תוספת הביאור שבאה סמוכה לשם העתון הזה, היינו ש"יידישה פולקסשטימה" מבקש להיות בימה מרכזית לכלל הענינים של הפועלים ועוזרי המסחר היהודים, אף זו כבר מגלה לנו, כי ענין לאומי וענין מעמדי נפגשים כאן. לא רחוקים הימים שהדעה המקובלת על העולם היהודי ועל שאינו יהודי היתה, כי היהדות היא חטיבה אחת. יסוד לכל השאיפות המדיניות והרוחניות של היהדות במשך המאה הי"ט היתה ההנחה, כי העם היהודי יחידה אחת הוא. ההתבוללות של הבורגנות היהודית, שהגיעה לעָצמה מדינית וכלכלית, עמדה וטענה, כי אין היא אידיאולוגיה של מעמד עתיר־זכויות בלבד, אלא שעליה להיות לאידיאולוגיה של כלל העם. הבורגנות השמיעה את דבר ההתבוללות באזני המוני ישראל העובדים שלא היה להם ענין בביטול לאומיותם. היא הקימה גם מוסדות, כגון בתי־ספר, ארגוני צדקה, ועדי הגירה כדי לקדם את מפעל ההתבוללות, ואגב הִבריחה, באמצעות ההנחה הכוזבת על אחידות העם היהודי, את הפסיכולוגיה המעמדית שלה לתוך הפסיכולוגיה של הכלל. טעות זו עצמה טעו גם הרבנים, בתורת באי־כוחה של הבורגנות היהודית, בשעה שסיפרו בתעודתו הדתית־סינַגוגית של העם היהודי. תעודה זו לא היתה, בעיקרו של דבר, כי אם העליה הדתית על בנין הבורגנות היהודית שגדלה ועצמה ופירכה עצמה בחיפוש אידיאולוגיה לגיאות ושפל בבורסה. גם זו המתקראת חכמת ישראל, חקירת תולדות היהודים, שנוצרה בידי התיאולוגיה היהודית, הרחיבה טעות זו גם על שדה החקירה בהיסטוריה, ומשום כך לא עצרה כוח להתרומם למעלה משטחיות תיאולוגית תמימה משוחה בששר מסתורין; שכן חסרה היתה את חוט־אריאדנה אשר לכל חקירה היסטורית, היא ההבחנה בפיצול החברה למעמדותיה.
מה שהעולם שאינו יהודי רגיל מימים ימימה לראות את היהדות כאחדות אחת, דבר זה הוא מן המפורסמות. מומיו של מעמד הורחבו למומי הכלל. זכויותיה היתרות של הבורגנות תוארו כיתרון־כוח כלכלי של העם היהודי. מי משונאי ישראל נתן דעתו על העובדה, כי קיים פרוליטריון יהודי, שהוא לפחות שלושת רבעי כלל האומה, החי בתנאים כלכליים וחברתיים עלובים לאין שיעור? מילא, בשונאים לא יפלא הדבר כל כך. ואולם הלא מדהימה ממש העובדה, כי גם הסוציאליסטים היהודים בשנים עברו לא ראו בעם היהודי דבר זולת מעמד אחיד של נושכי־נשך, רכושנים, תגרים וסחרנים. קרל מרכּס בחיבורו המפורסם על שאלת היהודים משנות הארבעים לא שם פדות בין שאלת היהודים לשאלת הרכושנים, וממילא מובן, כי הנחה שבשתיקה היתה לו שבורגנות ישראל וכלל ישראל דבר אחד הם. וגם באותן הארצות, שבהן יושב הפרוליטריון היהודי ישיבת קבע, היו, וישנם עדיין, אלמנטים סוציאליסטיים הרואים יהדות וקפיטליזם כמושגים שוים במשמעותם.
אך זה לא כבר החלה תמורה מתחוללת ביהדות. בהשפעת האנטישמיות ותוצאותיה השונות לגבי היהודים התחיל מתעורר, מצד אחד, המון־העם היהודי עצמו, ומצד שני הכירו טובי האינטליגנציה היהודית בזיקתם להמון היהודי. הפרוליטריון עמד מעתה כמעמד מיוחד, שענינים כלכליים ורוחניים מיוחדים לו, המתנגדים לעניניה של הבורגנות היהודית. והתעודה שהוטלה, איפוא, על הסוציאליזם היהודי היתה: לגלגל את עניניהם החמריים והרוחניים של המוני העובדים היהודים במלחמת־מעמדות, – במלחמת־מעמדות נגד הבורגנות של עמם. במרץ שאין דוגמתו הולך ומתגשם תהליך זה בקרב היהדות. יותר ויותר חודרת בהמוני היהודים הכרת הניגוד שבין עניניהם לעניני החרשנים, הסוחרים, הקבלנים היהודיים ובאי־כוחם הדתיים, הרבנים. וגם משכילי ישראל מתחילים להתלקט סביב עמם שלהם תחת לבקש התקרבות מלאכותית להמון עם זר, כאשר עשו קודם לכך.
העם היהודי מחולק למעמדות, למעמדות שהם שונים זה מזה בעניניהם, בשאיפותיהם, במשאלותיהם ובתקוותיהם. הפרוליטריון היהודי יש לו, כמעמד בחברה, הרבה ענינים משותפים עם הפרוליטריון שאינו יהודי. ואולם נואלה ושטחית היא המסקנה המוסקת מעובדה זו, שהיא אמתית כשלעצמה, כאילו הפרוליטריון היהודי אינו יהודי עוד בכלל ואין הוא עוד בגדר קבוצה לאומית לעצמה. שלילת הלאומיות היהודית, על שום שהפרוליטריון היהודי יש לו ענינים משותפים עם הפרוליטריון הבין־לאומי, אינה אלא טשטוש־תחומים נבער בין בין־לאומיות לאי־לאומיות, החביב עדיין כל כך על רבים מהיהודים, מתוך שתעתוע ההתבוללות של הבורגנות היהודית עבר בירושה לאינטליגנציה הסוציאליסטית שיצאה מקרב הבורגנות היהודית. אכן, הפרוליטריון היהודי אין לו, חרף מלחמת המעמדות, כל ענין כלל בביטול לאומיותו; הנימוקים שהביאו את הבורגנות לידי כך אינם קיימים לגביו.
עם כל היות הפועלים היהודים מעמד חברתי, הרי הם עדיין קבוצה לאומית בעלת ענינים ושאיפות ספיציפיים, ועל התורה המעשית הסוציאליסטית להביא דבר זה בחשבון. עניני חייו של הפרוליטריון היהודי הם מכמה בחינות כל כך אי־נורמליים ומיוחדים במינם, שארגונו מחויב להרחיב את הפרוגרמה ולהוסיף עליה דרישות מיוחדות ויצירות חברתיות. במקומות שבהם חיים היהודים בתנאי חוקי הפליה, הרי, למשל, תפקידו המיוחד של הפרוליטריון היהודי הוא: לצאת בתביעת שיווי־זכויות מדיני, כמעשה ברית הפועלים היהודית הסוציאל־דימוקרטית2 ברוסיה. ואולם סדרת ענינים מיוחדים עומדת בפני ציבור הפועלים היהודים אף באותן הארצות, שבהן יש אמנם ליהודים שויון־זכויות, אך בעטיה של האנטישמיות נוצר שם מצב הפליה לגבי עמלי ישראל.
אבל לגבי התורה המעשית המיוחדת לפועלים היהודים מכריעה הנסיבה, כי שומה עליהם לנקוט עמדה כלפי שני חזיונות ספציפיים לגמרי שבחיי ישראל: כלפי הפרוליטריון שאינו מוכשר לעבודה וכלפי ההגירה. הפרוליטריון היהודי נפרד לשני סוגיו: לפרוליטריון שיש לו עבודה ולפרוליטריון שאין לו עבודה. התפתחותם ההיסטורית המשונה של היהודים באירופה הולידה מעמד חברתי מיוחד במינו, ששפל־המצב החמרי משותף לו ולפרוליטריון בשעה שאי־פריונו משתפו עם מעמד־הבינים. הסרסורים, המתווכים, התגרנים והחזרנים, כל אלו הבריות שאין מלאכה בידם ואין להם התעסקות קבע, הם הם המעמד רב־המספר הזה. לחץ הנסיבות הולך וחזק על היסודות הללו והם רואים עצמם כפויים לעבור לעבודה פוריה. הפרוליטריון בעל ההכרה המעמדית הוא הנציג האמתי של עניני המעמד הזה. מאפס אפשרות עבודה במקומות מושבם של היהודים כיום אוחזים אביונים אלה במקל הנדודים והולכים לנוע מארץ לארץ, – תמונה טראגית של עֱנוּת אדם. ולא רק הפרוליטריים ממין זה, אלא גם העובדים עבודה פוריה הם נודדים ומהגרים תמידיים, במקצת מחמת המצוקה הכרונית הרובצת בעיקר על הפרוליטריון, ובמקצת בעקב הזעזועים החריפים החוזרים כפעם בפעם, כמהומות אנטי־יהודיות, גירושים, חוקי הפליה, הפוגעים בראש ובראשונה בהמונים העובדים. דיינו אם נזכיר, כי בשנים שבין 1882 ל־1897 נכנסו לארצות הברית של אמריקה הצפונית למעלה ממיליון יהודים. אם נוסיף על זה את הגירת היהודים ליתר הארצות, כאפריקה הדרומית, אמריקה הדרומית, קנדה, ארץ־ישראל, אנגליה, צרפת, וכן את תנועתם־תנודתם של היהודים בתוך מקומות מושבם הישנים והחדשים, הרי נראה ונבין, כי חלק עצום מהעם היהודי חי חיי נדודים ממש כלפני מאות שנים. אֲהַסְוֵר3 לא מצא עד היום מקום מנוחה לראשו העיף, ואהסור זה הוא הפרוליטרי היהודי.
כלפי חזיונות ספיציפיים אלו בחיי העם היהודי חייב הפרוליטריון היהודי לקבוע עמדה פעילה. התורה המעשית הסוציאליסטית שלו טעונה הרחבה מתוך התחשבות בחזיונות אלו. אכן, התשובה על תביעות חמריות אלו של החיים יכולה להיות רק תשובה ציונית. הסְדרתה המתוכנת וריכוזה של ההגירה הזאת במקום אחד. הגירה זו, העתידה לשמש יסוד ליצירתה של כנסת יהודית ולהגשמת צורות חיים חברתיות מתוקנות, היא ענין חיים לפרוליטריון. כאן נוגעים האינטרס החברתי של הפרוליטריון היהודי והאינטרס הלאומי הכללי זה בזה. כי גם שאר המעמדות ביהדות יש להם ענין בציונות, אם גם מסיבות אחרות לגמרי. היסודות המשובחים שבבורגנות, הרגשתם הציונית באה להם מתוך עלבונם. הבורגנות הזעירה שביהדות היא היסוד הפעיל בציונות, משום שנתפשטה מלבוש לאומי פחות מכל חלקי העם ומשום שהיא חשה במועקה חמרית בעטיה של האנטישמיות; ואולם הפרוליטריון היהודי עניני חייו החמריים דוחפים אותו על דרך הציונות, וביחוד שגם האידיאלים הסוציאליסטיים של הפרוליטריון יכולים למצוא כאן שדה פעולה יוצרת בהקמת חברה חדשה. אי אפשר לה לציונות להיות לקויה בחסרון פרוגרמה של מעמד פועלים יהודי בעל הכרה.
ואולם הציונות רוצה לא רק ליצור בית לעם היהודי, אלא היא רוצה גם לעורר את העם היהודי לתחיה. גם בענין זה כבר דיבר הסוציאליזם הבין־לאומי את אחרון דבָרו. בין־לאומיות אין פירושה אנטי־לאומיות או אי־לאומיות, והתפתחותה ומילוא חייה של האינדיבידואליות הלאומית אשר לכל עם היא תביעה עיונית ומעשית של הסוציאליזם המודרני. אמנם המעמדות השונים בחברה מבקשים למזג את משאלותיהם ותקוותיהם המיוחדות במושג הלאומיות, אך לאמתו של דבר רק הקוים הנעלים והנאצלים שבחיי עם כלולים הם במושג הלאומיות. אבל בענין זה יש יתרון ללאומיות היהודים על פני לאומיות אחרת. כי הלאומיות היהודית כל חפצה הוא רק לברוא חירות של התפתחות לתכונות הפנימיות של העם, והכנֶסת תהיה אחר כך ביטויה הממשי הראשון של חירות זו. והנה התכונות הפנימיות של נפש העם היהודי הם יצרים מוסריים רמים, שנוצרו ונתפתחו בתולדות השיעבוד של היהודים. כי מה הם כתבי היהודים, כתורה וכנביאים, אם לא מצבות־זכרון ספרותיות למלחמת־המעמדות בין בעלי־רכוש לנעדרי־רכוש שלא הוכרעה ביהדות הקדומה? היהדות הקדומה אינה אלא נפתולים היסטוריים של הפרוליטריון על צורות־חיים סוציאליסטיות, והנה בשעה שמבקשים לערבב במושג הלאומיות עממיות נחשלת, רומנטיקה מסתורית וטשטוש רעיוני, יבוא הפרוליטריון היהודי ויעַצב את צורת הלאומיות הסוביקטיבית ברוח הציונות לפי שאיפותיו החברתיות והאֶתִּיות.
הנה כי כן תופס הפרוליטריון היהודי את הציונות תפיסה סוציאליסטית. בהכרח עניניו החברתיים הוא שואף לאירגונו ולריכוזו של מפעל ההגירה, ואילו תקוותיו ומשאלותיו החברתיות מעמיקות את הציונות ומזקקות אותה ברוח סוציאליסטית.
הפרוליטריון היהודי כורך בציונות אורה ודעת, השתחררות ותקוה סוציאליסטית. בציונות הסוציאליסטית חוזר העם היהודי להכיר את עצמו הכרה היסטורית. הוא מכיר בתעודתו ההיסטורית הגדולה כלפי פנים וכלפי חוץ, – תעודה שנגזרה עליו מטעם מצבו ההיסטורי. הוא משבר את כבלי העבדות ההיסטורית, השיעבוד החברתי, הגיטו הדתי והוא נפתל ושואף לחירות, לעליה רוחנית, לעיצוב נעלה של החיים.
להכריז על כך – זאת תהיה תעודת “יידישה פולקסשטימה”!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.