קכא “וְהֵמָה יִהְיוּ לִי לְעָם” (יחזקאל לז, כז) – אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: זוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה יֵשׁ בֵּין יִשְרָאֵל לְגֵרִים, שֶׁאִלּוּ בְּיִשְׂרָאֵל כָּתוּב בָּהֶם “וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם” (שם), וְאִלּוּ בְּגֵרִים כָּתוּב: “כִּי מִי הוּא זֶה עָרֵב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם ה', וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים” (ירמיה ל, כא–כב).
אָמַר רַ' חֶלְבּוֹ: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב” (ישעיה יד, א) (קידושין ע ע"ב).
מַעֲלָה יְתֵרָה – עדיפות.
וְאִלּוּ בְּגֵּרִים וגו’ – לגבי הגרים, בניגוד לעם ישראל, נאמר כי תחילה יהיה עליהם להתקרב לקב"ה ורק אז יהיה להם לאלוהים.
סַפַּחַת – מחלת עור מציקה שקשה להיפטר ממנה (דרשה על תיבת “נספחו” שבפסוק).
*
קכב קְהַל גֵּרִים אֵינוֹ קָרוּי קָהָל (יבמות נז ע"א).
אֵינוֹ קָרוּי קָהָל – ומותר להם לשאת אנשים אשר התורה אוסרת עליהם לבוא בקהל ישראל (כגון ממזרים [דברים כג, ג]).
*
קכג שָׁלוֹשׁ מִדּוֹת בְּגֵרִים: יֵשׁ גֵּר כְּגוֹי לְכָל דָּבָר, יֵשׁ גֵּר מָשׁוּל כַּחֲמוֹר, וְיֵשׁ גֵּר כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ.
“יֵשׁ גֵּר כְּגוֹי לְכָל דָּבָר” כֵּיצַד? – הָיוּ לוֹ נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְאוֹמֵר: אֵלֵךְ וְאֶתְגַּיֵּר וְאֶהְיֶה בֵּינֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁאֲכִילָתָם יָפָה, וְיֵשׁ לָהֶם יָמִים טוֹבִים וְשַׁבָּתוֹת, וְיִכְלוּ אֵלּוּ מִתּוֹךְ בֵּיתִי. כָּפַף אֶת עַצְמוֹ וְהָלַךְ וְנִתְגַּיֵּר – אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, כְּשֵׁם שֶׁאָהַב זֶה אֶתְכֶם, כָּךְ אַתֶּם תֹּאהֲבוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר” (דברים י, ט).
“יֵשׁ גֵּר מָשׁוּל כַּחֲמוֹר” כֵּיצַד? – הָלַךְ לִשָּׂא אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל, אָמְרוּ לוֹ: “אֵין אָנוּ נוֹתְנִים לְךָ עַד שֶׁתִּתְגַּיֵּר”, וְכָפַף אֶת עַצְמוֹ וְהָלַךְ וְנִתְגַּיֵּר; אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, כְּשֵׁם שֶׁבִּקֵּשׁ זֶה מִכֶּם מְנוּחָה, כָּךְ אַתֶּם תְּנוּ לוֹ מְנוּחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְגֵר לֹא תוֹנֶה” (שמות כב, כ).
“יֵשׁ גֵּר כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ” כֵּיצַד? הָלַךְ וּפִשְׁפֵּשׁ בְּכָל הָאֻמּוֹת, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁמְּסַפְּרִים בְּטוֹבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אָמַר: אֵלֵךְ וְאֶתְגַּיֵּר וְאֶכָּנֵס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה – עָלָיו נֶאֱמַר: “וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם” (ישעיה נו, ה) (סא“ר, כז; ילק”ש לשמות, תשמה).
מִדּוֹת – סוגים.
כְּגוֹי לְכָל דָּבָר – מי שהתגייר לא מתוך שכנוע בָאמת שביהדות אלא בשל טובת הנאה (ונחשב כאילו נשאר מבחינות רבות גוי).
חֲמוֹר – אבי שכם (שנימול כדי לשאת את דינה בת יעקב [בראשית לד]).
בֵּינֵיהֶם שֶׁל אֵלוּ – בקרב עם ישראל.
יָפָה – טהורה ונקייה.
יִכְלוּ אֵלּוּ – יסתלקו המאכלים שאינם כשרים מן הבית.
כָּפַף אֶת עַצְמוֹ – כפה על עצמו.
מְנוּחָה – שלווה המובטחת בחיי נישואין.
פִּשְׁפֵּשׁ – בדק וחיפש.
“לָהֶם” – למתגיירים.
*
קכד “אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו” (תהלים קכח, א) – אֵינוֹ אוֹמֵר “אַשְׁרֵי יִשְׂרָאֵל”, “אַשְׁרֵי כּוֹהֲנִים”, “אַשְׁרֵי לְוִיִּים”, אֶלָא “אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה'”, אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁהֵם יִרְאֵי ה‘, שֶׁהֵם בְּ“אַשְׁרֵי”; כְּשֵׁם שֶנֶּאֱמַר בְיִשְׂרָאֵל “אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל” (דברים לג, כט), כָּךְ נֶאֱמַר בָּהֶם "אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה’". וּבְאֵיזֶה גֵר אָמוּר “אַשְׁרֵי”? בְּגֵר שֶׁהוּא גֵּר צֶדֶק, לֹא בְּכוּתִים הַלָּלוּ שֶׁכָּתוּב בָּהֶם: “אֶת ה' הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים” (מלכים ב יז, לג), אֶלָּא בְּגֵר שֶׁהוּא יָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר “יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו”.
“יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל” (תהלים קכח, ב) – זֶה הַגֵּר שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת אָבוֹת. וּכְדֵי שֶלֹּא יֹאמַר: אוֹי לִי שֶׁאֵין לִי זְכוּת אָבוֹת, כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁאֲסַגֵּל אֵין לִי שָׂכָר אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְכָךְ הַכָּתוּב מְבַשֵּׂר לַגֵּר, שֶׁבִּזְכוּת עַצְמוֹ יֹאכַל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל” – אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁיָּגַע בָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה; מָה שְׂכָרוֹ? “אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ” (שם) – אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא.
“אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ” (תהלים קכח, ג) – אַף עַל פִּי שֶׁאִשְׁתּוֹ נִתְגַּיְּרָה עִמּוֹ וְאֵינָהּ מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי הִיא כִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל. “כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה” – שֶׁהִיא טוֹעֶנֶת פֵּרוֹת, וְלֹא כְּגֶפֶן בּוֹקֵק; שֶׁהִיא זוֹכָה לְבָנִים; “בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ” – בִּזְמַן שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בְּעַצְמָהּ דַּת יְהוּדִית, שֶׁהִיא צְנוּעָה, זוֹכָה שֶׁיּוֹצְאִין מִמֶּנָּה בָּנִים בַּעֲלֵי מִקְרָא, בַּעֲלֵי מִשְנָה, בַּעֲלֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים.
“בָּנֶיךָ כִּשְתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ” (שם) – מָה הַזַּיִת הַזֶּה זֵיתִים לַאֲכִילָה זֵיתִים לְיַבֵּשׁ וְזֵיתִים לְשֶׁמֶן, וְשַׁמְנוֹ דּוֹלֵק מִכָּל הַשְּׁמָנִים, וְאֵין עָלָיו נוֹשְׁרִין לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָּׁמִים, כָּךְ בָּאִים בְּנֵי הַגֵּרִים, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִקְרָא, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, מֵהֶם בַּעֲלֵי מַשָּׂא וּמַתָּן, מֵהֶם חֲכָמִים, מֵהֶם נְבוֹנִים וּמֵהֶם יוֹדְעֵי דָּבָר בְּעִתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם זֶרַע קַיָּם לְעוֹלָם. “סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ” – שֶׁלְּבָנֶיךָ תַּעֲמֹד זְכוּתְךָ, שֶׁמִּשֻּׁלְחָנְךָ יִזְכּוּ בָּנֶיךָ לְמַעֲלוֹת גְּדוֹלוֹת.
“הִנֵּה כִּי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'” (תהלים קכח, ד) – שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַבְרְהָם וְשָׂרָה שֶׁהָיוּ גֵרִים וְנִתְבָּרְכוּ; וְכֵן יִתְבָּרְכוּ כָּל הַגֵּרִים שֶׁיִּנְהֲגוּ כְּמִנְהָגָם.
“יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן” (שם שם, ה) – שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרְכָם מִמָּקוֹם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַבְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת מִצִּיּוֹן. “וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם” (שם) – שֶׁיִּזְכּוּ לִרְאוֹת בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם לֶעָתִיד לָבוֹא.
“ורְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ, שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל” (תהלים קכח, ו) – וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁיִּרְאֶה הַגֵּר בָּנִים לְבָנָיו לְכָךְ יָבוֹא שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא שֶׁהוּא זוֹכֶה וּמַשִּׂיא בִּתּוֹ לְכֹהֵן, וְעוֹמְדִים מִבָּנֶיהָ, שֶׁהֵם בְּנֵי בָּנָיו, כּוֹהֲנִים שֶׁמְּבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים: “יְבָרֶכְךָ… וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם” (במדבר ו, כד–כו) (במ"ר ח, ט).
הֵם בְּ“אַשְׁרֵי” – ברכת “אשרי” חלה עליהם.
כּוּתִים – הגויים שהביאה לארץ ממלכת אשור, אשר התגיירו מפחד ולא מתוך כוונה אמיתית (מלכים ב יז, כד).
אֵין לוֹ זְכוּת אָבוֹת – משום שאבותיו היו עובדי עבודה זרה.
אֲסַגֵּל – אאסוף.
“יְגִיעַ כַּפֶּיךָ” – והפסוק נדרש כמדבר במה שיצבור הגר בעבודתו שלו (בלא צורך בזכות אבות).
טוֹעֶנֶת – נושאת.
גֶפֶן בּוֹקֵק – גפן שאינה מצמיחה פירות.
דַּת יְהוּדִית – הנהגות המתאימות לאישה היהודייה, בענייני צניעות וכדומה.
דּוֹלֵק מִכָּל הַשְּׁמָנִים – טוב מכולם.
מַשָּׂא וּמַתָּן – בדיונים בלימוד תורה.
יוֹדְעֵי דָּבָר בְּעִתּוֹ – יודעים מה הזמן המתאים לכל דבר ודבר.
זֶרַע קַיָּם – צאצאים.
מִשֻּׁלְחָנְךָ יִזְכּוּ וגו’ – בזכות נדיבותך (המסומלת בשולחן המזמין אורחים) יזכו בניך לזכויות רבות.
מַשִׂיא בִּתּוֹ לְכוֹהֵן – ונכדיו יהיו אפוא כוהנים (שכן השיוך לכהונה נקבע על פי האב).
*
קכה בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ הַגִּבְעוֹנִים: “עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ” (יהושע י, ו) – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי בִּשְׁבִיל הַגֵּרִים הַלָּלוּ אָנוּ מַטְרִיחִים עַל הַצִּבּוּר? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יְהוֹשֻׁעַ, אִם תַּרְחִיק אֶת הָרְחוֹקִים סוֹפְךָ לְרַחֵק אֶת הַקְּרוֹבִים. צֵא וּלְמַד מֵהֵיכָן הוּא מַטָּעֲךָ, לֹא מִן הַגֵּרִים? (במ"ר ח, ד).
הַגִּבְעוֹנִים – שנתגיירו בימי יהושע וביקשו את עזרתו כנגד אויביהם.
הָרְחוֹקִים – הגרים.
הַקְרוֹבִים – אנשים מבני ישראל.
מַטָּעֲךָ – שורשיך, המקום שממנו צמחת (ורומז אל אסנת, אמו של שבט אפרים, שהיתה מצרייה ולפי מסורת חז"ל נתגיירה).
*
קכו “כִּי יָד עַל כֵּסְיָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר” (שמות יז, טז) – שְׁבוּעָה נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: יְמִינִי, יְמִינִי! כִּסְּאִי, כִּסְּאִי: שֶׁאִם יָבוֹאוּ גֵּרִים מִשֶּׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֲנִי מְקַבֵּל אוֹתָם, וּמִזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק – אֵינִי מְקַבֵּל אוֹתָם (פדר"כ ג, טז).
יְמִינִי, כִּסְּאִי – לשונות של שבועה.
*
קכז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר בַּזְמַן הַזֶּה אוֹמְרִים לוֹ: מָה רָאִיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִתְגַּיֵּר? אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה דְּווּיִים, דְּחוּפִים, סְחוּפִים וּמְטֹרָפִים וְיִסּוּרִים בָּאִים עֲלֵיהֶם? – אִם אוֹמֵר: יוֹדֵעַ אֲנִי, וְאֵינִי כְּדַאי, מְקַבְּלִין אוֹתוֹ מִיָּד וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְווֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְווֹת חֲמוּרוֹת; וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עֲווֹן לֶקֶט, שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעֲשַׂר עָנִי. וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עָנְשָׁן שֶׁל מִצְווֹת; אוֹמְרִים לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁעַד שֶׁלֹּא בָּאתָ לְמִדָּה זוֹ, אָכַלְתָּ חֵלֶב – אִי אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת, חִלַּלְתָּ שַׁבָּת – אִי אַתָּה עָנוּשׁ סְקִילָה; וְעַכְשָו אָכַלְתָּ חֵלֶב – עָנוּשׁ כָּרֵת, חִלַּלְתָּ שַׁבָּת – עָנוּשׁ סְקִילָה. וּכְשֵׁם שֶׁמּוֹדִיעִין אוֹתוֹ עָנְשָׁן שֶׁל מִצְווֹת כָּךְ מוֹדִיעִין אוֹתוֹ מַתַּן שְׂכָרָן; אוֹמְרִים לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶהָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לַצַּדִּיקִים – וְיִּשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל לֹא רֹב טוֹבָה וְלֹא רֹב פֻּרְעָנוּת. וְאֵין מַרְבִּין עָלָיו וְאֵין מְדַקְדְּקִין עָלָיו (יבמות מז ע“א–ע”ב).
מָה רָאִיתָ – מדוע החלטת.
אִי אַתָּה – אין אתה.
דְּווּיִים וגו’ – סובלי כאבים, נדחפים ממקום למקום, מעונים וחסרי מנוח.
אֵינִי כְּדַאי – רק בקושי אני ראוי להצטרף לעם ישראל.
עֲווֹן לֶקֶט וגו’ – החטא שבאי מתן מתנות עניים.
מִדָּה זוֹ – מעמד זה (של גר).
חֵלֶב – שומן של בעלי חיים האסור על פי ההלכה באכילה.
עָנוּשׁ כָּרֵת – מי שדינו מוות בידי שמים (ויקרא ז, כד–כה).
אֵינָם יְכוֹלִים וגו’ – אין הם מסוגלים במצבם הנוכחי לשאת את כל הטובה או כל הרעה האפשריים.
וְאֵין מַרְבִּין עָלָיו וגו’ – אין מעמיסים עליו דיון במצוות רבות ואין נכנסים לדיון בפרטי פרטיהן.
*
קכח גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דּוֹמֶה (יבמות כב ע"א).
כְּקָטָן וגו’ – מצד מעמדו המשפטי־הלכתי הריהו כמי שרק עתה בא לעולם.
*
קכט “וְגֵר לֹא תוֹנֶה” (שמות כב, כ) – לֹא תּוֹנֶה לוֹ בִּדְבָרִים. אַל תֹּאמַר לוֹ: אֶמֶשׁ הָיִיתָ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְעַד עַכְשָׁו חֲזִירְךָ בֵּין שִׁנֶּיךָ.
גֵּר, לְפִי שֶׁסּוֹרוֹ רַע, הִזְהִיר עָלָיו הַכָּתוּב בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה (מסכת גרים ד, א).
תּוֹנֶה – תפגע, תצער.
אֶמֶשׁ – לפני שנתגייר.
וְעַד עַכְשָׁו – ועדיין.
סוֹרוֹ רַע – נטייתו הטבעית היא לדרכים רעות.
הִזְהִיר וגו’ – שלא לפגוע בו (כדי שלא יחזור למנהגיו הקודמים).
*
קל “וּבָא הַלֵוִי… וְהַגֵּר” (דברים יד, כט) – אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַגֵּר הַזֶה כְּלֵוִי לְפָנֶיךָ? אָמַר לוֹ: גָּדוֹל הוּא לְפָנַי, שֶנִּתְגַּיֵּר לִשְׁמִי. מָשָׁל לִצְבִי שֶגָּדַל בַּמִּדְבָּר וּבָא מֵעַצְמוֹ וְנִתְעָרֵב בַּצֹּאן, הָיָה הָרוֹעֶה מַאֲכִילוֹ וּמַשְקֵהוּ וּמְחַבְּבוֹ יוֹתֵר מִצֹּאנוֹ. אָמְרוּ לוֹ: לִצְבִי זֶה אַתָּה מְחַבֵּב יוֹתֵר מִן הַצֹּאן; אָמַר לָהֶם: כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַעְתִּי בְּצֹאנִי, מוֹצִיאָן בַּבֹּקֶר וּמַכְנִיסָן בָּעֶרֶב עַד שֶׁלֹּא גָּדְלוּ, וְזֶה שֶׁגָּדַל בְּמִדְבָּרוֹת וִיעָרִים וּבָא מֵעַצְמוֹ לְתוֹךְ צֹאנִי – וְלֹא כָּךְ אֲחַבְּבֶנּוּ? כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כַּמָּה יָגַעְתִּי בְּיִשְׂרָאֵל: הוֹצֵאתִים מִמִּצְרַיִם וְהֵאַרְתִּי לִפְנֵיהֶם, הוֹרַדְתִּי לָהֶם אֶת הַמָּן, הֵגַזְתִּי לָהֶם אֶת הַשְּׂלָו, הֶעֱלֵיתִי לָהֶם אֶת הַבְּאֵר וְהִקַּפְתִּים עַנְנֵי כָּבוֹד עַד שֶקִּבְּלוּ תּוֹרָתִי; וְזֶה בָּא מֵעַצְמוֹ – לְפִיכָךְ שָׁקוּל עָלַי כְּיִשְׂרָאֵל וּכְלֵוִי (ילק"ש לבמדבר ריג).
נִתְגַּיֵּר לִשְׁמִי – לשם שמים ולא מתוך שיקול אחר.
עַד שֶׁלֹּא גָּדְלוּ – בהיותם צעירים ורכים.
הֵאַרְתִּי לִפְנֵיהֶם – בעמוד האש.
הֵגַזְתִּי – הפרחתי.
הַבְּאֵר – באר פלאית שהלכה לפי האגדה עם ישראל בכל מסעותיו במדבר.
עַנְנֵי כָּבוֹד – שהקיפו את עם ישראל במדבר.
שָׁקוּל עָלַי – שווה בעיני.
*
קלא חֲבִיבִים הַגֵּרִים, שֶׁבְּכָל מָקוֹם הַכָּתוּב מַקִּישׁ אוֹתָם כְּיִשְׂרָאֵל (במ"ר ח, ב).
הַכָּתוּב – כגון דברים יד, כט.
מַקִּישׁ – משווה מצד הדינים וההלכות.
*
קלב מִפְּנֵי מָה גֵּרִים בִּזְמַן הַזֶּה מְעֻנִּים וְיִּסּוּרִים בָּאִים עֲלֵיהֶם? אָמַר אַבָּא חָנָן מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר: לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂים מֵאַהֲבָה, אֶלָּא מִיִּרְאָה (יבמות מח ע"ב).
מִשּׁוּם – בשם.
עוֹשִׂים מֵאַהֲבָה – מקיימים מצוות מרצון חופשי.
יִרְאָה – פחד מן העונש.
*
קלג “וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה אֶת הַשַּׂק… וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם יוֹמָם וְאֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה לָיְלָה” (שמואל ב כא, י) – וַהֲרֵי נֶאֱמַר: “לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ” (דברים כא, כג)? אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: מוּטָב שֶׁתֵּעָקֵר אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה וְיִתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא; שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים אוֹמְרִים: מָה טִיבָם שֶׁל אֵלּוּ? – הַלָּלוּ בְּנֵי מְלָכִים הֵם. – וּמָה עָשׂוּ? – פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּגֵרִים גְּרוּרִים. אָמְרוּ: אֵין לְךָ אֻמָּה שֶׁרְאוּיָה לְהִדַּבֵּק בָּהּ כָּזוֹ. וּמַה בְּנֵי מְלָכִים כָּךְ – בְּנֵי הֶדְיוֹטוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה; וּמָה גֵּרִים גְּרוּרִים כָּךְ – יִשְׂרָאֵל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
מִיָּד נִתּוֹסְפוּ עַל יִשְׂרָאֵל מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף. (יבמות עט ע"א).
“וַתִּקַח רִצְפָּה בַת אַיָּה” – פילגש שאול, ששמרה על גופות הילדים שילדה לו (אשר נתלו כנקמה על פגיעת שאול בגבעונים, שהיו גרים).
“לֹא תָלִין” – יש לקבור את גופת התלוי לפני ירידת הלילה.
מוּטָב וגו’ – עדיף לעבור באופן חד פעמי על מצווה מן התורה (ולהתעלם מן המילה “לא” שבציווי “לא תלין”), אם הדבר מביא לקידוש השם ברבים.
פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּגֵרִים גְרוּרִים – פגעו בגרים שנגררו אחרי עם ישראל (הם הגבעונים, שלא נתגיירו מאהבה).
שֶׁרְאוּיָה לְהִדַּבֵּק בָּהּ – שראוי להצטרף אליה.
וּמָה וגו’ – אם בני מלכים שפגעו בגרים נענשו כך, מה גדול יהיה עונשם של אנשים פשוטים שיפגעו בבני ישראל!
נִתּוֹסְפוּ – כגרים.
*
קלד “וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ” (במדבר כד, כא) – מָשָׁל לְצַיָּד שֶׁהָיָה צָד צִפּוֹרִים, צָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה, בָּא לָצוּד אֶת הַשְּׁנִיָּה, הָלְכָה וְיָשְׁבָה לָהּ עַל אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ. עָמַד לוֹ הַצַּיָּד תּוֹהֶה בָּהּ, אָמַר לָהּ: אִם אֶזְרֹק עָלֶיהָ אֶבֶן אֲנִי מִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי, וְאִם אֶתֵּן אֶת הַקָּנֶה מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹּא יִגַּע בְּאִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ, אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֹמַר לָךְ, אֶלָּא לְמָקוֹם יָפֶה בָּרַחְתְּ וְנִפְלַטְתְּ. כָּךְ בִּלְעָם רָאָה לְיִתְרוֹ וַעֲמָלֵק בְּעֵצָה, עָמַד עַל עֲמָלֵק וּמָחָה שְׁמוֹ, בָּא לִרְאוֹת יִתְרוֹ, מְצָאוֹ שֶׁעָשָׁה תְשׁוּבָה, אָמַר לוֹ: לְמָקוֹם יָפֶה בָּרָחְתָּ. הֱוֵי – “אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ” (שמו"ר כז, ו).
“וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי” – הפסוק מדבר בראיית בלעם את יתרו (שנתפס באגדה כגר צדק).
אִיקוֹנִין – פסל בדמות אדם.
תּוֹהֶה בָּהּ – מתלבט מה לעשות בציפור.
מִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי – עשוי להיענש בעונש מוות, כדין מי שפוגע בפסל המלך.
אֶתֵּן אֶת הַקָּנֶה – אנסה לפגוע בה במקל.
יָפֶה – טוב ומוצלח.
רָאָה לְיִתְרוֹ וגו’ – ראה את עמלק ואת יתרו גם יחד, כאשר בא לייעץ לבלק מה יהיה בעתיד (ראו במדבר כד, יד).
מָחָה שְׁמוֹ – שאמר עליו “ואחריתו עדי אובד” (שם שם, כג).
הֱוֵי – לפיכך.
“אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ” – יציב ומוגן.
*
קלה “וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן” (בראשית יב, ה) – אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּקָרֵב נָכְרִי וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ (בר"ר לט, יד).
“אֲשֶׁר עָשׂוּ” – אברהם ושרה.
*
קלו מַעֲשֶׂה בְּמֻנְבָּז וּבְזוֹטוֹס בָּנָיו שֶׁל תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיוּ יוֹשְבִין וְקוֹרִין בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַפָּסוּק הַזֶּה: “וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם” (בראשית יז, יא) הָפַךְ זֶה פָּנָיו לַכֹּתֶל וְהִתְחִיל בּוֹכֶה, וְזֶה הָפַךְ פָּנָיו לַכֹּתֶל וְהִתְחִיל בּוֹכֶה. הָלְכוּ זֶה וְזֶה וּמָלוּ עַצְמָם. לְאַחַר יָמִים הָיוּ יוֹשְׁבִין וְקוֹרִין בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַפָּסוּק הַזֶּה “וּנְמַלְתֶּם” אָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: אִי לְךָ, אָחִי! אָמַר לוֹ: אַתָּה אִי לְךָ, אָחִי, וְלֹא לִי. גִּלּוּ אֶת הַדָּבָר זֶה לָזֶה. כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישָׁה בָּהֶם אִמָּם, הָלְכָה וְאָמְרָה לַאֲבִיהֶם: בָּנֶיךָ עָלְתָה נוֹמֵי בִּבְשָׂרָם וְגָזַר הָרוֹפֵא שֶׁיִּמּוֹלוּ. אָמַר לָהּ: יִמּוֹלוּ (בר“ר מו, י; ילק”ש לבראשית, פב).
תַּלְמַי – מלך מצרים.
אִי לְךָ – אוי לך (שאין אתה נימול).
וּמָלוּ עַצְמָם – מבלי להודיע על כך איש לאחיו.
הִרְגִישָׁה בָּהֶם – גילתה (שנימולו).
נוֹמֵי – פצע, נמק.
*
קלז פַּעַם אַחַת אָמַר לוֹ עֲקִילַס לְאַדְרְיָנוֹס הַמֶּלֶךְ: רוֹצֶה אֲנִי לְהִתְגַּיֵּר וּלְהֵעָשׂוֹת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ: לְאֻּמָּה זוֹ אַתָּה מְבַקֵּשׁ? כַּמָּה בִּזִּיתִי אוֹתָהּ, כַּמָּה הָרַגְתִּי אוֹתָהּ – לִירוּדָה שֶׁבָּאֻמּוֹת אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהִתְעָרֵב? מָה רָאִיתָ בָּהֶם שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהִתְגַּיֵּר? אָמַר לוֹ: הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם יוֹדֵעַ הֵיאַךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, מָה נִבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמָה בְּיוֹם שֵׁנִי, כַּמָּה יֵשׁ מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַל מָה הָעוֹלָם עוֹמֵד – וְתוֹרָתָם אֱמֶת. אָמַר לוֹ: לֵךְ וּלְמַד תּוֹרָתָם וְאַל תִּמּוֹל. אָמַר לוֹ עֲקִילַס: אֲפִלּוּ חָכָם שֶׁבְּמַלְכוּתְךָ וְזָקֵן בֶּן מֵאָה שָׁנָה אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָתָם אִם אֵינוֹ מָל, שֶׁכֵּן כָּתוּב: “מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי” (תהלים קמז, יט–כ). וּלְמִי? לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (שמו"ר ל, יב).
עֲקִילַס – אחיינו (לפי האגדה) של הקיסר אדריאנוס (אשר דיכא בכוח את מרד בר כוכבא). על פי המסורת נעשה עקילס לתלמידו של ר' עקיבא ותירגם את התורה ליוונית.
יְרוּדָה – שפלה ובזויה.
כַּמָּה יֵשׁ – כמה זמן חלף.
*
קלח עֲקִילַס בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל אַדְרְיָנוֹס הָיָה מְבַקֵּשׁ לְהִתְגַּיֵּר וְהָיָה מִתְיָרֵא מִן אַדְרְיָנוֹס דּוֹדוֹ. אָמַר לוֹ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא אַתָּה חָסֵר כֶּסֶף וְזָהָב – הֲרֵי אוֹצְרוֹתַי לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה, לָצֵאת לְחוּץ, לֵידַע דַּעַת הַבְּרִיּוֹת, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִמָּלֵךְ בְּךָ הֵיאָךְ לַעֲשׂוֹת. אָמַר לוֹ: כָּל פְּרַקְמַטְיָא שֶאַתָּה רוֹאֶה שְׁפֵלָה וּנְתוּנָה בָּאָרֶץ – לֵךְ עֲסֹק בָּהּ, שֶסּוֹפָהּ לְהִתְעַלּוֹת וְאַתָּה מִשְׂתַּכֵּר. בָּא לוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָמַד תּוֹרָה. לְאַחַר זְמַן מְצָאוּהוּ רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ. רָאוּהוּ פָּנָיו מִשְׁתַּנוֹת. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: עֲקִילַס לוֹמֵד תּוֹרָה. כֵּיוָן שֶׁבָּא אֶצְלָם הִתְחִיל לִשְׁאֹל לָהֶם שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה – וְהֵם מְשִׁיבִים אוֹתוֹ. עָלָה אֵצֶל אַדְרְיָנוֹס דּוֹדוֹ, אָמַר לוֹ: וְלָמָּה פָּנֶיךָ מִשְׁתַּנּוֹת? סָבוּר אֲנִי, שֶׁהִפְסִידָה פְּרַקְמַטְיָא שֶׁלְּךָ, אוֹ שֶׁמָּא הֵצֵר לְךָ אָדָם. אָמַר לוֹ: לָאו; אַתָּה קָרוֹב לִי וְאָדָם מֵצֵר לִי? אָמַר לוֹ: וְלָמָּה פָּנֶיךָ מִשְׁתַּנּוֹת? אָמַר לוֹ: שֶׁלָּמַדְתִּי תּוֹרָה; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּלְתִּי אֶת עַצְמִי. אָמַר לוֹ: וּמִי אָמַר לְךָ כָּךְ? אָמַר לוֹ: בְּךָ נִמְלַכְתִּי. אָמַר לוֹ: אֵימָתַי? אָמַר לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ: מְבַקֵּשׁ אֲנִי לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה, וְאָמַרְתָּ לִי: כָּל פְּרַקְמַטְיָא שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שְׁפָלָה וּנְתוּנָה בָּאָרֶץ, לֵךְ וַעֲסֹק בָּהּ, שֶׁסּוֹפָהּ לְהִתְעַלּוֹת, חָזַרְתִּי עַל כָּל הָאֻמּוֹת וְלֹא רָאִיתִי שְׁפָלָה וּנְתוּנָה בָּאָרֶץ כְּיִשְׂרָאֵל; וְסוֹפָהּ לְהִתְעַלּוֹת, שֶׁכֵּן אָמַר יְשַׁעְיָה: “כֹּה אָמַר ה' גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ, לִבְזֹה נֶפֶש, לִמְתָעֵב גּוֹי, לְעֶבֶד משְׁלִים: מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ, שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ” (ישעיה מט, ז) (תנחומא משפטים, ג).
עֲקִילַס – ראו בקטע הקודם.
מְבַקֵּשׁ וגו’ – רוצה לעסוק במסחר.
לָצֵאת לְחוּץ – לראות את העולם.
לֵידַע – לדעת, להכיר.
לִמָּלֵךְ – להתייעץ.
כָּל פְּרַקְמַטְיָא וגו’ – קנה כל סחורה שערכה נמוך ואין לה ביקוש, כי סופה להתייקר.
מִשְׂתַּכֵּר – מרוויח.
פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת – פניו נראו שונות מכרגיל.
הֵצֵר לְךָ – פגע בך.
“לִבְזֹה נֶפֶשׁ” וגו’ – למי שכולם בזים לו ומתעבים אותו.
*
קלט עֲקִילַס הַגֵּר נִכִנְסַ אֵצֶל רַ' אֱלִיעֶזֶר, אָמַר לוֹ: הֲרֵי כָּל חִבָּה שֶחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַגֵּר בְּלֶחֶם וְשִׂמְלָה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה” (דברים י, יח)? כַּמָּה טַוָּסִים יֵשׁ לִי, כַּמָּה פַּסְיוֹנִים יֵשׁ לִי, אֲפִלּוּ עֲבָדַי אֵין מַשְׁגִּיחִין עֲלֵיהֶם. גָּעַר בּוֹ רַ' אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר: וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ? דָּבָר שֶנִּתְחַבֵּט עָלָיו אוֹתוֹ זָקֵן, “וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ” (בראשית כח, כ) – וּבָא זֶה וְהוֹשִׁיטוֹ לוֹ בְּקָנֶה. נִכְנַס אֵצֶל רַ' יְהוֹשֻׁעַ, הִתְחִיל מְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים: “לֶחֶם” – זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי” (משלי ט, ה), “וְשִׂמְלָה” – זוֹ טַלִּית. זָכָה אָדָם לְתוֹרָה – זָכָה לְטַלִּית; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּשִּׂיאִים בְּנוֹתֵיהֶם לִכְהֻנָה וְיִהְיוּ בְּנֵי בְּנֵיהֶם כּוֹהֲנִים גְּדוֹלִים. אָמְרוּ: אִלּוּלֵי אֲרִיכוּת פָּנִים שֶׁהֶאֱרִיךְ רַ' יְהוֹשֻׁעַ עִם עֲקִילַס הָיָה חוֹזֵר לְסוֹרוֹ, וְקָרְאוּ עָלָיו: “טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר” (שם טז, לב) (בר“ר ע, ה; במ”ר ח, ט; קה"ר ז, ח).
עֲקִילַס – ראו קטע קלז.
הֲרֵי כָּל וגו’ – האם כל החיבה שחיבב הקב"ה את הגר היא בכך שנתן לו לחם ושמלה?
טַוָּסִים – תוכים.
פַּסְיוֹנִים – ציפור ממיני השליו.
אֵין מַשְׁגִּיחִין עֲלֵיהֶם – ואוכלים אותם, למרות יוקרם הרב.
וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ? – נראה הדבר בעיניך כדבר פעוט ופשוט?
דָּבָר שֶׁנִּתְחַבֵּט וגו’ – אותו עניין שיעקב טרח והתפלל כדי לזכות בו.
וּבָא זֶה וגו’ – ניתן לו (לגר) בלא קושי, כאדם שמושיט מקל לחברו.
מְפַיְּסוֹ – מרגיעו.
טַלִּית – בגדם של חכמים.
מַשִּׂיאִים בְּנוֹתֵיהֶם לִכְהֻנָּה – הגרים יכולים להשיא את בנותיהם לכוהנים.
אֲרִיכוּת פָּנִים – סבר פנים יפות, סבלנות.
חוֹזֵר לְסוֹרוֹ – שב לדרכו הרעה, לעבודת אלילים.
וְקָרְאוּ עָלָיו – ציטטו פסוק בקשר לר' יהושע.
*
קמ קֵיסָר אֶחָד שׂוֹנְאָם שֶׁל הַיְּהוּדִים הָיָה. אָמַר לָהֶם לְשָׂרֵי מַלְכוּתוֹ: מִי שֶׁעָלְתָה לוֹ נוֹמִי בְּרַגְלוֹ יִקְטָעֶנָּה וְיִחְיֶה אוֹ יַנִּיחֶנָּה וְיִצְטַעֵר? אָמְרוּ לוֹ: יִקְטָעֶנָּה וְיִחְיֶה. אָמַר לָהֶם קְטִיעָא בַּר שָׁלוֹם: אַחַת, שֶׁאִי אַתָּה נוֹצֵחַ אֶת כֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם” (זכריה ב, י); וְעוֹד, שֶיְהוּ קוֹרְאִין לְךָ מַלְכוּת קְטוּעָה. אָמַר לוֹ: יָפֶה אָמַרְתָּ, אֶלָּא כָּל מִי שֶנָּצַח לַמֶּלֶךְ מְטִילִין אוֹתוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ.
כְּשֶׁתְּפָסוּהוּ אָמְרָה לוֹ מַטְרוֹנָה אַחַת: וַי לָהּ לְסְּפִינָה שֶׁהוֹלֶכֶת בְּלֹא מֶכֶס! נָטַל סַכִּין לִקְטֹעַ אֶת עָרְלָתוֹ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּשִׁנָּיו קְטָעָהּ וְאָמַר: נָתַתִּי מֶכֶס וְאֶעֱבֹר. וּכְשֶׁהֱטִילוּהוּ אָמַר: כָּל נְכָסַי לְרַ' עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו.
יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: קְטִיעָא בַּר שָׁלוֹם מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים! (עבודה זרה י ע"ב).
נוֹמִי – פצע, נמק (וכיוון בדבריו ליהודים).
יִקְטָעֶנָּה – יסיר את החלק הפגוע (היינו: ישמיד את היהודים).
קְטִיעָא – אחד משרי הקיסר.
נוֹצֵחַ אֶת כֻּלָּם – משמיד את כל היהודים.
נָצַח – מנצח בוויכוח.
מְטִילִין – משליכים.
מַטְרוֹנָה – גבירה רומית (וכנראה גיורת, אולי בסתר).
וַי לָהּ לַסְפִינָה וגו’ – דימוי שכוונתו: אוי למי שהולך לעולם הבא ולא יזכה לגן עדן משום שלא נימול.
מְזֻמָּן – מיועד.
יֵשׁ קוֹנֶה וגו’ – יש מי שזוכה למקום בעולם הבא ברגע אחד (כמו קטיעא), ויש מי שצריך לטרוח על כך שנים רבות.
*
קמא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּרוֹמִי: רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְגָזְרוּ סַנְקְלִיטִין שֶל מֶלֶךְ לוֹמַר: מִכָּאן עַד שְׁלוֹשִׁים יוֹם לֹא יִהְיֶה בְּכָל הָעוֹלָם יְהוּדִי. וְהָיָה סַנְקְלִיטוֹ שֶׁל מֶלֶךְ יְרֵא שָׁמַיִם. בָּא אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְגִלָּה לוֹ אֶת הַדָּבָר. וְהָיוּ רַבּוֹתֵינוּ מִצְטַעֲרִים הַרְבֵּה. אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ יְרֵא שָׁמַיִם: אַל תִּצְטַעֲרוּ, מִכָּאן וְעַד שְׁלוֹשִׁים יוֹם אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל יְהוּדִים עוֹמֵד לָהֶם. בְּסוֹף עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה יָמִים גִּלָּה לְאִשְתּוֹ אֶת הַדָּבָר. אָמְרָה לוֹ: וַהֲרֵי שָׁלְמוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָׁה יָמִים! אָמַר לָהּ: עוֹד חֲמִשָּׁה יָמִים. וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ צַדֶּקֶת מִמֶנּוּ. אָמְרָה לוֹ: אֵין לְךָ טַבַּעַת? מֹץ אוֹתָהּ וּמוּת, וְסַנְקְלִיטִין בָּטֵל עָלֶיךָ שְׁלוֹשִׁים יוֹם אֲחֵרִים, וְהַגְּזֵרָה עוֹבֶרֶת. שָׁמַע לָהּ וּמָצַץ אֶת טַבַּעְתּוֹ וּמֵת. שָמְעוּ רַבּוֹתֵינוּ וְעָלוּ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ לְהַסְבִּיר לָהּ פָּנִים. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: חֲבָל לַסְּפִינָה שֶהָלְכָה לָהּ וְלֹא נָתְנָה הַמֶּכֶס! אָמְרָה לָהֶם אִשְׁתּוֹ: יוֹדַעַת אֲנִי מָה אַתֶּם אוֹמְרִים; חַיֵּיכֶם, לא עָבְרָה הַסְּפִינָה עַד שֶׁנָּתְנָה מֶכֶס שֶׁלָּה. מִיָּד נִכְנְסָה לְתוֹךְ הַקִּיטוֹן וְהוֹצִיאָה לָהֶם קֻפְסָה שֶׁהָיְתָה הַמִּילָה בְתוֹכָהּ וּסְמַרְטוּטִין מְלֵאִים דָּם כְּרוּכִים עָלֶיהָ, וְקָרְאוּ עָלָיו רַבּוֹתֵינוּ הַמִּקְרָא הַזֶּה: “נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה” (תהלים מז, י). מַהוּ “מָגִנֵּי אֶרֶץ”? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְאַבְרָהָם נַעֲשֵׂיתִי מָגֵן עֹז, מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “אָנֹכִי מָגֵן לָךְ” (בראשית טו, א), לָזֶה אֲנִי נַעֲשֶׂה מָגִנִּים הַרְבֵּה; לְאַבְרָהָם אָמַרְתִּי: “וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ” (שם יב, ב) – וְאַחַר כָּךְ מָל, וְזֶה לֹא הִבְטַחְתִּי אוֹתוֹ; מַהוּ “מְאֹד נַעֲלָה”? זֶה נִתְעַלָּה מְאוֹד מֵאַבְרָהָם (דב“ר ב, כד; ילק”ש לתהלים, תשנד).
סַנְקְלִיטִין – יועצי הקיסר.
יְרֵא שָׁמַיִם – כינוי לנוכרי שהתקרב אל דת ישראל, גם אם לא התגייר.
עוֹמֵד לָהֶם – מסייע להם (בעת צרתם).
שָׁלְמוּ – נסתיימו, עברו.
טַבַּעַת – ובה היה רעל לשימוש בעת הצורך.
מֹץ – מצוץ.
וְסַנְקְלִיטִין בָּטֵל וגו’ – היועצים יתאבלו עליך חודש ימים, ולפי המקובל ברומי גזירה שלא בוצעה בתוך שלושים יום – מתבטלת.
לְהַסְבִּיר לָהּ פָּנִים – לנחם אותה.
חֲבָל לַסְּפִינָה וגו’ – ראו בקטע הקודם.
חַיֵּיכֶם – לשון שבועה.
קִיטוֹן – חדר (שינה) פנימי.
הַמִּילָה – העורלה.
קָרְאוּ עָלָיו – ציטטו פסוק בקשר לאותו שר.
“נְדִיבֵי עַמִּים” – כגון אותו שר.
מָגֵן עֹז – מגן חזק וטוב.
לֹא הִבְטַחְתִּי אוֹתוֹ – ומל עצמו מתוך אמונה שאין הבטחה בצדה.
*
קמב אוֹנְקְלוֹס בַּר קְלוֹנִימוֹס נִתְגַּיֵּר. שָׁלַח הַקֵּיסָר גְּדוּד שֶׁל רוֹמִיִּים אַחֲרָיו, מְשָׁכָם בְּמִקְרָאוֹת וְנִתְגַּיְּרוּ. חָזַר וְשָׁלַח אַחֲרָיו גְּדוּד אַחֵר שֶׁל רוֹמִיִּים. אָמַר לָהֶם: לֹא תֹּאמְרוּ לוֹ כְּלוּם. כְּשֶׁתְּפָסוּהוּ וְהָלְכוּ לָהֶם, אָמַר לָהֶם: אֹמַר לָכֶם דָּבָר סְתָם: נִיפִיּוֹר נוֹשֵׂא אֲבוּקָה לַאֲפִיפְיוֹר, אֲפִיפְיוֹר לְדוּכָס, דּוּכָס לְהֶגְמוֹן, הֶגְמוֹן לְמֶלֶךְ. מֶלֶךְ כְּלוּם נוֹשֵׂא אֲבוּקָה לִפְנֵי שְׁאַר בְּנֵי אָדָם? אָמְרוּ לוֹ: לֹא. אָמַר לָהֶם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא אֲבוּקָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם… וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם” (שמות יג, כא). נִתְגַּיְּרוּ כֻּלָּם. חָזַר וְשָׁלַח אַחֲרָיו גְּדוּד אַחֵר, אָמַר לָהֶם: לֹא תָּסִיחוּ עִמּוֹ כְּלָל. כְּשֶׁתְּפָסוּהוּ וְהָלְכוּ לָהֶם רָאוּ מְזוּזָה שֶׁמֻּנַּחַת עַל הַפֶּתַח, הִנִּיחַ יָדוֹ עָלֶיהָ וְשָׂחַק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה שׂוֹחֵק? אָמַר לָהֶם: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם מֶלֶךְ יוֹשֵׁב מִבִּפְנִים וַעֲבָדָיו מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, וְאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲבָדָיו מִבִּפְנִים וְהוּא מְשַׁמְרָם מִבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ” (תהלים קכא, ח). נִתְגַּיְּרוּ, וְשׁוּב לֹא שָׁלַח קֵיסָר אַחֲרָיו (עבודה זרה יא ע"א).
נִתְגַּיֵּר – והגיור נאסר בידי השלטון הרומי.
מְשָׁכָם בְּמִקְרָאוֹת – פיתה אותם בעזרת פסוקי מקרא.
הָלְכוּ לָהֶם – כשאונקלוס אסור בידיהם.
דָּבָר סְתָם – שיחת חולין, ולא סביב פסוקי מקרא.
נִיפִיּוֹר, אֲפִיפְיוֹר, דּוּכָס, הֶגְמוֹן – דרגות בצבא הרומי (וכל אחת גבוהה מן הקודמת לה): נושא לפיד (כדי להאיר את הדרך), סבל של אפריון, וכן הלאה.
תָּסִיחוּ – תשוחחו.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.