I.    🔗

הָיֹה הָיָה נַעַר קָטָן וּשְׁמוֹ שְׁמוּאֵל. וַיְהִי הַנַּעַר יָשָׁר, וּתְמִים־דָּרֶךְ. כָּל הַיּוֹם יָשַׁב בַּחֶדֶר וְלָמַד תּוֹרָה, וּבָעֶרֶב כְּשׁוּבוֹ הַבַּיְתָה הָיָה עוֹזֵר עַל יַד אִמּוֹ הַחוֹרֶגֶת בִּמְלֶאכֶת הַבָּיִת: הָיָה מֵבִיא לָהּ מַיִם מִן הַבְּאֵר, וְהָיָה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחָתָה הַשּׁוּקָה לִקְנוֹת צָרְכֵי בַיִת וְצָרְכֵי אֹכֶל שׁוֹנִים. וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל תָּמִיד כְּכָל אֲשֶׁר צִוַּתּוּ אִמּוֹ הַחוֹרֶגֶת וּמֵעוֹלָם לֹא הָיָה מַמְרֶה אֶת פִּיהָ אַךְ אִמּוֹ הַחוֹרֶגֶת הָיְתָה אִשָּׁה רָעָה מְאֹד. בִּשְׁבִיל כָּל דָּבָר קָטָן הָיְתָה מְקַלְּלַתְהוּ קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת וְיֶשׁ אֲשֶׁר הֵרִימָה גַם אֶת יָדָהּ עָלָיו לְהַכּוֹתוֹ, אַף כִּי הָיָה הַנַּעַר יָתוֹם מֵאִמּוֹ, וְאֵין לְהַכּוֹת אֶת הַיָּתוֹם.

וּבְכָל־זֹאת לֹא הֵעִיז שְׁמוּאֵל פָּנִים כְּנֶגְדָהּ, וּבְשׁוּב אָבִיו הַבַּיְתָה מִן הַכְּפָר, לֹא הִתְאוֹנֵן מֵעוֹלָם לְפָנָיו עַל אִמּוֹ חוֹרַגְתּוֹ וְלֹא סִפֵּר לוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְעַנֶּה תַחַת יָדָהּ, אַף כִּי אָהַב אוֹתוֹ אָבִיו אַהֲבָה רַבָּה, וְלוּ יָדַע אַף שֶׁמֶץ דָּבָר מִזֶּה, הָיָה גּוֹעֵר בְּאִשְׁתּוֹ בִנְזִיפָה. כִּי אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין זֹאת כִּי אִם נַעַר כֶּבֶד־עָוֹן וְרַע־מַעֲלָלִים אֲנִי, אִם אִמִּי הַחוֹרֶגֶת תְּיַסְּרֵנִי כֹה קָשֶׁה; וַיָּשֶׂם אֶת לִבּוֹ לְהֵיטִיב אֶת דְּרָכָיו וְלִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיהָ.

וַיְהִי הַיּוֹם וַתִּשְׁלְחֵהוּ אִמּוֹ הַחוֹרֶגֶת לִקְנוֹת לָהּ דָּבָר וַתָּצַר לוֹ אֶת הַמַּטְבֵּעַ בִקְצֵה הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ. וַיָּרָץ שְׁמוּאֵל הַשּׁוּקָה, בְּחֶפְצוֹ לְמַלֹּאת בְּזְרִיזוּת אֶת מִצְוַת אִמּוֹ הַחוֹרֶגֶת, וּבְרוּצוֹ וַתִּפֹּל הַמִּטְפַּחַת עִם הַמַּטְבֵּעַ מִיָּדוֹ, וְהוּא לֹא יָדַע. כְּשֶׁהִרְגִישׁ בְּדָבָר וַיֵּדַע אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה, מֵת לִבּוֹ בְקִרְבּוֹ מִפָּחַד. הוּא יָדַע, כַּמָּה קַמְצָנִית הִיא אמּוֹ הַחוֹרֶגֶת וְכַמָּה הִיא חֲרֵדָה עַל מָמוֹנָהּ, וְלִבּוֹ לֹא מְלָאוֹ לָשׁוּב אֵלֶיהָ וּלְסַפֵּר לָהּ אֶת דְּבַר הָאֲבֵדָה, כִּי יָרֵא מִפָּנֶיהָ יִרְאָה גְדוֹלָה.

וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא בָהּ לְבַקֵּשׁ אֶת אֲבֵדָתוֹ, אַךְ כְּבָר הָיָה הַלַּיְלָה. וְהַחֲשֵׁכָה כִּסְתָה אֶת פְּנֵי הָאָרֶץ. לַשָּׁוְא בָּדַק בְּיָדָיו וַיְמַשֵּׁשׁ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו אֶת עֲפַר הָאֲדָמָה – הוּא לֹא מָצָא מְאוּמָה. עָיֵף וְיָגֵע קָם הַנַּעַר וַיִּשָּׁעֵן עַל אַחַת הַגְּדֵרוֹת וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְ.

II    🔗

בֵּין כֹּה הָלְכָה הַחֲשֵׁכָה הָלוֹךְ וְגָדוֹל, וְצִנַּת הַלַּיְלָה חָדְרָה עַד לִבְשַׂר הַנַּעַר הַבּוֹכֶה, וַיִרְעַד בְּכָל גּוּפוֹ.

– הוֹשִׁיעֵנִי נָא, הוֹשִׁיעֵנִי נָא, אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם! – דּוֹבְבוּ בַלָּאט שִׂפְתֵי הַנַּעַר וְעֵינָיו הִבִּיטוּ בִתְחִנָּה דּוֹמֵמָה הַשָּׁמָיְמָה.

פּתְאֹם נָשָׂא הַנַּעַר אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה דָבָר מַלְבִּין וְנוֹצֵץ מֵרָחוֹק עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. “אֵין זֹאת כִּי אִם מִטְפַּחְתִּי הִיא, אֲשֶׁר אָבְדָה לִי” – חָשַׁב הַנַּעַר בְּשִׂמְחָה וַיָּרָץ אֶל מוּל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר מִשָּׁם הִבְהִיק לוֹ הַדָּבָר הַלָּבָן. אַךְ בְּבוֹאוֹ שָׁמָּה וְהִנֵּה אֵין מְאוּמָה, וְהַדָּבָר הַנּוֹצֵץ שׁוּב מַלְבִּין לוֹ בַמֶּרְחָק. וַיָּרָץ הַנַּעַר שֵׁנִית אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, אַךְ בְּקָרְבוֹ שָׁמָּה וְהִנֵּה הַדָּבָר שׁוּב הַרְחֵק מִמֶּנּוּ וְהָלְאָה.

– מִי זֶה יַחֲמֹד לָצוֹן לוֹ, עִמָּדִי? – הִתְפַּלֵּא הַנַּעַר, אַךְ לִבּוֹ הָיָה טוֹב עָלָיו מְאֹד, מִבְּלִי דַעַת לָמָה זֶה וְעַל מַה זֶה, וַיּוֹסֶף לָרוּץ אַחֲרֵי הַדָּבָר הַנּוֹצֵץ, אֲשֶׁר הָלַךְ מִמֶּנוּ הָלֹךְ וְהַרְחֵק.

בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא שָׂם שְׁמוּאֵל אֶת לִבּוֹ לָזֶה, שֶׁהוּא כְבר יָצַא אֶת הָעִיר. הוּא לֹא רָאָה מְאוּמָה בִּלְתִּי אִם הַדָּבָר הַלָּבָן הַנּוֹצֵץ מֵרָחוֹק, וַיַּעל בֶּהָרִים וַיֵּרֶד בָּעֲמָקִים, וְרַגְלָיו קַלּוֹת וְלִבּוֹ טוֹב עָלָיו מְאֹד.

– אֲנִי אֲשִּׂיגוּ וְיַעֲבֹר עָלַי מָה! – חָשַׁב הַנַּעַר וּלְבָבוֹ מָלֵא עֹז וּבִטָּחוֹן.

פִּתְאֹם בָּא בְיַעַר גָּבוֹהַ וְשָׁחוֹר וּבֵין עֵצָיו נֶעֱלַם הַדָּבָר וְלֹא נִרְאָה אֵלָיו עוֹד. הַנַּעַר הֶעֱמִיק לָלֶכֶת בַּיַּעַר לְבַקְּשׁוֹ וַיֵּתַע בֵּין עֵצָיו הַסְּבוּכִים, אַךְ אֶת אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לֹא מָצָא, וְלָשׁוּב הַבָּיְתָה – לֹא יָדַע אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ.

עָיֵף וְיָגֵעַ יָשַׁב עַל אֶחָד הָעֵצִים לָנוּחַ מְעָט וַיַּקְשֵׁב לְלַחַשׁ הָאִילָנוֹת, אֲשֶׁר רוּחַ הַלַּיְלָה הֵנִיעָה אַט אַט אֶת עַנְפֵיהֶם.

לְאַט לְאַט נָפְלָה עָלָיו תַּרְדֵמָה וַיִּשָּׁעֵן בְּרֹאשׁוֹ עַל שׂוֹכַת הָעֵץ וַיִּישָׁן.

III    🔗

פִּתְאֹם וְהִנֵּה זִמְרָה רְחוֹקָה הֵעִירָה אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ, וְהַזִמְרָה קַלָּה וּנְעִימָה וְלוֹקַחַת לֵב. לְאַט לְאַט הִתְנַשְּׂאָה הַזִּמְרָה בְדִמְמת הַיַּעַר. הַצִּפֳּרִים חָדְלוּ לָשִׁיר וְהָעֵצִים פָּסְקוּ אֶת לַחֲשָׁם בְּאֶמְצַע וַיַּקְשִׁיבוּ לָרִנָּה, שֶׁהָלְכָה הָלֹךְ וְקָרֵב אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁב הַנַּעַר.

הַנַּעַר פָּקַח אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה מַקְהֵלַת גַּמָּדִים קְטַנִּים וְיָפִים, אֲשֶׁר פָּנִים לְבָנִים וַעֲדִינִים וְתַלְתַּלִּים שְׁחוֹרִים וְרַכִּים לָהֶם הוֹלְכִים אֲחוּזֵי־יַד וּמְזַמְּרִים, וְהֵם הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁב הַנַּעַר.

אֵימָה גְדוֹלָה נָפְלָה עַל הַנַּעַר בִּרְאוֹתוֹ וְהִנֵּה הַגַּמָּדִים הַקְּטַנִּים עָמְדוּ מִסָּבִיב לְעֵץ, אֲשֶׁר עָלָיו יָשַׁב; אַךְ בְּהַבִּיטוֹ אֶל פְּנֵיהֶם הַיָּפִים וְהַטּוֹבִים וּבְהַקְשִׁיבוֹ אֶל רִנָּתָם הַמְּתֻקָּה, סָר פַּחֲדוֹ מִמֶּנּוּ, וַיָּבֶן כִּי הַגַּמָּדִים הַנֶחְמָדִים הָאֵלֶּה לֹא יַעֲשׂוּ אִתּוֹ כָל רָעָה.

כְּתֹם הָרִנָּה יָצָא אֶחָד מִן הַמַּקְהֵלָה וַיִּגַּשׁ אֶל הָעֵץ אֲשֶׁר עָלָיו יָשַׁב הַנַּעַר, וּמַעְדֵּר קָטָן הוֹצִיא מִתּוֹךְ חֲגוֹרָתוֹ, אֲשֶׁר בּוֹ חָפַר חֲפִירוֹת אֲחָדוֹת בָּאֲדָמָה. פִּתְאֹם וְהִנֵּה בְרַק זָהָב הוֹפִיעַ לְעֵינֵי הַנַּעַר וּצְלִיל דִּינָרִים נִשְׁמַע לְאָזְנָיו. הַגַּמָּדִים שָׂמְחוּ מְאֹד לְמַרְאֵה הַזָּהָב וּבְהִתְיַצְּבָם בְּעִגּוּל מִסָּבִיב לְעֵץ, הִתְחִילוּ לְרַקֵּד רִקּוּד עַלִּיז וּמָלֵא חֵן.

הַנַּעַר יָשַׁב עַל הָעֵץ וַיַּבֵּט עַל תַּעֲלוּלֵי הַגַּמָּדִים, עַד אֲשֶׁר הֵאִיר הַמִּזְרָח. וַיְהִי אַךְ עָלָה הַשַּׁחַר וַיֵּעָלְמוּ פִתְאֹם כָּל הַגַּמָּדִים כְּלֹא הָיוּ, אָז יָרַד הַנַּעַר מִן הָעֵץ וַיְמַלֵּא אֶת כִּיסָיו דִּינְרֵי זָהָב כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל נְשׂא, וּלְאוֹר הַבֹּקֶר שָׁב הַבַּיְתָה לְשִׂמְחַת אָבִיו, אֲשֶׁר חָרַד כְּבָר לִשְׁלוֹם בְּנוֹ הָאוֹבֵד וַיְבַקְּשֵׁהוּ כָל הַלַּיְלָה.

רַק אִמּוֹ הַחוֹרֶגֶת לֹא שָׂמְחָה עַל שׁוּב הַנַּעַר, אַף כִּי הֵבִיא בִמְקוֹם מַטְבֵּעַ אַחַת, אֲשֶׁר אָבְדָה לוֹ, דִינְרֵי זָהָב לְאֵין מִסְפָּר, כִּי כַאֲשֶׁר שָׁאַל אָבִיו מַדּוּעַ זֶה לֹא שָׁב הַבַּיְתָה, עָנָה לוֹ שְׁמוּאֵל: שֶׁהָיָה יָרֵא אֶת אִמּוֹ חוֹרַגְתּוֹ…

– כְּלוּם מַכָּה הִיא אוֹתְךָ, שְׁמוּאֵל בְּנִי? שָׁאַל אוֹתוֹ אָבִיו תָמֵהַּ.

– כְּשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה דָבָר לֹא טוֹב, בְּוַדְאַי שֶׁהִיא מַכָּה אוֹתִי!

– אַתָּה! אַתָּה שְׁמוּאֵל בְּנִי הַטּוֹב, כְּלוּם עוֹשֶׂה דְבָרִים רָעִים, וְהֵן זֶה לֹא נָכוֹן! קָרָא אָבִיו.

– נָכוֹן! נָכוֹן! כִּי עַל כֵּן הִיא מַכָּה אוֹתִי… עָנָה שְׁמוּאֵל וְהוֹרִיד אֶת ראשׁוֹ לָאָרֶץ.

– הִיא מַכָּה אוֹתְךָ! אוֹי, אוֹי, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי… קָרָא אָבִיו בְּצַעַר וּבְכַעַס גַּם יָחַד, נָשַׁק אֶת בְּנוֹ בְרֹאשׁוֹ וּמִהֵר אַחַר כַּךְ לְחֶדֶר אִשְׁתּוֹ, וַיִּמְצָא אוֹתהּ כְּשֶׁהִיא מוֹנָה אֶת דִּינְרֵי הַזָּהָב אֶחָד לְאֶחָד.

– צְאִי לְךָ אֲרוּרָה מִבֵּיתִי! קָרָא אֲבִי שְׁמוּאֵל בְּקוֹלוֹ עַל הָאִשָּׁה הָרָעָה.

וְאָמְנָם – עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם גֵּרַשׁ אוֹתָהּ בְּחֶרְפָּה מֵעַל פָּנָיו וְלֹא שָׁב לִרְאוֹתָהּ כָּל הַיָּמִים.