לו “וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים” (בראשית כח, כא) – רַ' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי: נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׂיחָתָם שֶׁל אָבוֹת וַעֲשָׂאָהּ מַפְתֵּחַ לִגְאֻלָּתָם שֶׁל בָּנִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב: אַתָּה אָמַרְתָּ “וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים”, חַיֶּיךָ, כָּל טוֹבוֹת וּבְרָכוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְבָנֶיךָ אֵינִי נוֹתְנָן אֶלָּא בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה: “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִיְרוּשָׁלַיִם” (זכריה יד, ח), “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ” (ישעיה יא, יא), “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס” (יואל ד, יח), “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל” (ישעיה כז, יג) (בר"ר ע, ו).
נָטַל וגו’ – הקב"ה השתמש בדבריהם של האבות כמילות מפתח לגאולת בניהם.
חַיֶיךָ – לשון שבועה.
בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה – תוך שימוש במילת “והיה”.
*
לז “הֵאָסְפוּ… הִקָּבְצוּ” (בראשית מט, א–ב) – צִוָּה אוֹתָם עַל הַמַּחֲלֹקֶת, אָמַר לָהֶם: תִּהְיוּ כֻּלְּכֶם אֲסֵפָה אַחַת. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתָּה בֶן אָדָם, קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו, וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו… וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ” (יחזקאל לז, טז–יז) – נַעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲגֻדָּה אַחַת, הִתְקִינוּ עַצְמָן לִגְאֻלָּה. מָה נֶאֱמַר אַחֲרָיו: “וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל” (שם שם, כב) (בר"ר צח, ב).
צִוָּה אוֹתָם – יעקב הזהיר את בניו מן המחלוקת.
אֲגֻדָּה אַחַת – מאוחדים (והנביא מדבר על שבטי יהודה ושבטי ישראל).
הִתְקִינוּ עַצְמָן – התכוננו.
*
לח אָמַר רַ' אַבָּא: אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא” (יחזקאל לו, ח) (סנהדרין צח ע"א).
אֵין לְךָ וגו’ – לא תמצא מידע גלוי יותר לגבי מועד הקץ מאשר דברי הנביא (המדבר על שפע חקלאי כסימן לגאולה).
“קַרְבוּ לָבוֹא” – ימות המשיח.
*
לט רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הָיוּ מְהַלְּכִים בְּבִקְעַת אַרְבֵּל וְרָאוּ אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר שֶׁבָּקַע אוֹרָהּ. אָמַר רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל לְרַ' שִׁמְעוֹן: בְּרַבִּי, כָּךְ הִיא גְּאֻלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל – בַּתְּחִלָּה קִמְעָא קִמְעָא; כָּל מָה שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת – הִיא רַבָּה וְהוֹלֶכֶת (ירושלמי ברכות א, א).
אַרְבֵּל – ליד טבריה.
אַיֶלֶת הַשַּׁחַר – האור הראשון הבוקע בבוקר.
בְּרַבִּי – בן רבי, לשון פנייה מכובדת לרב.
קִמְעָא – מעט.
רַבָּה – גדלה.
*
מ כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת" (שמואל ב כב, נא) וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר “מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת” (תהלים יח, נא) – רַ' יוּדָן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁאֵין הַגְּאֻלָּה בָּאָה עַל אֻמָּה זוֹ בְּבַת אַחַת, אֶלָּא קִמְעָא קִמְעָא. וּמַהוּ “מַגְדִּיל”? לְפִי שֶׁהִיא מִתְגַּדֶּלֶת וְהוֹלֶכֶת לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל: עַכְשָׁו הֵם שְׁרוּיִין בְּצָרוֹת גְּדוֹלוֹת, וּכְשֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה בְּבַת אַחַת, אֵינָן יְכוֹלִין לִסְבֹּל יְשׁוּעָה גְדוֹלָה, לְפִיכָךְ הִיא בָּאָה קִמְעָא קִמְעָא וּמִתְגַּדֶּלֶת וְהוֹלֶכֶת. לְפִיכָךְ מְשׁוּלָה הַגְּאֻלָּה לְשַׁחַר. שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ” (ישעיה נח, ח). וְלָמָּה נִמְשְׁלָה לְשַׁחַר? שֶׁאֵין לְךָ אֲפֵלָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הַסְּמוּכָה לַשַּׁחַר, וְאִם יַעֲלֶה גַלְגַּל חַמָּה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַבְּרִיּוֹת יְשֵׁנִין, הָיוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת נִלְכָּדִין, אֶלָּא עַמּוּד הַשַּׁחַר עוֹלֶה וּמֵאִיר לָעוֹלָם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ גַּלְגַּל חַמָּה עוֹלֶה וּמֵאִיר וְאֵין הַבְּרִיּוֹת נִלְכָּדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ, הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם” (משלי ד, יח) (מד"ת יח, לו).
וְכָתוּב אֶחָד – הפסוק המקביל לכתוב משמואל ב.
אֻמָּה זוֹ – ישראל.
קִמְעָא – ראו בקטע הקודם.
מִתְגַּדֶּלֶת וְהוֹלֶכֶת – גדֵלה עוד ועוד.
גַּלְגַּל חַמָּה – השמש.
הַבְּרִיּוֹת נִלְכָּדִין – בני האדם נפגעים (מעוצמת האור הפתאומי).
“כְּאוֹר נֹגַהּ” – כוכב השחר.
“הוֹלֵךְ וָאוֹר” וגו’ – האור הולך ומתחזק עד מלוא עוצמתו.
*
מא אָמַר רַ' אַחָא: נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְזַיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: “זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ” (ירמיה יא, טז), וְנִמְשַׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּנֵר – “נֵר ה'” (משלי כ, כז). מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל שֶׁמֶן לִנָּתֵן בְּנֵר וְהֵם מְאִירִים שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, הוֹאִיל וְאוֹרִי הוּא אוֹרְכֶם וְאוֹרְכֶם הוּא אוֹרִי – אֲנִי וְאַתֶּם נֵלֵךְ וְנָאִיר לְצִיּוֹן, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “קוּמִי אוֹרִי כִּי בָּא אוֹרֵךְ” (ישעיה ס, א).
אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָא: עֲתִידָהּ יְרוּשָׁלַיִם לֵעֲשׂוֹת פָּנָס לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם וְהֵם מְהַלְּכִים לְאוֹרָהּ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ” (שם שם, ג) (פדר"כ כא, ד; ילק"ש לישעיה, תצט).
מָה דַּרְכּוֹ – כשם שנהוג למלא שמן (זית) בתוך הנר (העשוי חרס).
כְּאֶחָד – יחדיו.
*
מב “וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר” (בראשית לב, כז) – נֶאֱמַר: “חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ” (איכה ג, כג) – אָמַר רַ' אֲלֶכְּסַנְדְּרֵי: מִמָּה שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּבָקְרָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְגָאֳלֵנוּ (בר"ר עח, א).
“וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי” – דברי המלאך הנאבק ביעקב (והמדרש מזהה אותו עם שרו של עשיו, המסמל את רומי, המודיע כי מתקרב אור הגאולה משלטונה של מלכות זו).
מְחַדְּשֵׁנוּ בְּבָקְרָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת – מחיה אותנו, נותן לנו חיים חדשים, לאחר הלילות האפלים המסמלים את שלטון המלכויות בישראל (בבל, פרס ויוון).
אָנוּ יוֹדְעִים וגו’ – אנו בוטחים בהבטחתך הנאמנה לגאול אותנו גם מן המלכות הרביעית, רומי.
*
מג “וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ” (ישעיה ד, ה) – אָמַר רַבָּה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לֹא כִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל עוֹלָם הַבָּא; יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה – כָּל הָרוֹצֶה לַעֲלוֹת עוֹלֶה; שֶׁל עוֹלָם הַבָּא – אֵין עוֹלִים אֶלָּא הַמְזֻמָּנִים לָהּ (בבא בתרא עה ע"ב).
“מִקְרָאֶהָ” – ומילה זו נדרשת מלשון קריאה, הזמנה.
לַעֲלוֹת – להיכנס.
מְזֻמָּנִים – מוזמנים.
*
מד אָמַר רַ' יוֹחָנָן: גָּדוֹל קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת כְּיוֹם שֶׁנִבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ (פסחים פח ע"א).
גָּדוֹל – חשוב ורב רושם.
*
מה “בַּיָּמִים הַהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית יְהוּדָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל” (ירמיה ג, יח) – אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁגָּלוּ לִפְנִים מִנְּהַר סַמְבַּטְיוֹן, שֶׁעֲתִידִין גָּלוּת יְהוּדָה וּבִנְיָמִין לֵילֵךְ אֶצְלָם לַהֲבִיאָם, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ עִמָּהֶם לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא (ילק"ש לשיר השירים, תתקפה).
לִפְנִים מִנְהַר סַמְבַּטְיוֹן – מעבר לנהר אגדי, שמימיו רותחים כל השבוע ונחים בשבת.
לֵילֵךְ – ללכת.
*
מו עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָם עֲתִידִים לַחֲזֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה” (דברים כט, כז) – מָה הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר, אַף הֵם הוֹלְכִין וְאֵינָם חוֹזְרִין – דִּבְרֵי רַ' עֲקִיבָא. רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: “כַּיּוֹם הַזֶּה” – מָה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, אַף הֵם אֲפֵלָה שֶׁלָּהֶם עֲתִידָהּ לְהָאִיר לָהֶם (סנהדרין קי ע"ב; ילק"ש לדברים, תתקמ).
לַחֲזֹר – לארץ ישראל.
הַיּוֹם הוֹלֵךְ – אור היום, השמש, נעלם.
מַאֲפִיל וּמֵאִיר – עם שקיעה וזריחה.
*
מז “הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם” (ירמיה כג, ז–ח) – לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִמְּקוֹמָהּ, אֶלָּא שֶׁיְּהֵא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת עִקָּר וִיצִיאַת מִצְרַיִם טָפֵל לוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת” (ישעיה מג, יח) – זֶה שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, “וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ” (שם) – זוֹ יְצִיאַת מִצְרַיִם, “הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח” (ישעיה מג, יט) – שָׁנָה רַב יוֹסֵף: זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וּפָגַע בּוֹ זְאֵב וְנִצַּל מִמֶּנּוּ, וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה זְאֵב, פָּגַע בּוֹ אֲרִי וְנִצַּל מִמֶּנּוּ, וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה אֲרִי, פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ וְנִצַּל מִמֶּנּוּ – שָׁכַח מַעֲשֵׂה שְׁנֵיהֶם וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה נָחָשׁ. אַף כָּךְ יִשְׂרָאֵל – צָרוֹת אַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת. (ברכות יב ע"ב–יג ע"א; תוספתא ברכות א, י–יא).
תֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם – סיפור יציאת מצרים יישכח.
שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת – סבלם של ישראל מתחת יד אומות העולם וגאולתם מהם.
עִקָּר, טָפֵל – הנושא העיקרי והנושא החשוב פחות.
מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג – מלחמה נוראה עתידית, כמתואר בפרק לח של ספר יחזקאל.
*
מח אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ” (דברים טו, יא) (ברכות לד ע"ב).
אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה וגו’ – ההבדל היחיד בין העולם הזה לימות המשיח יתבטא רק בשחרור ישראל משעבוד מלכויות זרות.
“לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן” – וגם בימות המשיח יהיו בעולם עוני (ופגעים אחרים).
*
מט “יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים, לֹא תֵבשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד” (ישעיה מה, יז) – אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְלֹא כְּבָר גְּאַלְתָּנוּ עַל יְדֵי משֶׁה וְעַל יְדֵי יְהוֹשֻׁעַ וְעַל יְדֵי שׁוֹפְטִים וּמְלָכִים? וְעַתָּה הָיִינוּ חוֹזְרִים וּמְשֻׁעְבָּדִים, וְהָיִינוּ בְּבוּשָׁה כְּאִלּוּ לֹא נִגְאַלְנוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְפִי שֶׁהָיְתָה גְּאֻלַּתְכֶם עַל יְדֵי בָּשָׂר וָדָם וְהָיוּ מַנְהִיגֵיכֶם עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁהַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בְּקֶבֶר, לְפִיכָךְ גְּאֻלַּתְכֶם גְּאֻלַּת שָׁעָה, אֲבָל לְהַבָּא אֲנִי גּוֹאֵל אֶתְכֶם עַל יְדֵי עַצְמִי, שֶׁאֲנִי חַי וְקַיָּם, אֶגְאַלְּכֶם גְּאֻלָּה קַיֶּמֶת לְעוֹלָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים”, לְפִיכָךְ “לֹא תֵבשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד”. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְשֶׁעָבַר הֲיִיתֶם בְּבוּשָׁה וּכְלִמָּה, שֶׁהֱיִיתֶם בַּחוּרִים, עַכְשָׁו שֶׁהִזְקַנְתֶּם אֵין בָּכֶם כּוֹחַ לִסְבֹּל בּוּשָׁה שֶׁל גָּלֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי… כִּי בשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי” (שם נד, ד) (מד"ת לא, ב).
חוֹזְרִים וּמְשֻׁעְבָּדִים – משועבדים שוב ושוב.
גְּאֻלַּת שָׁעָה – גאולה זמנית.
הֱיִיתֶם בַּחוּרִים – והיה בכוחכם לשאת את הבושה והשעבוד.
“בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ” – הבושה של ימי צעירותך.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות