על פי: ה. ראמו

עוֹמַר הִשְׁתּוֹפֵף בַּדּוּגִית הַקְּטַנָּה וְטָבַל אֶת כַּף־יָדוֹ בְּמֵימָיו הָרוֹגְעִים שֶׁל הַיָּם הָאָדֹם. בְּדֶרֶךְ כְּלָל נִתְחַבְּבָה עָלָיו שָׁעָה זוֹ, שְׁעַת שׁוּבוֹ הַבַּיְתָה, כְּשֶׁשֶּׁמֶשׁ מִשְׁתַּפֶּלֶת מֵאֲחוֹרֵי הֶהָרִים וְדוּגִיתוֹ מְלֵאָה שָׁלָל שֶׁל דָּגִים. אוּלָם הַפַּעַם יָשַׁב דּוּמָם בְּפִנָּתוֹ וְעַנְנַת־דְּאָגָה וּכְלִמָּה הֵעִיבָה עַל פָּנָיו: שׁוּב נִכְשַׁל.

– הִתְאוֹשֵׁשׁ, נַעֲרִי – עוֹדְדוֹ אָבִיו מֵהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדּוּגִית – אֲנִי בָּטוּחַ, כִּי מָחָר יַעֲלֶה בְּיָדְךָ לַעֲצוֹר בְּעַד נְשִׁימָתְךָ וְתוּכַל לִשְׁהוֹת מִתַּחַת לַמַּיִם עֵת אֲרֻכָּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַיּוֹם.

אָבִיו שֶׁל עוֹמַר הָיָה הַנּוֹעָז בֵּין הַצּוֹלְלִים דַּיָּגֵי־הַחֲנִית בְּכָל הָאֵזוֹר הַהוּא, מִסּוּאֶץ וְעַד פּוֹרְט סוּדַן. גְּבַהּ־קוֹמָה וּבַעַל־שְׁרִירִים הָיָה וּלְעוֹרוֹ אַךְ שִׂמְלַת־כֻּתְנָה אֲרֻכָּה בִּלְבַד. בִּתְנוּעוֹת אַמִּיצוֹת וּמְתוּנוֹת הֵשִׁיט עַתָּה אֶת הַדּוּגִית עַל פְּנֵי חֶלְקַת הַמַּיִם.

אָבִיו בִּקֵּשׁ לְעוֹדְדוֹ, וְאִלּוּ אָחִיו שֶׁל עוֹמַר, גּוֹמֶז, שֶׁנִּשְׁתּוֹפֵף בְּסָמוּךְ לוֹ, הִלְעִיג עָלָיו וְאָמַר:

– מָחָר שׁוּב יַעֲלֶה עוֹמַר כָּל כַּמָּה שְׁנִיּוֹת לִשְׁאוֹף אֲוִיר, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה הַיּוֹם. לְעוֹלָם לֹא יַצְלִיחַ לִהְיוֹת דַּיָּג־צוֹלֵל רָאוּי לִשְׁמוֹ, אִם הוּא פּוֹחֵד כָּל־כָּךְ מִתַּחַת לַמַּיִם!

– תִּרְאֶה שֶׁמָחָר אֶצְלֹל בְּכָל כֹּחִי וְאֶשְׁהֶה מִתַּחַת לַמַּיִם שָׁעָה שְׁלֵמָה! – קָרָא עוֹמַר בְּכַעַס. אֲבָל בְּנַפְשׁוֹ פְּנִימָה הָיָה בּוֹשׁ וְנִכְלָם בִּגְלַל פַּחְדּוֹ הַמְשַׁתֵּק מִפְּנֵי טְבִיעָה.

– הַפְסִיקוּ לָרִיב בֵּינֵיכֶם! – גָּעַר בָּהֶם אֲבֵיהֶם – וַאֲשֶׁר לְךָ, גּוֹמֶז, לֶהֱוֵי יָדוּעַ לְךָ, כִּי לֹא טוֹב אָמְנָם לְפַחֵד, אַךְ לְזַלְזֵל בְּכָל סַכָּנָה, כַּאֲשֶׁר דַּרְכְּךָ לַעֲשׂוֹת לְעִתִּים־קְרוֹבוֹת כָּל־כָּךְ, אַף בְּכָךְ אֵין מִשּׁוּם חָכְמָה יְתֵרָה. זִכְרוּ, בָּנַי: הַיָּם הוּא יָדִיד שֶׁלָּנוּ, אֲבָל עַל נְקַלָּה יֵהָפֵךְ לְאוֹיֵב אַכְזָרִי מֵאֵין כָּמוֹהוּ אִם לֹא נִזָּהֵר בּוֹ.

כֹּה אָמַר הָאָב וְחָתַר הָלְאָה וּשְׁנֵי הָאַחִים שָׁתְקוּ. בְּעֵינַיִם כָּלוֹת הִסְתַּכֵּל עוֹמַר בַּחֲנִיתוֹת שֶׁמּוּטָלוֹת הָיוּ בַּדּוּגִית. אָבִיו הִבְטִיחַ לָתֵת לוֹ בְּמַתָּנָה חֲנִית חֲדָשָׁה, כְּשֶׁאַךְ יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לִגְבּוֹר עַל פַּחְדּוֹ. הַחֲנִיתוֹת עֲשׂוּיוֹת הָיוּ מֵעֵץ קַל וְחִצֵּיהֶן מִמַּתֶּכֶת נוֹצֶצֶת.

בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם הַמָּחֳרָת הוֹדִיעַ הָאָב כִּי הֶחֱלִיט לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת.

– אַתֶּם שְׁנֵיכֶם, לְכוּ־נָא לָדוּג בִּלְעָדַי – אָמַר לָהֶם – אַתָּה, גּוֹמֶז, בְּטוּחַנִּי שֶׁתֵּיטִיב לִצְלוֹל וְלָדוּג אַף בִּלְעָדַי, אִם אַךְ תֵּדַע לְהִזָּהֵר. וּמִמְּךָ, עוֹמַר בְּנִי, אֲנִי מְצַפֶּה כִּי תִּצְלֹל הַיּוֹם צְלִילוֹת נָאוֹת וּמְמֻשָּׁכוֹת וְתִתְגַּבֵּר עַל פַּחְדְּךָ. זְכֹר: הַחֲנִית הַמֻּבְטַחַת מְצַפָּה לְךָ.

וּשְׁנֵי הָאַחִים הִפְלִיגוּ עַל פְּנֵי מֵימָיו הָרוֹגְעִים שֶׁל הַיָּם הָאָדֹם. גּוֹמֶז אָחַז בַּמָּשׁוֹט, בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל הָאָב, וְחָתַר בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים. עוֹמַר אָמְנָם כָּעַס עַל אָחִיו וְקִנֵּא בּוֹ, אַךְ בָּהּ בְּשָׁעָה גַּם הִתְפָּעֵל מִמֶּנּוּ וּבְסֵתֶר־לִבּוֹ אַף הֶעֱרִיצוֹ.

מִשֶּׁהִגִּיעוּ לִמְקוֹם הַדַּיִג קָפַץ גּוֹמֶז וְצָלַל בְּתוֹךְ הַמַּיִם. כַּעֲבוֹר שְׁנִיּוֹת אֲחָדוֹת הֵגִיחַ מִתּוֹכָם וְהֶעֱלָה אִתּוֹ דּוֹלְפִין קָטָן, שָׁפוּד עַל חֲנִיתוֹ. הוּא הִטִּיל אֶת הַדּוֹלְפִין לְתוֹךְ הַדּוּגִית וְקָרָא, עוֹדוֹ מִתְנַשֵּׁם וּמִתְנַשֵּׁף:

– עַתָּה הִגִּיעַ תּוֹרְךָ, אָחִי!

– אֲנִי בָּא, גּוֹמֶז!

– בּוֹא נִצְלֹל בְּיַחַד, רוֹצֶה?

– רוֹצֶה! – קָרָא עוֹמַר – אֲבָל אַתָּה, זְכֹר אֶת אַזְהָרָתוֹ שֶׁל אַבָּא וְאַל תִּשְׁהֶה מִתַּחַת לַמַּיִם זְמַן רַב מִדָּי!

– דְּאַג לְעַצְמְךָ! – הֵשִׁיב לוֹ גּוֹמֶז, מִלֵּא רֵאוֹתָיו אֲוִיר וּבִקְפִיצָה אַחַת נֶעֱלַם מִתַּחַת לַמַּיִם.

עוֹמַר עָשָׂה כָּמוֹהוּ. נְחוּשָׁה הָיְתָה הַהַחְלָטָה בְּלִבּוֹ לְהִתְגַּבֵּר אַחַת וּלְתָמִיד עַל פַּחְדּוֹ, לִצְלוֹל וּלְהַאֲרִיךְ אֶת שְׁהִיָּתוֹ מִתַּחַת לַמַּיִם כְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל.

הַמַּיִם אֲשֶׁר לְמַטָּה שָׁרְצוּ דָּגִים הַרְבֵּה. קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁחָדְרוּ לְתוֹךְ הַמַּיִם, הֶעֱנִיקוּ לַדָּגִים הַצִּבְעוֹנִיִּים אוֹר מִסְתּוֹרִי וְיֹפִי נֶהְדָּר. עוֹמַר שָׂחָה בֵּין הַדָּגִים הָאֵלֶּה וְגַם הַפַּעַם, כְּמוֹ אֶתְמוֹל וּכְמוֹ שִׁלְשׁוֹם, תָּקְפָה אוֹתוֹ עַד־מְהֵרָה בֶּהָלַת הַטְּבִיעָה וּכְבָר אָמַר לָצוּף וְלַעֲלוֹת לְמַעְלָה. אוּלָם בְּכָל כֹּחוֹ אִלֵּץ אֶת עַצְמוֹ לְהִשָּׁאֵר בַּמַּיִם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהֶעֱמִיק לִצְלוֹל בָּהֶם לְעֵבֶר שִׂיחֵי הָאַלְמֻגִּים שֶׁשָּׁם מִסְתַּתְּרִים הַדָּגִים הַמְשֻׁבָּחִים. הַשִּׂיחִים רָחֲשׁוּ סְפוֹגִים אֲדַמְדַּמִּים, כּוֹכְבֵי־יָם וּמִינֵי תּוֹלָעִים מְשֻׁנּוֹת. חֲבוּיוֹת־לְמֶחֱצָה בְּתוֹךְ סִבְכֵי הַשִּׂיחִים, פָּעֲרוּ לְעֻמָּתוֹ צְדָפוֹת טוֹרְפוֹת אֶת כַּפּוֹתֵיהֶן הַמְאַיְּמוֹת. כִּבְיָכוֹל אֵינָן מְצַפּוֹת אֶלָּא לוֹ, לְעוֹמַר. אִם אַךְ יִתְקָרֵב אֲלֵיהֶן, יִסָּגְרוּ כַּפּוֹתֵיהֶן הַקָּשׁוֹת עַל זְרוֹעוֹ אוֹ רַגְלוֹ. עַל כֵּן הִקְפִּיד עוֹמַר שֶׁלֹּא לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶן וְשָׂחָה הָלְאָה וְעָלָה וְצָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְנָשַׁם לִרְוָחָה. “אַבָּא רַשַּׁאי לְהִתְגָּאוֹת בִּי – עָלַץ לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ – הוֹכַחְתִּי אֶת עַצְמִי, צָלַלְתִּי כַּהֲלָכָה, הִתְגַּבַּרְתִּי עַל פַּחְדִּי!”

גּוֹמֶז שֶׁצָּף וְעָלָה בְּיַחַד עִמּוֹ, חִיֵּךְ אֵלָיו, מִלֵּא רֵאוֹתָיו אֲוִיר וְחָזַר וְצָלַל. עוֹמַר הִשְׂתָּרַע עַל גַּבּוֹ וְהִתְקָרֵב בְּנַחַת לַדּוּגִית. מַשַּׁב־רוּחַ חָמִים בָּא מֵהַמִּדְבָּר הַסָּמוּךְ. אוּלָם הַמַּיִם עֲדַיִן הָיוּ צוֹנְנִים וַחֲלָקִים כְּמוֹ מֶשִׁי. עוֹמַר נֶאֱחַז בְּדָפְנוֹת הַדּוּגִית, גּוּפוֹ הִשְׁתַּכְשֵׁךְ לַהֲנָאָתוֹ בַּמַּיִם.

לְפֶתַע עֲבָרָהוּ זֶרֶם מַיִם קַר כְּקֶרַח. “אֵין זֹאת כִּי כָּרִישׁ מָצוּי כָּאן בַּסְּבִיבָה!” – חָשַׁב בְּבֶהָלָה וְהִסְתַּכֵּל עַל סְבִיבוֹתָיו. בְּאוֹתוֹ הֶרֶף־עַיִן מַמָּשׁ נֶעֱלַם מִתַּחְתָּיו גּוּפוֹ הַחֲלַקְלַק וְהַמְאַיֵּם שֶׁל כָּרִישׁ טוֹרֵף.

בְּהָנֵף אֶחָד עָלָה עוֹמַר לְמַעְלָה וְהִטִּיל אֶת עַצְמוֹ לְתוֹךְ הַדּוּגִית. הַכָּרִישׁ הֵגִיחַ מִתּוֹךְ הַמַּיִם הָעֲמֻקִּים וְהִקִּיף דּוּמָם אֶת הַדּוּגִית. גּוּפוֹ הַגָּדוֹל הָיָה חֲלַקְלָק, עֵינָיו קְטַנּוֹת וְרַצְחָנִיּוֹת וְשִׁנָּיו – אֱלֹהִים גְּדוֹלִים – רְעָדָה שֶׁל יִרְאָה עָבְרָה בְּגוּפוֹ שֶׁל עוֹמַר לְמַרְאֵה־שִׁנֵּי הַכָּרִישׁ הַחַדּוֹת כְּשִׁנֵּי הַמַּסּוֹר.

עוֹמַר גָּחַן עַל פְּנֵי דֹּפֶן הַדּוּגִית וְעֵינָיו חִפְּשׂוּ אֶת אָחִיו בְּתוֹךְ הַמַּיִם. אוּלָם בַּמַּיִם הַחֲלָקִים כִּרְאִי לֹא הָיָה סִמָּן וָזֵכֶר לְאָחִיו. אוֹ־אָז גָּחַן עוֹמַר מֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדּוּגִית – וְאָכֵן! שָׁם, לְיַד הַסְּלָעִים הַתַּת־מֵימִיִּים, כַּעֲשָׂרָה מֶטְרִים מִתַּחְתָּיו, הִבְחִין בְּתוֹךְ הַמַּיִם הַצְּלוּלִים בְּגוּפוֹ שֶׁל אָחִיו.

קְרִיאַת אֵימָה נִתְמַלְּטָה מִפִּיו: יָדוֹ הַיְמָנִית שֶׁל אָחִיו נִלְכְּדָה בְּכַפּוֹתֶיהָ שֶׁל צְדָפָה אַחַת וְאַךְ לַשָּׁוְא נֶאֱבַק לְהִשְׁתַּחְרֵר מִמֶּנָּה.

– שׁוּב לֹא הָיָה זָהִיר! – חָלַף הִרְהוּר שֶׁל כַּעַס בְּמֹחוֹ שֶׁל עֹומַר. כְּהֶרֶף־עַיִן הֶחֱלִיט וְעָשָׂה. רַק שְׁנִיּוֹת סְפוּרוֹת נוֹתְרוּ לוֹ לְהַצִּיל אֶת חַיֵּי אָחִיו. הוּא צָלַל לְעֵבֶר אָחִיו וְלֹא הֵסֵב רֹאשׁוֹ לִרְאוֹת אֶת הַכָּרִישׁ הַנָּע בִּכְבֵדוּת בְּעִקְּבוֹתָיו.

מֵעוֹלָם לֹא פָּחַד עוֹמַר כַּאֲשֶׁר פָּחַד הַפַּעַם הַזֹּאת, כְּשֵׁם שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הֶעֱמִיק לִצְלוֹל כַּאֲשֶׁר צָלַל הַפַּעַם. הוּא רָאָה אֶת אָחִיו מִתְנוֹעֵעַ חֲלוּשׁוֹת לְיַד הַסְּלָעִים, כְּשֶׁזְּרוֹעוֹ לְכוּדָה בְּכַפּוֹתֶיהָ הַנּוֹרָאוֹת שֶׁל הַצְּדָפָה.

עוֹמַר פָּעַל בִּמְהִירוּת. בִּתְנוּפָה אַחַת עָקַר אֶת הַצְּדָפָה מֵהַסֶּלַע הַחֲלַקְלַק, וּבְלִי לְשַׁחְרֵר אֶת זְרוֹעַ אָחִיו מֵהַצְּדָפָה עַצְמָהּ, אָחַז בְּגוֹמֶז וּדְחָפוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה.

הַכָּרִישׁ צְמֵא־הַדָּם, שֶׁצִּלּוֹ גָּהַר מֵעַל רָאשֵׁיהֶם, שָׁט עַתָּה לִקְרָאתָם. עוֹמַר נִסָּה לְהִתְחַמֵּק מִמֶּנּוּ, אוּלָם הַכָּרִישׁ כְּאִלּוּ הֵישִׁיר מַבָּטוֹ הָרַצְחָנִי וּנְעָצוֹ בְּתוֹךְ עֵינָיו שֶׁל עוֹמַר. הַכָּרִישׁ הִתְקַדֵּם לְאִטּוֹ, בּוֹטֵחַ בְּטַרְפּוֹ. מֵרֹב בֶּהָלָה הִרְפָּה עוֹמַר מֵאָחִיו, וְגוֹמֶז, שֶׁהָיָה קָרוֹב לַאֲפִיסַת כֹּחוֹת וַאֲוִיר, הֵחֵל לִשְׁקוֹעַ. הַמַּיִם הִתְעַרְבְּלוּ סְבִיבָם מִכֹּחַ טְפִיחוֹת זְנָבוֹ שֶׁל הַכָּרִישׁ. עוֹמַר גִּשֵּׁשׁ בְּתוֹךְ הַמַּיִם, חָזַר וְאָחַז בְּחָזְקָה בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל גּוֹמֶז אָחִיו, עַד כִּי צִפָּרְנָיו נִנְעֲצוּ בִּבְשָׂרוֹ – וּלְהֶרֶף־עַיִן עָצַר תַּחְתָּיו, לֹא זָע וְלֹא נָע, שֶׁכֵּן, אוֹתוֹ רֶגַע זָכַר אֶת דִּבְרֵי הַדַּיָגִים, שֶׁאִם הָאָדָם לֹא יְגַלֶּה כָּל סִמָּן שֶׁל פַּחַד, הַכָּרִישׁ לֹא יַתְקִיפוֹ. בְּמַאֲמָץ כַּבִּיר כָּבַשׁ עוֹמַר אֶת פַּחְדּוֹ, הִפְנָה גַּבּוֹ אֶל הַכָּרִישׁ וְהִתְחִיל לַעֲלוֹת מָתוּן־מָתוּן, בְּלִי בֶּהָלָה, בִּתְנוּעוֹת אִטִּיּוֹת וּשְׁקֵטוֹת. עוֹד הָנֵף, עוֹד אֶחָד…

אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאשֵׁיהֶם שֶׁל שְׁנֵי הָאַחִים הִתְרוֹמְמוּ מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם, עָשָׂה הַכָּרִישׁ לְפֶתַע תַּפְנִית חַדָּה וּבָא לִקְרָאתָם דֶּרֶךְ הַגַּלִּים לְהַתְקִיפָם. הֶרֶף־עַיִן אֶחָד שָׁהוּ פָּנִים אֶל פָּנִים: הַכָּרִישׁ –מוּל עוֹמַר, עוֹמַר – מוּל פְּנֵי הַסַּכָּנָה.

לְמַזָּלוֹ, זָכַר עוֹמַר, בְּאוֹתוֹ רֶגַע־שֶׁל־סַכָּנָה, מַהוּ שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת בְּמִקְרֶה כָּזֶה. הוּא הֵנִיף אֶת זְרוֹעוֹ וְהִכָּה בְּכָל כֹּחוֹ עַל אַפּוֹ שֶׁל הַכָּרִישׁ, וְחָזַר וְהִכָּה עַל אַפּוֹ עוֹד וָעוֹד.

רֶגַע מְמֻּשָּׁךְ לֹא הֵגִיב הַכָּרִישׁ, אַחַר כָּךְ הִכָּה בִּסְנַפִּירָיו בְּפָנָיו שֶׁל עוֹמַר וְנֶעֱלַם בַּמַּיִם הָעֲמֻקִּים.

עוֹמַר גָּרַר עִמּוֹ אֶת גּוֹמֶז וּבְדֵי־עָמָל הֶעֱלָהוּ לְתוֹךְ הַדּוּגִית. חֲסַר־אוֹנִים וּמְעֻלָּף־לְמֶחֱצָה צָנַח גּוֹמֶז עַל תַּחְתִּית הַדּוּגִית. וְאִלּוּ עוֹמַר הִתְאוֹשֵׁשׁ עַד־מְהֵרָה מִבֶּהָלָתוֹ, נָטַל סַכִּין חַד וְחָתַךְ אֶת קוּנְכִיוֹת הַצְּדָפָה מִזְּרוֹעוֹ שֶׁל גּוֹמֶז. גּוֹמֶז נָאַק מִכְּאֵבִים אוּלָם עוֹמַר לֹא הִרְפָּה, עַד שֶׁהֵסִיר מֵהַזְּרוֹעַ אֶת כָּל הַצְּדָפָה כֻּלָּהּ.

– אֵין דָּבָר – הִרְגִּיעַ אֶת אָחִיו לְמַרְאֵה־הַדָּם הַנִּגָּר – הַנִּתּוּחַ הִצְלִיחַ, הַפֶּצַע יַגְלִיד בִּמְהֵרָה.

גּוֹמֶז פָּקַח אֶת עֵינָיו וְחִיּוּךְ רָפֶה הִפְצִיעַ עַל פָּנָיו הַחִוְרִים.

– תּוֹדָה לְךָ, אָחִי – לָחַשׁ – הַיּוֹם הִצַּלְתָּ אֶת חַיַּי.

מִשֶּׁנִתְעוֹרֵר עוֹמַר לְמָחֳרַת בַּבֹּקֶר, מָצָא לְיַד מִשְׁכָּבוֹ חֲנִית חֲדָשָׁה, חֵץ הַבַּרְזֶל שֶׁלָּהּ מְמֹרָק וְנוֹצֵץ בְּקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה.