אני – מחסידי “המעביר”. זה כחדשים שקמו עליהם מקטרגים מכל צד, ואני – לבי ל"המעביר".
אינני מומחה ולא אכניס את ראשי בבעיות הגיאומטריות של “קו מקביל” ו"קו ישר", זה ענין לארכימדס. אחת אני יודע: “המעביר” אינו אשם. ביצים אלה של שוק שחור, “דמי־מפתח”, פלישות וסחיטות למיניהן – מי צדיק בארץ אשר לא יחטא. ובמה חטאו? ב־3 מיל. אין זה החטא הגדול ביותר. בפרט כשקהל הנוסעים הנכבדים – נוסע.
ראה ראיתי רבים, רבים מאד, שיש להם לגשת למחוז חפצם אך כמרחק של תחנה אחת או שתים, ואינם הולכים ברגל, אלא מחכים בתור, עומדים צפופים ודחוקים באוטובוס, ומשלמים 10 מילים. ו"לא איכפת להם". אפילו לעצתו של ראש העיר י. רוקח, להרבות בהליכה ברגל, אינם שומעים. כי לו, לרוקח, אומרים הם טוב, הוא אינו נוסע ב"המעביר" ואף אינו רוכב על סוס כקודמו מ. דיזנגוף ז"ל. ואלה הנוסעים בטכסי ודאי אינם מרגישים בצער הצאן הנתוּנים לחסדי “המעביר”.
על כן, לא על “המעביר” תלונתי, ולא עליו זעמי וכעסי, אלא על הצאן, הצאן אשר לא איכפת להם…
כי אילו למשל, קמנו כולנו, כל הנוסעים ושמנו לדרך פעמינו, ברגל, ברגל ממש – מה היה עושה אז המעביר", מה?…
אך את תהלוכת הנצחון הזאת לא יראה איש בעיניו, לא יראה, ועל כן… – 10 מיל, בבקשה!…
תש"ה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות