… פְּרֻטָּה וּפְרֻטָּה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל…

הָיוּ נוֹתְנִים לִי בַבֹּקֶר פְּרֻטָּה לִקְנוֹת עוּגָה, לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיאָה… בָּחַרְתִּי לִרְעַב… הָיָה עוֹלֶה עַל לִבִּי לָתֵת פְּרֻטָּה לְעָנִי, הָיָה בָא יִצְרִי הָרַע וּמַשִּׁיאֵנִי לִקְפֹּץ יָדִי…

כָּךְ נִמְשַׁךְ הַדָּבָר כִּשְׁנֵי חֳדָשִׁים. אָמְנָם הִסְפַּקְתִּי בְמֶשֶׁךְ הַזְּמָן לִצְבֹּר כִּשְׁלֹשָׁה זְהוּבִים, אַךְ בְּלִבִּי הָלַךְ וְגָדַל רֶגֶשׁ הַגַּעְגּוּעִים עַל הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ, עַל אוֹתָם הַיָּמִים, שֶׁלֹּא הָיִיתִי עָשִׁיר עֲדַיִן…

וּפַעַם אַחַת, בְּאֶחָד מֵעַרְבֵי הַחֹרֶף, בְּשׁוּבִי לְבֵיתִי מִן הַחֶדֶר, מִשְׁמַשְׁתִּי בְּכִיס הָ“אַרְבַּע כַּנְפוֹת”… וְהָרֻבָּל אֵינֶנּוּ… עוֹד בְּיוֹם אֶתְמֹל הָיָה מֻנָּח, וְהַיּוֹם נֶעְלָם…

עַד הַיֹּום אֵינִי יוֹדֵעַ, יְדֵי מִי חָלוּ בְכַסְפִּי… עַל מִי נָפַל חֲשָׁדִי – אֵינִי רוֹצֶה לְגַלּוֹת.

מוּבָן הַדָּבָר, כִּי בָכִיתִי רַב בֶּכִי… שָׁעָה רַבָּה יִלַּלְתִּי בְּקוֹל, וְאַחַר כָּךְ בָּכִיתִי בַחֲשַׁאי, וְאַחַר כָּךְ יָשַׁבְתִּי כְאָבֵל וְנֶאֱנַחְתִּי… לֹא קִבַּלְתִּי תַּנְחוּמִין מֵאִמִּי… כְּלוּם דָּבָר קָטֹן הוּא – אֲבֵדָה שֶׁל רֻבָּל שָׁלֵם… וְאוֹתוֹ לַיְלָה נִרְדַּמְתִּי מִתּוֹךְ דְּמָעֹות בְּעֵינָי…

אֲבָל – אוּלַי לֹא תַאֲמִינוּ לִי – מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁקַּמְתִּי מִשְּׁנָתִי, וּבְלִבִּי עָלָה הַרְהוֹר, כִּי אֵין לִי עוֹד כֶּסֶף, הִרְגַּשְׁתִּי כִּי הֻנַּח לִי…

פִתְאֹם לָבַשְׁתִּי צוּרָתִי הַיְשָנָה, רוּחִי שָׁב אֵלָי…

יָצָאתִי הַחוּצָה – וְהִנֵּה כָל הָעוֹלָם נִרְאֶה לִי יָפֶה וָטוֹב וּמָלֵא חֵן.

נִכְנַסְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּתְפִלָּתִי הָיְתָה בַיּוֹם הַזֶּה זַכָּה וּנְעִימָה, כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת.

בָּאתִי אֶל הַ“חֶדֶר”, וְכָל חֲבֵרַי נַעֲשׂוּ לִי קְרוֹבִים וַחֲבִיבִים. יָשַׁבְתִּי לִלְמֹד – וְתַלְמוּדִי נַעֲשָׂה לִי נוֹחַ וּמָלֵא שֵׂכֶל…

וּמִן הַיּוֹם הַהוּא הוּקַל מֵעַל שִׁכְמִי עֹל הַחַיִּים. הַכֹּל הָיָה טוֹב בְּעֵינַי, הַכֹּל הָיָה יָפֶה בְּעֵינָי…