כג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁמִּתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ – חַכֵּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ” (שמואל ב כב, כח).

וְאָמַר רַ' יוֹחָנָן: אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁצָּרוֹת רַבּוֹת בָּאוֹת עָלָיו כַּנָּהָר – חַכֵּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי יָבוֹא כַנָּהָר צָר רוּחַ ה' נֹסְסָה בוֹ” (ישעיה נט, יט), וְסָמוּךְ לוֹ: “וּבָא לְצִיּוֹן גוֹאֵל” (שם שם, כ).

וְאָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ זַכַּאי אוֹ כֻּלּוֹ חַיָּב. בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ זַכַּאי – שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ” (שם ס, כא); בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ חַיָּב – שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ” (שם נט, טז), וְנֶאֱמַר: “לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה” (שם מח, יא) (סנהדרין צח ע"א).

מִתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ – מתדלדל עוד ועוד.

חַכֵּה לוֹ – צפה להתגלות קרובה של המשיח.

וְסָמוּךְ לוֹ – הפסוק שבא בעקבות פסוק זה.

בֶּן דָּוִד – המשיח.

זַכַּאי, חַיָּב – צדיקים או רשעים.

“לְמַעֲנִי אֶעֶשֶׂה” – ולא למען אנשי הדור החוטאים.

*

כד אָמַר רַ' יִצְחָק: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּתְהַפֵּך כָּל הַמַּלְכוּת לְמִינוּת. אָמַר רָבָא: מִנַּיִן? נֶאֱמַר: “כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא” (ויקרא יג, יג) (סנהדרין צז ע"א).

תִּתְהַפֵּךְ וגו’ – אולי הכוונה לקבלת הדת הנוצרית כדתה של האימפריה הרומית.

“כֻּלּוֹ הָפַךְ” וגו’ – מעט לובן בעור הוא סימן לטומאת צרעת, אך כאשר העור כולו לבן – האדם טהור. לפיכך כאשר הטומאה תתפשט ותכסה את העולם כולו, יבוא המשיח, מי שיטהר ויגאל.

*

כה אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא: אִם רָאִיתָ מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּרוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ – צַפֵּה לְרַגְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ (בר"ר מב, ד).

מִתְגָּרוֹת – נלחמות.

רַגְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ – קול צעדיו המתקרבים.

*

כו אָמַר רַ' שִׂמְלַאי מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים מִיִּשְׂרָאֵל.

אָמַר זְעֵירִי אָמַר רַ' חֲנִינָא: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ גַּסֵּי הָרוּחַ מִיִּשְׂרָאֵל (סנהדרין צח ע"א).

מִשּׁוּם – בשם.

יִכְלוּ – ייעלמו.

שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים – אלה מהם שאינם עושים משפט צדק.

*

כז אָמַר רַב אַסִּי: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל נְשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי” (ישעיה נז, טז) (יבמות סב ע"א).

יִכְלוּ כָּל נְשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף – כל הנשמות המצויות באוצר הנשמות שבעולם העליון (הקרוי גוף) ירדו לעולם ויסיימו את חייהן.

“כִּי רוּחַ” וגו’ – הפסוק נדרש כמדבר על הנשמות שנבראו כולן עם ראשית הבריאה וממתינות לירידתן לעולם.

*

כח אָמְרוּ: אֵין מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא עַד שֶׁיִּבָּרְאוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, וְאֵלּוּ הֵן הַנְּשָׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּסִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן (בר"ר כד, ד; ויק"ר טו, א).

עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת – נועדו לחיות (על פי תוכניתו ומחשבתו של הקב"ה עם בריאת האדם [וראו בקטע הקודם]).

סִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן – הוא לפי המסורת “ספר תולדות אדם” (בראשית ה, א), שבו נרשמו כל בני האדם וקורותיהם.

*

כט אָמַר רַב: עֲתִידָהּ תוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ” (דברים כח, נט) – הַפְלָאָה זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הִיא. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר” (ישעיה כט, יד), הֱוֵי אוֹמֵר: הַפְלָאָה זוֹ תּוֹרָה.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְכֶרֶם בְּיַבְנֶה, אָמְרוּ: עֲתִידָהּ תוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ, לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי ה'” (עמוס ח, יא); וְנֶאֱמַר: “וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ” (שם שם, יב) – אָמְרוּ: עֲתִידָהּ אִשָּׁה שֶׁתִּטֹּל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה וְתַחֲזֹר בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לֵידַע אִם טְמֵאָה הִיא וְאִם טְהוֹרָה הִיא וְאֵין מֵבִין.

שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁתִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ” (דברים לא, כא); אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם “יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ” – שֶׁלֹּא יִמָצְאוּ הֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה בְּמָקוֹם אֶחָד (שבת קלח ע"ב–קלט ע"א).

מָה הִיא – מה פירוש “והפלא” בהקשר זה של קללה.

הַפְלָאָה זוֹ תּוֹרָה – מן הפסוק בספר ישעיה נלמד שהפלאה עניינה אובדן תורה, ומכאן שעל כך מדברת הקללה בספר דברים.

כֶּרֶם בְּיַבְנֶה – בית המדרש ביבנה, שהוקם לאחר חורבן בית המקדש ושבו ישבו חכמים שורות שורות כבכרם.

תִּטֹּל כִּכָּר וגו’ – תיקח כיכר לחם (שניתנה כמתנת כהונה לכוהן) ותעבור ממקום למקום כדי לקבל תשובה על שאלה הלכתית הקשורה בכיכר זו.

מָה אֲנִי מְקַיֵּם – כיצד אני מסביר (פסוק).

לֹא יִמְצְאוּ וגו’ – מפני פיזור עם ישראל וחכמיו לכל עבר.

*

ל אָמַר רַ' יוֹחָנָן: דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בוֹ – תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִתְמַעֲטִים, וְהַשְּׁאָר עֵינֵיהֶם כָּלוֹת בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה, וְצָרוֹת רַבּוֹת וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת, עַד שֶׁהָרִאשׁוֹנָה פְּקוּדָה – שְׁנִיָּה מְמַהֶרֶת לָבוֹא.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שָׁבוּעַ שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ – שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִתְקַיֵּם מִקְרָא זֶה: “וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר” (עמוס ד, ז); שְׁנִיָּה – חִצֵּי רָעָב מִשְׁתַּלְּחִים; שְׁלִישִׁית – רָעָב גָּדוֹל, וּמֵתִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף, חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְתוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִלּוֹמְדֶיהָ; בָּרְבִיעִית – שׂבַע וְאֵינוֹ שׂבַע; בַּחֲמִישִׁית – שׂבַע גָּדוֹל, וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין וְתוֹרָה חוֹזֶרֶת לְלוֹמְדֶיהָ; בַּשִּׁשִּׁית – קוֹלוֹת; בַּשְּׁבִיעִית – מִלְחָמוֹת; בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית – בֶּן־דָּוִד בָּא (סנהדרין צז ע"א).

עַד שֶׁהָרִאשׁוֹנָה פְּקוּדָה – לפני שהצרה הראשונה מסתיימת, נעלמת.

שָׁבוּעַ – קבוצה של שבע שנים.

מִשְׁתַּלְחִים – נשלחים, נורים.

אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה – העושים מעשי נסים (או מעשי חסד).

מִשְׁתַּכַּחַת – ראו בקטע הקודם.

שׂבַע וְאֵינוֹ שׂבַע – מחסור חלקי.

קולות – של הכנה למלחמה.

מִלְחָמוֹת – ראו קטע כה.

מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית – בסוף השנה השביעית.

*

לא בְּעִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ הָעַזּוּת תִּרְבֶּה וְהַיְּקָר יֵעָוֵת, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְאֵין תּוֹכַחַת; בֵּית הַוַּעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב וְהַגַּבְלָן יִשֹּׁם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנְנוּ; וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסָּרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת, וּפְנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי כֶּלֶב; נְעָרִים יַלְבִּינוּ פְּנֵי זְקֵנִים, גְּדוֹלִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים; “בֵן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ – אַנְשֵׁי בֵיתוֹ” (מיכה ז, ו), וְהַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם (סוטה מט ע"ב; סנהדרין צז ע"א).

בְּעִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ – סמוך להופעתו של המשיח.

עַזוּת – חוצפה.

הַיְּקָר יֵעָוֵת – הכבוד יבוזה.

הַיַּיִן בְּיֹקֶר – למרות שפע הענבים.

וְאֵין תּוֹכַחַת – אין מי שיאמר דברי תוכחה, מוסר.

בֵּית הַוַּעַד – בית המדרש, מקום מושבם של החכמים.

הַגַּבְלָן יִשֹּׁם – הגולן ייעשה לשממה.

לא יְחוֹנְנוּ – איש לא ירחם עליהם.

תִּסָּרַח – תתקלקל.

יִמָּאֲסוּ – יתייחסו אליהם בתיעוב.

פְּנֵי הַדּוֹר – המנהיגים.

כִּפְנֵי כֶּלֶב – חצופים וחסרי בושה.

יַלְבִּינוּ – יביישוּ.

יַעַמְדוּ – לתת כבוד.

“מְנַבֵּל” – מקלל.

“קָמָה” – מורדת.

לְהִשָּׁעֵן – לסמוך.

*

לב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ… כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב” (דברים לב, לו) – אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמָּסוֹרוֹת. דָּבָר אַחֵר: עַד שֶׁיִּתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים. דָּבָר אַחֵר: עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס. דָּבָר אַחֵר: עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב” – כִּבְיָכוֹל, אֵין סוֹמֵךְ וְאֵין עוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל.

רַ' זֵירָא, כְּשֶׁהָיָה מוֹצֵא חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִים בּוֹ, אָמַר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, לֹא תְרַחֲקוּהוּ, שֶׁשָּׁנִינוּ: שְׁלוֹשָׁה בָּאִים בְּהֶסַּח הַדַּעַת, אֵלּוּ הֵם: מָשִׁיחַ, מְצִיאָה וְעַקְרָב (סנהדרין צז ע"א).

הַמָּסוֹרוֹת – מלשינים, המדברים כנגד אחיהם באוזני המלכות הזרה.

שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶפֶס עָצוּר” וגו’ – מילים אלו נדרשות כמדברות בקב"ה שאינו עוזר אלא עוזב את העם לנפשו.

כִּבְיָכוֹל – כאילו הדבר אפשרי (ביטוי מקובל שמביע הסתייגות כאשר נאמר דבר העשוי להישמע כפגיעה בקב"ה).

בּוֹ – במשיח.

תְּרַחֲקוּהוּ – תרחיקו את בואו.

בְּהֶסַח הַדַּעַת – לפתע ובלא תכנון מראש.

*

לג אָמַר עֻלָּא: יָבוֹא וְלֹא אֶרְאֶנּוּ. וְכֵן אָמַר רַבָּה: יָבוֹא וְלֹא אֶרְאֶנּוּ. רַב יוֹסֵף אָמַר: יָבוֹא וְאֶזְכֶּה לֵישֵׁב בְּצֵל גְּלָלָיו שֶׁל חֲמוֹרוֹ.

אָמַר לוֹ אַבַּיֵּי לְרַבָּה: מָה טַעַם? אִם תֹּאמַר מִשּׁוּם חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ – וַהֲלֹא שָׁנִינוּ: “שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַ' אֱלִיעֶזֶר: מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִנָּצֵל מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ? – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים”; וּמָר – הָא תּוֹרָה וְהָא גְמִילוּת חֲסָדִים. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא (סנהדרין צח ע"ב).

יָבוֹא וְלֹא אֶרְאֶנּוּ – יבוא המשיח, אך איני רוצה לראות זאת.

מָה טַעַם? – מדוע (אינך רוצה לראות בביאת המשיח)?

חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ – הייסורים הכרוכים בביאתו (ראו בקטעים הקודמים).

וּמָר וגו’ – ואדוני (כלומר: רבה), הרי יש בידך תורה וגמילות חסדים.

שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא – אולי יהיו חטאים בידי ובגללם אסבול.

*

לד רַ' הִלֵּל אוֹמֵר: אֵין לָהֶם מָשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּבָר אֲכָלוּהוּ בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ.

אָמַר רַב יוֹסֵף: יִמְחַל לוֹ רִבּוֹנוֹ לְרַ' הִלֵּל! חִזְקִיָּה אֵימָתַי הָיָה – בְּבַיִת רִאשׁוֹן, וְאִלּוּ זְכַרְיָה הָיָה מִתְנַבֵּא בְּבַיִת שֵׁנִי וְאָמַר: “גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַיִם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר” (זכריה ט, ט) (סנהדרין צט ע"א).

רַ' הִלֵּל – חכם בן המאה השלישית.

שֶׁכְּבָר אֲכָלוּהוּ וגו’ – כל הטובות שהנביאים התנבאו לימות המשיח כבר התקיימו בימי המלך חזקיה.

יִמְחַל וגו’ – יסלח הקב"ה לר' הלל (על דבריו אלה).

*

לה רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רְמִי: נֶאֱמַר: “וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה” (דניאל ז, יג), וְנֶאֱמַר: “עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר” (זכריה ט, ט)? זָכוּ –

“עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא”, לֹא זָכוּ – “עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר”.

אָמַר לוֹ שָׁבוֹר מַלְכָּא לִשְׁמוּאֵל: אֲמַרְתֶּם מָשִׁיחַ עַל חֲמוֹר בָּא – אֲשַׁגֵּר לוֹ סוּס בָּרֹק מִשֶּׁלִּי. אָמַר לוֹ: כְּלוּם יֵשׁ לְךָ בֶּן אֶלֶף גְּוָנִים? (סנהדרין צח ע"א).

רְמִי – מילולית: “השליך”, כלומר הצביע על סתירה לכאורה שבין שני פסוקים.

“וַאֲרוּ” וגו’ – תרגום הדברים (שנדרשו על המשיח): “והנה עם ענני שמים כבן אדם מופיע.”

“עָנִי” וגו’ – ראו בקטע הקודם.

זָכוּ – אם עם ישראל יצבור זכויות מספיקות.

שָׁבוֹר מַלְכָּא – הוא שאפוּר מלך פרס.

אֲשַׁגַּר – אשלח (ובלגלוג דיבר).

בָּרֹק – מבהיק.

בֶּן אֶלֶף גְּוָנִים – סוס רב צבעים (ואף התשובה בלגלוג נאמרה).