דרור אורון ממשיכה ב"קשת" בפרסום קטעים נבחרים מן הספרות הקלאסית היוונית בתרגומה. מרים אורן מפרסמת בקרות בעתונות היומית, ושולחת ידה גם בשירה. יהושע אריאלי, המלווה בהערות משלו את סיכּום הסימפוזיון בבעית הנון־קונפורמיזם, שמהלכו מובא בשלמותו בחוברת זו, משמש במחלקה להיסטוריה חדשה באוניברסיטה העברית. תחום ה"מומחיוּת" שלו הוא ההיסטוריה של ארה"ב. נועה אשכול פירסמה לא מכבר (בשיתוף עם אברהם וכמן) את ספרה Movement Notation (הוצ' ויידנפלד את ניקולסון. לונדון 1958), שהוא פרי מאמץ ממושך ויסודי לפיתוח שיטה מקורית של סימון “תווי” לתנועה ומחול; היא ידועה בארץ כמי שהתוותה דרך משלה בתחום אמנותה. הרשימה “כתב־תנועה” היא מבוא־הסבר הלקוח מתוך ספרה. ציורי־הלוואי הם מעשה־ידי ג’ון האריס וא. וכמן. הדה בושם, מזכירת המערכת של “קשת”, מפרסמת בקרות בעתונות היומית. חיים גורי חוזר לפרסם שירים, לאחר הפסקה ממושכת מכּפי הרגיל אצלו. א. וכמן, “שותפה” של נ. אשכול ומתלמידיה לשעבר, משמש כיום במחלקה לארכיטקטורה בטכניון בחיפה. הראיון עם הבימאי מינוס ולונאקיס, המובא כאן בחלקו, נתקיים בראשיתה של תקופת שהייתו בארץ –לפיכך לא נאמר בו דבר על ביצועה של “ליזיסטראטה” בתל־אביב. אברהם יהושוע (“בוּלי”) הוא ירושלמי בן 22, סטודנט, שעד כה פירסם רק שנים־שלושה סיפורים ב"משא" – שהבליטוהו מיד כפרוזאיקן מחונן ומספר בעל עצמיוּת חזקה ותחושת־עולם חריפה. ז’קלין כהנוב, היא “עולה חדשה” שנולדה ב־1917 בקאהיר, קיבלה שם חינוך צרפתי, השתלמה אחרי־כן בארצות־הברית. סיפוריה הופיעו בכתבי־עת אמריקאים וב־1946 זכתה בפרס ספרותי מטעם הירחון “אטלנטיק מאנתלי” וחברת מ. ג. מ. ספרה, “סולם יעקב”, פורסם ב־1949 באנגליה וב־1952 בארצות־הברית; בספרה, כמו גם בסדרה “דור הלבטינים” הנכתבת במיוחד ל"קשת", הנושא הוא אחד, בעצם: הסתירות שבּהן נקלע דורה על פרשת־הדרכים בין שתי תרבויות, בין שני עולמות. אפשר רק שריחוק הזמן מניח לה לראות ביתר אובּייקטיביות את המאורעות שעיצבו את הדור הזה. פאול לוי, שפתח ב"קשת" מס. 1 בהקדמה כללית על “הקשר הפנימי בין האמנויות”, מעלה לפנינו בתוקף רב דוגמה ממשית לאותו קשר פנימי: המוזיקה של באך על רקע האמנות הבּארוקית בכללותה. משה לזר מוסיף ללמדנו שהאהבה היא נושא רב־פנים – לא רק בשירת הטרובאדורים אלא גם ברומנים ובסיפּורת הפיוטית של צרפת במאה הי"ב. משלוֹ של ז’ן דה לה־פונטן מובא מתוך קובץ כל משליו העומד להופיע בתרגום עברי שלם ומודרני, מעשה־ידי יונתן רטוש (הוצ' ש. פרידמן, ת"א). הנרי מילר הוא הסופר האמריקאי הנודע, בן ה־68, שתערוכת האקווארלים שלו, המהלכת באחרונה בערי ארצנו, מעידה על צד פחות נודע באישיותו: הצייר המאוהב בצבעי־מים. מבחר יצירתו הספרותית הובא לפני הקורא העברי לפני כשנתיים בקובץ “חצות וחצי” (תרגום: אהרן אמיר, עיטורים: בצלאל שץ). “המכתב” לש"י עגנון הוא נוסח חדש, מתוקן של סיפור המובא בשם זה בספר “סמוך ונראה”, בתוך כל כתבי ש"י עגנון שבהוצאת שוקן. הוא לא נדפס בשום נוסח שהוא לפני הופעתו בספר, ודומה כי גם אחרי־כן לא עורר את תשומת־הלב שראוי לייחד לו במסגרת כלל יצירתו של עגנון. הפרק “מותו של מאיאקובסקי” הוא מתוך האוטוביוגרפיה של בוריס פסטרנק (1931). ציור דמותו ופעלו של קרמוול הוא אחד הדיוקנות המרובּים של אישים ותקופות המשורטטים בחרט־אמן ביצירתו הגדולה של וינסטון צ’רצ’יל, “דברי־ימי העמים דוברי־האנגלית” (הוצ' עם־הספר בע"מ). מישל קולינה הוא סוציולוג צרפתי, וכן גם פרופיסור למתימטיקה ומומחה בבעיות הקומוניזם, האיגוד המקצועי ותנועת־הפועלים. ב־1938 היה ממיסדי “המפלגה הסוציאליסטית של הפועלים והאיכרים”, פלג שפּרש מן המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית. השתתף במלחמת־ספרד, ובימי הכיבוש הגרמני היה עורך כתב־העת Volonté (“רצון”), שבועון של תנועת־המרי. אהרן קומינקובסקי הוא תלמיד האוניברסיטה העברית. סיפורו של עמוס קינן חופף ברוחו אותם דברי פרוזה מועטים שפירסם בראשית דרכו הספרותית. אלן רובּ־גרייה הוא סופר צרפתי בן 35 שבּזכות שלושת הרומנים שלו, בצירוף שתי מסות מעמיקות על הרומן, הוא נחשב כיום ראש ה"אוואנגארד" בסיפּורת הצרפתית. יצירתו תורגמה כבר לשפות אחדות. “שפת הים” הוא סיפור קצר המתפרסם בעת־ובעונה־אחת בצרפת ובישראל. במאמר המקיף על האחים המוסלמים" מוסיף נסים רז’ואן להאיר ולנתח תופעות בעלות חשיבות עקרונית בהתפתחותו המדינית, הרעיונית והתרבותית של המזרח החדש. יהודה שביט (שטראוך), המפרסם דברי שיר ופרוזה במוספים הספרותיים, בעיקר ב"הארץ", הוא בן 35; סיפוריו הראשונים הופיעו בשעתם בעלוני־המחתרת של לח"י, ושירו הראשון נדפס בקניה, בירחונם של הגוֹלים. נועם שריף הוא הקומפוזיטור הצעיר שיצירתו, “אקדמות למועד”, היתה היצירה הישראלית שזכתה בפרס ונבחרה לנגינה בפתיחתו של “היכל התרבות” בתל־אביב. עבודתו המוזיקלית זכתה בזמן האחרון לשבחים חמים גם בארצות־הברית. הוא גם המנצח על התזמורת הסימפונית של האוניברסיטה העברית. בן־ציון תומר היה לשעבר מלוחמי גוש־עציון, שבוי בעבר־הירדן, ותלמיד האוניברסיטה. הוא מרבה להרצות על נושאים ספרותיים בקיבוצים, ותקופה מסוימת שימש עורך משא". קובץ שיריו הראשון, “נהר חוזר”, מופיע בימים אלה בהוצ' “מחברת לספרות”.