צה אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי, אָמַר רַ' יוֹנָתָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" (משלי כז, ו)? – טוֹבָה קְלָלָה שֶׁקִּלֵּל אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם בִּלְעָם הָרָשָׁע. אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי קִלְלָם בְּקָנֶה, אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: “וְהִכָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם” (מלכים א, יד, טו) – מָה קָנֶה זֶה עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, וְגִזְעוֹ מַחֲלִיף וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּים, וַאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ – אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא הוֹלֵךְ וּבָא עִמָּהֶן, דָּמְמוּ הָרוּחוֹת – עָמַד הַקָּנֶה בִּמְקוֹמוֹ; אֲבָל בִּלְעָם הָרָשָׁע בֵּרְכָם בְּאֶרֶז, שֶׁנֶּאֱמַר: “כַּאֲרָזִים” (במדבר כד, ו) – מָה אֶרֶז זֶה אֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, וְאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף, וְאֵין שָׁרָשָׁיו מְרֻבִּים, וַאֲפִלוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ; כֵּיוָן שֶׁנָּשְׁבָה בּוֹ רוּחַ דְּרוֹמִית – עוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזָּכָה קָנֶה לִטֹּל הֵימֶנּוּ קֻלְמוּס, לִכְתֹּב בּוֹ סִפְרֵי תּוֹרָה, נְבִיאִים וּכְתוּבִים (תענית כ ע"א).
“נַעְתָּרוֹת” – קשות ועזות.
אֲחִיָּה – מנביאי ישראל.
קְלָּלָם בְּקָנֶה – קילל אותם כשהשווה אותם לקנה (צמח הגדל על שפת הנהר).
מַחֲלִיף – מתחדש ומשתנה.
הוֹלֵךְ וּבָא – מתנועע.
רוּחַ דְּרוֹמִית – רוח יבשה וחזקה במיוחד.
לִטֹּל הֵימֶנּוּ קֻלְמוּס – לעשות ממנו כלי לכתיבה.
*
צו “אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה” (דברים א, א) – אָמַר רַ' אַחָא בְּרַ' חֲנִינָא: רְאוּיוֹת הָיוּ הַתּוֹכָחוֹת לוֹמַר מִפִּי בִּלְעָם וְהַבְּרָכוֹת מִפִּי משֶׁה, אֶלָּא אִלּוּ הוֹכִיחָם בִּלְעָם הָיוּ יִשְרָאֵל אוֹמְרִים: “שׂוֹנֵא מוֹכִיחֵנוּ”, וְאִלּוּ בַּרְכָם משֶׁה הָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים: “אוֹהֲבָם בֵּרְכָם”. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יוֹכִיחֵם משֶׁה שֶׁאוֹהֲבָם, וִיבָרְכֵם בִּלְעָם שֶׁשּׂוֹנְאָם, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְרוּ הַבְּרָכוֹת וְהַתּוֹכָחוֹת בְּיַד יִשְׂרָאֵל (דב"ר א, ד).
לוֹמַר – להיאמר.
יוֹכִיחֵם מֹשֶׁה – והפסוק הפותח את ספר דברים נדרש כדברי תוכחה.
יִתְבָּרְרוּ – יהיו ברורות ולא יהיה עליהן שום ערעור.
*
צז גּוֹי אֶחָד פָּגַע אֶת רַ' יִשְׁמָעֵאל וּבֵרְכוֹ. אָמַר לוֹ: כְּבָר מִלָּתְךָ אֲמוּרָה. פָּגַע אַחֵר וְקִלְּלוֹ. אָמַר לוֹ: כְּבָר מִלָּתְךָ אֲמוּרָה. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ לָזֶה אָמַרְתָּ לָזֶה? אָמַר לָהֶם: כָּךְ נֶאֱמַר: “אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ” (בראשית כז, כט). (ירושלמי ברכות ח, ח).
פָּגַע – פגש.
כְּבָר מִלָּתְךָ אֲמוּרָה – התשובה הראויה על דבריך כבר נאמרה (במקום אחר). שָׁוִים בְּעֵצָה אַחַת – מסכימים זה עם זה.
*
צח “הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן” (ישעיה יז, יב) – נִמְשְלוּ יִשְׂרָאֵל לְחוֹל, וְנִמְשְׁלוּ הָאֻמּוֹת לְיָם, וְהֵם מִתְיַעֲצִים עַל יִשְׂרָאֵל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתִּישׁ גְּבוּרָתָם. אָמַר יְשַׁעְיָהוּ: “וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ” (שם נז, כ) – הַגַּל הָרִאשׁוֹן אוֹמֵר: עַכְשָׁו אֲנִי עוֹלֶה וּמֵצִיף אֶת כָּל הָעוֹלָם; כֵּיוָן שֶׁבָּא לַחוֹל הוּא כּוֹרֵעַ לְפָנָיו וּמִשְׁתַּבֵּר. לֹא הָיָה לוֹ לַשֵּׁנִי לִלְמֹד מִן הָרִאשׁוֹן? כָּךְ בָּא פַּרְעֹה וְנִתְגָּאָה עַל יִשְׂרָאֵל – וְהִפִּילֹו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף” (תהלים קלו, טו). לֹא הָיָה לוֹ לַעֲמָלֵק לִלְמֹד מִפַּרְעֹה? אֶלָּא “וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל” (שמות יז, ח). וְנֶאֱמַר: “וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק” (שם שם, יג). וְלֹא הָיָה לוֹ לְסִיחוֹן וְעוֹג לִלְמֹד מֵעֲמָלֵק? אֶלָּא – “וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל” (במדבר כא, כג), וְכֵן – “וַיֵּצֵא עוֹג” (שם שם, לג). וְכֵן אַף בָּלָק, לֹא הָיָה לוֹ לִלְמֹד מִסִּיחוֹן וְעוֹג? אֶלָּא בָּא לְהִתְגָּרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל וּמְשַׁלֵּחַ אַחַר בִּלְעַם לָבוֹא לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל (תנחומא ויקרא, ז; ילק"ש לבמדבר, תשסה).
נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְחוֹל – ראו קטע לז.
מִתְיַעֲצִים – מתכננים רעות כנגד ישראל.
מַתִּישׁ – מחליש.
“נִגְרָשׁ” – סוער.
מְשַׁלֵּחַ אַחַר בִּלְעָם – שולח שליחים להזמין אותו.
*
צט “בְּנֵי יֶפֶת… וְדֹדָנִים” (בראשית י, ב–ד) – כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר “וְדֹדָנִים”, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר “וְרוֹדָנִים” (דברי הימים א א, ז) – רַ' סִימוֹן וְרַ' חָנִין; רַ' סִימוֹן אוֹמֵר: “דּוֹדָנִים” שֶׁהֵם בְּנֵי דּוֹדֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, “רוֹדָנִים” שֶׁהֵם בָּאִים וְרוֹדִים אוֹתָם. אָמַר רַ' חֲנַנְיָא: בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נְתוּנִים בַּעֲלִיָּה הֵם אוֹמְרִים לָהֶם: בְּנֵי דּוֹדְכֶם אָנוּ, וּבְשָׁעָה שֶׁהֵם נְתוּנִים בִּירִידָה הֵם בָּאִים וְרוֹדִים אוֹתָם (בר"ר לז, א).
כָּתוּב אֶחָד – מקביל.
רוֹדִים אוֹתָם – שולטים בהם באכזריות (ורומז כנראה לעשיו – רומא).
רַ' חֲנַנְיָא – הוא ר' חנין.
נְתוּנִים בַּעֲלִיָּה – מצבם מעולה והם שרויים בטוב.
*
ק “שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל” (תהלים קכט, א) – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְיָכְלוּ לְךָ? אָמַר לוֹ: “גַּם לֹא יָכְלוּ לִי” (שם שם, ב) – “וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם” (בראשית לג, יח) (בר"ר עט, ב).
“רַבַּת צְרָרוּנִי” – צרות רבות גרמו לי (אויבי).
יָכְלוּ לְךָ? – התגברו עליך?
“שָׁלֵם” – ובלא פגע.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.