נ דָּרַשׁ רַ' שִׂמְלַאי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה', לָמָּה זֶה לָכֶם יוֹם ה', הוּא חשֶׁךְ וְלֹא אוֹר” (עמוס ה, יח)? – מָשָׁל לְתַרְנְגוֹל וַעֲטַלֵּף שֶׁהָיוּ מְצַפִּים לְאוֹר. אָמַר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָעֲטַלֵּף: אֲנִי מְצַפֶּה לְאוֹרָה, שֶׁאוֹרָה שֶׁלִּי הִיא, וְאַתָּה לָמָּה לְךָ אוֹרָה?
אָמַר לוֹ מִין לְרַ' אַבָּהוּ: אֵימָתַי יָבוֹא מָשִׁיחַ? אָמַר לוֹ: כְּשֶׁיְכַסֶּה הַחשֶׁךְ אֶת בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ. אָמַר לוֹ: אַתָּה מְקַלְלֵנִי? אָמַר לוֹ: כָּתוּב בַּמִּקְרָא: “כִּי הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה” (ישעיה ס, ב) (סנהדרין צח ע"א–צט ע"ב).
עֲטַלֵּף – בעל חיים עיוור.
אוֹרָה שֶׁלִי הִיא – ועם הזריחה אני קורא.
מִין – כופר (אולי יהודי נוצרי).
בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ – המינים.
*
נא הֶגְמוֹן אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִי תוֹפֵס הַמַּלְכוּת אַחֲרֵינוּ? הֵבִיא נְיָר חָלָק, נָטַל קֻלְמוּס וְכָתַב עָלָיו: “וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו” (בראשית כה, כו). אָמְרוּ: רְאוּ דְּבָרִים יְשָׁנִים מִפִּי זָקֵן חָדָשׁ (בר"ר סג, ט; ילק"ש לבראשית, קי).
הֶגְמוֹן – שר רומי.
מִי תּוֹפֵס וגו’ – מי ישלוט אחרינו?
קֻלְמוּס – עט.
“וְאַחֲרֵי כֵן” וגו’ – לאחר עשיו (המסמל את רומי) יבוא עם ישראל (יעקב).
רְאוּ דְּבָרִים וגו’ – הנה מילים ישנות, הפסוק, וזקן (רבן גמליאל) העניק להן פירוש חדש.
*
נב אָמַר ר' יוֹסֵי בַּר סִימוֹן: עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהָבִיא דּוֹרוֹנוֹת לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְכֵיוָן שֶׁהֵם בָּאִים אֵצֶל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הוּא הוּא אוֹמֵר לָהֶם: יֵשׁ בֵּינֵיכֶם יִשְׂרָאֵל – הָבִיאוּ אוֹתָם לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָבוּ לַה' מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים” (תהלים צד, ז) – עַמִּים, מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָבִיאוּ לִי.
אָמַר רַ' אַחָא: לֹא דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן אֶלָּא דֶּרֶךְ כָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז. הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ” (שם שם, ז–ח) – הָבוּ לַה' אוֹתָם שֶׁכִּבְּדוּ שְׁמוֹ בָּעוֹלָם (מד"ת פז, ו).
דּוֹרוֹנוֹת – מתנות.
“הָבוּ לַה'” וגו’ – הפסוק נדרש כמופנה אל העמים, הנדרשים להביא את המשפחות (עם ישראל) למשיח.
דֶּרֶךְ בִּזָיוֹן – באופן בלתי מכובד.
*
נג אָמַר רַב כָּהֲנָא: כְּשֶׁחָלָה רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי שָׁלַח לוֹ רַבִּי: אֱמֹר לָנוּ שְׁנַיִם וּשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ מִשּׁוּם אָבִיךְ. שָׁלַח לוֹ, כָּךְ אָמַר אַבָּא: עֲתִידָה מִצְרַיִם שֶׁתָּבִיא דּוֹרוֹן לַמָּשִׁיחַ, כְּסָבוּר אֵינוֹ מְקַבֵּל הֵימֶנָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמָּשִׁיחַ: קַבֵּל מֵהֶם; אַכְסַנְיָא עָשׂוּ לְבָנַי בְּמִצְרַיִם. מִיָּד “יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם” (תהלים סח, לב). נָשְׂאָה כּוּשׁ קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמָהּ: וּמָה הַלָּלוּ שֶׁנִּשְׁתַּעֲבְּדוּ בָּהֶם כָּךְ, אָנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּעְבַּדְנוּ בָּהֶם – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: קַבֵּל מֵהֶם, מִיָּד “כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים” (שם). נָשְׂאָה מַלְכוּת הַרְשָׁעָה קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמָהּ, אָמְרָה: וּמָה הַלָּלוּ שֶׁאֵינָם אֲחֵיהֶם כָּךְ, אָנוּ שֶׁאֲחֵיהֶם אָנוּ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: “גְּעַר חַיַּת קָנֶה” (תהלים סח, לא) – גְּעַר חַיָּה שֶׁדָּרָה בֵּין הַקָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר” (שם פ, יד).
אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אָמַר לוֹ: גְּעַר בְּחַיָּה שֶׁכָּל מַעֲשֶׂיהָ נִכְתָּבִים בְּקֻלְמוּס אֶחָד; “עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים” (שם סח, לא) – שֶׁשָּׁחֲטוּ אַבִּירִים כַּעֲגָלִים שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים; “מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף” (שם) – שֶׁפּוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם לְקַבֵּל מָמוֹן וְאֵינָם עוֹשִׂים רְצוֹן בְּעָלִים; “בִּזֵּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ” (שם) – מִי גָרַם לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְפַּזְּרוּ בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם? קְרָבוֹת שֶׁהָיוּ חֲפֵצִים בָּהֶם (פסחים קיח ע"ב).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
דּוֹרוֹן – מתנה.
כְּסָבוּר וגו’ – חשב (המשיח) שלא לקבל מהם.
אַכְסַנְיָא – מלון לינה ומגורים.
נָשְׂאָה… קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמָהּ – למדה לגבי עצמה ממה שראתה בקשר למצרים.
מַלְכוּת הַרְשָׁעָה – רומי (המיוצגת בעשיו, אחיו של יעקב).
גַּבְרִיאֵל – המלאך.
גְעַר – נזוף (ברומי, המכונה “חיית קנה”, ומסומלת בחזיר הגר בין הקנים, בביצה).
נִכְתָּבִים בְּקֻלְמוּס אֶחָד – כל מעשיה (הרעים של רומי כנגד עם ישראל) נכתבים בכלי כתיבה (הוא הקנה) אחד, כלומר פה אחד, בלא מתנגדים.
אַבִּירִים – כינוי לישראל.
שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים – והם הפקר לכול.
“מִתְרַפֶּס בְּרַצֵי כָסֶף” – מילים הנדרשות כמדברות ברומי, הפותחת את ידה (“מתיר פס” – פושט את פס ידו) כדי לעשות את רצון (“רצי”) המשחד, אך אינה מקיימת את הבטחתה.
“בִּזֵּר עַמִּים” וגו’ – מילים אלה נדרשות כעוסקות בעם ישראל, המתפזר בין הגויים (“ביזר עמים”) משום שיצא להילחם (“קרבות יחפצו”) ברומאים במקום להיכנע להם.
*
נד עַם הָאָרֶץ אֶחָד אָמַר לוֹ לְרַ' הוֹשַׁעְיָה: אִם אֹמַר לְךָ דָּבָר טוֹב אֶחָד, אַתָּה אוֹמְרוֹ בְּצִבּוּר בִּשְׁמִי? אָמַר לוֹ: מָה הוּא? אָמַר לוֹ: כָּל אוֹתָן הַדּוֹרוֹנוֹת שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב אָבִינוּ לְעֵשָׂו עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַחֲזִירָן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֶעָתִיד לָבוֹא. מָה טַעַם? “מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ” (תהלים עב, י) – “יָבִיאוּ” לֹא נֶאֱמַר כָּאן אֶלָּא “יָשִׁיבוּ”. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, דָּבָר טוֹב אָמַרְתָּ וּבְשִׁמְךָ אֲנִי אוֹמְרוֹ (בר"ר עח, יב).
הַדּוֹרוֹנוֹת – מתנות (ראו בראשית לב).
מָה טַעַם? – מה הראיה לכך?
חַיֶּיךָ – לשון שבועה.
*
נה אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: מָסֹרֶת אַגָּדָה הִיא בְּיָדֵינוּ, שֶׁאֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל. לָמָּה? שֶׁאִם בָּאִים הַשְּׁבָטִים לְדִין עִם עֵשָׂו לוֹמַר לוֹ: לָמָּה רָדַפְתָּ אֶת אָחִיךְ? הוּא אוֹמֵר לָהֶם: לָמָּה רְדַפְתֶּם אֶת יוֹסֵף אֲחִיכֶם? וְאֵינְכֶם מְעֻלִּים מִמֶּנִּי. וְכֵיוָן שֶׁהוּא בָּא אֵצֶל יוֹסֵף, אוֹמֵר לוֹ: לָמָּה רָדַפְתָּ אֶת אָחִיךְ? אִם תֹּאמַר, שֶׁעָשָׂה לְךָ רָעָה – אַף אַחַי שִׁלְּמוּ לִי רָעָה וַאֲנִי שִׁלַּמְתִּי לָהֶם טוֹבָה. מִיָּד הוּא שׁוֹתֵק (תנחומא בובר ויצא, טו; ילק"ש לשופטים, נא).
מָסֹרֶת אַגָּדָה – אגדה שנמסרה מדור לדור.
נוֹפֵל – נכנע.
מְעֻלִּים – טובים.
עָשָׂה לְךָ רָעָה – במכירת הבכורה ולקיחת הברכה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות