א. הגורמים המיוחדים הכרוכים בשדות תחנת־הנסיון    🔗

בחוגים חקלאיים שונים מקובלת הדעה, כי כל פעולה הנכנסת בגדר נסיון שייכת ממילא לתחנת־הנסיון; והאכר מקבל מן המוכן את תוצאות חקירותיה כהלכות פסוקות להשתמש בהן למעשה בתחומי משקו. הדעה הזאת מוטעית היא בעיקרה מטעמים אלה:

כל תחנת נסיון קשורה: א) במקום, ב) בטבע אדמתה, ג) בגדל שטח החלקות, ד) בטיב העבודה. במרחב השדה חלים שנויים ידועים בגורמי התוצרת האלה, המשפיעים על מהלך העבודה ועל גובה היבולים.

במקום. אין רשת של תחנות פרושה על כל הארץ באזוריה ובחבליה השונים. כל אזור משתנה בתנאי אקלימו המיוחדים, והם נכנסים כגורמי־לואי, התלויים מהטבע, נוספים על הגורמים הנתנים מאתנו. אחרת היא פעולת הזבל במקום שמשקעי־המים באים בשפע, מאשר הם באים במדה זעומה. אחר הוא מזג האויר בהר מאשר בעמק, ולכן אותם הגורמים המוּשפעים ממדת חום ידועה או ממדת קור ידועה פועלים, לפעמים, בשני אזורים שונים פעולה הפוכה: חיובית ושלילית. ובארץ־ישראל משתנים התנאים האקלימיים במרחקים קטנים.

בטבע האדמה. באזור אחד, ואפילו בחבל מצומצם, שונות הן האדמות במבנן הפיסיקלי ובהרכבתן החימית. מנות־הזבל וצרופי־הזבלים הנקבעים על סמך תוצאות נסיונות ידועים על אדמה מסוג אחד אינם יכולים להראות כ"בדוקים ומנוסים" בשביל אדמות מסוג שני.

בגודל השטח. כל תחנה משתמשת מכמה וכמה טעמים בחלקות קטנות למטרותיה. גודל כל חלקה הוא אַקר או שני אַקר. כל נסיון חוזר אמנם בשתים או שלש חלקות מקבילות, וגודל היבול הממוצע המתקבל מכל שלש החלקות הוא המכריע. אולם כל החלקות יחד אינן שדה. ובמרחבי השדה פועלים גורמי־לואי כאלה שלא תמיד הם פועלים בחלקות קטנות.

בטיב העבודה. התחנה מקפידה הקפדה יתרה, עד כמה שאפשר עד חוט השערה, על עבודה משובחה; וביחוד ב"אבות־המלאכה": בחריש, בזריעה, בנכושים ובעשובים, בקציר, באסיף ובמשקל היבולים. בכל שורה של נסיונות מדקדקים להשוות את התנאים בכל החלקות, המיועדות תמיד לחקירת השפעת גורם אחד ידוע, ולא של שנים בבת־אחת, ומקדמים כל הופעה העלולה להכניס גורם חיצוני. אם נגשים, לדוגמה, לנסיונות בזבלים שונים ואינם שמים לב לעבוד משובח או לעשוּב כהלכה, עלולים להכנס גורמים חיצוניים, המעכבים בעד פעולת הזבול לבא לשלמות גלויה, ואין להוציא, איפוא, מסקנות מסוימות ביחס להבדלי היבולים. במשק כלכלי אי־אפשר להתנהג בחמר־דין כזה. אולם הקפדות יתרות אלה, כשהן לעצמן בלי הזבל, יש להן השפעה ידועה על גובה היבולים.

 

ב. הקוים היסודיים בסדר העבודה של תחנת־הנסיון    🔗

סדר העבודה בתחנת־נסיון הוא כך: נותנים עין בפרובלימות ידועות המעסיקות את אנשי המעשה בחקלאות, ומבקשים לתת להן פתרון בשטה מדעית. ההשערה, הספקולציה העיונית אינן נר לנתיבות תחנת־הנסיון. שואלים ישר את פי האדמה, ולתשובה הישרה מצפים, מבלי דעת מה תהיה טיבה, ומבלי משא־פנים קדום לשטה זו או אחרת. ובעצם התשובה מכריעים המדה והמשקל המדויקים ולא טביעת־העין בלבד, והסתכלות בלבד, ואומדנה בלבד.

תכנית העבודה של תחנת־הנסיון מקיפה פרובלימות שונות, וכל אחת מהן נבחנת ע"י מספר גדול של קומבינציות. בדרכים שונות מגיעים להגברת היבולים. בבחירת זנים מתאימים, בברור זרעים, בטיב הזבול ובצרופי־הזבלים, בשטות העבוד, במחזור הזרעים, בזמני הזריעה ובאפני הזריעה וכדומה. נניח כי מאה זני חטה נכנסים בתכנית גדול־הזרעים. ארבעים מיני צרופים באפני הזבול, עשרים קומבינציות בשטות־העבוד, עשרה מיני אמצעי מלחמה במזיקים ובמחלות. בתקופת נסיונות מסוימה יוצאים לאט לאט חלקים שלמים ממערכת הצרופים הרבים כלא־מועילים או גם כפוגמים ונשארים רק צרופי מספר. כתום תקופה זו מתברר, כי ממאה זני החטה באים בחשבון רק עשרה העומדים על גובה ההכנסה והמתאימים לאדמה ידועה בחבל או באזור האחד והשני, כי מארבעים צרופי הזבלים עלולים להגביר את תנובת האדמה או להגדיל את הרוח הנקי רק חמשה; מעשרים שטות־העבוד באות בחשבון רק שלש; ומעשרה־אמצעי־המלחמה כדאי להשתמש רק בשלשה.

“תקופת נסיונות” מונה, למצער, שש שנים בלתי פגומות. במושג “בלתי פגום” יש לציין נסיון שיצא שלם, מבלי שנפגע מפגעי־טבע, ממזיקים, ממחלות, מבצורת, מרבוי־גשמים, משנויי אויר בלתי מצויים וכיוצא. לא די שהנסיון חוזר במשך שש שנים רצופות, אלא צריך שיחזור במשך שש שנים כתיקונן. אם מתרחשים פגעים, יש צורך לחזור על הנסיון במשך עשר שנים או יותר, באשר כל פגע הנהו גורם חיצוני הסותר את פעולת הגורמים הבאים בחשבון ההשואות, ואין הבדלי היבולים באים לבטוים המחלט. על טיב הזן, על אופן הזבול יכולים להשפיע, באופנים שונים והפוכים, מדת משקעי־המים ומזג־אויר מקרי, שחליפות להם בתקופת שנות־מספר; יש מזיקים שאינם מופיעים תכופות, אלא לסרוגין, אחת בשנתים או אחת בשלש; וזן ידוע יכל, לדוגמא, לתת יבול גבוה בשנה אחת ולא בשניה, מפני שחסרה לו סגולת העמידה בפני אותם המזיקים המתגלים לסרוגין, שלא התגלו בשנת הברכה, אולם עם הופעתם בשנה השניה לא תהיה לזן הזה תקומה. כל קומבינציה בשטת־עבוד, או בזמן־הזריעה, או בצרופי הזבלים נותנת, כמובן, תוצאה אחרת ביבולים בכל שנה ושנה; גם יחס ההבדלים המשפעים בכל שנה מגורמים חדשים עלול להיות בן־חלוף ואינו מחויב להיות יציב. שנה אחת מצלחה אינה אומרת, אפוא, כלום. כי עם גורמים חדשים הכרוכים בתמורות השנים פוסקת הפעולה הטובה או הרעה של זן זה ושל שטת־עבוד זו או אחרת. המסקנות בהבדלי היבולים מוּצאות, אפוא, לא על סמך הבדלי יבולים בני שנה, כי אם על סמך השואות בין המשקלים הממוצעים שנתקבלו מיבול כל חלקה וחלקה במשך שש שנים בלתי פגומות.

ללוחות המספרים המבטאים את התוצאות השונות של משקלי היבולים של כל חלקה וחלקה מצטרפות רשימות־הסתכלויות, הנותנות תאור שלם ומלא של הצמיחה, הגידול, ההתבשלות ושל כל הפגעים וההרפתקאות העוברים על כל נסיון ונסיון, החל מהכנת הקרקע עד הדיש. הרשימות האלה מפרשות את החומר, ובלעדיהן המספרים היבשים לקויים בערכם. כל חלקה וחלקה יש לה “חשבון” מיוחד בספר הזכרונות: היומן של התחנה. לרשימות אלה יש ערך רב גם כשהחלקה נפגעת ונפסלת מבחינה מדעית טהורה. נשקלים, כמובן, יבולי כל חלקה וחלקה גם כשהן נפגמות. ההבדל הנהו רק בזה, שיבולי החלקות הפגומות נכנסים בספר כחומר הסתכלותי, שמביאים אותו בחשבון בהדרכה מעשית, בהצגת פרובלימות בהערכת חזיונות, לפי שקול־דעת וטביעת־עין, ולא כנקודת־אחיזה נאמנה, וכתוצאה של חקירה מדעית טהורה.

יש אפשרות לפרסם תוצאות נסיונות בכל שנה ושנה כחומר בלתי מוגמר וכחקירה מוקדמת. רשימות ההסתכלות מלוות את לוחות המספרים עם התאור המלא והשלם על כל תגיו, כפי שהוא רשום ביומן, מבלי אשר יוציאו מסקנות איזו שהן, או מה שיותר נכון, גונזים את החומר, שנה שנה עד אשר מתאסף חומר נסיוני של שש שנים, למצער, בלתי־פגומות, ואז מפרסמים אותו לא כסתם חומר אלא עם מסקנות מסוימות. על סמך החומר המתואר, והמספרים הנתנים יכול כל קורא מומחה להוציא גם את המסקנות שלו, ממש כמו שכל מנהל ספרים יכול לעשות מאזן, אם רק רשומים בפנקס מספרים מדויקים של הסכומים המוּצאים. אפס על סמך העובדות הנתנות יכולים גם ליפול חלוקי דעות קלים ביחס לקביעת עצם המסקנות.

עד עכשיו בחרה התחנה בדרך השניה. מסקנות מסוימות על סמך החומר הנסיוני שנצטבר בתחנה מוקדם עדיין להוציא. לעומת זה קהל החקלאים שלנו נוח להתלהב מטבעו וקופץ על חדושים: על מינים חדשים, שטות עבוד חדשות, ועל כל תופעה שיש בה משום חדוש. יש סכנה בבחינה ידועה לתת “מכשול לפני עור”. אולם גם החומר שימסר עכשיו לפרסום יבוא במסירת־מודעה, שאין להוציא ממנו, לפי שעה, שום מסקנה. על סמך החלקות בלבד, אפילו הללו שנעטרו בהצלחה שלמה, אין לתת לאכר הוראות כהלכות פסוקות. החלקה אינה מדריכה את האכר, אלא משמשת כחקירה קודמת וכנקודת־אחיזה למומחה. תוצאות החלקה המוצלחה נעשות בנות־ערך, מבחינה שמושית, רק אחרי אשר הן עוברות למרחב־השדה ומצליחות גם במשק כלכלי. תפארת כל תחנה אינם יבולי שדותיה כי אם יבולי שדות האכר המתגברים בעקבותיה. ושטת כל הדרכה טובה היא: להוכיח את האכר לא בדברי אמונה, ואפילו אם מקורם בחקירה מדעית, כי אם, – לדובב את אדמת האכר בתחומי נחלתו, שיראה הכל בעיניו וישקל הכל בעצם ידיו.

 

ג. הקוים היסודיים בתכנית־העבודה של שדות־ההדרכה    🔗

תחנת־הנסיון עוברת לשדות הדרכה במשקים שונים, באשר השדות האלה ישלימו את עבודות התחנה, להחיש פתרון חלקי, למצער, לתגבורת היבולים. אי־אפשר לחכות בהתחלת ההדרכה שש שנים בלתי פגומות, שהן יכלות להיות לעשר, באשר שנות החקלאות אף פעם אינן עוברות כתקונן. עבודות־הנסיונות שנעשו בשדות רבות במשך שלש שנים נותנות לנו האפשרות להוציא מסקנות ידועות, לא מסוימות אמנם, לא מכריעות, וטעונות עוד בחינות נוספות, אבל נקודות־אחיזה ממשיות; ועל סמך אותן המסקנות המבוססות על משקל ורשימות הסתכלויות מדויקות לסדר שדות־נסיון והדרכה בשטה קלה ונוחה לעובד־האדמה, שהן ולא חלקות התחנה יורו מה לקרב ומה לרחק.

אותם עשרה זני החטה שהצליחו בתחנת־הנסיון בין מאה; אותם חמשה צרופי־מספר שהצליחו בין ארבעים צרופי זבלים: אותן שלש שטות־העבוד שנבחרו מעשרים; אותם שלשה אמצעי־המלחמה במזיקים שנבדלו לטובה מעשרה, – כל החומר “המבורר והמנופה” הזה במשך מחזור ידוע בשדות התחנה ובעזרת מעבדותיה השונות צריך לעבור מהחלקה הקטנה הקשורה בתנאי מקום ידוע, בסוג אדמה ידועה, למרחב השדה במשק כלכלי, ולהראות את כחו בסביבה מעשית, בתנאים רגילים. האכר צריך להקצות מקום באחוזתו לנסיונות קודמים הכרוכים במקום ובטיב אדמתו, ומותנים מהתנאים המיוחדים שהמשק נתון בהם, טרם שיעזוב את המסורת העתיקה וינהיג שטות חדשות בכל תחומי משקו. אין האכר צריך לקבל חדושים העלולים לגרור אחריהם הפסדי־ממון בהשואה לתבואות המקובלות במשקו. דרך זו סוללת תחנת־הנסיון. האכר, לדוגמה, אינו צריך להתחיל בפשתה טרם שנתבררו לו הקוים היסודיים בתכונת המין הזה: הזן המתאים לתנאי־הארץ, אופן גדולו, זמן הזריעה והטפול. ע"פ גזרות־שוות, והיקשים מספרות־חוץ, ואסמכתות, והשערות אין דברים כאלה נעשים. אולם גם אחרי שהתחנה עמדה על ראשי־פרקים אין עוד לאכר לעבור מיד לזריעת השטחים הגדולים ולהכניס במחזור־הזרעים מין זה העלול לגרור אחריו בבחינה ידועה מהפכה בצורת המשק, כי אם מקצה שטח כחמשה דונם, באמצע שדהו; כי האכר הזורע מין חדש איננו הולך בשנה הראשונה בדרך סלולה, ומסכן, במדה ידועה, חלק מהכנסותיו אשר הוא מקבל, כאשר מחזיק הוא בתבואות המקובלות בארץ.

שדות־הנסיון של האכר מסודרות בשטה אחרת בהחלט מאשר שדות־התחנה. כאין הם מספר הצרופים; החלקות גדולות ומסתגלות לתנאים משקיים נורמליים. גודל השטח נמדד כדי יום־העבודה, שלא יצטרכו, עד כמה שאפשר, להעביר ביום אחד את כחות־העבודה ממקום למקום, ושהעבודה גופא תעשה בסדר הרגיל ולא לסירוגין ובהפסקות; כמו־כן שלא יצטרכו בכחות־עבודה נוספים על הרגילים, ושאפשר יהיה להשתמש בכלי־העבודה הרגילים במשק ואגב־הילוכן של העבודות. אין טעם לנסות להנהיג בבת־אחת את כל החדושים גם כשהם בדוקים ומנוסים, כי אם אחד אחד. משק כלכלי אינו סובל מהפכות. וכל חדוש הנכנס צריך להסתגל ל"מצב הקבע" של המשק. הזבל החימי צריך להסתגל לשטת־העבוד הנהוגה, לזרעים הנהוגים, למחזור־הזרעים הנהוג, לזמן הזריעה הנהוג. תמיד מתחילים בבחינת גורם חדש אחד, ומשאירים את יתר הגורמים קימים ועומדים. כשעוברים לבחינת שטת־עבוד חדשה, מסתגלים לשטת הזבול השולטת במשק ולא לזו שאנו נותנים את עינינו בה. בקיצור: עלינו להתאמץ להכניס בשדות־הנסיון של האכר את הפשטות המתקרבת לפשטות המשק הבא בחשבון, פשטות יתרה שאינה דורשת התאמצות מיוחדה ושאין דוגמתה גם בשדות־הנסיון של האכר הנפוצות מאד בכל ארצות מתוּקנות אחרות.

 

ה. מדריכים מחוזיים לחקלאות    🔗

שלש הן הרשויות הכלולות בקולג' חקלאי אשר באוניברסיטות של ארצות הברית: הוראה, חקירה, הדרכה. כל אחת מהן פועלת ויוצרת בתחומיה המסוימים, לפי שטת חלוקת־עבודה קבועה מראש, הולכת בדרכה וסוללת דרכים לפי רוחה; כלן יחד מצעידות, בכחות משותפים וע"פ תכנית מאַחדת, את החקלאות למטרה אחת: להגברת היבולים ולהגדלת ההכנסות.

תחומי חלוקת־העבודה אשר בשלש הרשויות האלה מסתמנים בסדרי ההנהלה. עסקי הקולג' כלו נחתכים ע"פ חבר של שלשה, שכל אחד מהם אוטונומי ברשותו. במדינות שונות אחד מחברי ההנהלה הוא זקן החבר ובמדינות אחרות הם בעלי זכויות שוות. הצד השוה שבכל הקולג’ים הוא: המגע־והמשא המתמיד שבין הרשויות השונות ותכנית־העבודה המאַחדת.

הוראה. חק־הלמוד הרגיל בבתי־הספר החקלאיים הגבוהים הנהו כשלש או ארבע שנים. תכנית־הלמודים דומה פחות או יותר לזו הנהוגה בבתי־ספר מטפוס זה באירופה, אלא שתשומת־לב יתרה נתונה לעבודות המעשיות השונות בכל ענפי החקלאות, כמו כן לשעורים קצרים בעונות־שנה ידועות בשביל אכרים.

החקירה. בארצות־הברית מחזיקים כמעט כל המומחים החקלאים בדעה, שטוב לשחרר את החוקרים מסבל ההוראה. גם הפרופיסורים עוסקים, כמובן, בחקירה, אבל ההוראה היא עיקר אומנותם, ורוב עתותם מקדש לה. על המורה לשלוט בחומר שלפניו ולהיות מחנן בכשרון־ההרצאה ובחוש פדגוגי. אחרות הן סגולות החוקר, בהן העיקר כח החידוש וההמצאה. לא תמיד יכול איש אחד לאחד את סגולות המורה והחוקר. ההוראה גם גוזלת הרבה זמן, והחקירה דורשת את כל האדם ואינה נתנת להתפלג לשעורים. ולפיכך יש צורך בחבר מומחים מיוחדים הפנויים מכל עבודות והמקדישים את כל כחם ועתותיהם לחקירה בלבד.

מכון־החקירה זוהי תחנת־הנסיון המרכזית, המרכבה מחבר מומחים מיוחדי־מקצוע. האמריקנים מרחיקים לכת במדרגת ההתמחות. בהרבה תחנות מתפלג, לדוגמא, גדוּל עצים לשני מקצועות: משירי־העלים ותמידי־הירק; גדול־מקנה יש שנחלק לשלשה מקצועות: גדול־סוסים, גדול־בקר, גדול בהמות דקות. גדול־עופות הנהו בכל תחנה מקצוע מיוחד. במחלקה החימית שוררת חלוקת־עבודה דקה. ההשקאה היא מקצוע בפני עצמו. חקירת הקרקע על סגולותיו המכניות והפיסיקליות מחלקה מיוחדה; הבקטריולוגיה של הקרקע רשות מיוחדת; כלכלת הכפר מחלקת: לכלכלת־המשק, השוקים, החבורות. חבר המומחים אפילו בתחנות קטנות ענֵף הוא מאד, ובתחנות גדולות אין צריך לאמר. אדם המתמסר לחקירת מקצוע אחד, והאמצעים נתונים לו לתכלית זו, בטוח הוא שיחדש חדושים ויגלה תעלומות.

תחנת־הנסיון המרכזית המחוברה לסביבה ידועה והמתנה מתנאי אקלים ומתנאי קרקע ידועים מסדרת לה באזורי הארץ השונים סניפים. תחנות־הסניפים מטפלות בשאלות המקום המיוחדות התלויות בתנאי־הסביבה, שבה הן נמצאות, תנאי הטבע או תנאי הכלכלה המיוחדה שאליה צריכה להסתגל צורת המשק. תחנות־הסניפים אינן מתנהלות כתחנת־המרכז על ידי חבר מומחים מיוחדי־מקצוע, אלא על־ידי מומחה בעל השכלה חקלאית כללית השולט למעשה בכל המקצועות החקלאיים. לו אין לחקור, לגלות ולחדש, אלא להוציא לפועל את התכנית הנמסרת לו מחבר המומחים אשר במרכז. חבר זה מנהל ע"י בא־כחו, בדמות מנהל התחנה הראשית, את כל תחנות־הסניפים. התחנות גופן אינן עסוקות בהדרכה, ואינן יכלות על־פי כל תפקידן להיות עסוקות בכך. תעודתן היחידה: חקירה וחפוש דרכים להרמת החקלאות בכל ענפיה.

ההדרכה. זוהי רשות בפני עצמה, שבראשה עומד מומחה שההדרכה היא אומנותו. ההדרכה גופה היא חכמה ואמנות כאחת, כחנוך ופדגוגיה. מקצוע זה התפתח בארצות הברית וגדל ברוח ובטכניקה באין דומה לו בארצות אחרות. בקולג' יִחדוּ לו קתדרה מיוחדה. מנהל ההדרכה הנהו כאמור, אחד משלשת חברי ההנהלה בקולג'. לפקודתו עומדים “היועצים החקלאים,” שכל אחד מהם הוא בא כח האוניברסיטה במחוז מיוחד.

משרד ההדרכה הראשי אשר ליד הקולג' לחקלאות מרכב משלש מחלקות: מחלקת המדריכים המחוזיים, מחלקת המדריכות לכלכלת הבית ומחלקה מיוחדת להדרכת הנוער החקלאי.

תעודת “היועץ החקלאי” אינה חקירה, כי אם להיות הצנור המעביר את תוצאות החקירות של תחנת־הנסיון למשקים הכלכליים, וגם, להיפך, להעביר את השאלות המטרידות את עובדי־האדמה למכון־החקירה שיבקש להן פתרונים. המדריך הנהו החוליה המאחדת את שרשרת המדע ואת שרשרת המעשה. סופר חקלאי ידוע אומר: תחנת־נסיון משולה לבית־חרשת, שבין כתליו נאצרים הרבה נכסים ומונחים הם כאבן שאין לה הופכים, באין חבור־דרכים להעבירם לידי הצרכנים. המדריך החקלאי הוא המפלס את הנתיבות בין מכון החקירה ובין אנשי־השדה.

המדריך החקלאי אינו צריך להיות ע"פ סגולותיו בעל מלאכה אחת, סגולה המיוחדה לחוקר שעליו לגלות ולחדש. אדרבה. הוא צריך להיות “איש־האשכלות”, השולט למעשה בכל ענפי החקלאות, נוח לבריות ומערב ביניהן, ער לשאלות המעשיות, רב־פעלים, סדרן, מרצה ומסביר. בשאלות ספציאליות מסתיע הוא תמיד במומחי מכון־החקירה; כל הדבר הקשה יביא לפניהם. ע"פ רוב כל מחלה ופגע מתרחשים בבת אחת בהרבה משקים וכאשר טיבם יתברר לו בעזרת המרכז פעם אחת, יוכל להענות בתמידות לכל האכרים הפונים ב"שאלות־חכם" דומות. שני הצדדים מרויחים. המרכז עונה פעם אחת על שאלה אחת לבאי־כחו ואין לו צורך להענות לכל אכר לחוד. והאכרים מרויחים, מפני שהם יכלים לקבל את התשובות מוסברות ומחוורות ביותר מפי המדריך היודע את צרכיהם ונהירים לו כל דרכי הסביבה שבה הם חיים וצרים יחדיו את צורתה.

המקצוע של המדריך החקלאי הנהו איפוא רבוי־המקצועיות ורבוי־הצדדיות. כל תוצאה ותוצאה, שעברה בכור־המבחן המדעי, ונתכשרה למעשה, מובאה אליו ומוצאה על־ידו לפועל במרחבי־השדה. אחרי אשר תחנת־הסניף קבעה את זמני־הזריעה המתאימים ביותר בחבל זה או אחר, צרופי־הזבלים, מהות הזנים, שטות־העבוד, מחזור הזרעים, בא המדריך החקלאי ומשתמש למעשה בתוצאות הללו ומסדר במשקי האכרים שדות־הדרכה. אחרי אשר המחלקות להגנת הצמחים קבעו את אמצעי ההגנה ואמצעי־המלחמה במחלות ובמזיקים בא המדריך ואוסר את המלחמה לעיני האכרים על פני מרחבי־השדה. אחרי אשר המחלקות לכלכלת המשק חקרו את תנאי השוק לתבואות המשק השונות בא המדריך בחברת האכרים ומטכסים עצה על השנויים המוכרחים לבא בצורת המשק, במחזור־הזרעים, בסדור המכירה והקניה; אחרי אשר נתגלו חדושים בצרופי מנות־ההזנה בא הוא בהצעות לעשות גם במשק־המקנה את השנויים הרצויים.

במראות ידבר המדריך החקלאי לקהל הנועדים אתו; במראות ותמונות. עצות סתם, עצות שבפה, אינן מכונות את הרוחות ואינן קולעות אל המטרה. במרחבי השדה ידובב את פי האדמה. על אם הדרך יקהיל קהלות בשבתות ובמועדים, ויראה לכל אחד את ההבדלים השונים בתנובת האדמה, הבדלים הכרוכים בשטה זו או באחרת. אם בא הוא לאסור מלחמה בעכברי השדה, כל כלי זינו גלויים לעיני כל הקהל, וכל אחד יוכל להוכח מי מהם פועל פעולה נמרצה. אם בגזום מתאים השיגו יבולים יותר גדולים מהמקובל, הנה גן־ההדרכה על כל עציו לעיני כל הנאספים, והנה “הגזום הארוך” והנה הגזום הקצר", והנה התוצאות – הענפים הטעונים פירות, והענפים שרזון שולח בהם. לפעמים נמצא במעמד זה גם החוקר, שאת פרי חקירותיו מציגים לראוה. אולם החוקר יכל להיות במקרה “כבד־פה”, ואין לו כח הסברה בכדי להטות את עיני הקהל לפרי גלוייו; לעומתו עומד המדריך שהיה לו לפה ועושה את תורתו לקנין הרבים.

בשדה ידבר המדריך במראות־השדה, ובין כתלי הבית בתמונות בולטות. אחת בשבוע יתאספו אכרי סביבה ידועה בלשכה החקלאית שבמחוזה להועץ על שאלות שונות העומדות על הפרק. המדריך ע"פ רוב כליו ומכשיריו אתו. הבד מדבר: בפנס קסם או בראי־נוע! גדולה האמונה במראה־עינים מאשר במשמע־אזנים. השיחות אינן סתם שיחות מדעיות “על העצים ועל האבנים”, אלא כרוכות תמיד ב"תכלית" ובמעשה. הרבה אכרים עקשים ישנם, שאין להם נטיה להצטרף לחבורה בכדי למכור את תבואות משקם, ורוצים הכל לעשות על דעת עצמם, או עומדים במרדם לבלתי הדרג את פירותיהם לפי השעור הקבוע ומוציאים אותם השוקה בערבוביה. תועים כאלה מלמד הבד בינה בצורת “ספור־המעשה”. קורות משק עוברים על פני היריעה וכל הרפתקאותיו. ותמיד זה לעומת זה: משק המחזיק במנהגי אבות קדומים, שבעלו דופק על פתחי קונים בעצמו או בעזרת אנשי־ביניים, ולסחורתו הגרועה אין קופצים, וגלגול משק שבחר לו בדרך החדשה איך הוא צועד מחיל אל חיל ולובש צורות חדשות, בהיותו דבק בבתי־אריזה מתוקנים. במחלקה החקלאית בושינגטון הייתי נוכח כשהעבירו “בד” כזה לעיני מאות מנהיגי ההדרכה, שעליהם מוטל התפקיד להדריך ולהורות להם את הדרך איך להרביץ תורה בין האכרים.

מקום מושבו של המדריך הנהו במרכז המחוז. במחוזים גדולים יש לו עוזר קבוע. בכל יום יוצא הוא ב"פורד" שלו לאורך רדיוס ידוע – ארבעים מיל ויותר, לבקר את המשקים שפנו אליו לבקרם. כל אחד נוהג בעצמו את ה"מכונה" שלו ומטעינה ב"כלי־מלחמה" ומכשירי־עבודה שונים. כל יום יוצא הוא לרוח אחרת. יש סדר־בקורים קבוע מראש לכל עברי המחוז, וידוע בערך באיזה מקום ימצא המדריך ביום זה או אחר. בלשכה נמצאת מזכירה המטפלת בקורספונדנציה הגדולה, בסדור מגלות עפות, בחלוקת הביולטנים הבאים מהמרכז, בשיח־ושיג טיליפוני עם כל יושבי המחוז הדורשים לעצת המדריך. בין כתלי הלשכה פנימה ובחלון־הראוה מבחוץ מוצגים תמיד הטוב והרע בחקלאות, המתקדם והנחשל, זה לעומת זה. עצים בצורות גזום שונות, לדוגמא; מאוּרות עכברי שדה על קניהן, ותאיהן, ושביליהן המתפתלים, שכל העובר יעמוד, יתבונן ויפיק איזו תועלת. כל שאלה וכל תשובה, בכתב ובע"פ, נרשמות בספר, כל קריאה טיליפונית מהאכרים; ובדין־וחשבון השנתי מוסרים בהקפדה יתרה כמה קריאות טיליפוניות מנו במשך השנה.

המדריך החקלאי עובד עבודה משותפת עם ההסתדרויות החקלאיות אשר במחוזו, שיש להן מטרות חנוכיות וכלכליות, אבל לא בפקודת ההסתדרויות האלה. אחראי הוא רק בפני האוניברסיטה הכוללת את הקולג' החקלאי. אם אין הסתדרויות כאלה, עליו לארגן אותן לעדות, לקהלות ולקבוצות. אינו מקבל על עצמו שום הנהלה ונשאר רק בגבולות יועץ ומדריך. אין צריך הוא לעמוד בקשר עם הסתדרויות כאלה שיש להן תכונה מסחרית טהורה, ואצ"ל שאינו יכול להיות ע"פ תפקידו סוכן או בא־כח של איזו חברה שתהיה.

בשלש מלים רגילים לציין את תפקיד המדריך החקלאי: אינפורמציה, דמונסטרציה, אורגניזציה, ובשלשה מקצועות משתרעת שדה־פעולתו: בחנוך, בטכניקה, בכלכלה. עליו להגשים למעשה את תוצאות החקירות, לארגן חבורות למכירה ולקניה משותפות, לסיע בסדור האשראים, קופות־החסכון, ההבטחה באחריות.

אחת בשנה מתכנסים לועידה כללית כל המדריכים החקלאיים של המדינה לחלופי־דעות. בו בזמן עושים הם סבוב לארכה ולרחבה של כל המדינה, וכל אחד מעביר לעיני חבריו את הפעולות שפעל בשדה־ההדרכה במחוזו ואת מעשי־ידי החקלאים בכלל. בסבוב זה משתתפים מומחים שונים של הקולג' המרצים אגב תיור זה על החי, הצומח והדומם הנפגשים בדרכם בעברם אזורים שונים. הסבוב מסתיים בשעורים קצרים הנתנים מהפרופיסורים להמדריכים כמעט בכל ענפי החקלאות. השעורים האלה נמשכים כשבועים. הנהלת ההדרכה עומדת על המשמר, שחבריה ימצאו תמיד על מרום תעודתם, ולא רק למנוע בעדם שלא יהיו מהמפגרים ושלא ישכחו את משנתם, כי אם להמריצם לקנות תמיד דעת וללכת צעד בצעד עם חדושי המדע והטכניקה בחקלאות.

ככל מפעלי אמריקה גם מפעל זה הנהו בן המדות הרחבות. מ־2,936 גלילים (קונטיות) שארצות־הברית מונות, 2,300 יש להם מדריכים מחוזיים. האכרים שהנהיגו דמונסטרציות בשדותיהם מונים למעלה מחצי מליון. גודל שטח השדות האלה מגיע לחמשה מליון אקר. מספר המיטינגים מתקרב למאה וארבעים אלף, מספר הפרמרים שהשתתפו במיטינגים האלה מגיע לשבעה מליון. מליון ומאתים אלף בקורים עשו המדריכים החקלאים. למעלה מששת אלפים מומחים עסוקים במקצוע ההדרכה למעשה. חמשה עשר מליון דולר מוקצבים לשנה למטרה זו. בקליפורניה בלבד עובדים כארבעים מדריכים מחוזיים ראשיים, מלבד עוזרים, למעלה מחמשה עשר אלף חוות פונות למדריכים בשנה; למעלה מעשרים וששה אלף תיורים נעשו; קרוב לחמשת אלפים אספות נקראו, למעלה ממאתים אלף מבקרים השתתפו בהן. והתוצאות מתבטאות גם כן במדות אמריקה. כמאתים פרמרים הקדישו את כל תשומת־לבם להשבחת־הזרעים; למעלה מחמשים אלף אקר נזרעו בזרעים מובחרים. למעלה מאלף ומאתים פרמרים זרעו 233,641 פפונד תירס מובחר. למעלה מאלפים חוות זרעו יותר ממאה וארבעים אלף בושל חטה מובחרה. בשטת הגזום החדשה הגבירו את יבולי האפרסקים; בשטות ההזנה – את תבואת החלב. כל המספרים הגדולים האלה מצטרפים ממפעלים קטנים, שכל אחד מהם הוא בן מחוזו המגבל; ולא ארצות־הברית כלן בהיקפן הענקי יכלות להיות לנו לקו במפעלינו אנו; אלא מחוזים בודדים, ובמדינות לא עשירות ביותר, יכלים וצריכים להיות לנו לעינים.

כלכלת הבית. ממשלה זו כלה היא ברשות נשים, ומשתרעת מושינגטון הבירה עד לשכה חקלאית בכפר נדח. בלשכה לכלכלת הבית אשר במחלקה החקלאית בושינגטון אפשר לראות את ארג־היום במשכנות־השדה הפזורים במדינות השונות על פני יריעה כוללת ומרוכזת. כל טוּב הבית: פירות־שמורים, בשר־כבוש, משקאות מעודדים, עבודות־יד, מעשי־אפיה, מעשי־מרקחת. הכל ערוך בטעם ובמשטר, הכל מבריק: הקליפה והתוך. הצנצנות, הבקבוקים, הקופסאות, “התנורים נעדרי־האש”, הכלים והמכשירים – תערוכות שלמות. הכל מראה שאין מגמת החקלאות להושיב אנשי־השדה בתענית ולהעבידם בפרך. הכל ערוך אמנם לעבודה מתמידה, אבל גם לחפוש דרכים איך לעשות את העבודה מושכת ונעימה כאחת. המראות העוברים נגד העין נהדרים ונשגבים כאחד בגודל מדותיהם ומהלכים אימים על כל אחד מאנשי־שלומנו. אבל כשעוברים מעיר־כפר לעיר־כפר ומנוה־שדה לנוה־שדה בחברת המדריך החקלאי והמדריכה לכלכלת־הבית. ומשהים עין על התמונות הבודדות, ומתבוננים למלאכות־הבית ותוצרת־הבית בהיותן “על־האבנים”, יפוג הפחד. המדות האלה לא רק שהולמות הן את שעור־קומתנו, כי אם אין לחקלאות שלנו אפשרות־קיום בלעדיהן.

כל המפעלים הנעשים על־ידי המדריך המחוזי בתחומי השדה והמשק הרחב יעשו על־ידי המדריכות הממונות על סדור כלכלת־הבית בחוג המשק הצר. בשמור ירקות, בכבוש פירות ובשר, בעשית חמאה משומרת ומרקחות שונות על־ידי־נשי החיל, עקרות־הבית, ביתרון תוצרת על בתי־החרושת המיוחדים למטרה זו. בימי המלחמה ספקו נשי הכפר את צרכי החילים אשר בחזיות הרבות בקופסאות שמורים האלה; ובימי שלום הפירות הללו, שהנם תוצרת־בית, הם בני־התחרות בשוק. הנשים מאורגנות בשדה עבודתן הן כהגברים בשדה־עבודתם הם, ומטכסות עצה מזמן לזמן בדבר השבחת אמצעי התוצרת: מכשירי מטבח, כלי־עבודה, כאשר יטפלו הגברים בשאלות הצפות ועולות בדבר מחרשות, טרקטורים, מכונות־קצירה ומכונות־דישה. אין מלאכות פשוטות ומלאכות עילאות בתחומי החקלאות. הכל חכמה ואמנות. אפיית הלחם, והתקנת התבשילים, ועריכת מטעמים מפרי האדמה, – כל המלאכות האלה התעלו למדרגת מדע, כאשר עלתה למדרגה עליונה זו המלאכה להוציא במעט עמל ובמעט הוצאות את היבולים היותר גדולים מהאדמה ואת ההכנסות היותר גדולות מהמשק. ואין עמידה וקפאון במקצוע זה, כאשר אינם בחקלאות בכלל. ועקרת־בית הרוצה לעמוד על מרום־תעודתה בחוג־פעולותיה צריכה להוסיף לקנות דעת ולהשתלם, כאשר יעשה בעל המשק בחוג־פעולתו הוא. בכל קולג' חקלאי מיחדים מדור מיוחד, ומדור רחב־ידים מרכב וענף, לכלכלת־הבית. מכון זה מעמיד תלמידות רבות השמות להן לתעודת־חיים לבנות את משק־הבית ולשכללו, והן הן המדריכות והמרביצות את התורה שהביאו מבית־מדרשן בין אוכלסי הכפר.

* * * * *

ההדרכה כפי שהיא מסודרה אצלנו אינה יכולה לכון את הרוחות למטרה מסוימה. אף לא תוכל להעביר לרחבי־השדה את תוצאות תחנת־הנסיון, גם כשהיא תהיה מלאה וגדושה בפרי חקירה. זוהי טעות גדולה מאד לחשוב, כי חברי התחנה יכולים בזמן אחד לחקור ולהדריך. אלו הן שתי רשויות מיוחדות. הנודד אינו פנוי לחקירה, והחוקר אינו פנוי לנדידה. המדריכים מיוחדי־המקצוע אינם מספיקים בשום אפן לסובב את כל הארץ אחת בחודש. אם ביום אחד מקבל הפטלוג או האנטומולוג ידיעות מרוחמה, מהעמק, מגליל העליון ע"ד מחלה שפרצה בטבק או מזיקים שפשטו עליהם אינו יכל לתת שום הדרכה. כמו כן אין אפשרות לאיש אחד לסדר הגנת הצמחים ולסדר שדות־הדרכה.

שטת־הדרכה העומדת על חבר מומחים מיוחדי־מקצוע אינה יכולה להוביל לתכלית הנרצה. אם נקבע לכל הארץ מגדל טבק אחד, מומחה אחד לגדול־מקנה, אחד לגדוּל עופות, אחד לפלחה, אחד למטעים, אחד לכלכלת־המשק וכיוצא לא נספיק. הנסיעות התכופות מיגעות את המדריכים, ואין להם אפילו שהות לעין בספר, להביא סדר בהלך־מחשבתם, לעבד במוחם את חומר ההסתכלות. ואנשי־השדה אינם מפיקים תועלת מבקורים קצרים ומשיחות־חולין חטופות. ואם לקבוע לכל מחוז חבר מומחים, הלא אין לנו אפילו האמצעים לסדור חבר מדריכים אחד לכל הארץ.

כל מוסדי־ההדרכה בארצות־הברית ובארצות מתוקנות באירופה, “המורים הנודדים” בגרמניה, “הקתדרות הנודדות” באיטליה, ה"זמסטוה" ברוסיה, הם מוסדים מחוזיים. אין כאן המקום לעמוד על ההבדלים הדקים בשטות־ההדרכה אשר בין ארץ וארץ, הצד השוה שבכלן הוא כי המדריכים אינם מיוחדי־מקצוע וכי שדה פעולתם משתרעת בתוך תחומי מחוז ידוע. ואין לראות את כל הארץ כמחוז בארצות אחרות. ארצנו אמנם קטנה היא וחקלאינו מעטים הם, אבל מחולקה היא לאזורים טבעיים שונים, ואנשי־השדה שלנו אינם אכרים־מלידה כי אם יוצאי־ערים. והנסיון מראה לנו כי מדריך לכל הארץ אינו שולט בחומר שלפניו. לכל מדריך בארצות הברית יש 12–10 מרכזים מקומיים, ומבקר הוא כל מרכז אחת לחודש; מקובל כי יותר מ־13 מרכזים אי־אפשר למסור לאיש. כי באופן זה צריך המדריך לבלות בדרך 13 יום במשך החודש. ע"פ סדר־ידוע שקבע כותב הטורים האלה למדריכים אחדים יוצא שכל אחד צריך לבלות בדרך 24 יום, וגליל התחתון אינו נכנס בחוג־עבודתו.

הצעתי היא אפוא פשוטה. לחלק את הארץ, לפי שעה, לארבעה גלילים חקלאיים: יהודה ומקום מושבו של המדריך – יפו, שומרון ומקום מושבו של המדריך – חיפה, העמק ומרכז ההדרכה – נצרת. גליל התחתון והעליון ומרכז ההדרכה לפי שעה – טבריה, וכאשר יתרחב גבולנו – מדריך מיוחד בגליל העליון, ומרכזו בראש פנה.

שטת־ההדרכה תהיה זו המקובלה בארצות הברית וקנדה. המדריך הוא חקלאי מעשי בעל השכלה, בא־כחה של תחנת־הנסיון, מוציא לפועל במחוזו את התכניות השונות של חבר המומחים שבתחנה: שדות־הדרכה, לקיחת דוגמאות של קרקע, של זבלים לבדיקה, מסדר הגנת הצמחים במחוזו, הגנת הבהמות, השבחת הגזעים, ספרי־החשבון, הוא המתוך בין מוסד החקירה ובין החקלאות המעשית. עובדי האדמה פונים תמיד אליו והוא פונה אליהם, והוא גם מביא בפני מוסד החקירה בשם האכרים את הפרובלימות המתיצבות מזמן לזמן בסביבתו החקלאית. ומפני שחוג עבודתו מצטמצם במחוז אחד יוכל להמצא במגע תמידי אתו ולא כאורח נדיר נוטה לבקור מבהל.

במקום שאנו רודפים בחקלאות אחרי החדוש ואחרי המקוריות היתרה מוטב שנתן עין בשטות מקובלות, ולחקות בדעת ובשכל מעשי אחרים. בבאנו להיות מקוריים בחקלאות איננו סוף סוף אלא מחקים, והמקוריות אינה מתבטאת אלא בסלוף הישר; ובבאנו לסלול דרכים איננו אלא מגששים ותועים בתוהו לא דרך. מעשרה ספרים טובים אנו עושים אחד רע, שכלו אינו אלא לקט, במקום שהדרך כבושה לפנינו לתרגם ספר אחד טוב. וככה גם נוהגים אנו במפעלינו. במצב השורר צריך להיות אמן מיוחד שלא ליצור חקלאות מועטת־דמות, ואלמלי היינו הולכים בכל בדרכי החקלאות הממודנת הכבושות צריך היה להיות אמן מיוחד בכדי ליצור חקלאות מועטת־דמות כזו המתקיימת במחננו.