לכבוד ר' מנדלי מוכר-ספרים

 

I    🔗

שִׁמְשִׁי עָלָה, עָלָה שִׁמְשִׁי! וּבַנַּחַל וּבַשָּפֶל

נִמְתַּח, נֶאֱחָז עוֹד בַּסְּבָכִים וּמִתַּמֵּר הָעֲרָפֵל.

וּמִתַּמֵּר וּמִתְפַּתֵּל… אוֹרוּ פְּנֵי הַיְאוֹר – וַיָּגֶל…

נָחוּשׁ, אָחִי, לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ פְּרוּעֵי-רֹאשׁ וִיחֵפֵי-רָגֶל!

וּבִנְתִיבָה נַעֲלָמָה, בַּגֵּיאָיוֹת וּבַנְּחָלִים,

בְּמִשְׁעוֹל-קָמוֹת צַר הַנִּמְתָּח, כֻּלּוֹ רָטֹב עוֹטֶה טְלָלִים!

דַּרְכִּי סוּגָה בַּשּׁוֹשַּנִּים, בַּשּׁוֹשַּנִּים וּבַוְּרָדִים,

וּמִגִּיל אֶל גִּיל נַחְפֹּזָה וּבִתְרוּעוֹת שִׁיר, כִּילָדִים.

וְאֶל הַיַּעַר וְאֶל הַנַּחַל! עוֹד הַיּוֹם בִּתְהוֹם הַבְּדֹלַח

וּבַגַּל הַצּוֹנֵן נֶחֱצֶה, וְנִשְׁתַּעַשְׁעָה בְּחוֹל לַח.

אֶל הַיַּעַר! לוֹ, לַיַּעַר, סוֹד וּרְמָזִים וְרָזֵי-רָזִים,

פִּנּוֹת חֹשֶׁךְ, צְרִיחוֹת זָרוֹת, סְבַךְ שָׁרָשִׁים נֶאֱחָזִים;

וַאֲבָנִים מְפֻזָּרוֹת מִימֵי בְּרֵאשִׁית, אִוְשָׁה מְשֻנָּה

לַשַּׁלֶּכֶת וְקֶרֶן דְּמָמָה, וּבוֹר פְּחָדִים, פִּנָּה שְׂפוּנָה;

נַחְשׁוֹל קַלִּיל וְגַל פִּטְפּוּטִים, הַבּוֹקֵעַ גֵּיא מִסְתָּרִים,

נֵצֶר פֶּרַח בַּשַּלֶּכֶת, לֹא שְׁזָפַתּוּ עוֹד עֵין זָרִים;

מְלוּנָה שׁוֹקְטָה לָאַרְנֶבֶת, נִקְרָה לְצִרְעָה וְקֵן לַפֶּרֶס,

וּבַגַּיְא וּבְקֶרֶן שֶׁמֶשׁ שָׁם חוֹפֶרֶת הַחֲפַרְפֶּרֶת;

אַלּוֹת שָׂבוֹת מְלֵאוֹת סְדָקִים, שֶׁהַכְּמֵהִין בָּהֶן עוֹלִים,

קֵן לְחֻלְדַּת-סְנֶה בָּאַלּוֹן וּמַטְמוֹנִים בַּנַּהֲלוֹלִים;

וַעֲרֵמוֹת שֶׁל נְמָלִים, עַכְבָּר נִפְחָד בַּמַּחְתֶּרֶת.

וְעוֹר שֶׁל נָחָשׁ, שֶׁאַךְ פְּשָׁטוֹ, דַּק וְשָׁקוּף כִּשְׁפוֹפֶרֶת.

בֹּקֶר קוֹרֵא פֶּרֶס פֶּרֶא, מַר צוֹרַחַת הָעָזְנִיָּה,

וּבַלַּיְלָה יִצְחַק יַנְשׁוּף, כּוֹס מְעוֹרֵר תַּאֲנִיָּה.

וְרֵיחוֹת עָלִים שֶׁל אֶשְׁתָּקַד, קְטֹרֶת אֹרֶן רַב סַמְמָנִים,

וּמִשְׁפָּחוֹת שֶׁל פִּטְרִיּוֹת שָׁם סַמְקָנִים¹ וְיַרְקָנִים²,

אַרְנוֹת³ נָאוֹת וְחֶמְאָנִיּוֹת⁴ וּבַעֲדָיָו “מוּת הַזְּבוּבִים”⁵.

– “יִישַׁר כֹּחֲכֶם וִחְיִיתֶם, בְּרוּכִים נִקְלִים כַּחֲשׁוּבִים!”

פֹּה הֵם חַיִּים אֶת חַיֵּיהֶם, חַיִּים שׁוֹקְטִים, חַיִּים קְטַנִּים,

פֹּה הֵם כֹּאֲבִים אֶת כְּאֵבָם, חוֹלְמִים חֲלוֹמוֹת יַעַר וְגַנִּים.

וַאֲנִי בֶּן-אָדָם אִלֵּם, אֶעֱמֹד אַאֲזִין: מַה לִּי, מִי לִי?

נָכְרִי, זָר אֲנִי בְּעוֹלָמָם, נָכְרִי, צַר אֲשָׂרֵךְ שְׁבִילִי…

לוּ יָכֹלְתִּי וְדִבַּרְתִּי פֶּה אֶל פֶּה עִם צִיץ וּדְשָׁאִים,

וּמִפֶּה לָאֹזֶן אֶשְׁמַע שִׂיחַת דְּקָלִים, חֲלוֹם בְּכָאִים.

וַדַּאי יֶשְׁנוֹ מִי שֶׁמֵּבִין פִּטְפּוּט גַּלִּים, שִׂיחַת-בַּדִּים,

מִי שֶׁמֵּצַר עִם הָעֵנָב אִם נַרְתִּיקוֹ פִּגֵּר לַאְדִּים;

בְּרַחֲמִים רַבִּים יִשַּׁק גֶּזַע אֹרֶן מוּשַׁח עַד הִשָּׁבְרוֹ,

לְמִי מְנַעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ אַלּוֹן? וּלְמִי שָׂח הָרוּחַ בְּעָבְרוֹ?

יֶשְׁנוֹ מִי שֶׁמַּמְתִּיק סוֹדוֹת לַיְלָה עִם פִּטְרִיּוֹת צְנוּעוֹת,

בָּא לְשַׂחֵק בְּעַכְבִישׁ-מַיִם⁶ אֲשֶׁר נִטְפַּל אֶל הַבּוּעוֹת;

יִשְׂמַח עַל קַן קִיכְלִי שָׁחוֹר, שָׂשׂ בְּאֹשֶׁר אֵם הַבָּנִים,

וְלִלְטָאָה פְּזִיזָה יִשְׁרֹק: “גּוּרִי לָךְ, צַר בַּנִּצָנִים!”

צָרִיךְ לִהְיוֹת מִי שֶׁיָּבֹא אָבֵל יָחֵף וְקָרַע קְרִיעָה

עַל הַחֶלְקָה, שֶׁנִּדּוֹנָה בַּגַּרְזִנִּים לַתַּעֲשִׂיָּה;

צָרִיך לִהְיוֹת תֵּל כַּשָּׁפִים, גֵּיא חִזָּיוֹן לְשֵׁד וְשִׁדָּה,

מַאֲמָר קוֹסֵם, מַאֲמָר תַּקִּיף, שְׁבוּעָה חֲמוּרָה וּמַתְמִידָה.

צָרִיךְ לִהְיוֹת שַׂר שֶׁל יַעַר, שֶׁכָּל פָּנָיו קְמָטִים, קְמָטִים,

כִּפְנֵי אַלָּה מֻכַּת-בָּרָק וְעַתִּיקָה וְרַבַּת-מְחָטִים.

וּמַחֲלָפוֹת לוֹ אֲרֻכּוֹת, יוֹרְדוֹת, נוֹפְלוֹת אֶל מוּל עָרְפּוֹ.

כְּגַל שֶׁל כְּמֵהִין יָרֹק-אָפוֹר, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בָּא לְשָׂרְפוֹ;

זְקָנוֹ מְגֻדָּל, בָּבוֹת סְבוּכוֹת מַאֲפִילוֹת לָעֵינַיִם,

כְּעֵין הַמְּצוּלָה בַּעֲבִי-חֹרְשָׁה בְּמַחֲשַׁכִּים בֵּין-עַרְבַּיִם.

וְאִם לֹא לְמַעֲנוֹ בַּעֲבִי-יַעַר הֵיכַל-דְּמָמָה בֵּין אֳרָנִים,

דִּמְמַת-עוֹלָם, כִּי כֵן אָהֵב, כִּי כֵן דֶּרֶךְ כָּל שְׂבַע-שָׁנִים?

יֶשְׁנָן וַדַּאי בְּנוֹת-הַיַּעַר, מְלֵאוֹת סוֹד כִּבְרַק הַחֶרֶב,

כְּעֵין הַמְּצוּלָה, כַּעֲנַן בֹּקֶר, כְּגַּעְגּוּעִים לִפְנוֹת-עֶרֶב.

כָּל כָּךְ שְׁקוּפוֹת קַלּוֹת-קַלּוֹת, וְעֵינֵיהֶן תְּמֵהוֹת נוּגוֹת,

כְּצִפֹּרֶת גַּן בַּקַּיִץ, כְּהֶגֶה בִּיבִים בֵּין עֲרוּגוֹת.

וּבִמְחוֹלוֹת-הַמַּחְנַיִם גַּם תֵּצֶאנָה בְּנוֹת-הַיָּעַר,

וּמִקְלַעַת פִּרְחֵי מַיִם עַל מַדֵּיהֶן וּבַשָּׂעַר,

עַד הֱיוֹת עֲרָפֶל נִתְלֶה עַל אֲגַמִּים וּפְנֵי בְּרֵכָה,

וְהַלְּבָנָה חִוְרָה, פְּגוּמָה בְּסוֹפֵי חֹדֶשׁ עִם חֲשֵׁכָה.

פישקי (פלך גרודנא) 1910

 

II    🔗

בִּרְשׁוּת שַׂר-שֶׁל-יַעַר דְּנָן וּבִרְשׁוּת

מַשִּׂיגֵי הַסּוֹד וְהַדְּמוּת –

בִּתְחוּמוֹ שֶׁל יַעַר בַּלַּיְלָה, בַּדְּמִי,

אַשְׁבִּיעָה הַלַּיְלָה בִּשְׁמִי

בִּשְׁבוּעָה חֲמוּרָה וּבְשַׁמְתָּא; וּבְאִם

הַיַּעַר עוֹד נִים-וְלֹא-נִים,

אָבֹאָה מִשְׁכְּנוֹתָיו, וְאֶעְבְּרָה בַּסְּבַךְ

וְקָסַמְתִּי לַדֶּשֶׁא הָרַךְ.

אֶת שִׁירַת-הַיְצִירָה אָעִירָה מִתְּהוֹם

לְלֹא-מַמְשְׁלוֹתָיו שֶׁל יוֹם;

וְהֶחְיֵיתִי אַגָּדוֹת הָעֵשֶׂב וְהָעֵץ,

תַּעֲלוּמוֹת הַהֹוֶה וְהַקֵּץ:

כָּל מִסְתְּרֵי-הֲוָיָה בִּתְהוֹמוֹת-אֵין-סוֹף,

סוֹד-עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אַךְ טוֹב.

וּמָלְאוּ חֲדָרָיו גַּעְגּוּעִים וּכְאֵב

אֲשֶׁר לֹא נִתַּן הָשֵׁב,

וְנָגַע עַד לִבּוֹ יְגוֹן דּוֹר-וָדוֹר,

וְדָמַע אֶת דִּמְעוֹת-הָאוֹר.

וְנָפְלוּ הַדְּמָעוֹת בָּעֵשֶׂב, בַּסְּבַךְ –

נִיצוֹצוֹת אוֹר טָמִיר, אוֹר זַךְ,

כְּזִיקִים וּכְטִפּוֹת-אוֹר, פְּלֵטַת-מַשֶּׁהוּ

וּשְׁאָר אוֹר-הַגָּנוּז הַהוּא.

וְאָמַרְתָּ: הֵם שְׁבִיבִים, שֶׁנִּתְקְלוּ בַּתֵּל,

בַּחֲלֹף כּוֹכַב-שֵׁבֶט בַּלֵּיל,

וּנְחִיל-זַהֲרוֹרִים, שֶׁתָּעָה בִּתְחוּם

יְשִׁימוֹן – בְּמֶרְחַבְיָה וָרוּם.

וְלָרְשָׁפִים הַחַיִּים אֵיךְ תִּקְרָא בְּשֵׁם?

–“תּוֹלָעִים שֶׁל יוֹחָנָא” הֵם.

1910