אין פלא בדבר, שעכשיו, 20 שנה לאחר יסוד הסתדרות העובדים הכללית –רואים חברים ותיקים זכות מיוחדת לכל מי שהגה בראשונה את רעיון אחדות העובדים בארץ ישראל וכותבי זכרונות מן הימים שלפני היות כל הסתדרות פועלים שמחים לציין במיוחד, שהזרם שהם השתייכו לו הוא הוא שהיה ראשון לתביעה. אשרינו שהגענו לכך. שהרי יודעים אנו, כי לא קל היה איחודם של העובדים להסתדרות אחת כללית ומקפת, והיו גם שהטילו ספק באפשרות קיומה וביקשו לתחום לה תחומים.

כידוע, קמה בארץ הסתדרות עובדים בין־מפלגתית עשר שנים לפני היות הסתדרות העובדים הכללית והריהי ההסתדרות החקלאית, אֵם האיגוד של פועלי ארץ ישראל. וגם ביצירתה התרוצצו זרמים – הפועל הצעיר, פועלי ציון, בלתי מפלגתיים. מי מהם היה ראשון לאיחוד? שאלה זו יש לה כבר עכשיו ערך “טרום־היסטורי”. ולאשרנו, כבר ניטל ממנה גם העוקץ הנצחני. חברי הזרמים האלה. כבר משקיעים שנים רבות את מיטב כוחותיהם ביצירת הכלים להסתדרות העובדים הכללית, שכם אל שכם, מתוך אחווה גמורה. אבל נתעוררתי לכמה הערות עובדתיות בענין זה, לרגל מלאות 30 שנה לועידה הראשונה של החקלאים בעין־גנים.

בענין זה עלי להסיר אשמה מעל הזרם שהייתי נמנה עמו. הח' י. וייץ כתב פעם בענין זה: “סניפי הפועל הצעיר במושבות פיתחו את הרעיון (של הסתדרות חקלאית מאוחדת) והוא נתמך על ידי הפועלים הבלתי מפלגתיים. בחוגי פועלי ציון התנגדו לו”. אין הדבר כך, עד כמה שידוע לי:

א) ידוע לי ואפשר גם לקרוא ב"אחדות" מתשרי תרע"א, ההחלטה בועידה הששית של פועלי ציון, שכל מושבה צריכה לבחור בוועדי פועלים בלתי מפלגתיים וכל ועדי המושבות ביהודה יבחרו בועד מרכזי בלתי מפלגתי.

ב) הח' אורי (כעת בנהלל) כינס בפורים – 4 חדשים לפני הכינוס בעין גנים – ועד מייסד אשר הרכבו היה 2 חברי פועלי ציון, 2 חברי הפועל הצעיר והוא, אורי, היה בלתי מפלגתי.

ועד מייסד זה התאסף עוד פעם בפסח ובפעם השלישית ביום ל"ג בעומר, ואז הוחלט לקרוא לכינוס בעין־גנים לשבועות.

ג) ב"אחדות" גליון כ"ח, לפני הכינוס בעין־גנים כתב הח' ד. בן־גוריון “לסידור פועלי המושבות”. במאמר זה הוא מראה את דרך הארגון ומדגיש, שהפועלים מחפשים דרך להסתדרות, מיום בואם ארצה. הנה היה “החורש”, הנה ישנו “השומר”. וכעת בא התור גם לפועלי המושבות ביהודה.

ד) עוד בחודש תמוז, בהופעת הגליון הראשון של ה"אחדות". כשנה לפני הכינוס בעין־גנים, דורשים במאמרים שונים החברים אבנר (י. בן־צבי). ינאית, שמשון, הוא זרובבל, ארגון בלתי מפלגתי של פועלי המושבות ושל פועלי העיר. ולהרכיב משניהם ועד עליון (כעין “הועד הפועל”). לא במאמר אחד דורשים מאתנו לחפש דרכים גם לארגון הפועלים מעדות המזרח בתוך הארגון הכללי.

ועכשיו כמה זכרונות מן הועידה בעין־גנים. בכינוס בעין־גנים השתתפו 39 צירים מכל זרמי הפועלים החקלאיים במושבות יהודה; עד כמה שאני זוכר היו בהם 13 נבחרי פועלי ציון, 13 נבחרי הפועל הצעיר ו־13 נבחרי בלתי מפלגתיים, אשר נטו פעמים לימין ופעמים לשמאל. הועד המרכזי שנבחר בעין־גנים והתאסף בחודש תשרי לישיבתו הראשונה התפורר משום שנחלקו הדעות על ענין קפא"י שלושה נגד שלושה והחבר השביעי יוסף יודילביץ לא רצה להכריע. נכון שי. וייץ היה יושב ראש הכינוס הראשון של פועלי המושבות ביהודה, בעין־גנים, אבל לועד המרכזי הראשון לא נבחר. נראה שגם פרט זה נשכח ממנו, כן נשכחה ממנו השתתפות החברים אבנר וינאית. זכורים לי אפילו האבנים שזרקו ילדי פתח־תקוה בהם, ובעוד אורחים וצירים שבאו אז מצד יפו–תל־אביב.

אמת שבעין־גנים ובפתח־תקוה היה רוב הצירים חברי הפועל־הצעיר, בין 12 צירים מהמקום הזה היו רק שלושה לפועלי ציון, וכותב הרשימה אחד מהם. אבל ביתר המושבות היה רוב לפועלי ציון. ובדרך כלל היה ההרכב שווה לכל שלושת הגושים. ולא רק בועידת עין־גנים היו חברי פועלי ציון אקטיביים. כן היה בועידה בפ"ת ואחרי כן בנחלת יהודה, בראשון, בבן־שמן ובכל יתר הוועידות.

אגב איני יכול שלא להזכיר כאן פרט אחד: אכרי פתח־תקוה רצו להטיל עוד פעם חרם על הוועידה הזאת שנפתחה בחג הבכורים ביום ו', ונמשכה למחרתו יום השבת. לשם כך ביקשו גם את הסכמת הרב קוק לחרם ושלחו אליו שליח מיוחד שיחתום על החרם. באסיפת־העם בבית הכנסת באו רבים, ואני בתוכם, לשמוע מה היתה תשובת הרב קוק. והנה בזמן שפתחו את המכתב מצאו שלא חתם על החרם, אלא רשם מלים אלה בערך: “כל זמן שאני אכתוב מכתב לעין־גנים אכתוב כמו שאני כותב לפתח־תקוה, דהיינו בהוספת המלים: “תבנה ותכונן במהרה בימינו אָמן”. עין־גנים קדושה כמו כל מקום בארץ ישראל ועובדיה הם עובדי אלהים והארץ. לא רק שאין אני מסכים לחרם אלא אוסר אני עליו ומזהיר אתכם לא לעשות ככה. התורה אמרה “הוכח תוכיח את עמיתך” ובני עין־גנים אחים ורֵעים הם לי ולכם”.

נדמה לי שהחברים שנבחרו בעין גנים הם: אהרן דיזיק ז"ל, לבקוביץ מכפר מל"ל עין חי (שניהם מפוע"צ), רכוב, פנחסביץ (שניהם מהפוה"צ) אברהמי מבן־שמן, יוסף יודלביץ מרחובות ואורי זסלבסקי מבן שמן (שלושתם בלתי־מפלגתיים).

בועידת חנוכה כבר לקח חלק פעיל מאוד ב. כצנלסון, ונכנסו אז למרכז גם נטע הרפז, פנחסביץ, המנוח זוננברג, מאיר רוטברג וכותב הטורים האלה.

ובהזדמנות זו הערה לדברי י. אורי ב"דבר", מיום 30.5.41:

לדבריו היו פועלי ציון מתנגדים לקבלנות, ואילו אני זוכר, שחברי פועלי ציון, ובתוכם גם אני, עסקנו בעבודות קבלנות בנס ציונה, בפתח־תקוה ובעבודות יק"א, והדבר נעשה בהסכמת המפלגה. פועלי ציון התנגדו לקבלנות בבן־שמן ובחולדה, בעבודות על אדמת הקהק"ל. ופרצה גם שביתה, שגרמה לעזיבת בן־שמן על ידי הח' לבקוביץ (עתה בכפר מל"ל) והח' נ. הרפז, אולם במקומות אחרים לא התנגדו לעבודה קבלנית. ואף קבוצת “אחוה” תוכיח, שנוסדה בפתח תקוה וכל חבריה היו חברי פועלי ציון והוציאה לפועל עבודות קבלניות בפרדסים.

תש"א.