¹

אם תבקש לבטא את העילה ועם זה גם את המטרה של כל מלחמה לאומית במלה אחת, הרי תהיה זו המלה חירות. החירות כמִכלוֹל של האינדיבידואליות, של הגדרת עצמו ושל הכוח היוצר בחיי התרבות. החירות, שהיא המשַׁוה ערך לחיים הפיסיים, היא ראשון לקניני החיים, אובייקט לכל התעוררות לאומית. וזו הסיבה, שהמלחמות הלאומיות, משום היותן מלחמות לחירות, לבשו בהיסטוריה צורת קנָאוֹת רבה, אף ארכו ימים רבים כל כך, כאשר לא היה במלחמות דתיות או כלכליות כמעט מעולם. כי המלחמה לחירות היא המלחמה לחיים סתם.

אבל אם מלחמה זו להתקיימות לאומית היא בכל העמים החפשים רחש־חיים יסודי, המתגלה גם בנחותים שבעממים ומקיף את כל שדרות העם, הנה באומות המדוכאות נולדות הופעות היסטוריות־חברתיות חדשות המשַׁוות למלחמת החירות הלאומית צורה אחרת. יחסי החיים והתרבות נעשים מורכבים כל כך, שהמלחמה הלאומית פעם היא באה לידי שיתוק בעטים של בגידת המעמדות, העליונים ודלדול הצורות החיצוניות של הלאומיות, הספרות והלשון, במעמדות התחתונים, ופעם היא חוזרת ומתלקחת מתוך הֲרמת תרבותם של המוני העם, פעם אחדותה מתקפחת מפני האינטרס הכלכלי המתנגד של הבורגנות ופעם ערכה המוסרי יורד בגלל זרמים אידיאולוגיים אחרים במעמדות השואפים לעלות. בכל אומה ובכל שעה היסטורית מובהקת לובשת המלחמה הלאומית צורה אינדיבידואלית מיוחדת, בהתאם לתנאים הכלכליים והתרבותיים של השעה ההיסטורית הנדונה.

אם נשַׁוה לנגדנו את המלחמה הלאומית של העמים השונים בהתפתחותה ההיסטורית, נבחין בכל אשר נביט אחד מסימני־ההיכר המתוארים למעלה. העמים הסלאביים של אוסטריה היו חשובים זמן־מה כמתים מבחינה לאומית, כי התרבות הגרמנית, שהיא חזקה יותר, דיכאה את רחשי־החיים הלאומיים החיצוניים של העמים הללו, והם קמו לתחיה במאה הי"ט הדימוקרטית, משעה שהיו הלשון והספרות הלאומית לנחלת ההמונים. האישיות הלאומית מצאה לה בלשון צורה חיצונית מוחשית, והמלחמה לחירות הלאומית, שאינה אפשרית עוד אלא ביחסים מדיניים חפשיים, ניתן לה ענין ומטרה קרובה. כל המעמדות שבעמי אוסטריה המדוכאים היו נושאי הרעיון הלאומי בזמן החדש, אם גם במדרגות שונות ובמסיבות שונות. הבורגנות ובעלי האחוזות הגדולות, שבדרך כלל הם נוטים לבגידה לאומית ונטמעים בנקל במעמדות השולטים של האומה המדַכאה, לאלו לא היו סיבות כלכליות וחברתיות, שיסייעו לטמיעה ולבגידה לאומית זו. אדרבה, האינטרסים הכלכליים של המעמד הזה, שהתחרות נִצַּחַת צמחה להם מצד הבורגנות של האומה השולטת, מכוונים כלפי השחרור הלאומי. בהיותם מעמדות שולטים, חביבה עליהם המלחמה הלאומית גם מטעם זה, שהיא, המלחמה הלאומית, מעכבת, כל אימת שלא גמלה עדיין ההכרה המעמדית הפרוליטרית, את צמיחת מלחמת המעמדות ומוליכה את יצריהם המדיניים של ההמונים בכיוון אחר. מפני אפיה זה של המלחמה הלאומית, המיוחד לדרגה מסוימת בהתפתחותה, הרי הקלריקלים גם באוסטריה הם בעלי בריתה הטבעיים של הבורגנות.

בפולין הרוסית הבורגנות היא, בהיפך, גורם מפיץ רוסיוּת ולאומיותה בטלה ומבוטלת, שהרי ארץ־העורף הרוסית משמשת שדה ממכר עצום לתעשיה הפולנית. הבורגנות הפולנית איבדה את פולין, אך תחת זאת זכתה ברוסיה, זכתה בה כשוק לתוצרת התעשיה הפולנית. אינטרס כלכלי מתנגד שיתק כאן את יצר החירות הנטוע בלב כל המעמדות שבעם. הדוגמה המובהקת ביותר להתבטלות הלאומית מפני אינטרסים כלכליים ומדיניים נתונה לפנינו בבורגנות היהודית, ועל זה עוד נרחיב את הדיבור להלן. הכנסיה, שבכל מקום היא מתמכרת כאָמָה למעמדות השולטים, עמדתה כלפי מלחמת השחרור הלאומית היא בדרך כלל רק בת־קול מסתורית ללשון הדיבידנדים הפרוזאית של הבורגנות.

והנה בעוד שיחסה של הבורגנות למלחמת האומה עלול לשינויים היסטוריים ומותנה ע"י הנסיבות, הרי יחסי החיים והתרבות של מעמד־הבינַיים הם בכל מקום כאלו, שמעמד זה נעשה תמיד נושאו הפעיל של הרעיון הלאומי. שאיפת־השחרור הלאומית, החיה תמיד במעמד הבינַיים בזכות היותו מעורה ומושרש בקניני הרוח הלאומיים ובמסורות העם, ניזונית גם מהאינטרס החברתי־הכלכלי. מעמד הביניים, שהתעסקותו הכלכלית אינדיבידואלית היא, השעבוד הלאומי מצר צעדיו מכמה וכמה צדדים. הרעת תנאי ההתחרות של מעמד הביניים בתגרת ידה העליונה של האומה המשַׁעבדת, חוסר הגנה מצד החיקוק, מאמצי עקירת הלאומיות מתוך כפייה, המתפשטים גם לצד החברתי־הכלכלי, הפלייתו לרעה וקיפוחו של מעמד הביניים, הן אותן התופעות החברתיות הצרות צורת שאיפת־מלחמה מדינית־כלכלית לכוחות הלאומיים החיים במעמד־הביניים מבלעדי זאת.

בעלת־בריתו הטבעית של מעמד הביניים היא האינטליגנציה, כמו שהכנסיה היא מסַייעתה של הבורגנות. מאחר שקורצה ממעמד הביניים ובהיותה נמנית עליו לפי מצבה הכלכלי, הרי גם האינטליגנציה מתקפחת כמה וכמה קיפוחים ע"י השיעבוד הלאומי. אך מתוך עצם היותה אינטליגנציה הרי כל הלכי־הרוח הלאומיים והרומנטיים היונקים מידיעת הלשון, הספרות ודברי־הימים שרשיהם חזקים בה מבמעמד אחר, והילכך היא נעשית היסוד הפעיל, חלוץ רכבה של כל מלחמה לאומית.

לעומת זאת יש להבחין בעמדתו של הפרוליטריון כלפי המלחמה הלאומית שלושה מומנטים מבחינה היסטורית. כל זמן שהפרוליטריון הוא בגדר המון־עם סתמי, הרי הוא עומד מתוך יצר חירות וצדק יסודי בתוך תוכה של המלחמה הלאומית; הוא הוא גם נושא מסורת העם, לשונו, אורח־חייו ושירו. הוא חי בתחום העממיות ההיסטורית, בספירת המסורת. ואולם אך הכיר הפרוליטריון במצבו המעמדי ונכנס למלחמת־מעמדות עם שאר החברה, מיד באה תמורה בעמדתו כלפי המלחמה הלאומית. רגש החירות והצדק שבלבו פונה כלפי ענינו המעמדי, ועל־אחת־כמה־וכמה, משעה שעמד על ניגוד הענינים שבינו לבין שאר מעמדות עמו. הפרוליטריון בעל ההכרה המעמדית מתחיל להבין, כי הפירוד שהניגודים הכלכליים והחברתיים מטילים באומתו שלו לכמה וכמה כיוונים גדול מן האחדות הנוצרת בכוח השויון הלאומי והחרפה המשותפת. עד מהרה מתחוורים לו לפרוליטריון בעל ההכרה גם כל טעמי הלווי במלחמתם הלאומית של המעמדות השולטים, – טעמים שמקורם בתאוות השלטון והדיכוי ומגמת פניהם לקיום האנדרלמוסיה הלאומית ואי־המנוחה הפנימית כסממנים כנגד מלחמת־המעמדות. צמיחת מלחמת־המעמדות מביאה לידי עידון נפשו של הפרוליטריון העושה אותו לפי שעה שוה־נפש לגבי המלחמה הלאומית. קסם העממיות הריאקציוני שהיה כפוי על חייו והרגשתו עד כה, נטרד ע"י ההשכלה המהפכנית; דעת ושאיפה באות לרשת מקום המסורת והטירוף הדתי. גם הדבקות הפנימית באומה מתרופפת לשעה ראשונה. בדרך כלל הרי זה פרוצס של עקירת לאומיות, שמתחזק יתר חיזוק ע"י קפיצות ההדיוט של האידיאולוגים שאינם משיגים את היחס הנכון שבין הדברים אלא לעתים רחוקות, שכן יותר משהם באים להסיט, הם נמצאים ניסוטים. רק בהמשך ההתפתחות ילמד הפרוליטריון להעמיד את התופעות על יחסיהן הנכונים. מכיוון שהתחיל הפרוליטריון רואה עצמו כנושא כל שאיפות חירות וצדק בחיים בכלל, הרי הוא חוזר ונוטל על עצמו גם את המלחמה הלאומית, אך מזוית־הראיה של עניניו המעמדיים הפרוליטריים ושל השקפת־עולמו הסוציאליסטית. מעתה הוא רואה את הנציונליזם לא רק כמלחמה מוצדקת לחירות ולעצמאות, אלא גם כתנאי מוקדם למלחמת מעמדות בתוך אומתו. ומתוך שהוא מעַצב את הנציונליזם שלו ע"פ עיקרי הצדק והשלום, הרי מתחיל הוא לראות במלחמת השחרור הלאומי חלק ממלחמתו הסוציאליסטית בכללה. הנציונליזם של הפרוליטריון נבדל איפוא מהנציונליזם של שאר המעמדות לפי סיבותיו, צורתו ותכליתו.

הרי אלו ראשי־פרקים ליחסם של המעמדות החברתיים לנציונליזם, יחס שהוא נטבע בחותם אינדיבידואלי מיוחד באומות שונות ובמומנטים היסטוריים שונים. אך זאת לזכור, כי הפרוליטריון הסוציאליסטי משהגיע למדרגה מסוימת של בגרות שוב אינו דוחה את הנציונליזם אף אינו מקבלו בצורתו הקיימת, אלא הוא כורכו בענינו המעמדי ומרים אותו למדרגת אחד מיסודות מלחמתו לעתיד חברתי חדש. בפרוליטריון לובש הנציונליזם צורה סוציאליסטית נאצלת, – פרוצס, שאפשר לראותו בכל האומות המדוכאות של אירופה בימינו.

אחרי הנחות קודמות כלליות אלו נעבור להלן לחקירה בנציונליזם היהודי מבחינת ענינו המעמדי של הפרוליטריון, ונראה היאך לפי מצבו האחד והמיוחד, ההיסטורי והחברתי, של העם היהודי הוא לובש את צורת הציונות הסוציאליסטית.