א. מצב החקלאות הקים    🔗

כמעט כל ישובנו החקלאי לא יצא עדין מהמשבר שעדיו הגיע בתחלת בריתו: מכלל זה אינם יוצאים אפילו המשקים שאינם עובדים בהפסדים, ואפילו אלה העובדים ברוחים ידועים; כלם מתקימים לא בכח גודל הכנסתם אלא בכח הורדת צרכי העובד עד מדרגה בלתי אפשרית. אם נגשים באמת מדה של משק חקלאי מתוקן בעולם הגדול המבטיח לבעליו חיים מרווחים פחות או יותר, החקלאות שלנו כלה היא הפסד. אם נגשים באמת המדה של כלכלה לאומית, החיבת לשמר על החומר האנושי, לכל הפחות, כאשר משק כלכלי ישמר על האינונטר שלו, משקינו כלם הפסד, באשר הם מחריבים את עובדיהם.

השאלות המנסרות בישובנו יום־יום הן מסוג אחר. השאלה: התישבות פרטית או לאומית, רכוש פרטי או הלאמת הקרקע – אלה הן שאלות חברתיות לאומיות. השאלות – קבוצות או מושבי עובדים, המחזיקים בעקרי העבודה העצמית, אלה הן שאלות של סגנון והלך־נפש הנמסרות ללבו של כל אחד ואחד; עליהן אין מתוכחים, כשם שאין מתוכחים אם הסגנון הגוטי או היוני והרנסנס הוא המעולה, אם גג שטוח או שפוע הוא הטוב. לכל אחת הצורות יש הסגנון שלה, ויש יתרונות וחסרונות לכל אחת מהן. דבר אחד ברור: אם האדמה לא תתן יבולים והפרות לא תתינה חלב, והתרנגולות לא תטלנה ביצים, יעלו כל נסיונות ישובנו החדשים בתוהו כשם שעלו בתוהו הישנים.

מקור הרעה שעליו לא חדלתי להראות, הוא: התישבות אנשים לא די מוכשרים על אדמה בלתי מוכשרה ובתנאים לא מוכשרים; והתחבולה היחידה היא: להכשיר את העם בשביל הארץ ואת הארץ בשביל העם ואת התנאים בשביל שניהם.

 

ב. הכשרת הקרקע    🔗

שני אפני הכשרה עומדים לפנינו: א) הכשרה מכנית. ב) הכשרה אורגנית. במושג מכני אני כולל טיובים כמו סקול־אבנים, יבוש־בצות, השמדת עשבים רעים, דירוג ההרים. במושג הכשרה אורגנית אני כולל: השבחות אלה האדמות הטובות עפ"י טבע בריתן המכני, אלא שברבות הימים דללו וחרבו אוצרות הכלכלה שלהן; אדמות כאלה נענות לעובד בעל צרכים דלים כמו הפלח ולא לעובד שלנו.

כמעט כל האדמות העוברות לידינו טעונות השבחות אורגניות הנתנות להעשות בעזרת שטות־עבוד חדשות, וביחוד הזבול האורגני. במעלה ראשונה עומד הזבול האורגני המעשיר את רקבובית האדמה ואת אוצרותיה, ודוקא באדמות חצי חרבות כמו שלנו אין דומה לו, ופה אנו נתקלים במעצור הראשון:

אין זבול בלי גידול מקנה, ואין גדול מקנה רציונלי בלי מספוא טוב. ואין מספוא טוב בלי זבול. וככה חוזר הדבר – צבת בצבת עשויה.

החזקת “בהמות־הקשוט” הנהוגה בארצנו, בהמה שאינה נותנת לא בשר ולא חלב, אלא מקשטת רק את הסביבה, – רק מורידה את המשק ואינה מעלה אותו. בכדי להוסיף ענפי כלכלה על המשק צריך להביא פרות משובחות מהחוץ ותרנגולות בנות גזע טהור, או להשיג בני־תערובות משובחים.

בחבל הפלחה, בחבל המטעים ובחבל הירקות עומדים אנו או נעמוד בפני שאלה אחת: הגברת תבואות השדה; והיא יכולה להעשות בשורה ראשונה בעזרת זבול. כי בדרך כלל להבראת כל הישוב החקלאי אין תרופה יותר בדוקה ומנוסה מאשר ליחיד חסר־דם – בשר וחלב! אולם באין אפשרות זו, מחוסר שוק או מסבות אחרות, יש לחפש אמצעים אחרים הממלאים את מקום הזבל. ובלי מוסד־חקירה מיוחד לא תמצא הדרך החדשה המובילה לתגברת תנובת־האדמה.

 

ג. הכשרת התנאים    🔗

עד השנים האחרונות עמדנו בפני מעצורים גדולים שביכלתם היה להחריב ישוב קים, ומכל שכן שא"א היה לבנות, בהמצאם, ישוב חדש. המסים, השמירה והדרכים המקולקלות שהייתי כוללם בשם אחד: “מעמסות המשק” – מצצו את כל לשד החקלאות; חלק מהמעצורים האלה הוסרו כבר, ואחדים עומדים להפנות. מעצור אחד המונח בדרך התפתחות גידול מקנה מתוקן עדין נמצא בתקפו והוא: דבר הבהמות. כל זמן שלא יבערו אחרי נגע זה והחזקת המקנה תהיה תלויה בהסגר תמידי אין לה אפשרות התפתחות מהירה. מכון מיוחד לתכלית מלחמה בדבר הבהמות כזה שהיה במצרים, הוא בראש כל התישבות ולא אחריה.

התנאים החיצוניים, שבלעדיהם כל התישבות חדשה אינה אפשרית, ברובם הולכים איפוא ונבראים. אולם מעצור אחד עקרי עומד בפנינו שאין לנו שליטה עליו והוא ישים לאל את כל עבודתנו – אלה הם תנאי השוק.

אנחנו קומץ קטן בתוך אוכלוסים חקלאים גדולים מסתפקים במועט שבמועט, והם הם, בהתאם לצרכיהם, הקובעים בשוק את מחירי תבואות השדה. הבית הלאומי המובטח אינו אלא מושג לאומי משפטי בתוך גבולות ידועים, ולא מושג לאומי כלכלי. עלינו להביא בחשבון לא רק חצי מיליון התושבים פה אלא גם עשרה המיליון האוכלסים החקלאים שבמצרים והארבעה בערך אשר בסוריה.

כותב הטורים האלה לא חדל מהראות במספרים ובהוכחות שבדרך כלל העלינו במכונות המודרניות את ההוצאות של המשק ולא, בערך יחוסי, את ההכנסות, באשר אין הטרקטור מעלה את היבולים ולא המאלמת מאספת יותר אלומות; וההפחתות שלנו עולות בהרבה יותר מכל האינונטר על יחידה אחת במשק פלח. אנחנו עזבנו את המסרת של הפלח, באשר אין כלי עבודתו מתאימים לנו, אבל מסרת חדשה מתאימה לכלי העבודה שהכנסנו לא נבראה, והתוצאה: המשק שלנו הוא רק מודרני למחצה – ברבוי הוצאותיו, ולא בהגברת הכנסותיו.

כל תורות הקמוץ ההולכות ומתפשטות עכשיו למלא את החלל הריק, כל דברי המוסר וההוכחות להשפיע על עובד־האדמה שינחות עוד דרגא, עוד דרגא, לא ישנו את המצב הקים. מעלים ולא מורידים – בקדש ובחול. לעולם לא נוריד את היהודי למדרגת פלח או מוזשיק או אפילו – ליפוני ולסיני. כל הנסיונות האלה ינופצו אל המציאות, כאשר נופצו כבר דומים להם, באשר הם הולכים נגד זרמי הזמן, ונגד המגמה הטבעית של החקלאות, המתקדמת לפי דרכה וחוקיה, ואינה משגיחה בדברי מוסר.

רק בהעמידנו את המתנחל בתנאים של פרמר בעולם החדש יש לנו תקוה לברא עובד עברי. בעולם החדש שונו הערכין בחקלאות לגמרי, ואין להקיש בהרבה בחינות מחיי עובד האדמה בעולם הישן המחובר לאדמתו וקשור למסרת אבות. אותם עובדי האדמה המחזיקים בנושנות בארצות מולדתם, משנים את כל ארחי חייהם, ואף את השגותיהם הדלות, בבואם לעולם החדש; ומיליונים הם מונים. המגמה הפשוטה שמה היא: הגברת התוצרת, ולא הקמוץ היורד לחיי העובד.

אין תקומה כלכלית לנו בארץ הזאת, אם לא יעלה בידינו להעלות את תבואות השדה פי כמה וכמה מאשר יעשה הפלח המקומי; את מחירי השוק של תבואות השדה אין בידינו לשנות. אבל בקבלנו מיחידה אחת פי עשרה נוכל לראות ברכה לפי “מעלת חיים” מקובלת בארצות מתוקנות גם במחירי התבואות הקימים. המסקנה היא איפוא: הכשרת התנאים היא תוצאה ישרה של הכשר: הקרקע.

 

ד. התקנת עובדי האדמה    🔗

אנו עומדים בפני סוגי התקנות שונים: התקנה ראשונה לעולים חדשים, התקנה שניה לבעלי הנסיון הזקוקים להשתלמות, והתקנה לחיות חיי כפר לחדשים ולישנים יחד.

לכל העולים החדשים, התקנה ראשונה היא הכרחית. צריך להקנות להם ראשית ידיעות אומנויות היד השונות והבנת היסודות של החקלאות בכללה, ולהעבירם אל המטרה בדרך יותר קצרה, מאשר הלכו בה החלוצים הקודמים.

עובדי האדמה שלנו הקימים אינם נופלים אמנם לא בידיעותיהם ולא בחריצותם מבני־מעמדם אפילו שבארצות הברית וקנדה. אבל זקוקים הם להדרכות ידועות, באשר הם נשארו בנקודה ידועה שאליה יכלו להתרומם בכחות עצמם, והלאה לא יכלו לזוז אף צעד בלי מורי דרך!

להתקנה לחיי כפר הכל זקוקים בימינו אלה. הפרובלימה לחבר את העובד לאדמתו היא עומדת בכל תוקף בכל הארצות: בעולם הישן והחדש. הכרך מושך. ההליכה מהכפר אל העיר היא תנועה מתמדת. בני אכרים מלידה, בני־בניהם של אכרים, נמשכים אחרי קסמי העיר. ואין צריך לאמר כי להחלוץ בן־העיר קשה יותר לעמד בנסיון; בו בעצמו פועלים עוד כחות דוחפים מיוחדים לכפר, לבניו חסרים הכחות האלה, והאטביסמוס פועל. וככה יהיה גם אתנו. החלוצים החדשים, חלק מהם אולי יעמד בנסיון, ובניהם יברחו אל העיר, כאשר עשו בני החלוצים הראשונים.

אין באים בדברי מוסר לעובדי האדמה להגיד להם את פשעם על שאינם מקשרים בעבותות את בניהם לכפר. כחות הזמן הולכים כדרכם, ואינם נשמעים למגידי מישרים. תריס אחד ישנו: יצירת כחות שכנגד! דברה אחת נשמעה בכל מקום: הכניסו את העיר לתוך הכפר! עשו חיי הכפר ליותר מושכים. יותר תורה וחכמה בכפר, יותר מחיי הרוּח של העיר, ואף יותר – מנעימות החיים והתנועה שבעיר.

הסתדרויות גדולות נבראות לתכלית זו ואמצעים גדולים קצובים לכך. הרחבת ההשכלה החקלאית ע"י מוסדי חנוך מיוחדים, קתדרות נודדות, ספרות חקלאית. הנהגת שטות חנוך מיוחדות בבתי־הספר הקימים. המוסדים הללו באים לא רק לרומם את מצב האכר מבחינה כלכלית, אלא לעודד את רוחו ולשמור על עורק חיי הכפר שלא ינתק.

בעולם הישן, האכר הוא דבק במסרת ובמנהגי אבות קדומים. האינרציה שלו פועלת במצב העמידה, וצריך כחות מיוחדים להוציאהו ממצב המנוחה שבו הוא נמצא ולהזיזו. האינרציה של עובד אדמתנו פועלת במצב של תנועה; תמיד נע וזז וצריך כח מיוחד לעכבהו, שלא יעקר מתוך בהלה ולא יטע תוך בהלה. כצפרת אחרי האש הוא נוהר אחרי החדש ואף נשרף בו; הפרמר בעולם החדש – הרמוניה ידועה שולטת במעשיו. רוח זה צריך לטעת גם בתוך עובדי־האדמה שלנו. רוח זה נתן להיות נטוע לא ע"י דברות, אלא ע"י מעשים ומוסדי חנוך ידועים.

 

ה. המסקנות    🔗

הכשרת הקרקע, העובד, התנאים, יכולה להעשות רק ע"י מכשיר מיוחד שאומנותו בכך בכל ארץ וארץ. המכשיר הזה הנהו מכון מיוחד לחקירת החקלאות וכל הענפים התלויים בה ורשת של תחנות נסיון. המוסדים האלה ימצאו את הדרכים איך להגביר את תבואות האדמה במדה שתחיה את עובדה. המחלקה להדרכה תהיה הצנור להעביר את התוצאות משדות החקירה לאוכלסי השדה.

להבא בל תעשה התישבות מבלי אשר המתנחל ימצא מראשית מצעדיו בתנאים כאלה, שיבטיחו את קיומו, לא קיום דל ועלוב, אלא קיום לפי מושגים מקובלים בארצות מתוקנות.

להבא בל יעשו ישובים בלי נסיונות מוקדמים בשטחים קטנים אם האדמה נענית לעובדה.

בצעדים בטוחים אפשר לגשת להתישבות רק באזורים האלה:

1. השפלה. משק מעורב, לפלחה ולגדול מקנה. המסרת שנוצרה במושבות הגרמניות יכולה לשמש לבסיס. והנסיונות שנרכשו במקצועות האלה באחדות מחוותינו, שהוסיפו על מסרת זו, יכלים להיות כהתחלה להתפתחות חדשה.

2. באזור החול. משקי מטעים, לפי המסרת שנוצרה ע"י המומחים של הישוב החקלאי החדש, שהביא הברון רוטשילד, ושהשתכללה במושבותינו. מטעי הגפנים, השקדים ותפוחי הזהב נמצאים במדרגה גבוהה אצלנו. מוסדי החקירות ימצאו בנקל את הדרכים, איך להגביר את תבואות הענפים האלה.

3. בחבל אדמת השלחין יכולים, עפ"י שקול דעת בהשואה לארצות דומות לא"י לזרע אספסת, אחרי אשר ישמידו את היבלית, ולבנות בתי־גנוז (סילו) לצמחי ירק, כמו לתירס ולחמניות, לכלכלת הבהמות; להכניס את גזעי הולשטיין וגרגי, אם יהיו די אמצעים, ולהשביח את מקנה המקום ע"י הרבעת תערובת. להשביח את גזע גולן ע"י הרבעת תערובת עם פרי גזע טהור בעלי־בשר במקומות שיתאימו לגדול מקנה לבשר ולא לחלב. אולם גם ההנחות הודאיות האלה עוד טעונות נסיונות מקדמים כי כל הדרכים הכבושות בארצות אחרות עודן גדורות לנו.

“משקי־הזרת”, שאין לך יום שלא יקום להם גואל חדש, אינם אלא יצירי דמיון. במדע אין להם שורש ובחיים – יסוד. אין להרחיק לכת למדינת הים ולגלותם; הם קימים בביתר ליד ירושלים, ובסביבות לוד, ובסביבות רמלה ובסביבות דמשק ונותנים לבעליהם בדיוק: לחם צר, ומים לחץ. וכסות בלויה. משקים כאלה נותנים בלבנון להרבה את מטה־הנודדים. בכח תורות כאלה אפשר לעשות את המדבריות זבי חלב ודבש; גמל ותמר למתישב, כאשר הבדוי יחיה על חלב גמלו ומפרי התמר אשר בנאות. בגזרות שוות הסטוריות אפשר להקים ישוב בן “שתי דיוטות”: להעלות עפר על גגות שטוחים ולזרעם ולנטעם – גנים תלויים באויר היו בימי קדם בבבל העתיקה. אנחנו לא הראינו עוד יכלת להנהיג אינטנסיביות רגילה כאשר עשו הגרמנים פה, ומדברים אנו על “אינטנסיביות עליונה”. כל התכניות האלה אינן אלא מכונות את המחות לדמיונות שוא ומתעות מדרך הישרה; אם להתיחס אליהן במדת הדין, עוברים עליהן במנוד ראש; אם במדת הרחמים – אפשר להכניסן בתכנית הנסיונות העומדים על הפרק. אינטנסיביות עליונה העולה בחלקות נסיון עדיין אינה מבטיחה הצלחה במשק כלכלי, ואנחנו לא הראינו עוד את ברכת השפע הגדולה המבטחה אפילו בחלקה קטנה; בישובים כאלה יכניסו עולים בדלת אחת ובעשר יצאו.

אין לנו שום נסיונות מתאימים לצרכינו לא בעמק יזרעאל ולא בעמק הירדן, לא בנגב ולא בחבל ההרים. כל האזורים האלה נותנים לחם צר לפלח ואינם יכולים לפי שעה להבטיח חיים מרווחים לעובד בעל צרכים יותר גדולים. וכל התנחלות שתעשה מתוך בהלה במקומות האלה על סמך ספורי מעשיות לקוחים מספרים וגזרות שוות הסטוריות, בלי שאול ישר את פי האדמה, בלי נסיונות מוקדמים בשדה ע"י חבר מומחים, יהיה חטא לאומי, באשר אפשר לבנות מושבות אחדות תלויות בעזרה מן החוץ, אבל לא ישוב שלם שקופה תהיה תלויה תמיד מאחוריו.

 

ו. דוגמאות    🔗

בכל שטות ההתישבות החדשות מונח הפרינציפּ של הכשרת הקרקע והתנאים ביסודן.

בקנדה מכינים עכשיו אחוזות מוכנות למתנחלים; באוסטרליה הלכו בדרך זו. ד"ר מיד, שנהל עבודת התישבות גדולה באוסטרליה, יסד עכשיו בקליפורניה שני ישובים חדשים בדרהם ובדלהיי, שביסודם מונחים הפּרינציפים של הכשרה רדיקלית ועבודה עצמית לא עפ"י תקנה חוקית אלא אורגנית, לאמר שהשטח מגבל וממילא הבעל מוכרח לעבוד בידיו, אם רוצה הוא להתקיים. המדינה הקליפורנית נתנה את האמצעים הדרושים. את פרטי ההתישבות הזאת תארתי בהרצאה מיוחדת.

התחנה הראשית באוטווא, בקנדה הבטיחה את יבולי קנדה בגדול חטה מקדימה להתבשל. שנה שנה הכניסה במין זה עשרות עשרות מיליונים דולר. במחזור־הזרעים, שהנהיגו בסניף הגלילי אלברטו, מצילים את היבולים שהיו נחרבים בגלל זרעי החטה שהיו נשאים בסערה וההפסדים היו עולים לעשרות מיליונים. בקליפורניה שנו יבולי השעורה תכלית שנוי ע"י מין המאריוט שהנהיגו. בשטות הזבול הצילו הרבה פרדסים מכליון. אלקליי נעשה מכת מדינות וארצות בקליפורניה, ביוטה, בהרבה אזורים בקנדה. בסביבות פרזנו, אחד החבלים היותר פוריים בקליפורניה, נחרב שטח של 80 אלף אקר ע"י השקאה בלתי רציונלית. בפני שאלה זו נעמד גם אנו בעמק־הירדן. – מוסדי החקירה עומדים בפרץ ובאים לקדם רפואה למכה. בקנדה אסורה כל התישבות באזור חשוד על אלקליי אם לא בא אשור מהתחנה הראשית באוטווא. במדינות הרבות במקום שהתירס לא הצליח, מלאו את מקומו בחמניות ששנו את תבואת החלב. וע"י שטות עבוד חדשות הוציאו יבולים מאדמות שלא נענו לעובדיהן.

בארצות הברית מנסים הפרמרים להחזיק מעמד בפני התחרות חוץ. הבאה מארצות שהעבודה שם בזול, לא ע"י מכסי הגנה על תבואות חוץ אלא ע"י העלאת התוצרת, השבחת הגזעים, השבחת שטות השמור והארוז. והרבה גדוּלים הנעשים בתוך הארץ ע"י מהגרים יפנים וסינים, כמו ירקות, נעזבו לגמרי מ"הלבנים", באשר אין הם יכלים להתחרות אתם במעוט הצרכים ולא בעבודת הפרך שכל המשפחה עובדת. המהגרים עצמם בועטים במדות הקטנות שאחזו בעצמם בארצות מולדתם, ואינם מסתפקים באיזו אקרים אדמה ובמשכרת דלה. גם הם אוחזים בשטח הגון ובפחות מארבעה דולר ליום לא יסתפקו גם הם, אפילו כשהם שכירי יום: והנסיונות האחדים שנעשו במשקי־זרת הכזיבו את התקוות שתלו בהם וקרויים הם ארבעה ה־"L" ים, לאמר: “ליטל לנד, ליטל ליווינג”!

ע"י נסיונות שנעשו בארץ במשך שנים אחדות ושנפסקו לרגלי המלחמה עלה בידינו להרים את יבול החטה – לא בחלקות אלא במשק חוה שלם – מ־500 ק"ג להקטר עד 2000. בבקיה מ־150–1000 ק"ג. חשש עד 6000, בתלתן מאפס עד 4–3 קצירים לשנה. בפרות מ־1000 עד 3000 ליטר לשנה. וכל ההכנסות – ממאתים פרנק להקטר עד 600 וגם עד 1000.

 

ז. התכנית    🔗

במרכז הנסיונות יעמד המכון לחקירות חקלאיות. ויכיל את המקצעות האלה: חימיה, אנטומולוגיה, פטולוגיה, בוטניקה חקלאית, פלחה, גדול זרעים, נטעים, גדול מקנה, גדול עופות, כלכלת המשק, ובאזורי הארץ השונים תוסדנה תחנות נסיון שונות.

חות הנסיון של המכון לחקירות צריכה להמצא בחבל כזה: א. שאקלימו יהיה ממוזג, ב. שאפשר למצא בו טפוסי הקרקעות היותר חשובים שבארץ, ג. שימצא בקירוב מקום לאוניברסיטה – החוה הזאת בעתיד תהיה החוה של האוניברסיטה.

חשוב מאד שכל הגדוּלים היכולים לגדל באזורי הארץ השונים יוכלו למצא להם תנאים נוחים לגדול בחות הנסיון המרכזית. חשוב מאד, עד כמה שאפשר, שהכל יצא מהמרכז ושכל הנעשה בתחנות השונות יוכל להיות מבוקר במרכז. החבל הממלא את התנאים האלה הוא מחוז יפו. החוה הזאת תשמש גם לתחנה בשביל השפלה.

כמעט כל גדולי התרבות הגדלים באזורי הארץ השונים מצליחים במחוז יפו, אפילו אותם הצמחים הטרופיים שבקשו בשבילם סביבה טבעית בעמק הירדן ולא נמצאה, נמצאה להם בסביבת יפו. אדמת חול־חומר בכלל מתאימה לכל מיני גדולים, וראויה היא לגן האקלום. אדמה כבדה גובלת שם ליד אדמת חול וליד רגלי ההרים – כמעט כל טפוסי הקרקעות היותר חשובים אפשר למצא בשטח צר אחד; דוגמאות: מקוה, פתח־תקוה, שרונה וילהלמה וגדרה.

התחנות צריכות להוסד במקומות האלה: א) חבל ההרים ליד ירושלים ב) שומרון, ג) עמק יזרעאל, ד) עמק הירדן בסביבת הכנרת, ה) עמק הירדן בסביבת יריחו, ו) הנגב הקרוב, ז) הנגב הרחוק².

כל התחנות נמצאות בקשר עם המכון לחקירה. ממנו תצאנה כל ההוראות, והוא יסדר את התכנית המאוחדה.

התחנות באזורי הארץ השונים מסדרות להן סניפים בכל מושבה ומושבה. וכל תחנה מסדרת לה משק נסיונות קטן בכל שטח אדמה חדש שירכש. השטחים החדשים נחלקים לטבעות: הטבעות הטעונות הכשרות מכניות – מכשרות; ואלה הטעונות הכשרות אורגניות – נעבדות בשטה של פלחה חרבה, שהיא היותר זולה והיותר בטוחה, עד אשר המשק סולל דרך לעבודה אינטנסיבית. על פרטי התכנית עמדתי במקום אחר.

המחלקה להדרכה אינה אלא הצנור להעביר לקהל את מסקנות החקירה המוגמרות ע"י שדות דמונסטרטיביות. בכל מקום יש סניפים מיוחדים להנהלה המרכזית.

בשנות הסדור הראשונות טוב שכל העניינים יסודרו ע"י שני מנהלים: מנהל מכון החקירה ומנהל התחנות והחנוך החקלאי.

המוסדים הללו הם אחת ההתחלות למחלקה החקלאית של האוניברסיטה.

 

ח. התחלת הסדור    🔗

עד אשר נוכל לרכש אדמה לחות־הנסיון המרכזית עלינו יהיה להשתמש באחדות מהחוות הקימות; יסוד חוה חדשה יעלה בסכומים גדולים, וטוב להשקיע את הסכומים האלה במכשירי הנסיון מאשר בבנינים. וגם השעה דוחקת מאד לפתר שאלות העומדות על הפרק.

בן שמן יכולה, לפי שעה, להכיל את המחלקות האלה: גדול מקנה, גדול עופות, פלחה, מטעים, זיתים, חרובים, יעור, מטעי הרים שונים כמו גפנים לצמוקים, תאנים. בן־שמן נמצאת לרגלי ההרים, והמשק הזה הוא הטפוס של המשק המעורב הטבעי בחבל הזה. צריך יהיה לחדש את הרבעת התערובת בפר הולשטיין כמו כן להביא פר גרנזי, לסדר מחדש גדול העופות. כאשר חות הנסיון המרכזית תבנה, יעבירו את המקנה אשר ירכש למרכז, ובן־שמן בין שתהיה חות־למוד למשתלמים ובין שישתמשו בה למטרות אחרות, זקוקה לתקונים הנזכרים האלה ובלעדיהם כל התפתחותה תתעכב.

ליד אחת המושבות: ראשון, פ"ת או רחובות צריך יהיה לרכש כ־300 דונם לפרדס, לשקדים ולגפנים. משק זה ישמש למחלקת הנטעים הטובים באדמת חול. כאשר אפשר יהיה לאחד הכל במרכז, תשמש תחנה זו ג"כ למטרות חנוכיות ידועות.

בעמק הירדן נוכל להשתמש בחלקה של 300 דונם שנקח מדגניה, בעמק יזרעאל בשטח של 500–300 דונם שנקח ממרחביה או ממקום אחר, בחבל ההרים בשטח של 500–300 דונם שנקח מאדמת קלנדיה, בשמרון – עטלית. המחלקה להדרכה יכולה בלי אחור לסדר שעורים שונים, מחלקות נוספות חקלאיות לבתי־הספר של המושבות, כמו כן לארגן בכל המושבות מעין הסתדרות של “צופים חקלאים”.

כשש שנים אחרי אשר מוסד החקירה יוכל לעבוד בתנאים רצויים אפשר יהיה לפתח את המחלקה החקלאית ליד האוניברסיטה. החוקרים שיעבדו במכון לחקירה יכולים יהיו למלא את תעודתם כפרופיסורים. ולפיכך חושב אני כי אפשר יהיה לקחת להקמת המוסדים האלה מכספים שיוקצבו לאוניברסיטה. ובמעשה זה תונח באמת אחת “מאבני הפנה” המעשית של האוניברסיטה.

כל התכנית הזאת אינה אלא סכימה; על הפרטים איני עומד. ביסודה מונחה קומבינציה של שטת המוסדים הללו באיטליה, ששם הם עומדים על מדרגה גבוהה, בארצות הברית ובקנדה. את הקומבינציה הזאת אני חושב למתאימה ביסודה לתנאי הישוב הקימים.