קמג הָיָה רַ' נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֶחָד גֵּרֵי אֲרָיוֹת וְאֶחָד גֵּרֵי חֲלוֹמוֹת וְאֶחָד גֵּרֵי מָרְדְּכָי וְאֶסְתֵּר – אֵינָם גֵּרִים עַד שֶיִּתְגַּיְּרוּ בַּזְּמַן הַזֶּה (יבמות כד ע"ב).
אֶחָד… וְאֶחָד – גם… וגם.
גֵרֵי אֲרָיוֹת – שהתגיירו בשל פחדם מאריות מאיימים שנשלחו עליהם משמים, כגון הכותים שהושיב מלך אשור בשומרון (כמסופר במלכים ב, פרק יז); בספרות חז"ל מכונים בשם “כותים” בני העדה השומרונית.
גֵּרֵי חֲלוֹמוֹת – שהתגיירו בעקבות חלום.
גֵּרֵי מַרְדִּכַי וְאֵסְתֵּר – שהתגיירו בגלל פחדם מן היהודים (אסתר ח, יז).
אֵינָם גֵּרִים – לא נחשבים עוד כגרים (עד שיתגיירו מחדש, והפעם מרצונם החופשי).
*
קמד דַּרְכֵי כּוּתִים פְּעָמִים כְּנָכְרִים וּפְעָמִים כְּיִשְׂרָאֵל, וְרֻבָּם כְּיִשְׂרָאֵל.
מִפְּנֵי מָה הַכּוּתִים אֲסוּרִים לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל? מִפְּנֵי שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם כּוֹהֲנֵי הַבָּמוֹת.
מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין אוֹתָם? מִשֶּׁכָּפְרוּ בְּהַר גְּרִזִּים וְהוֹדוּ בִּירוּשָׁלַיִם וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים (מסכת כותים א, א; קידושין עד ע"ב).
דַּרְכֵי כּוּתִים – הנהגותיהם והלכותיהם של השומרונים.
לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל – להינשא ליהודים.
נִתְעָרְבוּ עִם כּוֹהֲנֵי הַבָּמוֹת – נתבוללו בקרב כוהנים שעבדו בבמות ולא בבית המקדש ונחשבו כעובדי עבודה זרה.
מְקַבְּלִין אוֹתָם – כגרים.
מִשֶׁכָּפְרוּ וגו’ – כאשר יקבלו עליהם את עיקרי האמונה של חכמים: יאמינו בקדושת ירושלים (ולא בהר גריזים שבשכם) ובתחיית המתים.
*
קמה כָּל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָהּ כּוּתִים הַרְבֵּה, מְדַקְדְּקִים בָּהּ יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל (ברכות מז ע"ב).
הֶחֱזִיקוּ בָּהּ – קיימו אותה (כגון מילה).
מְדַקְדְּקִים – מקפידים על קיום מלא שלה.
*
קמו רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר שְׁלָחוֹ רַ' מֵאִיר לְהָבִיא יַיִן מִבֵּית כּוּתִים. מְצָאוֹ זָקֵן אֶחָד, אָמַר לוֹ: “וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה” (משלי כג, ב). הָלַךְ רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי רַ' מֵאִיר וְגָזַר עֲלֵיהֶם. מָה טַעַם? אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: דְּמוּת יוֹנָה מָצְאוּ לָהֶם בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים אוֹתָהּ (חולין ו ע"א).
“וְשַׂמְתָּ שַׁכִּין בְּלֹעֶךָ” וגו’ – והפסוק נדרש כאומר כי אדם שנפשו חשובה לו, יתקע סכין בפיו כדי שלא יאכל/ישתה מה שאסור לו.
גָּזַר עֲלֵיהֶם – אסר לשתות את יינם של הכותים/השומרונים.
מָה טַעַם – מדוע?
דְּמוּת יוֹנָה וגו’ – חכמים גילו שבראש הר גריזים, מקום מקדשם של השומרונים, יש פסל בדמות יונה.
*
קמז רַ' מֵאִיר רָאָה שׁוֹמְרוֹנִי אֶחָד. אָמַר לוֹ רַ' מֵאִיר: מֵהֵיכָן אַתָּה בָּא? אָמַר לוֹ: מִשֶּׁל יוֹסֵף. אָמַר לוֹ רַ' מֵאִיר: לֹא. אָמַר לוֹ הַשּׁוֹמְרוֹנִי: וְאֶלָּא מִשֶּׁל מִי? אָמַר לוֹ: מִשֶּׁל יִשָּׂשכָר. אָמַר לוֹ: מִנַּיִן לְךָ? אָמַר לוֹ: שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלָע וּפֻוָּה וְיוֹב וְשִׁמְרֹן” (בראשית מו, יג) – אֵלּוּ הַשּׁוֹמְרוֹנִים. הָלַךְ אֵצֶל אַפַּטְרִיכָא שֶׁלָּהֶם, אָמַר לוֹ: אָמַר לִי זְקֵנָם שֶׁל הַיְּהוּדִים דָּבָר אֶחָד וְהוּא תָּמוּהַּ. אָמַר לוֹ: מַהוּ? אָמַר לוֹ: אָמַר לִי מִשֶּׁל מִי אַתָּה בָּא? אָמַרְתִּי לוֹ: מִשֶּׁל יוֹסֵף. אָמַר לִי: לֹא, מִשֶּׁל יִשָּׂשכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלָע וּפֻוָּה וְיוֹב וְשִׁמְרֹן” – אֵלּוּ הַשּׁוֹמְרוֹנִים. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, מִשֶּׁל יוֹסֵף הוֹצִיאֲךָ וּלְשֶׁל יִשָּׂשכָר לֹא הִכְנִיסְךָ (בר"ר צד, ז).
מֵהֵיכָן אַתָּה בָּא? – מאיזה שבט מוצאך?
מִשֶּׁל יוֹסֵף – לפי מסורת השומרונים מוצאם משבטי הצפון, משבט אפרים בן יוסף.
אַפַּטְרִיכָא – נשיא, ראש בית אב.
חַיֶּיךָ – לשון שבועה.
וּלְשֶׁל יִשָּׂשכָר וגו’ – כי את שמם קיבלו השומרונים מן העיר שומרון שנקראה על שם שֶמֶר (מלכים א טז, כה) ולא על שם צאצא קדום של יששכר.
*
קמח רַ' יִשִׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי עָלָה לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלַיִם. עָבַר עַל נַפְּלוּס, וְרָאָה אוֹתוֹ כּוּתִי אֶחָד. אָמַר לוֹ: לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לוֹ: לַעֲלוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלַיִם. אָמַר לוֹ: וְכִי לֹא טוֹב לְךָ לְהִתְפַּלֵּל בְּהַר בְּרָכָה זֶה וְלֹא בְּאוֹתָהּ אַשְׁפָּה? אָמַר לוֹ: אֹמַר לָכֶם לְמָה אַתֶּם דּוֹמִים – לְכֶלֶב שֶׁהָיָה לָהוּט אַחַר הַנְּבֵלָה, כָּךְ לְפִי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה טְמוּנָה תַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אוֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם” (בראשית לה, ד), לְפִיכָךְ אַתֶּם לְהוּטִים אַחֲרָיו. אָמְרוּ הַכּוּתִים: זֶה מְבַקֵּשׁ לִטְּלָם. שָׁמַע קוֹלָם אוֹמְרִים: נַשְׁכִּים וּנְבַעֵר אֶת הַקּוֹצִים – וְיָדַע שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים לְהָרְגוֹ. עָמַד וּבָרַח בַּלַּיְלָה (בר"ר פא, ג; ירושלמי עבודה זרה ה, ד).
נַפְּלוּס – שכם (ניאופוליס).
כּוּתִי – שומרוני.
הַר בְּרָכָה – הר גריזים (המקודש לשומרונים).
אַשְׁפָּה – כינוי גנאי לירושלים החרבה.
לָהוּט – חומד ורוצה.
מְבַקֵּשׁ לִטְלָם – רוצה לקחת (את הטמון תחת האלה).
נְבַעַר אֶת הַקוֹצִים – נהרוג את ר' ישמעאל שהוא מציק לנו כקוץ.
*
קמט רַ' יוֹנָתָן עָלָה לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלַיִם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל הַר גְּרִזִּים פָּגַע בּוֹ כּוּתִי אֶחָד. אָמַר לוֹ: לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לוֹ: לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלַיִם. אָמַר לוֹ: וְלֹא יָפֶה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל בְּהַר בְּרָכָה זֶה וְלֹא בְּאוֹתָהּ אַשְׁפָּה? אָמַר לוֹ רַ' יוֹנָתָן: וּבַמֶּה בָּרוּךְ הַר זֶה? אָמַר לוֹ: שֶׁלֹּא הוּצַף בְּמֵי הַמַּבּוּל. נִתְעַלֵּם הַדָּבָר מֵעֵינֵי רַ' יוֹנָתָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְלֹא הֱשִׁיבוֹ. אָמַר לוֹ הַחַמָּר שֶׁלּוֹ: רַבִּי, תַּרְשֵׁנִי וַאֲנִי מְשִׁיבוֹ. אָמַר לְאוֹתוֹ כּוּתִי: הַר זֶה מַהוּ בְעֵינֶיךָ? אִם מִן הֶהָרִים הַגְּבֹהִים הוּא – הֲרֵי נֶאֱמַר: “וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים” (בראשית ז, יט), וְאִם מִן הַנְּמוֹכִים – לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ הַכָּתוּב וְלֹא חֲשָׁבוֹ לִכְלוּם. נִשְׁתַּתֵּק אוֹתוֹ כּוּתִי וְלֹא מָצָא מָה לְהָשִׁיב.
מִיָּד יָרַד רַ' יוֹנָתָן מֵעַל הַחֲמוֹר וְהִרְכִּיבוֹ שְׁלוֹשָׁה מִילִין וְקָרָא עָלָיו שְׁלוֹשָׁה מִקְרָאוֹת: “בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים, לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ” (דברים ז, יד) – אֲפִלּוּ בְּבֶהָמִים שֶׁבְּךָ; “וְכָל לָשׁוֹן תָקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי” (ישעיה נד, יז); “כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ” (שיר השירים ו, ז) – אֲפִלּוּ רֵיקָן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מָלֵא תְּשׁוּבוֹת כְּרִמוֹן (בר“ר לב, י; שהש”ר ד, ד; דב"ר ג, ו).
רַ' יוֹנָתָן וגו’ – לראשית הסיפור ראו בקטע הקודם.
נִתְעַלֵּם הַדָּבָר – התשובה על טענת השומרוני חמקה מתודעתו של ר' יונתן.
חַמָּר – מי שהוביל את החמור שעליו רכב ר' יונתן.
לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ הַכָּתוּב – התורה לא טרחה להזכיר הרים נמוכים.
וְהִרְכִּיבוֹ שְׁלוֹשָׁה מִילִין – ר' יונתן הוביל את החמור, שעליו ישב כעת החמר, למרחק של כשלושה ק"מ.
וְקָרָא וגו’ – ציטט שלושה פסוקים בקשר אליו.
“לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר” וגו’ – והפסוק נדרש כאומר כי גם בקֶרב הבָּהמים, נוהגי הבהמות, לא יהיו אנשים עקרים מתשובה.
רֵיקָן – מי שאינו תלמיד חכם שלמד תורה הרבה (והשוו לעיל, קטע סט).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.