(הֲגָדַת סְתָו)

בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל, הָהָר הָרָם,

חֲרוּב שָׁם עַתִּיק־שָׁנִים,

וּבֵין עָפֳאָיו מֻצְנָע קֵן, –

בַּקֵּן שָׁם אֵם עַל בָּנִים.

שִׁבְעָה בָנִים, גּוֹזְלֵי־חֵן,

תַּחַת כַּנְפֵי אִמָּם,

וְאִמָּא טוֹבָה בְּדֶרֶךְ־שִׁיר

תָּשִׂיחַ שִׂיחָה עִמָּם:

א    🔗

…"וּבְשַׁבַּת־שִׁירָה לְעֵבֶר יָם

עַד עִיר קְטַנָּה בָאתִי,

וִילָדִים שָׁם מִבַּיִת קָט

אָז יָצְאוּ חִישׁ לִקְרָאתִי.

"דַּיְסָה, דֹּחַן, גְּרִיסֵי־מָן

פִּזְּרוּ לִי מִסָּבִיב;

וּבְצֵל גַּג־נְדִיבִים זֶה

בָּנִיתִי קֵן לָאָבִיב.

"הָאָבִיב נָעִים הָיָה שָׁם,

הַיְלָדִים לֹא הֵרֵעוּ, –

כָּל־רִנְנוֹת-כָּנָף שַׁרְתִּי לִי,

וְהֵם כֻּלָּם אַךְ שָׁמֵעוּ.

"גַּם הַקַּיִץ הָיָה טוֹב,

סָבִיב זִמְזוּם זְבוּבִים, –

שְׂבֵעִים רָנוּ, שָׂשׂוּ כֹל

בַּיָּמִים הָאֲהוּבִים.

"אָז יִבְנוּ סֻכּוֹת וְעָשׂוּ חָג, –

וּפִתְאֹם – הוֹי, מֶה הָיָה!? –

עִם עַרְפַּל־זַעַף בָּא הַסְּתָו,

אֵין שִׂמְחָה עוֹד וּרְוָיָה.

"כֻּסָּה מָרוֹם עָבֵי־בְכִי,

שָׁמְמוּ שָׂדוֹת, הָרִים;

נָבַל פֶּרַח, נֶחֱשַׂף עֵץ

וּמֵתוּ הַפַּרְפָּרִים…

"אַף זְבוּבִים נִדְמוּ, אֵינָם עוֹד,

גַּם שֶׁלֶג בָּא בַקָּרָה;

עִם קְהַל צִפֳּרִים גַּם אֲנִי

הִפְלַגְתִּי אָז בַּסְּעָרָה.

"דֶּרֶךְ־עָמָל רְחוֹקָה מְאֹד

טַסְנוּ בְּכַמָּה תְּלָאָה;

נָפְלוּ נֶחֱשָלִים אֶל הַיָּם – –

עַד בָּאנוּ אֶל אֶרֶץ נָאָה.

"הֲלֹא הִיא אֶרֶץ־חֶמְדָּה זוּ –

נוֹלַדְתֶּם בָּהּ אַתֵּמָה –

כָּאן פָּרַח זָרַח אָז הַסְּתָו

עַל הָר וָגָי¹ וּשְׁדֵמָה.

"אַף גַּם טָף מָצָאתִי פֹה, –

בְּרֹאשׁ שְׁנַת הָאִילָנוֹת

תִּרְאוּם, כִּי יַעֲלוּ אָז

לִנְטֹעַ פֹּה בִרְנָנוֹת"². –

– "וָשָׁם, הוֹ אִמָּא, בְּאֶרֶץ קֹר,

(יְצַפְצְפוּ הָאֶפְרוֹחִים)

אֵיךְ יִחְיוּ שָׁם הַטָּף כָּעֵת?…"

– “מִקָּרָה הֵמָּה בוֹכִים” – –

וְשׁוֹמְעִים הַגּוֹזָלִים דֹּם,

בְּסַפְּרָהּ עַל הַקְּטַנִּים,

שֶׁבַּשֶּׁלֶג יִבְכּוּ שָׁם,

תּוֹךְ חֹרֶף אֵין שׁוֹשנִּים…

אָז יָקוּם אֶחָד גּוֹזָל טוֹב

וּפָתַח, אָמַר כָּכָה:

"עֲל־כֵּן, אַךְ נִגְדַּל – תִּרְאִי, אֵם,

כִּי לְעֵבֶר־יָם נִפְרָחָה!

"נָבֹא שָׁם אֶל אֶרֶץ זוּ,

בָּה עֵת־חֹרֶף קָשָׁה,

וְעַל הָעִיר, בָּהּ אַתְּ קִנַּנְתְּ,

נָבִיאָה עֵת חֲדָשָׁה! –

"נָבֹאָה, נִקְרָא שָׁם לַטָּף,

שֶׁקִּדְּמוּ אוֹתָךְ נְדָבוֹת,

עִמָּנוּ יַחַד לְכָאן גַּם הֵם

אָז יַעֲלוּ כֹה לִרְבָבוֹת!" –

מָחֲאוּ הָאֶפְרֹחִים גָּף

לְעֵצָה זוֹ מִשִּׂמְחָה,

אַף הָאֵם הִסְכִּימָה לָהּ –

אַף הִיא אָז גַּפָּהּ תִּמְחָא.

וּבְמָחֲאָהּ תֹּאמַר אָז לַבֵּן:

"מֵחָכְמָה, בְּנִי, יָעָצְתְּ!

עוֹד דַּבָּר, מַנְהִיג תְּהֵא לַדּוֹר,

לַבָּנִים בָּם חָפָצְתָ;

"הֵנָּה דֶרֶךְ אַתָּה, בְּנִי,

מִן שָׁמַיִם תּוֹרֵם, –

וְהָיוּ פֹה בְּאֶרֶץ זו

דוֹר שָׂשׂ לְאוֹר וּדְרוֹר הֵם!"

ב    🔗

כֹּה נִדְבְּרוּ אַף גַּם קִיְּמוּ כֵן

כָּל־שִׁבְעַת הָאֶפְרֹחִים, –

כִּי בְשַׁבָּת־שִׁירָה בָאוּ הֵם

אֶל אֶרֶץ בָּנִים בּוֹכִים.

וְגַם אוֹתָם קִדְּמוּ שָׁם הַטָּף

בְּדַיְסַת־מָן וּגְרִיסִים,

וְהֵם, צִפֳּרִים שֶׁגָּדְלוּ כְבָר,

שִׁיר פָּתְחוּ עַל הַנִּסִּים.

וְכֹה שָׁרִים הֵם כָּל־יוֹם מֵאָז

בְּרֹאשׁ גַּגּוֹת הָעֲיָרָה:

"דְּעוּ, אֶרֶץ־חֶמְדָּה טוֹבָה יֵשׁ,

בָּהּ כָּל־הַשָּׁנָה נְהָרָה!

"אֶרֶץ – תָּמִיד בָּהּ עֵין אֵל,

בִּשְׁמֵי־זִיו מְזֻכָּכִים

נִשְּׂאוּ הָרִים קוֹדְחֵי אוֹר,

וְהַכָּרָים רְפוּדֵי פְרָחִים!

"הַפֵּרוֹת בָּהּ כָּל־מִתְקֵי צוּף:

עֲנָבִים שָׁם זְהוּבִים,

גַּם תִּמְרֵי־דְבָשׁ וְתַפּוּחֵי־פָּז,

וּמַאֲכַל־עֵז – חֲרוּבִים!

"אֶרֶץ־נִסִּים הִיא מֵאָז,

וְעוֹד בָּה פְּלָאוֹת נוֹצְרוֹת:

כָּל־הַטָּף שָׁם ‘צוֹפִים’ הֵם

בַּתֻּפִּים וּבַחֲצוֹצְרוֹת!

“מַכַּבִּים” בָּהּ בַּחוּרֵי הוֹד,

וַ"חֲלוּצִים" – צִבְאוֹת דְּרוֹרָהּ,

הֵם עוֹקְרִים הָרִים כָּל־הַיּוֹם

וּמְרַקְּדִים לַיְלָה “הוֹרָה!”

“יָהּ־חַי־לִי־לַי” יְרֻנַּן עֹז

עַל כָּל־נִיר בִּ"נְקֻדָּה", –

תִּקְוֵי־תִקְווֹת תְּלוּיוֹת שָׁם

בְּכָל־"קְבֻצָּה" וַאֲגֻדָּה.

מוֹשָׁבוֹת שָׁם עוֹד גַּם־כֵּן יֵשׁ

עִם פַּרְדֵּסִים וּכְרָמִים,

שָׁם זוֹרְעִים, נוֹטְעִים וְרוֹדִים דְּבָשׁ

וּמְלֵאִים הָאֲסָמִים.

"גַּם “מִכְלָלָה” עַל רֹאשׁ הָר

לְכֻלְכֶם שָׁם נְכוֹנָה,

אַף גַּם “אֹפֱּרָה” שָׁם יֵשׁ

בְ"עִיר עִבְרִית הָראשׁוֹנָה"!

"וּמְקוֹמֹות קֹדֶשׁ שָׁם מֵאָז –

זִכָּרוֹן לָרִאשׁוֹנִים,

וּבִצּוֹת נַעֲשׂוֹת עֵדֶן־גָן –

לַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים.

"עָבָר יָצִיץ מִכָּל חוֹר,

וּמִן כָּל־עֵץ וָשִׂיחַ

יָצִיץ יָשִׂישׂ עָתִיד טוֹב, –

שָׁם מְחַכֶּה הַמָּשִׁיחַ!" – –

וּבְשׁוֹרֵר כַּנְפֵי רְנָנוֹת כֵּן,

אָז כָּל־הַטָּף יִקָּהֵל, –

הֵם שׁוֹמְעִים בְּדִמְעָה וְכִלְיוֹן־לֵב:

אֵיךְ לָבֹא אַרְצָה־יִשְׂרָאֵל?…

"בֶּרֶלִי, שְׁמֶרֶלִי – עֵצָה יֵש!

כַּסְפֵּי־חֲנֻכָּה תֵנוּ,

נְצָרְפֵם יַחַד, נִשְׂכֹּר צִי

אֶל אֶרֶץ־אֲבוֹתֵינוּ!"…

"יוֹסֶלִי, משֶׁלִי, מִישָׁא גַם הוּא,

עִם אַחֲיוֹתֵינוּ יָחַד,

בִּנְדוֹד הָעוֹף – גַּם אָנוּ אָז

נָשׁוּטָה כֵּן – אֵין פָּחַד!" –

"הִתְוָה דֶרֶךְ לְאַרְצוֹת אוֹר

אֵל לְעוֹף־שָׁמָיִם, –

לְמוּלָם נָשׁוּט כֵּן בַּיָּם

עַד נָבֹא יְרוּשָׁלָיִם!" – –

*

אָכֵן!

צִפֳּרִים חֲדָשׁוֹת – וְחָדָשׁ הַשִּׁיר,

בּוֹ כָּל־הַטָּף יֵאָמֵן,

כִּי יַעֲלֶה וְיָבֹא צִיּוֹן לִבְנוֹת

עִם כָּל־אֲחֵינוּ – אָמֵן!