קה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: כָּתוּב: “כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי” (ישעיה סה, כב), וְאֵין עֵץ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֵץ חַיִּים הִיא” (משלי ג, יח), וְכִי מִי נִבְרָא בִּשְבִיל מִי: הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אוֹ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה? לֹא תּוֹרָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל? הַתּוֹרָה שֶׁנִּבְרֵאת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּבְרְאוּ בִּזְכוּתָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (קה"ר א, ד).
בִּזְכוּתָם – בזכות עצמם ולא בזכותו של מישהו אחר.
*
קו אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָמַר הַכָּתוּב: “כִּי כְּאַרְבַּעּ רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם, נְאֻם ה'” (זכריה ב, י) – כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא רוּחוֹת, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא יִשְׂרָאֵל (תענית ג ע"ב).
אִי אֶפְשָׁר וגו’ – בלא משבי הרוח יאבד העולם מרוב חום.
*
קז אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שָׁאֲלָה שֶׁלֹּא כְּהֹגֶן וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֱשִׁיבָהּ כְּהֹגֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה'… וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ” (הושע ו, ג). אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּתִּי, אַתְּ שׁוֹאֶלֶת דָּבָר, שֶׁפְּעָמִים מִתְבַּקֵּשׁ וּפְעָמִים אֵינוֹ מִתְבַּקֵּשׁ, אֲבָל אֲנִי אֶהְיֶה לָךְ דָּבָר הַמִּתְבַּקֵּשׁ לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל” (שם יד, ו). וְעוֹד שָׁאֲלָה שֶׁלֹּא כְּהֹגֶן, אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, “שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ” (שיר השירים ח, ו). אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּתִּי, אַתְּ שׁוֹאֶלֶּת דָּבָר, שֶׁפְּעָמִים נִרְאֶה וּפְעָמִים אֵינוֹ נִרְאֶה, אֲבָל אֲנִי אֶעֱשֶׂה לָךְ דָּבָר שֶׁנִרְאֶה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ” (ישעיה מט, טז) (תענית ד ע"א).
שָׁאֲלָה שֶׁלֹא כְּהֹגֶן – ביקשה מהקב"ה בקשה שאינה מוצלחת וראויה.
שֶׁפְּעָמִים מִתְבַּקֵּשׁ וגו’ – לעיתים יש צורך בגשם, אך לא תמיד, כגון בשעת הקציר (בניגוד לטל).
לְעוֹלָם – תמיד.
פְּעָמִים נִרְאֶה וגו’ – לעיתים החותם מכוסה בבגד ואין רואים אותו (בניגוד לדבר החקוק על הכפיים).
*
קח “וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַאדֹנָי שְׁכַחָנִי” (ישעיה מט, יד) – הִיא עֲזוּבָה, הִיא שְׁכוּחָה! אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה עַל אִשְתּוֹ רִאשׁוֹנָה – זוֹכֵר מַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה; אַתָּה עֲזַבְתַּנִי וּשְׁכַחְתַּנִי. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּתִּי, שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת בָּרָאתִי בָּרָקִיעַ, וְעַל כָּל מַזָּל וּמַזָּל בָּרָאתִי לוֹ שְׁלוֹשִׁים חַיִל, וְעַל כָּל חַיִל וָחַיִל בָּרָאתִי לוֹ שְׁלוֹשִׁים לִגְיוֹן, וְעַל כָּל לִגְיוֹן וְלִגְיוֹן בָּרָאתִי לוֹ שְׁלוֹשִׁים רַהֲטוֹן, וְעַל כָּל רַהֲטוֹן וְרַהֲטוֹן בָּרָאתִי לוֹ שְׁלוֹשִׁים קַרְטוֹן, וְעַל כָּל קַרְטוֹן וְקַרְטוֹן בָּרָאתִי לוֹ שְׁלוֹשִׁים גַּסְטְרָא, וְעַל כָּל גַּסְטְרָא וְגַסְטְרָא תָּלִיתִי בוֹ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה אַלְפֵי רִבּוֹא כּוֹכָבִים כְּנֶגֶד יְמוֹת הַחַמָּה. וְכֻלָּם לֹא בָּרָאתִי אֶלָּא בִּשְׁבִילֵךְ – וְאַתְּ אָמַרְתְּ: “עֲזַבְתַּנִי וּשְׁכַחְתַּנִי”?! “הֲתִשְכַּח אִשָּׁה עוּלָה” (שם שם, טו)? – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כְּלוּם אֶשְכַּח עוֹלוֹת אֵילִים שֶׁהִקְרַבְתְּ לְפָנַי בַּמִּדְבָּר? אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹאִיל וְאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדְךָ, שֶׁמָּא לֹא תִשְׁכַּח לִי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל? אָמַר לָהּ: “גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה” (שם). אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹאִיל וְיֵשׁ שִׁכְחָה לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדְךָ, שֶׁמָּא תִּשְׁכַּח לִי מַעֲשֵׂה סִינַי? אָמַר לָהּ: “וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵך” (שם) (ברכות לב ע"ב).
הִיא עֲזוּבָה וגו’ – “עזובה” ו“שכוחה” הן מילים נרדפות ולכאורה יש כאן כפל לשון (ויסביר להלן שלא כך הוא).
זוֹכֵר מַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה – וגם אם עזב אותה לא שכח אותה.
מַזָּלוֹת – מערכות של גרמי השמים.
לִגְיוֹן, רַהֲטוֹן, קַרְטוֹן, גַּסְטְרָא – לטינית: יחידות בגדלים שונים בצבא הרומי.
רִבּוֹא – עשרת אלפים.
כְּנֶגֶד – לעומת.
“אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה” – הקב"ה ישכח את החטא שבאמירתם של בני ישראל על העגל: “אלה אלוהיך ישראל” (שמות לב, ד).
“וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ” – הקב"ה לא ישכח את הבטחתו “אנוכי ה' אלוהיך” שבראש עשרת הדיברות (שמות כ, ב).
*
קט אָמַר רַ' חֲנִינָא בַּר פַּפָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי” (מלאכי ג, ו)? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֵעוֹלָם לֹא הִכִּיתִי אֻמָּה וְשָׁנִיתִי לָהּ; “וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם” (שם) – זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם” (דברים לב, כג) – חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִים. וְכֵן אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׁרָאֵל: “דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ” (איכה ג, יב) – לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְגִבּוֹר שֶׁהֶעֱמִיד אֶת הַקּוֹרָה וְזוֹרֵק בָּהּ אֶת הַחִצִּים, הַחִצִּים כָּלִים וְהַקּוֹרָה עוֹמֶדֶת. אַף כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כָּל זְמַן שֶׁהַיִּסּוּרִים בָּאִים עֲלֵיהֶם – הַיִּסּוּרִים כָּלִים וְהֵם בִּמְקוֹמָם עוֹמְדִים (סוטה ט ע"א; תנחומא בובר נצבים, א).
מֵעוֹלָם וגו’ – מעולם לא נזקק הקב"ה לחזור ולהכות אומה שפגע בה (כיוון שהיא הושמדה בפגיעה הראשונה), פרט לישראל, שהוכו עוד ועוד אך לא כלו.
וְהֵם – בני ישראל.
הַקּוֹרָה – כמטרה (לקליעת חִצים).
*
קי “אַל תִּירָא, עַבְדִּי יַעֲקֹב” (ישעיה מד, ב) – אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' מֵאִיר: מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שֶׁל מָדַי עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל יָוָן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל אֱדוֹם עוֹלֶה וְיוֹרֵד, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב: אַף אַתָּה עוֹלֶה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר: שֶׁמָּא, חָס וְשָׁלוֹם, כְּשֵׁם שֶׁלְּאֵלּוּ יְרִידָה אַף לִי כֵּן? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “וְאַתָּה אַל תִּירָא, עַבְדִּי יַעֲקֹב” (ירמיה ל, י) – אִם אַתָּה עוֹלֶה אֵין לְךָ יְרִידָה עוֹלָמִית. (ויק"ר כט, ב).
הֶרְאָה – בהתגלות ליעקב בחלום בבית אל (בראשית כח, יב), שבה ראה סולם ו“מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו”.
שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל – המלאך הממונה על בבל.
עוֹלֶה וְיוֹרֵד – כגורלה של בבל, שעלתה לגדולה וירדה מעל הבמה.
אֱדוֹם – רומי.
עוֹלָמִית – לעולם.
*
קיא “סַפִּיר גִּזְרָתָם” (איכה ד, ז) – סַפִּיר זֶה דָּבָר קַל הוּא? אָמַר רַ' פִּינְחָס: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָלַךְ לִמְכֹּר סַפִּיר בְּרוֹמִי. אָמַר לוֹ הַלּוֹקֵחַ: עַל מְנַת לְבָדְקוֹ אֶקָּחֶנּוּ. נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַסַּדָּן וְהִתְחִיל מַקִּישׁ עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נִבְקַע הַסַּדָּן וְנֶחְלַק הַפַּטִּישׁ – וְהַסַּפִּיר עָמַד בִּמְקוֹמוֹ (איכ"ר לפסוק).
“סַפִּיר גִּזְרָתָם” – דימוי לגופם של שרי ירושלים.
קַל – שביר.
הַלּוֹקֵחַ – הקונה.
עַל מְנַת וגו’ – אקנה אותו בתנאי שאוכל תחילה לבדוק אותו.
נֶחְלַק – התרסק.
*
קיב “זַיִת רַעֲנָן… קָרָא ה' שְׁמֵךְ” (ירמיה יא, טז) – אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְזַיִת? לוֹמַר לְךָ, מָה זַיִת אֵין עָלָיו נוֹשְׁרִים לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אַף יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם בְּטִילָה עוֹלָמִית, לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא (מנחות נג ע"ב).
אֵין לָהֶם וגו’ – לא יִכלו לעולם.
*
קיג “וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ” (בראשית יג, טז) – מָה עֲפַר הָאָרֶץ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כָּךְ בָּנֶיךָ יִהְיוּ מְפֻזָּרִים מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ; וּמָה עָפָר עָשׂוּי דַּיִשׁ לַכֹּל, אַף בָּנֶיךָ עֲשׂוּיִם דַּיִשׁ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם; וּמָה עָפָר מְבַלֶּה כָּל כְּלֵי מַתָּכוֹת וְהוּא קַיָּם לְעוֹלָם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל – כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּטֵלִים וְהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם (בר“ר מא, ט; שם סט, ה; ילק”ש לבראשית, ע).
עָשׂוּי דַּיִשׁ לַכֹּל – כולם דורכים עליו.
אַף בָּנֶיךָ וגו’ – ואומות העולם דורסים ופוגעים בהם.
מְבַלֶּה כָּל כְּלֵי מַתָּכוֹת – ממשיך להתקיים גם כאשר כלי המתכות מתכלים.
*
קיד “דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת” (קהלת א, ד) – אָמַר שְׁלֹמֹה: אַף עַל פִּי שֶׁ“דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא”, מַלְכוּת הוֹלֶכֶת וּמַלְכוּת בָּאָה, גְּזֵרָה הוֹלֶכֶת וּגְזֵרָה בָּאָה – “הָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת”, יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם עוֹמְדִים, לֹא נֶעֶזְבוּ וְלֹא יֵעָזְבוּ, לֹא כָּלוּ וְלא יִכְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם” (מלאכי ג, ו) – כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי לֹא שָׁנִיתִי וְלֹא עָתִיד אֲנִי לְהִשְׁתַּנּוֹת, כָּךְ אַתֶּם, בֵּית יַעֲקֹב, לֹא כְלִיתֶם וְלֹא עֲתִידִים אַתֶּם לִכְלוֹת, אֶלָּא, “וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם” (דברים ד, ד) (דרך ארץ זוטא, פרק השלום, א).
שְׁלֹמֹה – הוא קהלת.
מַלְכוּת – זרה, שמשעבדת את ישראל.
“שָׁנִיתִי” – השתניתי.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.