לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד חַי בָּאָרֶץ מֶלֶךְ אֶחָד, אֲשֶׁר בְּנֵי מְדִינָתוֹ אָהֲבוּ אוֹתוֹ וְחִלְּקוּ לוֹ כָבוֹד, וְכָל הַטּוֹב וְכָל הַנָּעִים בָּעוֹלָם נָתַן לוֹ אֱלֹהִים בְּיָד רְחָבָה. וְאוּלָם לֹא שָׂבַע הַמֶּלֶךְ נַחַת וְהַחַיִּים הָיוּ לוֹ לְמַשָּׂא.
לֹא יָדַע הַמֶּלֶךְ שִׂמְחָה, וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה נִשְׁמְעוּ מִפִּיו אֲנָחוֹת. קְמָטִים עֲמֻקִּים, אוֹתוֹת דְּאָגָה וְיָגוֹן, נֶחְרְתוּ עַל מִצְחוֹ. הַמַּטְעַמִּים וְהַמַּעֲדַנִּים אֲשֶׁר הֻגְּשׁוּ לוֹ, לֹא נָעֲמוּ לְחִכּוֹ, וְהַיַּיִן הַטּוֹב לֹא שִׂמָּח אֶת לִבּוֹ, וּבְנֵי הָאָדָם הַקְּרוֹבִים אֵלָיו הָיוּ לוֹ לְזָרָא.
שְׂעַר רֹאשׁוֹ הָפַךְ לָבָן; שְׁנָתוֹ נָדְדָה מֵעֵינָיו; כָּל הַחַיִּים נִרְאוּ לוֹ שׁוֹמֵמִים.
הַמַּלְכָּה עִם רַבֵּי הַמְּדִינָה שָׁלְחוּ בְכָל הָאָרֶץ לְהָבִיא רוֹפְאִים גְּדוֹלִים, אוּלַי יִמְצְאוּ מַרְפֵּא לַמֶּלֶךְ. וּמִכָּל קְצוֹת הָאָרֶץ בָּאוּ אֶל הֶחָצֵר רוֹפְאִים חֲכָמִים, אֲשֶׁר זְקָנָם אָרֹךְ וּמִשְׁקָפַיִם עַל עֵינֵיהֶם, וְאִישׁ אִישׁ מֵהֶם הֵבִיא תְרוּפוֹת, וְהַמֶּלֶךְ שָׁתָה גַּם טִפּוֹת מָרוֹת גַּם טִפּוֹת מְתוּקוֹת, בָּלַע גַּם גַּרְגְּרִים חָרִיפִים גַּם גַּרְגְּרִים נוֹחִים, רָחַץ גַּם בְּחַמִּים גַּם בְּקָרִים, עָשָׂה כָל מַה שֶׁצִּוּוּ עָלָיו הָרוֹפְאִים – אַךְ אֵין מַרְפֵּא.
וְהַמֶּלֶךְ הָלַךְ קוֹדֵר וְזָעֵף כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְכָל רוֹאָיו דָּאֲגוּ לוֹ וַיַּחְמְלוּ עָלָיו, כִּי הָיָה אָהוּב וְחָבִיב עַל כָּל בְּנֵי אַרְצוֹ.
פַּעַם אַחַת עָזַב הַמֶּלֶךְ אֶת אַרְמוֹנוֹ וַיֵּלֶךְ אֶל הַיַּעַר, וַיָּבֹא בְסִבְכֵי הַיַּעַר, בְּמָקוֹם אֲשֶׁר לֹא דָרְכָה רֶגֶל אִישׁ, בִּמְקוֹם זְאֵבִים וְדֻבִּים. אַךְ הַחַיּוֹת הָרָעוֹת לֹא נָגְעוּ בוֹ, כִּי עַל כֵּן מֶלֶךְ הוּא.
וְכַאֲשֶׁר תָּעָה הַמֶּלֶךְ בַּיַּעַר יוֹמָם וָלַיְלָה, עָיֵף מְאֹד וַיֵּשֶׁב תַּחַת עֵץ זָקֵן רָקוּב. וַיָּסַר מֵעַל רֹאשׁוֹ אֶת הַכֶּתֶר, וַיִּסְפֹּק כַּפַָיו וַיִּקְרָא:
– אוֹי לִי, מָה אֻמְלָל אָנִי! מַה קָצָה נַפְשִׁי בַחַיִּים! מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?
אַךְ יָצְאוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַמֶּלֶךְ, וְהִנֵּה עָמַד לְנֶגֶד עֵינָיו אִישׁ שֵׂיבָה, לָבוּשׁ בִּגְדֵי נָזִיר, וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו, וּמַטֶּה בְּיָדוֹ, וְהָאִישׁ קוֹרֵא אֵלָיו:
– מַה לְךָ, בֶּן אָדָם?
– הַמֶּלֶךְ גִּלָּה לְפָנָיו נִגְעֵי לִבּוֹ. רְגָעִים מְעַטִּים עָמַד הַנָּזִיר דּוּמָם, וְאַחֲרֵי כֵן הוֹצִיא מִכִּיסוֹ כִנּוֹר קָטֹן עָשׂוּי עֲצֵי אַלְמֻגִּים וַיִּתֵּן לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר:
– כַּאֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלֶיךָ רוּחַ רָעָה, מֶלֶךְ אֶבְיוֹן, יְנַגֵּן לְךָ הַכִּנּוֹר הַזֶּה.
הַמֶּלֶךְ הוֹדָה לַנָּזִיר הַזָּקֵן עַל חַסְדּוֹ וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ. וְכַאֲשֶׁר נָחָה עָלָיו הָרוּחַ הָרָעָה, הָלַךְ הַמֶּלֶךְ אֶל חֲדַר מַשְׂכִּיתוֹ וַיִּסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הַכִּנּוֹר, וְהִנֵּה – פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא – קוֹלוֹת נְעִימִים, קוֹלוֹת עֵדֶן, הִשְׁתַּפְּכוּ בָאֲוִיר, וּכְאִלּוּ יָד עֲנֻגָּה לִטְּפָה אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת מִצְחוֹ, וּכְאִלּוּ יָרְדוּ מַלְאֲכֵי מָרוֹם לָשִׁיר לְפָנָיו שִׁיר עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר הִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב.
הוֹי, מַה טוֹב וּמַה נָעִים! כָּל הָרָע נֶעְלַם מֵעֵינָיו, כָּל הַחֹשֶׁךְ גָּז, וְעַל שִׂפְתֵי הַמֶּלֶךְ נִרְאָה שְׂחוֹק מְנוּחָה, וְקִמְטֵי מִצְחוֹ סָרוּ.
אַחֲרֵי כֵן נָדַם הַכִּנּוֹר, וְהַמֶּלֶךְ נִרְדָּם. וְכַאֲשֶׁר הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְרוּחוֹ טוֹבָה, וַיָּשָׁב אֶל בְּנֵי הָאָדָם וְאֶל מַעֲשָׂיו יוֹם יוֹם, וְהִנֵּה שָׁב אֵלָיו יְגוֹנוֹ וַיְהִי גָדוֹל שִׁבְעָתַיִם, כִּי שָׁמַע הַמֶּלֶךְ מִפִּי הָעָם אֶת תְּהִלּוֹת אָבִיו הַגִּבּוֹר, וְהוּא יָדַע בְּנַפְשׁוֹ, כִּי לֹא עָשָׂה דָבָר גָּדוֹל בִּימֵי מַלְכוּתוֹ.
כִּנּוֹר הַפֶּלֶא יָכֹל לְהָסִיר מִלִּבּוֹ יָגוֹן רַק לְשָׁעָה קַלָּה, אַךְ לִבּוֹ לֹא נִרְפָּא.
וְהַמֶּלֶךְ הָלַךְ שֵׁנִית אֶל הַיַּעַר, וְהַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת בָּרְחוּ מִפְּנֵי הֲדַר גְּאוֹנוֹ, וַיָּבֹא שֵׁנִית אֶל הָעֵץ הַזָּקֵן וְהָרָקוּב, וַיִּסְפֹּק כַּפָּיו וַיִּקְרָא:
– אוֹי לִי, מָה אֻמְלָל אָנִי! מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?
וְעוֹד הַפַּעַם נִגְלָה אֵלָיו הַנָּזִיר הַזָּקֵן, אֲשֶׁר עָלָה כְמוֹ מִן הָאָרֶץ וַיֹּאמַר:
– הוֹי, כְּסִיל אָדָם, מַה לְךָ כִּי תֵאָנֵחַ?
וְהַמֶּלֶךְ סִפֵּר לוֹ כָל הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ. שָׁמַע הַנָּזִיר אֶת כָּל הַדְּבָרִים, הוֹצִיא מִכִּיסוֹ שָׁעוֹן קָטֹן עָשׂוּי בְּדֹלַח, וְהַמִּסְפָּרִים עָלָיו עֲשׂוּיִם אַבְנֵי שֹׁהַם, וְהַמְּחָטִים עֲשׂוּיוֹת אַבְנֵי אֹדֶם, וְהַשָּׁעוֹן הַנֶּחְמָד הַזֶּה הִשְׁמִיעַ קוֹל טָהוֹר, קוֹל עָדִין, כְּקוֹל יֶלֶד תָּמִים.
–הֵא לְָך זֶה, מֶלֶךְ אֶבְיוֹן – קָרָא הַנָּזִיר – הַבֵּט אֵלָיו וְתֵרָפֵא.
לָקַח הַמֶּלֶךְ אֶת הַשָּׁעוֹן הַיָּקָר וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ. וְכַאֲשֶׁר דָּרְכוּ רַגְלָיו עַל מִפְתַּן הָאַרְמוֹן, וְהִנֵּה הִשְׁמִיעַ הַשָּׁעוֹן אֶת קוֹל צִלְצוּלוֹ: הִנֵּה עָבְרָה שָׁעָה, עָבְרָה שָׁעָה… מִי כָּמוֹךָ… הַכֹּל יֵשׁ לְךָ, הַכֹּל נָתוּן בְּיָדֶךָ… קוּם וֶאֱכֹל, קוּם וּשְׁתֵה… שָׁעָה עוֹבֶרֶת לֹא תָשׁוּב…
כָּל הַיּוֹם הַהוּא נִרְגַּע לֵב הַמֶּלֶךְ. הוּא לֹא הִתְאוֹנֵן, לֹא נֶאֱנַח, לֹא הָיָה עָצוּב. הוּא הִתְאַמֵּץ לִשְׂבֹּעַ תַּעֲנוּגוֹת וְלִחְיוֹת חַיֵּי שָׁעָה.
אַךְ אֲהָהּ! מִמָּחֳרַת הַיּוֹם סָר כֹּחוֹ שֶׁל שְׁעוֹן הַקֶּסֶם וְלֹא הֵבִיא עוֹד מָזוֹר לַמֶּלֶךְ. כִּי קוֹל הָעוֹלָם מִסָּבִיב וְקוֹל לִבּוֹ הָרַגָּז הָיָה גָדוֹל וְחָזָק מִקּוֹל הַשָּׁעוֹן.
וְהַמֶּלֶךְ הָלַךְ בַּשְּׁלִישִׁית אֶל הַיַּעַר, וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיִּתְאוֹנֵן עַל גּוֹרָלוֹ כְמִקֶּדֶם.
וְעוֹד הַפַּעַם עָמַד לְפָנָיו הַנָּזִיר הַזָּקֵן וַיֹּאמֵר:
– הוֹי, מֶלֶךְ אֱבְיוֹן! עוֹד מַתָּנָה אַחַת אֶתֵּן לָךְ. וְהָיָה אִם גַּם הִיא לֹא תְרַפֵּא אֶת לִבְּךָ, אֵין עוֹד תְּרוּפָה לְמַכָּתֶךָ. וְהוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ נַרְתִּיק קָטֹן עָשׂוּי עוֹר צְבִי וּבוֹ מִשְׁקָפַיִם עֲשׂוּיוֹת עֲצֵי הָבְנֶה.
וְהַמֶּלֶךְ שָׁב אֶל בֵּיתוֹ אַט, וּבְלִבֹּו אָמַר: מַה תּוֹשַׁעְנָה לִי הַמִּשְׁקָפַיִם? הֵן עֵינַי חַדּוֹת כְּעֵינֵי הַנֶּשֶׁר וְכָל דָּבָר לֹא נֶעְלַם מֵהֶן! זֶה הוּא רַק צַעֲצוּעַ לְתִינוֹקוֹת!
וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר תָּקַף אוֹתוֹ הַצַּעַר וְלִבּוֹ חָשַׁב לְהִשָּׁבֵר מִיָּגוֹן וּדְאָגָה, לָקַח אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם וַיְשִׂימֵן עַל עֵינָיו.
וְהִנֵּה פֶלֶא! בְּרֶגַע זֶה נִפְתַּח לְפָנָיו עוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם גָּדוֹל, עוֹלָם מָלֵא, אֲשֶׁר לֹא רָאָה אוֹתוֹ בְכָל יְמֵי שִׁבְתּוֹ בַחֲצַר הַמֶּלֶךְ.
הַמֶּלֶךְ נָשָׂא עֵינָיו וַיַּרְא הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם טְרוּדִים, אָצִים, רָצִים, עֲמֵלִים, וְהוּא הִתְבּוֹנֵן, כִּי אִישׁ אִישׁ מֵהֶם נוֹשֵׂא אֲבָנִים לְבִנְיַן הָעוֹלָם.
וּתְשׁוּקָה עַזָּה תָקְפָה אֶת הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת גַּם הוּא בַבּוֹנִים.
וְהוּא בָא אֶל אַרְמוֹנוֹ, וַיִּקְרָא לְפָנָיו אֶת שָׂרָיו הַגְּדוֹלִים, וַיִּתֵּן לָהֶם צָו לִבְנוֹת בְּאַרְצוֹ הֵיכְלֵי תִפְאָרָה וְלִנְטֹעַ גַּנִּים וּפַרְדֵּסִים, לְמַעַן הַרְבּוֹת אֶת הַיֹּפִי וְאֶת הָעֹנֶג בָּאָרֶץ…
וְכַאֲשֶׁר שָׁם הַמֶּלֶךְ שֵׁנִית אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם עַל עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה לְפָנָיו בָּתֵּי מִדְרָשׁ וּבָהֶם יוֹשְׁבִים הַרְבֵּה בְנֵי אָדָם, וְהֵם שְׁקוּעִים אִישׁ אִישׁ בְּתוֹרָתוֹ, לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹת הַחָכְמָה וְאֶת תַּעֲלוּמוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ.
וּתְשׁוּקָה עַזָּה תָקְפָה אֶת הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת גַּם הוּא מִשׁוֹחֲרֵי הַמַּדָּע.
וְהוּא בָא אֶל אַרְמוֹנוֹ, וַיִּקְרָא לְפָנָיו אֶת חֲכָמָיו הַגְּדוֹלִים, וַיְצַו עֲלֵיהֶם לְהָקִים בְּאַרְצוֹ בָתֵּי סֵפֶר רַבִּים, לְמַעַן יִלְמְדוּ בָהֶם כָּל בְּנֵי אַרְצוֹ, וּבְכָל גְּבוּלוֹת מְדִינָתוֹ לֹא יֵרָאֶה אִישׁ בָּעַר.
וְכַאֲשֶׁר שָׂם הַמֶּלֶךְ שְׁלִישִׁית אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם עַל עֵינָיו וַיַּרְא הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם, דַּלֵּי בָשָׂר וְחִוְּרֵי פָנִים, לְבוּשֵׁי סְחָבוֹת, וְהֵם כּוֹרְעִים אִישׁ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, מִתְאַנְּחִים וּמְקַלְּלִים אֶת יוֹם הִוָּלְדָם.
וְלֹא יָדַע הַמֶּלֶךְ מִי הֵם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וַיָּבֹא אֶל אַרְמוֹנוֹ, וַיֶאֱסֹף אֶת כָּל יוֹעֲצָיו, וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו וַיִּשְׁאָלֵם:
– מִי הֵם הָאֲנָשִּים הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה?
– אֵלֶּה הֵם עֲנִיֵּי הָאָרֶץ, הָעֲמֵלִים וִיגֵעִים לְהָבִיא לַחְמָם – עָנוּ הַיּוֹעֲצִים.
וְרֶגֶשׁ רַחֲמִים עַז תָּקַף אֶת לֵב הַמֶּלֶךְ, וֲיָּקָם מֵעַל כִּסְאוֹ וַיִּקְרָא:
– חֵי אֱלֹהִים כִּי לֹא אֶשְׁקֹט וְלֹא אָנוּחַ, עַד אֲשֶׁר יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מֵאַרְצִי.
וְהַמֶּלֶךְ נָתַן אֶת לִבּוֹ לְקַיֵּם אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר. אַךְ הוּא רָאָה וְהֵבִין, כִּי רַבָּה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת וּגְדוֹלָה הִיא, וְעָלָיו לְהַקְדִּישׁ לָהּ כָּל יְמֵי חַיָּיו.
וּמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה חָלַף עֲנַן הַיָּגוֹן מֵעַל פָּנָיו, פָּסְקוּ אַנְחוֹתָיו, לֹא נִשְׁמְעוּ עוֹד תְּלוּנוֹתָיו עַל חַיָּיו הָעוֹבְרִים לְלֹא נָחַת.
כִּי הָיָה הַמֶּלֶךְ טָרוּד כָּל יָמָיו לְהָבִיא טוֹב לִבְנֵי אַרְצוֹ, לְהָקֵל אֶת מַשָּׂא הַחַיִּים מֵעַל הָעֲנִיִּים, לְהַרְבּוֹת אֶת הַשִּׂמְחָה וְהָאֹשֶׁר בְּקֶרֶב מַמְלַכְתּוֹ.
וְלִפְנֵי מוֹתוֹ צִוָּה עַל בְּנוֹ יוֹרֵשׁ כִּסְאוֹ, כִּי יֵלֵךְ בִּדְרָכָיו וְיוֹסִיף טוֹב בָּאָרֶץ.
וְשֵׁם הַמֶּלֶךְ נִשְׁאַר לִבְרָכָה בְאַרְצוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.