לִפְנֵי הַרְבֵּה־הַרְבֵּה שָׁנִים חַי לְיַד הַיְּעָרוֹת הָעֲבֻתִּים אִכָּר אֶחָד וְלוֹ שְׁלֹשָׁה בָּנִים. הָאִכָּר הָיָה אִישׁ חָרוּץ וְאוֹהֵב עֲבוֹדָה. לְיָמִים אָפְסוּ כֹּחוֹתָיו שֶׁל הָאִכָּר הַזָּקֵן וְשׁוּב לֹא יָכוֹל הָיָה לָצֵאת לָעֲבוֹדָה כְּמִלְּפָנִים. עֲשַׂבִּים שׁוֹטִים עָלוּ בַּחֲצַר הַמֶּשֶׁק, וְהָאִכָּר הַזָּקֵן שָׁקַע בְּחוֹבוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר.
יוֹם אֶחָד פָּנָה הָאִכָּר הַזָּקֵן וּבִקֵּשׁ מֵהֶם לָלֶכֶת אֶל הַיַּעַר הַסָּמוּךְ לִכְרוֹת עֵצִים, כְּדֵי לִמְכֹּור אוֹתָם בָּעִיר הַסְּמוּכָה כְּדֵי לִפְרֹעַ קְצָת מֵחוֹבוֹתֵיהֶם.
נִכְמְרוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַבֵּן הַבְּכוֹר עַל אָבִיו הַזָּקֵן וְהוּא קָם מֵרִבְצוֹ, נָטַל אֶת הַגַּרְזֶן וְיָצָא אֶל הַיַּעַר. הוּא בָּרַר לוֹ אִילָן גָּבוֹהַּ וְנָאֶה, אַךְ כַּאֲשֶׁר הֵנִיף אֶת גַּרְזִנּוֹ לְכָרְתוֹ, הוֹפִיעַ לְפָנָיו פִּתְאֹם־לְפֶתַע טְרוֹל עֲנָק וּמֵטִיל אֵימָה.
הַטְּרוֹלִים הֵם, כַּיָּדוּעַ לָכֶם, מִינֵי יְצוּרִים הַשּׁוֹרְצִים בַּיְּעָרוֹת הָעֲבֻתִּים שֶׁל הַצָּפוֹן, פְּעָמִים הֵם מֵטִיבִים עִם הָאָדָם וּפְעָמִים מְבַקְּשִׁים אֶת רָעָתוֹ.
— אִם תָּנִיף אֶת גַּרְזִנְּךָ לִכְרוֹת אֶת עֲצֵי הַיַּעַר שֶׁלִּי – קָרָא הַטְּרוֹל בְּקוֹל גָּדוֹל – אֶכְרֹת אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ!
כִּשְׁמוֹעַּ הַבֵּן הַבְּכוֹר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הִשְׁלִיךְ אֶת הַגַּרְזֶן מִיָּדוֹ וְנִמְלַט כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ הַבַּיְתָה. מִתְנַשֵּׁם וּמִתְנַשֵּׁף סִפֵּר לְאֶחָיו עַל הַטְּרוֹל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.
– פְּלִיאָה הִיא בְּעֵינַי – הֵשִׁיב לוֹ אָבִיו – כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי אֲנִי בְּגִילְךָ, מֵעוֹלָם לֹא מָנַע מִמֶּנִּי שׁוּם טְרוֹל לִכְרוֹת עֵצִים בַּיַּעַר, אֵין זֹאת שֶׁמֵּחֲמַת הַפַּחַד נָפְלָה רוּחֲךָ בְּקִרְבְּךָ.
לְמָחֳרָת הַיּוֹם נָטַל הָאָח הַשֵּׁנִי אֶת הַגַּרְזֶן שֶׁלּוֹ וְיָצָא אֶל הַיַּעַר. אֵת אֲשֶׁר קָרָה לְאָחִיו, קָרָה גַּם לוֹ. מִשֶּׁבָּחַר עֵץ נָאֶה, וּמִשֶּׁהֵנִיף אֶת גַּרְזִנּוּ לְכָרְתוֹ, הוֹפִיעַ פִּתְאֹם הַטְּרוֹל הָעֲנָק.
– אִם תָּנִיף אֶת הַגַּרְזֶן וְתִכְרֹת אֶת עֲצֵי הַיַּעַר שֶׁלִּי, אֶכְרֹת אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ! – קָרָא בְּקוֹל אֵימִים.
פַּחַד גָּדוֹל נָפַל עַל הָאָח הַשֵּׁנִי לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאַף הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת גַּרְזִנּוּ וְכָל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ נִמְלַט הַבַּיְתָה.
אָבִיו כָּעַס מְאֹד וְחָזַר וְאָמַר, כִּי מֵעוֹלָם לֹא מָנַע מִמֶּנּוּ שׁוּם טְרוֹל לִכְרוֹת עֵצִים בַּיַּעַר.
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּקֵּשׁ צְעִיר־הָאַחִים לָלֶכֶת אֶל הַיַּעַר.
– אַתָּה? – קָרְאוּ הָאַחִים וְצָחֲקוּ – הֵן אַתָּה הַחַלָּשׁ בֵּינֵינוּ וּמֵעוֹדְךָ לֹא יָצָאתָ מִפֶּתַח־הַבַּיִת!
צְעִיר־הָאַחִים הִתְעַלֵּם מִדִּבְרֵיהֶם וּמִצְּחוֹקָם וּבִקֵּשׁ כִּי יָכִינוּ לוֹ צֵידָה לַדֶּרֶךְ, רַבָּה כְּכָל שֶׁיּוּכַל לָשֵׂאת. נָתְנָה לוֹ אִמָּא חָרִיץ גָּדוֹל שֶׁל גְּבִינָה. שָׁם צְעִיר־הָאַחִים אֶת הַגְּבִינָה בְּאַמְתַּחְתּוֹ, נָטַל אֶת הַגַּרְזֶן וְיָצָא אֶל הַיַּעַר.
וְאָכֵן, גַּם לְפָנָיו הוֹפִיעַ הַטְּרוֹל הָעֲנָק וְשָׁאַג:
– אִם תָּנִיף אֶת הַגַּרְזֶן שֶׁלְּךָ לִכְרוֹת אֶת עֲצֵי הַיַּעַר שֶׁלִּי, אֶכְרֹת אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ!
אַךְ צְעִיר־הָאַחִים, רוּחוֹ לֹא נָפְלָה בְּקִרְבּוֹ. הוּא רָץ וְהִתִּיר אֶת אַמְתַּחְתּוֹ, הוֹצִיא מִמֶּנָּה נֵתַח גְּבִינָה, מָעַךְ אוֹתוֹ בְּחָזְקָה בֵּין כַּפּוֹתָיו עַד כִּי נִסְחַט מִמֶּנּוּ הַמִּיץ, וְקָרָא:
– אִם לֹא תִּבְלֹם אֶת פִּיךָ, אֶסָּחֵט אֶת דָּמְךָ מִגּוּפְךָ כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי סוֹחֵט מֵאֶבֶן קָשָׁה זוֹ אֶת מֵימֶיהָ!
הִסְתַּכֵּל הַטְּרוֹל הַגָּדוֹל בְּבֶהָלָה בְּכַפּוֹת יָדָיו הַקְּטַנּוֹת וְהַחֲזָקוֹת שֶׁל צְעִיר־הָאַחִים, וְקָרָא:
– אַל־נָא בְּאַפְּךָ, אִישׁ צָעִיר! הִנֵּה אֶעֱזֹר לְךָ לִכְרוֹת אֶת הָעֵצִים, וְאַתָּה, מְחַל נָא!
נִתְרַצָּה צְעִיר־הָאַחִים וְהִנִּיחַ לַטְּרוֹל לִכְרוֹת אֶת עֲצֵי הַיַּעַר בִּשְׁבִילוֹ, הַטְּרוֹל הַגָּדוֹל הָיָה זְרִיז־כַּפַּיִם מֵאֵין כָּמוֹהוּ וְעַד הָעֶרֶב עָלָה בְּיָדוֹ לִכְרוֹת עֵצִים רַבִּים, עִם רֶדֶת הָאֲפֵלָה אָמַר הַטְּרוֹל לִצְעִיר־הָאַחִים:
– הִנֵּה כְּבָר לַיְלָה, מוּטָב לְךָ לָבוֹא אֶל בֵּיתִי שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב מִבֵּיתְךָ.
הָלַךְ צְעִיר־הָאַחִים עִם הַטְּרוֹל לְבֵיתוֹ, הַטְּרוֹל הִבְעִיר אֵשׁ בָּאָח וּצְעִיר־הָאַחִים נָטַל אֶת הָאֵסֶל וּבִקֵּשׁ לְהָבִיא מַיִם לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב. אַךְ הַטְּרוֹל לֹא הִנִּיחַ לוֹ לָלֶכֶת.
– שְׁמֹר אִתָּהּ עַל הָאֵשׁ וַאֲנִי אָבִיא מַיִם – אָמַר לוֹ הַטְּרוֹל.
אָמַר וְעָשָׂה. וְכַאֲשֶׁר חָזַר עִם שְׁנֵי דְּלָיִים מְלֵאֵי מַיִם, שָׁפַת עַל הָאֵשׁ קְדֵרָה גְּדוֹלָה מְלֵאָה דַּיְסָה.
– כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה דַּיְסָה? – הִתְפַּלֵּא צְעִיר־הָאַחִים.
– הוֹי, אֲנִי זוֹלֵל גָּדוֹל מֵאֵין כָּמוֹנִי! – קָרָא הַטְּרוֹל – אִישׁ לֹא יוּכַל לְהִתְחָרוֹת עִמִּי בַּאֲכִילָה!
– אֲנִי אוּכַל! – אָמַר צְעִיר־הָאַחִים.
– אִם כֵּן, הָבָה נִתְחָרֶה בֵּינֵינוּ מִי יֹאכַל יוֹתֵר! – הִצִּיעַ הַטְּרוֹל.
יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם לְיַד הַשֻּׁלְחָן וְהִתְחִילוּ לֶאֱכֹל. אַךְ צְעִיר־הָאַחִים הָעַרְמוּמִי מָשַׁךְ אֵלָיו אֶל מִתַּחַת מְעִילוֹ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ וְהָיָה טוֹעֵם מְעַט וְשׁוֹפֵךְ אֶל אַמְתַּחְתּוֹ. הַטְּרוֹל הַגָּדוֹל אָכַל בִּלְהִיטוּת מְרֻבָּה וְלֹא הִבְחִין וְלֹא חָשׁ דָּבָר.
מִשֶּׁנִּתְמַלְּאָה הָאַמְתַּחַת, נָטַל צְעִיר־הָאַחִים אֶת סַכִּינוֹ וְחָתַךְ בָּהּ חֲתַךְ מִבַּעַד לִמְעִילוֹ, עַד כִּי הַדַּיְסָה נִגְּרָה מִמֶּנָּה.
– חָתַכְתִּי חָתַךְ בְּבִטְנִי, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהוֹסִיף וְלֶאֱכֹל.
הַטְּרוֹל לֹא אָמַר דָּבָר וְהוֹסִיף לֶאֱכֹל. אַךְ בִּטְנוֹ הָלְכָה וְהִתְנַפְּחָה עִם כָּל כַּף דַּיְסָה שֶׁהֵרִיק אֶל פִּיו. לְבַסּוֹף לֹא יָכוֹל הָיָה לִטְעֹם עוֹד. הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת הַכַּף וְקָרָא:
– דַּי, אֵינִי יָכוֹל עוֹד!
– אַתָּה חַיָּב! – הֵשִׁיב צְעִיר־הָאַחִים – הֲרֵי אָנוּ מִתְחָרִים בֵּינֵינוּ. וְכִי יָאֶה וְנָאֶה לִטְרוֹל כָּמוֹךָ, שֶׁנַּעַר קָטָן כָּמוֹנִי יְנַצְּחוֹ?!
– אֲבָל בִּטְנִי מְלֵאָה!
–עֲשֵׂה כָּמוֹנִי, חֲתֹךְ חֲתָךְ בְּבִטְנְךָ! – אָמַר צְעִיר־הָאַחִים.
–וְזֶה לֹא כּוֹאֵב?
–רַק קְצָת, כְּמוֹ דִּגְדּוּג קַל!
אוֹ־אָז עָשָׂה הַטְּרוֹל הַגָּדוֹל כְּפִי שֶׁיָּעַץ לוֹ צְעִיר־הָאַחִים וְחָתַךְ אֶת בִּטְנוֹ… וְלֹא קָם עוֹד מֵרִבְצוֹ.
הָלַךְ צְעִיר־הָאַחִים הַבַּיְתָה וְאָמַר לְאֶחָיו:
– לְכוּ לַיַּעַר וְכִרְתוּ עֵצִים כְּאַוַּת נַפְשְׁכֶם. שׁוּב לֹא יַפְרִיעַ לָכֶם הַטְּרוֹל, כִּי אֵינֶנּוּ עוֹד בַּחַיִּים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות