רקע
שלמה ניצן
קִילֵאָה — נְסִיכַת הַגַּלִּים
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: יבנה; תש"ל 1969

הָבָה נַטֶּה אֹזֶן לָאַגָּדָה עַל קִילֵאָה, הַנְּסִיכָה הַיָּפָה מֵאִיֵּי הַוַאי. מֶלֶךְ קַלְקַוּאָה, שַׁלִּיט אִיֵּי הַוַאי בְּאוֹתָם הַיָּמִים, הָיָה חוֹזֵר וּמְסַפֵּר אוֹתָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת, וְכָל הָרוֹצֶה הָיָה בָּא וּמַקְשִׁיב.

הַנְּסִיכָה קִילֵאָה חָיְתָה בְּיָמִים קְדוּמִים מְאֹד, כַּאֲשֶׁר כָּל אִי מֵאִיֵּי הַוַאי הָיָה מַמְלָכָה לְעַצְמוֹ. הִיא הָיְתָה אֲחוֹתוֹ שֶׁל קַאוּאָה, שֶׁמָּלַךְ עַל הָאִי הַגָּדוֹל מַאוּאִי.

אִי זֶה, כְּמוֹ אֶחָיו הָרַבִּים, חוֹפָיו הַיְרֻקִּים טָבְלוּ בְּמֵימָיו הַתְּכֻלִּים שֶׁל הַיָּם הַגָּדוֹל. אַהֲבָה רַבָּה אָהֲבָה קִילֵאָה אֶת מוֹלַדְתָּהּ הַיָּפָה, אֶת הָרֶיהָ הַנִּשָֹׂאִים וְאֶת עֲמָקֶיהָ הַיְרֻקִּים.

אַךְ יוֹתֵר מִכֹּל אָהֲבָה קִילֵאָה אֶת גַּלֵּי הַיָּם שֶׁלִּחֲכוּ אֶת חוֹפֵי הָאִי. כָּל־כָּךְ כְּחֻלִּים וּצְלוּלִים הָיוּ מִתַּחַת לְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ! גְּבָעוֹת־גְּבָעוֹת בָּאוּ מִמֶּרְחַקֵּי הַיָּם וְהֶחֱלִיקוּ קַלּוֹת לְעֵבֶר הַיַּבָּשָׁה.

מִשַּׁחַר יַלְדוּתָהּ בִּלְּתָה קִילֵאָה אֶת כָּל יָמֶיהָ בַּיָּם. " קִילֵאָה נוֹלְדָה בַּיָּם— אָמַר עָלֶיהָ קַאוּאָה, אָחִיהָ הַמֶּלֶךְ — מֵעוֹדָהּ לֹא הָיְתָה בְּשׁוּם מָקוֹם כָּל־כָּךְ מְאֻשֶּׁרֶת, כְּמוֹ בַּיָּם".

בְּאוֹתָם יָמִים קְדוּמִים הֵטִיבוּ יַלְדֵי הַוַאי לִשְׂחוֹת בַּיָּם, עוֹד לִפְנֵי שֶׁלָּמְדוּ לְהַלֵּךְ כָּל צָרְכָּם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. כָּל מִשְׂחֲקֵיהֶם וְשַׁעֲשׁוּעֵיהֶם הָיוּ בַּיָּם וּלְאֹרֶךְ שְׂפַת הַיָּם. מֵעוֹלָם לֹא פָּחֲדוּ מִן הַמַּיִם, וְרַצֵּי הַגַּלִּים הָיוּ חַבְרֵיהֶם לְמִשְׂחָק וּלְשַׁעֲשׁוּעַ.

חִישׁ־מַהֵר לָמְדוּ לִנְהוֹג בַּחֲסָקוֹת, חִישׁ־קַל הָיוּ מַחֲלִיקִים בָּהֶן עַל פְּנֵי הַנַּחְשׁוֹלִים הָעַזִּים. הַמְבֻגָּרִים הָיוּ לָהֶם חֲסָקוֹת גְּדוֹלוֹת, הַיְלָדִים — חֲסָקוֹת קְטַנּוֹת. כָּל אֶחָד הָיְתָה לוֹ חֲסָקָה לְפִי אֹרֶךְ גּוּפוֹ. הוֹ! מַה נָּאֶה הָיָה לְהַחֲלִיק עַל מִין סִירָה שׁכָּזֹאת עַל פְּנֵי הַגַּלִּים הַמַּקְצִיפִים לְאֹרֶךְ הַחוֹף וּלְהַפְלִיג וְלָצֵאת אֶל הַיָּם הַפָּתוּחַ! שָׁם הָיוּ הַמַּיִם חֲלָקִים וּשְׁקֵטִים וְהָאֳפָקִים הָרְחוֹקִים קוֹרְצִים וּמְפַתִּים.

אִישׁ לֹא הֵטִיב לַחְתּוֹר בַּחֲסָקָה כְּמוֹ קִילֵאָה, אִישׁ לֹא הֵטִיב לִשְׂחוֹת כָּמוֹהָ! עַל פְּנֵי הָאִי כֻּלּוֹ לֹא הֶעֱמִיק אִישׁ לִצְלוֹל כְּמוֹ נְסִיכַת הַגַּלִּים שֶׁלָּנוּ! וְאַחַר כָּל צְלִילָה הָיְתָה עוֹלָה לְמַעְלָה וּבְיָדֶיהָ הַיָּפֶה בָּאַלְמֻגִּים שֶׁקָּטְפָה עַל קַרְקָעִית הַיָּם! הֲלֹא עַל שׁוּם כָּךְ קְרָאוּהָ כֻּלָּם נְסִיכַת הַיָּם. אוֹ: נְסִיכַת הַגַּלִּים.

הַיָּם הַגָּדוֹל, בְּכָל תַּהְפּוּכוֹתָיו, הָיָה יְדִידָהּ הַטּוֹב שֶׁל הַנְּסִיכָה הַקְּטַנָּה. מֵעוֹדָהּ לֹא נִתְיָרְאָה מִפָּנָיו. וַאֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר הַיָּם הָיָה סוֹעֵר וְזוֹעֵף וּבְנֵי הָאִי — כֻּלָּם שַׂחְיָנִים מֻבְהָקִים — הָיוּ נִמְלָטִים אֶל הַחוֹף — הָיְתָה קִילֵאָה מִתְגַבֶּרֶת עַל הַנַּחְשׁוֹלִים הָעַזִּים וּמַפְלִיגָה הַרְחֵק־הַרְחֵק.

— שׁוּבִי, שׁוּבִי, נְסִיכַת־גַּלִּים חֲבִיבָה! — הָיוּ קוֹרְאִים אֵלֶיהָ בְּנֵי הָאִי הַנִּצָּבִים עַל הַחוֹף. אוּלָם הִיא לֹא שָׁמְעָה בְּקוֹלָם. הִיא צָחֲקָה בְּקוֹל וּצְחוֹקָהּ נִבְלַע בְּנַהַם הַגַּלִּים. מִשֶּׁגָּדְלָה וְהִגִּיעָה לְפִרְקָהּ, רַבּוּ הָאֲנָשִׁים הַצְּעִירִים שֶׁבִּקְּשׁוּ אֶת יָדָהּ. אֲבָל הִיא דָּחֲתָה אֶת כֻּלָּם וְהִכְרִיזָה: — לֹא אֶנָּשֵׂא אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּטִיב לַחְתּוֹר מִמֶּנִּי עַל פְּנֵי הַגַּלִּים, יֵטִיב לִשְׂחוֹת מִמֶּנִּי, יֵטִיב לִצְלוֹל מִמֶּנִּי לְמַעֲמַקֵּי הַיָּם.

אֲבָל כָּל מִי שֶׁהִפְלִיג עִמָּהּ אֶל מֶרְחַקֵּי הַיָּם, הָיָה שָׁב עַד־מְהֵרָה עַל עִקְּבוֹתָיו, כָּל מִי שֶׁצָּלַל עִמָּהּ אֶל הַמְּצוּלוֹת הָיָה נֶחְפָּז לַעֲלוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם לְפָנֶיהָ, כָּל מִי שֶׁהִרְחִיק לִשְׂחוֹת עִמָּהּ, הָיָה מַגִּיעַ חִישׁ־מַהֵר לַאֲפִיסַת־כֹּחוֹת.

לְדַאֲבוֹן לִבָּהּ נוֹתְרָה קִילֵאָה תָּמִיד לְבַדָּהּ, לְדַאֲבוֹן לִבָּהּ הָיְתָה תָּמִיד הַמְנַצַּחַת. בְּאוֹתָם הַיָּמִים נָהֲגוּ בְּנֵי־הָאִי לִשְׁכַּב עַל הַחֲסָקָה, אוֹ לְהִשְׁתּוֹפֵף עָלֶיהָ בִּכְרִיעָה. רַק קִלֵיאָה לְבַדָּהּ עָמְדָה עָלֶיהָ זְקוּפָה וְאֵיתָנָה עַל שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ.

עָבְרוּ שָׁבוּעוֹת, חָלְפוּ חֳדָשִׁים. אַף לֹא אֶחָד מִבְּנֵי־הָאִי לֹא עָצַר כֹּחַ לַעֲמוֹד בִּדְרִישׁוֹתֶיהָ שֶׁל קִילֵאָה הַיָּפָה. כָּל בְּנוֹת הָאִי כְּבָר נִשְּׂאוּ וְהֵקִימוּ מִשְׁפָּחוֹת וְרַק קִילֵאָה נִשְׁאֲרָה בְּגַפָּהּ.

יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ לְמַאוּאִי לוּ־לַלֶה, נָסִיךְ אַמִּיץ מִן הָאִי הַשָּׁכֵן אוֹאַהוּ. — בָּאתִי לְכָאן לְחַפֵּשׂ לִי עַלְמָה יָפָה שֶׁתִּהְיֶה לִי לְאִשָּׁה — הוֹדִיעַ. לְיָמִים נוֹדָע, כִּי לוֹ־לַלֶה כְּבָר הָיָה פַּעַם מְאֹרָס לִנַעֲרָה מִבְּנוֹת הָאִי שֶׁלּוֹ. אוּלָם יוֹם לִפְנֵי חַג הַכְּלוּלוֹת קָמָה לְפֶתַע סְעָרָה גְדוֹלָה בַּיָּם, הַנַּחְשׁוֹלִים סָחֲפוּ אֶת הַחֲסָקָה שֶׁלָּהּ וְהִיא טָבְעָה בִּמְצוּלוֹת. שְׁנָתַיִם יָמִים הִתְאַבֵּל לוֹ־לַלֶה עַל אֲהוּבַת לִבּוֹ וּמֵאֵן לְהִתְנַחֵם.

— עָלֶיךָ לְהִנָּשֵׂא, לוֹ־לַלֶה — אָמַר לוֹ אָבִיו הַמֶּלֶךְ — לֵךְ מְצָא לְךָ נַעֲרָה בָּאִי הַשָּׁכֵן. לוֹ־לַלֶה חָצָה בְּדוּגִיתוֹ אֶת הַיָּם וְהִגִּיעַ לְכָאן, לְמַאוּאִי. לְמָחֳרָת הִפְלִיג בְּדוּגִיתוֹ לְאֹרֶךְ הָאִי וְשָׁם, בְּתוֹךְ הַמַּיִם, פָּגַשׁ אֶת קִילֵאָה. מֵעוֹדוֹ לֹא רָאָה נַעֲרָה יָפָה כָּמוֹהָ. מֵעוֹדוֹ לֹא רָאָה נַעֲרָה נִצֶּבֶת כָּל־כָּךְ זְקוּפָה וְאֵיתָנָה עַל הַחֲסָקָה וְחוֹתֶרֶת בַּמָּשׁוֹט הָאֶחָד בְּבִטָּחוֹן וּבְחֵן כְּמוֹ קִילֵאָה! גּוּפָהּ הַשָּׁזוּף שֶׁל קִילֵאָה הִבְהִיק בְּקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ נְחשֶׁת קָלָל. אַךְ רָאָה אוֹתָה לוֹ־לַלֶה, מִיָּד הִתְאַהֵב בָּהּ אַהֲבָה עַזָּה.

— הִנָּשְׂאִי לִי, נַעֲרָה יָפָה! — קָרָה1 לְעֶבְרָהּ. — לֹא אֶנָּשֵׂא אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּטִיב מִמֶּנִּי לִשְׂחוֹת, לַחְתּוֹר וְלִצְלוֹל! — הֵשִׁיבָה לוֹ קִילֵאָה וְצָחֲקָה אֶת צְחוֹק הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁלָּהּ. כִּשְׁמוֹעַ הַנָּסִיךְ לוֹ־לַלֶה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, צָחַק אַף הוּא. שֶׁכֵּן, הֵטִיב לִשְׂחוֹת, לַחְתּוֹר וְלִצְלוֹל מִכָּל בְּנֵי־הָאִי אוֹאַהוּ.

וְהַשְׁנַיִם, קִילֵאָה וְלוֹ־לַלֶה, הֵחֵלּוּ לְהִתְחָרוֹת בֵּינֵיהֶם. בְּנֵי־הָאִי עָקְבוּ אַחֲרֵיהֶם בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה. זֶה לְיַד זוֹ שָׂחוּ וְהִרְחִיקוּ, כְּמוֹ שְׁנֵי דָּגִים נָאִים, מֵעֵבֶר לַגַּלִּים. זֶה לְיַד זוֹ צָלְלוּ לְמַעֲמַקִּים —וְיַחְדָּו, בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת, הֵגִיחוּ רָאשֵׁיהֶם מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם. זֶה בְּצַד זוֹ נֶאֶבְקוּ הַחֲסָקוֹת שֶׁלָּהֶן עִם מִשְׁבְּרֵי יָם — וְיָכְלוּ לָהֶם. כָּל אֲשֶׁר עָשְׂתָה קִילֵאָה, עָשָׂה לוֹ־לַלֶה, וְאַף הֵטִיב מִמֶּנָּה לַעֲשׂוֹת. כִּי אַף הוּא, כָּמוֹהָ, הָיָה בֶּן־הַיָּם וְהַיָּם הָיָה מוֹלַדְתּוֹ הָאֲמִתִּית.

וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַתּוֹר לְהַשִׁיט אֶת הַדּוּגִית, כָּבְשָׁה קִילֵאָה אֶת שִׂמְחָתָהּ וְיָדְעָה כִּי זֹאת הַפַּעַם נֻצְּחָה כָּלִיל.

כִּי לוֹ־לַלֶה הָיָה חָזָק וְאֵיתָן. וּבִזְרוֹעוֹתָיו הָאַמִּיצוֹת הָיָה מֵשִׁיט, בִּגְמִישׁוּת וּבְחֵן, אֶת הַדּוּגִית הַקְּטַנָּה וְהָרוֹפֶפֶת שֶׁנִּבְלְעָה בְּתוֹךְ הַגַּלִּים הַגְּדוֹלִים.

בְּבֹקֶר יוֹם הַמָּחֳרָת הִזְמִין לוֹ־לַלֶה אֶת קִילֵאָה לְהִלָּווֹת אֵלָיו בְּדוּגִיתוֹ שֶׁלּוֹ. קִילֵאַה נֵאוֹתָה בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה. אוֹתוֹ בֹּקֶר נִתְכַּסּוּ הַשָּׁמַיִם חַשְׁרוֹת עֲנָנִים קוֹדְרִים וְהַמֶּלֶךְ קָאוּאָה, אָחִיהָ שֶׁל קִילֵאָה, הִפְצִיר בָּהּ לְבַל תַּפְלִיג עִם לוֹ־לַלֶה.

— זוֹהִי עוֹנַת הַהוֹרִיקָנִים הַגְּדוֹלִים וְהַסּוֹעֲרִים — הִזְהִיר אוֹתָהּ — חָלִילָה לָךְ לְהַפְלִיג עַל פְּנֵי הַיָּם!


עמ 53.png

אוּלָם קִילֵאָה לֹא שָׁמְעָה בְּקוֹלוֹ. בְּשׁוּם מָקוֹם לֹא הִרְגִּישָׁה אֶת עַצְמָה בְּטוּחָה וּמְאֻשֶּׁרֶת כָּל־כָּךְ כְּמוֹ עַל פְּנֵי הַיָּם, בְּכָל תַּהְפּוּכוֹתָיו, וְלָמָּה זֶה תִּמְנַע מֵעַצְמָהּ אֶת הָעֹנֶג הַזֶּה לְהַפְלִיג יַחַד עִם לוֹ־לַלֶה בְּדוּגִיתוֹ?!

וְהֵם הִפְלִיגוּ. קִילֵאָה יָשְׁבָה עַל קַרְקָעִית הַדּוּגִית וְלוֹ־לַלֶה חָתַר בַּמָּשׁוֹט הָאֶחָד אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה — בִּתְנוּעוֹת אַמִּיצוֹת וּגְמִישׁוֹת וּמְלֵאוֹת חֵן. הֵם הֶחֱלִיקוּ וְעָבְרוּ עַל פְּנֵי נַחְשׁוֹלֵי הַחוֹף וְהִפְלִיגוּ הַרְחֵק־הַרְחֵק עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס.

וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לוֹ־לַלֶה לְהַפְנוֹת אֶת חַרְטֹם הַדּוּגִית בַּחֲזָרָה לְעֵבֶר הַיַּבָּשָׁה, פָּרַץ הַהוֹרִיקָן.

הוֹרִיקָן הוּא אַחַת הַסּוּפוֹת הָעַזּוֹת וְהַמְּהִירוֹת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. הוּא עוֹקֵר וּמְנַתֵּץ וְשׁוֹבֵר וּמֵעִיף וּמַטְבִּיעַ כָּל שֶׁעוֹמֵד עַל דַּרְכּוֹ: עֵצִים, גַּגּוֹת, בָּתִּים, צְרִיפִים שְׁלֵמִים, סְפִינוֹת. שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל דּוּגִית קְטַנָּה וְקַלָּה כְּמוֹ דּוּגִיתוֹ שֶׁל לוֹ־לַלֶה.

הָרוּחוֹת הָעַזּוֹת טִלְטְלוּ אֶת הַדּוּגִית הַרְחֵק־הַרְחֵק מִן הַחוֹף. לֹא דּוּגִית כְּלָל, אֶלָּא נוֹצָה קַלָּה. הַגַּלִּים הַגְּדוֹלִים הֱצִיפוּהָ, מִלְּאוּהָ מַיִם — אִיְּמוּ לְהַטְבִּיעָהּ בְּזֶה הָרֶגַע.

זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֶּיהָ שֶׁקִּילֵאָה, נְסִיכַת־הַגַּלִּים, נִתְיָרְאָה מֵהַיָּם הַגּוֹעֵשׁ. שֶׁכֵּן, הַדּוּגִית הַקַּלָּה שֶׁל לוֹ־לַלֶה נִזְדַקְּפָה כְּמוֹ עַמּוּד פַּעַם עַל קָצֶה זֶה וּפַעַם עַל קָצֶה זֶה. הַנַּחְשׁוֹלִים אִיְּמוּ כָּל שְׁנִיָּה לְנַתְּצָהּ לִשְׁבָבִים.

—אַל תִּפְחֲדִי, קִילֵאָה — צָרַח לוֹ־לַלֶה מְלוֹא גְּרוֹנוֹ, כְּדֵי לִגְבּוֹר עַל נַהַם הַגַּלִּים — שִׁכְבִי עַל קַרְקָעִית הַדּוּגִית, כְּדֵי שֶׁהַגַּלִּים לֹא יִשְׁטְפוּךְ וְלֹא יִגְרְפוּךְ וְסִמְכִי עָלַי, אֲנִי כְּבָר אַחֲזִירֵךְ בְּשָׁלוֹם אֶל הַחוֹף.

קִילֵאָה עָשְׂתָה כְּמִצְוָתוֹ. הִיא הִשְׂתָּרְעָה עַל קַרְקָעִית הַדּוּגִית וְעָקְבָה בְּהִתְפָּעֲלוּת כֵּיצַד לוֹ־לַלֶה מֵנִיף אֶת מְשׁוֹטוֹ וְחוֹתֵר בֶּעֱזוּז וּמִתְגַּבֵּר בִּתְבוּנָה עַל פְּנֵי הַנַּחְשׁוֹלִים הָעֲצוּמִים. אִם אַךְ נַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם אֶל הַחוֹף, הִרְהֲרָה, תֵּכֶף וּמִיָּד אֶנָּשֵׂא לוֹ!

מִשְׁאַלְתָּהּ נִתְקַיְּמָה. לְאַחַר מַאֲבָק מְמֻשָּׁךְ גָּלְשָׁה הַדּוּגִית וְחַרְטֻמָּה נָגַע בְּאַדְמַת הָאִי. הַשְּׁנַיִם קָפְצוּ מִתּוֹכָהּ וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם נֶעֱרַךְ נֶשֶׁף הַכְּלוּלוֹת. שְׁנֵיהֶם, הֶחָתָן וְהַכַּלָּה, לָבְשׁוּ אֶת גְּלִימַת הַכְּלוּלוֹת הַמַּלְכוּתִית, הָעֲשׂוּיָה מִנּוֹצוֹת צְהֻבּוֹת וַאֲדֻמּוֹת. מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק בָּאוּ קְרוּאִים רַבִּים לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחָתָם.

אֲפִלּוּ זִקְנֵי הָאִי הַמֻּפְלָגִים בְּשָׁנִים, לֹא זָכְרוּ חֲגִיגָה כַּחֲגִיגַת הַכְּלוּלוֹת שֶׁל קִילֵאָה וְלוֹ־לַלֶה. אֶלֶף תַּרְנְגוֹלוֹת צְלוּיוֹת הָעֳלוּ עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת הָעֲרוּכִים, אֶלֶף אֱגוֹזֵי קוֹקוֹס הֵרִיקוּ אֶת חֲלָבָם הַמָּתוֹק, אֶלֶף מַאַכְלֵי דָּגִים שׁוֹנִים הֻגְּשׁוּ לַשֻּׁלְחָן, וְאֶלֶף מִינֵי פֵּרוֹת הֻגְּשׁוּ לְקִנּוּחַ־סְעוּדָה.

נַעֲרוֹת הָאִי — זֵרֵי פְּרָחִים עַל צַוְארֵיהֶן — יָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת עַל שְׂפַת הַיָם. שׁוּלֵי שִׂמְלוֹתֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת הִתְבַּדְּרוּ בָּרוּחַ הֵנָּה וַחֲזוֹר, כְּמוֹ כַּפּוֹת תְּמָרִים. וּמַנְגִּינוֹת עֲרֵבוֹת לֹא חָדְלוּ לְנַסֵּר בַּחֲלָלוֹ הַשָּׂמֵחַ שֶׁל הָאִי. כָּל אֶחָד נָתַן קוֹלוֹ בְּשִׁיר וְהָיָה שָׂמֵחַ עִם עַצְמוֹ וְעִם שִׂמְחָתָם שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג.

אַךְ אוֹיָה! — בְּהִסְתַּיֵּם הַחֲגִיגָה, פָּנָה לוֹ־לַלֶה וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ הַצְּעִירָה:

— הַקְשִׁיבִי, חֲמוּדָתִי. אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת אַהֲבָתֵךְ הַגְּדוֹלָה לַיָּם. גַּם אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַיָּם בְּכָל לִבִּי כָּמוֹךְ. אוּלָם אֲרוּסָתִי הָרִאשׁוֹנָה טָבְעָה בַּיָּם וְלֹא אוּכַל לִחְיוֹת בְּפַחַד־תָּמִיד פֶּן תִּטְבְּעִי גַּם אַתְּ. עַל כֵּן יֵשׁ בְּדַעְתִּי לִטּוֹל אוֹתָךְ אֶל אֶרֶץ הֶהָרִים שֶׁל הָאִי אוּהַאוּ וְשָׁם, הַרְחֵק מֵהַיָּם הַגָּדוֹל, נִחְיֶה לָנוּ בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה.

כִּשְׁמוֹעַ קִילֵאָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הִתְעַצְּבָה מְאֹד אֶל לִבָּהּ. הֲכֵיצָד תּוּכַל לִחְיוֹת בְּלִי לִרְאוֹת אֶת הַיָּם הַכָּחֹל, בְּלִי לִטְבֹּל בְּמֵימָיו, לְהִשְׁתַּכְשֵׁךְ בְּגַלָּיו, בְּלִי לְהַרְחִיק וְלִשְׁחוֹת לְעֵבֶר הָאֹפֶק וְלָחוּשׁ אֶת הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת בְּגַבָּהּ?!

אַף־עַל־פִּי־כֵן עָשְׂתָה אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל לוֹ־לַלֶה. בְּאִיֵּי הַוַאי חַיֶּבֶת אִשָּׁה לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל בַּעְלָהּ, אֲפִלּוּ הִיא נְסִיכָה!

קִילֵאָה הִתְאַמְּצָה כְּכָל־יְכָלְתָּהּ לִהְיוֹת שְׂמֵחָה בְּחֶלְקָהּ. הֵם הִתְגּוֹרְרוּ בְּאַרְמוֹן מְפֹאָר וְהִיא הָיְתָה צוֹפִיָּה עַל הֲלִיכוֹת הַבַּיִת. לְיָמִים יָלְדָה לְבַעְלָהּ שְׁנֵי בָּנִים וּבַת אַחַת. כָּל הַיָּמִים נָתְנָה קוֹלָהּ בְּשִׁיר, כְּדֵי לְהַשְׁתִּיק אֶת גַּעְגּוּעֶיהָ אֶל הַיָּם.

אוּלָם לוֹ־לַלֶה חַד־הָעַיִן וְדַק־הָרֶגֶשׁ הִבְחִין שֶׁאֵין הִיא אֶלָּא מַעֲמִידָה פָּנִים. — הַאִם עֲדַיִן עֲצוּבָה אַתְּ, יַקִּירָתִי? — שְׁאָלָהּ — הַאָמְנָם מְכַלִּים עֲדַיִן גַּעְגּוּעַיִךְ לַיָּם אֶת חַיַּיִךְ?

— הִנְנִי כְּמוֹ בַּת־הַגַּל הַקְטַנָּה, לוֹ־לַלֶה אִישִׁי — הֵשִׁיבָה לוֹ. — אֵיזֹו בַּת־גַּל קְטַנָּה? — הִתְפַּלֵּא לוֹ־לַלֶה. — מִן הַסִּפּוּר הָעַתִּיק. רְצוֹנְךָ, אֲסַפֵּר לְךָ.

פַּעַם אַחַת הִגִּיעַ אִישׁ־הֶהָרִים אֶל שְׂפַת הַיָּם. רָאָה בְּנוֹת־גַּלִּים כְּחֻלּוֹת מִשְׁתַּכְשְׁכוֹת בַּעֲלִיצוּת לְיַד הַחוֹף. “מַה נָּאוֹת הֵן — חָשַׁב לוֹ אִישׁ־הֶהָרִים בְּלִבּוֹ — הִנֵּה אֶטּוֹל לִי בַּת־גַּל קְטַנָּה, שֶׁתְּהֵא מְרַקֶּדֶת בַּבִּקְתָּה שֶׁלִּי בֶּהָרִים!”

אָמַר וְעָשָׂה וְאָסַף בַּת־גַּל קְטַנָּה אֶל תּוֹךְ בַּמְבּוּק חָלוּל וְחָזַר אֶל הֶהָרִים. בְּהַגִּיעוֹ לְבִקְתָּתוֹ, הֵרִיק אֶת בַּת־הַגַּל אֶל תּוֹךְ קְלִפָּה שֶׁל אֱגוֹז־קוֹקוּס. "הֵיכָן בַּת־הַגַּלִּים הָעַלִּיזָה שֶׁלִּי?! — קָרָא בְּאַכְזָבָה. בַּת־הַגַּלִּים הָיְתָה, כַּמּוּבָן, שָׁם, אֲבָל הִיא שָׁכְבָה שְׁקֵטָה וְדוֹמֶמֶת כָּל־כָּךְ, כְּאִלּוּ שָׁבְקָה חַיִּים. לֹא נָשְׁבָה כָּל רוּחַ לַהֲנִיעָהּ, לֹא הָיוּ שָׁם בְּנוֹת־גַּלִּים לְשַׂחֵק עִמָּהֶן בַּשֶּׁמֶשׁ.

“אֵין זֹאת, כִּי בַּת־הַגַּל שֶׁלִּי חוֹלָה — הִרְהֵר אִישׁ־הֶהָרִים — הִיא חוֹלַת אַהֲבָה וְגַעְגּוּעִים אֶל אִמָּא שֶׁלָּהּ, אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל. עָלַי לַהֲשִׁיבָה בַּחֲזָרָה אֶל הַיָם”. אָמַר וְעָשָׂה וְהֵשִׁיב אֶת בַּת־הַגַּל הַקְּטַנָּה אֶל מֵימֵי הָאוֹקְיָנוֹס. כְּהֶרֶף־עַיִן קָמָה בַּת־הַגַּל לִתְחִיָּה וּמִיָּד הִצְטָרְפָה לְחַבְרוֹתֶיהָ וְשׁוּב הָיְתָה מְרַקֶּדֶת וּמְפַזֶּזֶת וּמִשְׁתַּכְשֶׁכֶת עִמָּהֶן בַּעֲלִיצוּת כְּמִיָּמִים יָמִימָה.

כִּשְׁמוֹעַ לוֹ־לַלֶה אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל קִילֵאָה, כִּסְּתָה הַבּוּשָׁה אֶת פָּנָיו. אֲפִלּוּ לֹא הִתְכַּוֵּן לְהָרַע לָהּ, אֶלָּא לְשָׁמְרָהּ בִּלְבַד מִסַּכָּנוֹתָיו שֶׁל הַיָּם — הִנֵּה מַה שֶׁעָלָה לָהּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר!

— יְהִי כֵן — אָמַר — מָחָר נָשׁוּב אֶל הַיָּם. וְהֵם שָׁבוּ אֶל הַיָּם וְלוֹ־לַלֶה בָּנָה בִּשְׁבִיל קִילֵאָה אַרְמוֹן לְתִפְאֶרֶת. וְקִילֵאָה קָמָה לִתְחִיָּה בְּדִיּוּק כְּמוֹ בַּת־הַגַּל הַקְּטַנָּה. וְהַבָּרָק הָעַלִּיז חָזַר אֶל עֵינֶיהָ הַשְּׁחֹרוֹת.

יוֹם־יוֹם יָצְאָה קִילֵאָה לִשְׂחוֹת בְּיַחַד עִם יְלָדֶיהָ. שׁוּב הִפְלִיגָה לֹא־מוֹרָא עַל פְּנֵי הַחֲסָקָה שֶׁלָהּ אֶל מֶרְחֲבֵי הַיָּם, שׁוּב חָשָׁה אֶת הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת בְּעָרְפָּהּ וּמְפַזֶּרֶת אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת. וְטִפּוֹת הַמַּיִם הַמְּלוּחוֹת נָשְׁקוּ לִשְׂפָתֶיהָ. וְהִיא הָיְתָה שְׂמֵחָה וּמְאֻשֶׁרֶת כַּאֲשֶׁר לֹא הָיְתָה מֵעוֹדָהּ.



  1. הטעות במקור. צ“ל ‘קָרָא’ – הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות