¹

אין אני רוצה לתבל את דברי בדברי פולמוס. אני רגיל תמיד לבוא במסיבת חברים בדעות לבירור, אך בלי כלי־מלחמה. אני מזמן לזמן רגיל לצאת מהתלם המקובל, אבל על הנסיונות להכניס אותי לתלם אני רגיל לענות בהגיון, ולא בבעיטות. חפצו לעשות איזו גזרה־שוה ביני ובין סוסקין. ההבדל הוא רב. כל אדם שבא להציע דרכי התישבות צריך להשען על אחד משני היסודות האלה: או הוא מראה על הדרך הכבושה, או – אם הוא רוצה להוליך בדרך חדשה – עליו להראות ירוק על גבי שחור ששיטת החקלאות שהוא מציע כבר עברה את תקופת הנסיון ונעשתה לחזיון קיים. סוסקין סרס עובדות, ועליהן בסס את שיטתו. אני מראה על הדרך הכבושה. בדרכים האלו הולכים בכל העולם. גם האנלוגיה שמצאו בין שיטתי ושיטת הברנדיסים צולעת על ירכה. אני לא עשיתי מהרעה ההכרחית תורה. אני אמרתי כי רב־חובל, הרואה שהאניה בסכנה, צריך לפרק משא מסוים מעליה, כדי שהאניה לא תצלל בתהום, אבל לא אמרתי שמשא זה אינו יקר לנו ואינו נכנס באוצרותינו. והללו התחילו לפרק משא אחרי משא, עד שלעצם האניה אבדה כל תכלית.

כפעם בפעם כשבאים להראות על צורה ישובית חדשה – בין שזאת היא צורה קיימת, ובין שהיא רק צורת מעבר – רגילים באי־כוח ה"גדוד" לראות את עצמם כ"נרדפים", כאילו הכל מכוון כלפי שיטתם. מה שנוגע אלי – אני מוכרח פעם לומר קבל עם, כי הרעיון של קבוצה גדולה, כפי שרגילים פה לקרא לזה, אינו הרעיון שלהם, כי אם זאת שיטת אופנהימר, כי הוא לא הציב גבולות לגודל החבורה שלו ולהתרחבותה. והוא, איפוא – שבסס את רעיונותיו בזוהר רב ובעמקות מדעית – הנהו ה"בעל־דבר" שלי, ולא אלו שיצרו להם תיאוריות בלי שום יסוד מדעי. ובנוגע לשיטת אופנהימר חויתי את דעותי עוד בשנת תר"ע, וכבר אז אמרתי, כי צורת־המשק הזאת היא היחידה הבאה בחשבון אצלנו בתור מעבר, ורק השארתי מקום גם לאפשרות של חלוקת המשק הגדול בין החברים, אם ידרשו את זה, כשהמשק יקבל צורה אינטנסיבית, וגם כיום הזה איני רואה בחבורה גדולה את האידיאל שאחרים רואים בה, מבחינה אקונומית. אבל כל זמן שהמשק עוד לא הגיע לאותה המדרגה הגבוהה שמשק מפותח עומד עליו, – הצורה הזאת היא לא רק שרצויה היא גם לי, אלא היא היחידה בשבילי, ואין בינינו קונפליקטים ברגע הנוכחי. חלוקי־הדעות בנוגע להערכה של צורת משק כזאת יוכלו לבוא אולי רק אחרי חמש שנים, ואין איפוא לבאי־כוח הגדוד לראות בי עכשיו איש־ריבם.

כשאני מבקר את מעשי הגדוד, איני מבקר את הרעיון, כי אם את האמצעים הטכניים, שאחרים חפצים להשתמש בהם לטובת הוצאת הרעיון לפועל, ובהשתמשם – מחוסר ידיעה עמוקה בחקלאות – בקפיצות בלתי טבעיות, רק יפילו את הרעיון ע"י זה. מפני שגם עשית נסיונות מדע היא, וכשנגשים לזה צריכים לדעת את הטכניקה המקובלה במקצוע זה, אחת היא אם הנסיון חקלאי הוא או חברותי.

הרעיונות שאני הבעתי בהרצאתי אינם חדשים, ואני עומד עליהם תמיד מטעמים חקלאיים טכניים. הפעם יש גורמים חדשים נוספים, שמכריחים אותנו לשים עליהם לב ביחוד.

הגרעין של התכנית שלי נמצא עוד במאמרי הראשונים משנת תר"ע, “המעברים בחבורות־ההתנחלות” (“בדרך” 143). שם כבר הצעתי, שקהק"ל תקנה שטח גדול ותקדיש אותו להתישבות של חבוּרה, ושבמרכז האדמה יהיה משק קטן אינטנסיבי, משק מופתי, ושבכל ההיקף יעבדו בשיטה אכסטנסיבית, עד שהמשק הקטן ימצא את הדרכים ויברא את המסורת לעיבוד אינטנסיבי. במאמרי “המשק המתחיל המגוון”, שנכתב לפני שש שנים, קבעתי את ההנחות האלו: “א) המעבר הפתאומי ושיטת עבודה אירופית השאולה מהחוץ נוטל מקום בראש בהפסדי המשק הגדול. ב) אותם מיני הכרב שהם לברכה במשק הפלח, נהפכים לו לקללה, והכנסת רבוי הגונים אפילו במקצוע הפלחה לבד אינה אלא להותו של המשק.” (“בדרך” 193). את הטעמים ואת הנמוקים בררתי עוד בשורה של מאמרים ע"ד “מצב האכרות שלנו”, שנת תרע"ב. על סמך חומר החקירה הרבה, שהיה לפני ממשקים שונים של הארץ, הוצאתי את המסקנה ש"הטוב שבמשקים המתחילים הוא המשק החד־גוני, הגדל ומתפתח מתוך כוחותיו העצמיים, דרגה אחרי דרגה, ואיננו בהול לדלג בקפיצה אחת כמה וכמה דרגות" (שם 207). במאמרי “סוף דבר” (שם 21) הראיתי בהשוואות בין דגניה ובין משקים אחרים על התקלות העקריות של משקינו ועל הדרכים שיכלות להוביל לתקנתן. במאמר “הכשרת הקרקע והתנאים” נקבעו הדרכים של ההכשרה, ובסעיף “המעבר להכשרת האדמה” (שם 254) כתובים הדברים האלה: “המעבר להכשרת האדמה טוב שיצא לפועל ע”י שיתוף הכוחות. לתקופה זו מתאימה צורת החבוּרה. א) השטח המקצה להכשרה מתחלק לשלושה־ארבעה אזורים: קיצוני אצל מצריו, תיכוניים ומרכזי. ב) במרכז שטח האדמה המיועדה להתאחזות מקצים שטח מצומצם – מעשרים עד שלושים הקטר – לסדור משק מופתי קטן, שבדמותו ובצלמו עתידים להברא המשקים הסמוכים לו. ג) האזור היותר קצוני יעובד בשיטה היותר אכסטנסיבית. המחרשה הערבית אינה לפי נטיתנו ואפשר להשתמש בבהמת עבודה טובה ובכלים מודרניים, אבל לעבד ע"פ שיטת “פלחה חרבה” פשוטה – לפי התכנית שתבא, – ויכולים להיות בטוחים כי אם ינהגו קולא כזאת לא ירדו היבולים מהדיוטה התחתונה שהם נמצאים בה, וההוצאות תתמעטנה לאין ערך. גידולי עידוּר אינם באים כלל. – –ה) את האדמה הנמצאת בין מצרי המשק המופתי והאזור התיכוני מתחילים להכשיר – – בנוגע למחזור זרעים ולחידושים שצריך להכניס הולך המשק המתהוה בעקבות המשק המופתי הנמצא במרכז. וכל זמן שאין דרכו בטוחה לפניו, זורעים רק את האדמה הטובה והמזוּבלה ונמנעים מכל גידולים הדורשים עבודת ידים אינטנסיבית. ו) כל העבודות מחוץ למשק המרכזי המופתי נמסרות לחבורות קבלנים. ז) כל זמן שהמשק איננו מרכב, נשארת החבורה קיימת בצורתה הראשונה. – – ט) אין להרבות בבניני קבע ואין להזדרז בקביעת צורת הבנינים, כל זמן שעסוקים בחיפוש שיטות בקביעת צורות סידור המשק ויצירת ענפי הכנסותיו ושכלולם".

המאמר “המעברים בשכלול הפלחה” (שם 278–258) מוקדש כלו לשיטת “הפלחה החרבה” בהשואה לשיטות האחרות המקובלות בארץ, ובו יש חשבונות מדויקים על השטח הניתן להעבד ע"י איש אחד וזוג בהמות עבודה, ועל הסכומים הדרושים בתור קרן השקעה ובתור קרן חוזרת, שהם מגיעים במשך המחזור לשליש של משק מגוון.

כל הציטטים האלה, שאני מוכרח להביאם למורת רוחי, מראים, כי אותם העיקרים לדרכי ההתישבות, שנתפרסמו בחוזרים, שנשלחו מהמרכז החקלאי לחברים, וב"הפועל הצעיר" גליון 29 – אין בהם אף גרעין של חידוש, אלא הם אותם העיקרים שאני כמעט במשך שתים־עשרה שנה עומד עליהם, ובכל דברי, בין בכתב ובין בע"פ, אני מדגיש אותם וחוזר עליהם. השינוי שחל עכשו הוא רק זה, שהמשבר הנוכחי נותן להם תוקף מיוחד, ושלפי דעתי – אם לא נשתמש בהם, בכדי להציל אותה העמדה שהראיתי עליה בהרצאתי – אנו נאבד את כל העמדות המובילות לביצור התישבותנו.

נקודת המוצא שלי היא – לברא ישוב המבוסס על משקים אקונומיים, ובלי זה לא תצליח גם הפוליטיקה של העליה. אבל משקים כלכליים לפי התנאים השוררים בארץ אינם יכולים בשום אופן להברא ע"י שנויים סוציולוגיים, כלומר שנויים בצורת יוצרי המשק, – כי אם ע"י שנויים בצורה הטכנית של המשק. הפרובלימה העקרית בארץ ישראל היא לא “קבוצה” ולא “מושב”, כי אם – הגברת יבולי האדמה ויתר תבואות החקלאות, והמעטת ההוצאות עד אותה הדיוטא, שעומדות עליהן הארצות האחרות.

כל זמן שהדונם נותן רק 80 ק"ג חטה, בזמן שבמקומות אחרים שיש לעובד־האדמה “מעלת־חיים” יותר גבוהה, המינימום כמאתים קילוגרם, וכל זמן שאצלנו איש אחד יעבד רק 33 דונם, כפי שיוצא מהחשבון הכללי של האדמה הנעבדת במשקינו, בזמן שבארצות אחרות, שהן הן הקובעות את מחירי תבואות האדמה בשוק העולמי, עובד האדמה הדומה לשלנו בדרישותיו, מעבד 40 אקר ויותר, ועוד בהשקאה, ויחד עם זה עודנו חולב 8 פרות, כמו שמראה לנו הסטטיסטיקה בעשרים אלף משקים ממדינת יוטה, הבנוּיים ברובם על עבודה עצמית, – כל זמן שיהיה כך, לא תהיה תקומה לחקלאות שלנו, אחת היא אם תקבל צורת מושב או צורת גדוד. כל הנסיונות לברא משקי רובינזון מבודדים, ולהקיף אותם סייגים מלאכותיים ע"י תקנות של “מכסי הגנה” פנימיים מלאכותיים, שיש להם רק תוקף מוּסרי של הסתדרות הפועלים, ולא תוקף חוקי של ממשלה – כל הנסיונות האלה יתנפצו לסלע המציאות, וה"גֶ’ם" האוסטרלי, והקמח האוסטרלי יפרצו את כל הסייגים האלה על אפנו ועל חמתנו; ואפילו “המשביר” ישתמש בהם, ולא ישתמש בתבואות שלנו, שיעלו בכמה אחוזים יותר מאשר התבואות המובאות מהחוץ. כי בקביעת השערים של תבואות האדמה שורר מעין החוק של “הכלים המשולבים”, אשר הנוזל הנמצא בהם משתווה בעצמו בכל הקנים על גובה אחד.

נקודת השאיפה שלנו היא, כמובן – לברא את המשק האינטנסיבי והמגוּון שיעמוד במרום המדרגה הטכנית והכלכלית. אבל אפילו בהקמת בנינים מכניים יש מידות־זמן, והחקלאות היא עצם אורגני. יש לכל צומח תקופת פריחה ותקופת בכורים, ואין לקצרה על פי הדבור. אין אדמה זבורית נהפכת בבת אחת לאדמה עידית. אין שווקים נוצרים בבת אחת למכירת תבואות־אדמה. אין בכלל קפיצת הדרך ונסים בעבודת־אדמה. אין שנוי סדרי בראשית כאלה שקרו בתעשיה ובטכניקה. כל שינוי בחקלאות גורר אחריו סכומים גדולים לאין ערך מאשר בטכניקה. הכנת החומר האנושי של בני עיר לעבודה אינטנסיבית היא מרכבה מאד. עיקרים מכניים של חלוקת עבודה דקה מן הדקה לאמן ידי איש רק במלאכה אחת – אינם נתנים להכנס בחקלאות.

בסכומים עצומים יש אמנם דרכים להעביר אנשים כאשר יעבירו שתילים מהמשתלה למקום מטעם, אבל אלה הם סכומי מלחמה, שאין בהם חשבון של ריוח והפסד, ולא סכומים כלכליים. והשאלה העקרית העומדת לפנינו היא: המעבר מהמשק שלנו, שהוא אינטנסיבי בהוצאותיו ואכסטנסיבי בהכנסותיו למדרגה של משק אינטנסיבי.

עד אשר נוכל להגיע ליבולים גבוהים – הפרובלימה המרכזית שלנו היא מיעוט ההוצאות, ולמיעוט ההוצאות נוכל להגיע רק אם נטביע על המשקים שלנו צורת־משק פשוטה וחד גונית. לא הטרקטור פה העיקר, ולא הטרקטור הוא שמרים את ההכנסות, ולא תמיד הוא גם שממעט את ההוצאות. יכולים גם להשתמש בזוג בהמות ובשיטת משק פשוטה. זוהי הדרגה הראשונה שהמשקים שלנו יוכלו לשאת את עצמם בלי דפיציטים. הדרגה השניה היא הכשרה אורגנית, והיא יכולה להיות באופן פשוט אם יזבלו את כל האדמות העוברות לרשותנו. אבל לסכוּמים כאלה אין לנו לקוות. נשארת לנו, איפוא, דרך הכשרה פשוטה, שאיננה כרוכה באמצעים, והיא שיטת ה"פלחה החרבה" הגונזת אוצרות חנקן באדמה, והמשמידה את העשבים הרעים, שהם אחד הגורמים הראשונים בהמעטת היבולים. “הפלחה החרבה” שאני מציע אותה בתור מעבר לשנים אחדות, ושלה הוקדשה תשומת־לב מיוחדה בתחנת הנסיון שבעתלית ע"י אהרנסון המנוח – שואפת למטרה משולשת: גם להמעטת ההוצאות, גם להחזקת שטחים רבים ע"י מספר מגבל של אנשים, וגם להכשרות אורגניות ראשונות להרמת היבולים.

אם אני מדבר על טיפוס של משק חד־גוני, שכלו יהיה בתור מעבר רק בשביל דגן – אינני בא כמובן, לא רק לגזור על יצירת משק ביתי, כי אם אני מעמיד אותו במרכז של המשק, כאשר הראיתי במאמרי “כלכלת בית האכר” (שם 288) שהצלחת המשק הגרמני בארץ היא בעיקרה בסידור המשק הביתי. אבל לסידור משק ביתי אין שום צורך להביא פרות מהולנדיה, ואפילו לא מבירות ומדמשק, ואין שם כל החשבון של פרה אחת נגד שתים, כי אם יש חשבונות לגמרי אחרים, שהם קבועים כדרבונות בכלכלת כל משק, והם: כמות הזבל ומיעוט הריזיקו בתמותה, שאין פה המקום להכנס בפרטיהם. דונם אחד ירקות מספיק – לא באמריקה, שאינם חפצים ללמד ממנה, כי אם פה במושבות הגרמניות, לכלכלת משפחה בירקות. בהקובץ “משק בית האכר” שהוצאתי יש המספרים המדויקים של כל ענפי המשק הדרושים לכלכלת משק בית האכר. ואם נקח יחידה של חמש מאות, שש מאות דונם בשיטה של “דרי־פרמינג” – אין זה נועל דלת בפני משפחת העובד או בפני משפחה של קבוצה, לסדר לה את המשק הביתי שלה.

אומרים שעיבוד שטח כזה ע"י איש אחד איננו בגדר האפשרות. אני יכול להראות במספרים ששטחים כאלה נעבדים ע"י איש אחד. אחד אמר פה, שאנו חורשים בפרדות ולא בספרים. לאנשים המתימרים לעשות מהפכה בסדרי החקלאות הנהוגים צריך להיות לכל הפחות ידוע, שהספר החקלאי הוא “פרי־האדמה”, ושההבדל בין המומחים החקלאיים ובין סתם חקלאים הוא, שאלה בונים את דעותיהם על השערות בעלמא, ונוערים את חכמותיהם משרווליהם, והמומחים בונים את דעותיהם על המדה ועל המשקל המדויקים. ואין חוקים אחרים באמריקה מאשר פה. מי שהוא אמר פה בליצנות, שגם בא"י כשמשליכים מטבע – היא שוקעת לארץ. אחד הוא חוק הכובד על כל כדור הארץ. ואני יודע להבחין, מה אפשר להשוות לחקלאות שבארצות אחרות ומה שאי אפשר להשוות. ואחד הוא סדן האדמה הבלתי־מושקה בקליפורניה ובא"י, והשטח הניתן להעבד ע"י איש אחד שם – אם לא נוכל לעבוד כמוהו פה, לא תהיה לנו פה תקומה כלכלית. ההצעה שאני מציע איננה, כאשר אמר אחד, רק עיונית, היא הופיעה כבר למעשה. לדוגמה: דגניה, שחפצו להנהיג שם כבר משקים בהשקאה לשם ציפוּף האוכלסים. ואני אומר: סוף המטרה במקומות כמו בדגניה הוא ישוב צפוף, אבל כהוראת שעה לנו חשוב יותר שדגניה תהיה מיושבת רק מ־50 משפחות, ואותם הסכומים שאומרים להשקיע בסידור ההשקאה מוטב שילכו לרכישת אדמה שתעוּבד באופן אכסטנסיבי, וכל עודף שהולך לאינטנסיביות צריך ללכת להרחבת הגבולין.

בכבישים, שאני חושב אותם לאחת ההכשרות הראשונות, אני רואה מטרה כפולה. אני רואה בהם את הנחת הבסיס לסידור המשק האקונומי, שבלעדיו אין לנו תקומה. בזה אנחנו הולכים בדרך הכבושה של הארצות המתוקנות, המסדרות ישובים חדשים. ובזה – גם דרך להעסקת עולים בשטחים החדשים. השאלות הידועות שעוררו מתנגדי נפתרות בזה, מומחים יבינו היטב את השיטה של הכנה כזאת, ויראו את כל העקביות שיש בבנין החקלאות בהתאם לטבעה ובהתאם לאמצעים הנמצאים ברשותנו, ולא יקשו את הקושיות שחברי העמידו אותן. והם יבינו כי זאת היא הדרגה הראשונה בהכשרה האורגנית, שתוביל אותנו דרגה אחרי דרגה לאותו הישוב הצפוף והבריא, שכלנו שואפים אליו, ובעצם ההכשרה הזאת, שמתפשטת על שטחים רחבים יראו את צעדי הזמן המודרניים, ולא את בהמת־הכלאים השורכת את דרכה בשדות א"י. את הפלא הגדול לעשות התישבות גדולה וצפופה על שטחים גדולים ובזול – לא הראה עוד איש בעולם, ואת הפלא הזה לא נעשה אנחנו, כי עד היום לא הצלחנו אפילו להראות, שאנו יכולים לעשות מה שאחרים כבר עשו. כל אותם שטחי־הבור שהראו עליהם הם תוצאה של שיטת הפלחה הרעה חצי־המודרנית, הנהוגה אצלנו. אלמלא במקום הכרבים, שאינם מכסים אפילו את ההוצאות, ושבעיקר אינם באים אלא להכין את האדמה לחטה, היו משתמשים בשיטת הפלחה החרבה – כי אז לא היתה לנו אדמת־בור.

האינטנסיביות המבוהלה שקמו לה בזמן האחרון גואלים הרבה, בין אלה שהולכים בקו ישר עם סוסקין ובין אלה שעולים או נוחתים דרגה בסולם המעלות שלו, – הביאה כבר את פירותיה: נבראה אידיאולוגיה של שובע בקרקע, והתוצאה – התמעטו ההכנסות של הקהק"ל. על אותה האדמה לא־הזרועה, מראים כבר באצבע, אבל אדמה זאת מקורה לא בשובע, כי אם בעניות־הדעת, שאינם יודעים אצלנו להשתמש בטכניקה המודרנית המקובלה בכל העולם – להחזיק בשטחים פחות או יותר רחבים, וגם להכשירם ולהעלות את יבוליהם למדרגה גבוהה יותר ויותר.

אין לדבר פה על סכנה של לטיפונדים, כי הקרקעות האלו אינן נמסרות ליחידים אלא אך ורק לקבוצות.

בעצם המטרה אין הבדל ביני ובין חברי, אבל יש הבדל באופן כיבוש העמדות. אחרים הולכים הישר נגד קיר הברזל, ואני בוחר – תחת לחץ הגורמים החדשים – לסגת לזמן ידוע אחורה.

בדבר ה"קרן" שהח' אטינגר הציע יש לי להעיר הערות אלו: בפרק “מוסדי ההתנחלות”, שלהם הקדשתי ארבעה מאַמרים (שם 340 – 362), יש גם מאמר מיוחד בשם “בנק ההתנחלות”. כל מוסדי ההתנחלות שאני מדבר עליהם נמצאים במרכז הפעולות של הסתדרות העובדים. כל הפונקציות של כל מוסד ומוסד מפורטות שם. הפונקציות האלה נכללות בדף 361 בסיכום הזה:

“עבודת ההתנחלות תעשה, איפוא, ע”י המוסדות האלה:

א. הקרן הקימת, שתעודתה: 1) רכישת קרקעות; 2) הכשרת הקרקעות; 3) יצירת נקודות נסיון.

ב. בנק להתנחלות, שתעודתו: 1) הלואות לבנינים בתשלומים לשעורים; 2) הלואות לנטעים; 3) הלואות לטיובים ולאמליורציות.

ג. קופות מלוה, שתעודתן: 1) הלואות לרכישת אינונטר; 2) הלואות לקרן חוזרת; 3) הלואות קטנות עד הגורן.

ד. הסתדרויות של פועלים, המכילות: 1) חבורות קבלנים לקבל עבודות שונות על חשבונן בקבלנות; 2) חבורות להכשרת אחוזות נטעים; 3) חבורות להכשרת אדמת הלאום ואחוזות בשביל עצמן; 4) קופות חסכון; 5) הבטחת רכוש הדדית".

מהדברים האלה תבינו שאני אינני יכל להתנגד לרעיון כזה, אין אדם מתכחש לילדי רוחו. אבל גם בזה יהיה הבדל ביני ובין חברי. הם ממשיכים גם פה ללכת בדרכם, ואני מוכרח גם פה לסגת אחור. ב"ירחי הדבש" הידועים חשבתי שהאורגנים שלנו צריכים לחדול מהיות אורגנים נמוכים בעלי תא אחד ולהפך לאורגניסמוס גבוה רב־תאים ורב־הפונקציות. אבל עכשו עלינו לשוב לזמן ידוע לתקופה הראשונה. יש לנו בנק של פועלים. אנחנו צריכים לפתח אותו, שלכה"פ בתור מעבר ימלא הוא את כל הפונקציות, שאנחנו חפצים להטיל על אורגנים מיוחדים. גם ההסתדרות הציונית שנתה את דעתה מלבנות בנק חקלאי אפותיקאי מיוחד, והיא אומרת לשלב אותו כענף לא.פ.ק. הקיים. אם נרדף אחרי הרבה מטרות לא נשיג אף אחת. זה יהיה המעשה בחד־גדיא: “ואתא חוטרא והכה לכלבא” וכו' – קרן היסוד הכתה את קרן הקימת, וקרן התישבות תכה את בנק הפועלים. נבנה עכשו דבר אחד בשלמותו, ואח"כ נתחיל לסעף אותו וגם ניצור דברים חדשים.

אייר תרפ"ב