זוכר אני: לפני 25 שנה ידעו כולם באֵם המושבות אשר ביהודה, על מה נשים מתות בשעת לידתן ועל מה ילדים קטנים מתים. אחד מזקני המושבה העיז להכות על הלחי איש שעבר במושבה בשבת ומקלו בידו (אכן המוּכה הגיש את דינו לפני ועד המושבה והמכה הצטדק ואמר, שלא ידע שבעל המקל הוא ד"ר מאמריקה וביקש סליחה). אשה שעברה את המושבה בשבת ושמשיה פתוחה בידה קראו אחריה מהחלונות ומספי הדלתות “הפקרוּת” “אפיקורסית”, “אסור”, “מוקצה”. שרשראות של ברזל גדרו את רחוב פינסקר ורחוב גיסין, סמוך לתקיעת השופר, לפני הדלקת הנרות בערב שבת או חג, שלא ייכנסו בעגלה או ברכיבה.
והזוכרים אתם, ותיקים, את חג השבועות לפני 21 שנה? ששון ושמחה בין ציבור הפועלים ביהודה: אחרי משא ומתן ממושך בין מנהיגי המפלגות הוּשג הסכם על הקמת ההסתדרות החקלאית. בארץ היו אז 3 מפלגות, פועלי ציון, הפועל הצעיר והבלתי מפלגתיים, אשר מהם היו “נוטים” חלק לימין וחלק לשמאל. הוחלט שהועידה הראשונה תהיה בעין־גנים בחג השבועות. בציבור – הכנות, אספות, כל 12 פועל בוחרים ציר, וראו פלא: הצירים שוים במספר, שליש ל"הפועל הצעיר", שליש ל"פועלי ציון" ושליש לבלתי מפלגתיים, שגם הם בתוכם מפולגים שווה בשווה, חציים נוטה הנה וחציים הנה. והנה בא יום הוועידה. מכל הדרכים הולכים לפ"ת. מיפו דרך חזרזור מראשון לציון, נס ציונה ורחובות דרך בית דגון וכפר נענה, מלוד ומחוּלדה דרך וילהלמינה. גם מהשרון, כלומר, מכפר סבא בא ציר על סוסתו. והבאים – מי במקלו ומי בתרמילו, זה בעגלה וזה ברכיבה, וכולם לעין גנים. והמושבה פתח־תקוה – כמרקחה. צועקים חמס: “האפיקורסים”, “הגויים”, “אסור לרחם”, אחת דתם לחרם. כל החשוד בהליכה לעין גנים נסקל באבנים, קולל.
הועידה נפתחה (בזמנה!) ובמושבה – אספה כללית, אספת עם בבית הכנסת. וזמן רב אחרי הועידה הזאת סבלו הפועלים “צרות צרורות”. האכרים המעטים שנהגו לתת עבודה לפועל עברי התביישו ונמנעו.
ומי איננו זוכר אותו מעשה במעט הקמח שחברי הקומונה בזמן המלחמה השיגו ביום ו' אחד אחרי הצהרים ולשו ועשו ככרות לחם ובינתיים הגיע זמן מנחה, והתנור הוא מול בית הכנסת, ונכנסה עדת יהודים וקלקלה את הלחם שהיה מוכן לתנור והוציאו את הככרות שכבר היו בתוך התנור וטרם נאפן.
וכעת? “נותקה השרשרת” ברחוב המושבה. כולם שוים. אין חיפוש חטאים. אלה שאסור לרחם עליהם כבר בוחרים גם נבחרים, לוקחים חלק בהנהלת המושבה, מחווים דעה. נשתנו סדרי קדם. אבל סדר אחד קיים בכ"ז עד היום – חרם על העובד. כאז כן עתה, ולא רק האפיקורסים מוחרמים. גם קבוצת “בני עקיבא”, שאינם חשודים בסוציאליזם, אשר במעונם תמצאו גם תפילין, גם עין יעקב, ואחרי האוכל ברכת המזון – גם הם בלי עבודה ובלי גג לראשם. השרשרת הזאת לא נותקה. חוליותיה שוּנוּ, והיא – לעולם עומדת.
תרצ"ז.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות