הסערה הגדלה, שעברה על פני פולין בימים 12–14 במאי 1926 – עוררה, למן ראשית התפרצותה, התלהבות עצומה בקרב האוכלוסיה העובדת. אין פלא בדבר. האווירה, בר חיינו – היתה דחוסה מדי, ממש אי־אפשר היה לנשום כבר.

לכנופיה השחורה, ששלטה עד־עכשיו בפולין במסוות שונים, היתה תוכנית אחת, מטרה אחת: למלא עד־כמה־שאפשר־יותר את כיסיה היא. המעמדות השולטים המיטו במשק־הגזל שלהם חורבן על הארץ. ירידת שערו של המטבע, יוקר המאמיר והולך, אבטלה עצומה, עוני ורעב – אלו הן תוצאות שלטונם בארץ.

הם, בעלי האחוזות ובעלי־ההון, לא זו בלבד, שסרבו להקריב כהוא־זה “למען המולדת”, שלקחוה כמונופולין לעצמם, אלא – גנבו והוסיפו לגנוב ללא־שעור ומדה. הלכו ורבו מעשי־שחיתות ומעילות עצומות; ואולם, האשמים לא נשאו בשום עונש מידי השליטים ומקורביהם, שעמדו על־יד הגה המדינה.

השליטים הנהיגו בארץ את משטר המשטרה הריאקציוני ביותר, כדי להאריך את שליטתם ולהמשיך בשדידה מופקרת של האוכלוסיה העובדת ובגניבה בלתי־מופרעת מקופת־המדינה. המיעוטים הלאומיים דוכאו, תנועת־הפועלים נרדפה באכזריות. הפרובוקציה היתה לשיטה ואורח־חיים. בתי־הסוהר מלאו אסירים מדיניים, פועלים ואיכרים.

מדיניותה של פפ"ס, המפלגה־הפולנית־הסוציאליסטית, סייעה לא במעט לעליית כוחה של הריאקציה. תחת לסייע בהקמתה של חזית־פרוליטארית אחידה, הצטרפה פפ"ס לממשלה הריאקציונית ועוררה אשליות בקרב ציבור־הפועלים, שאפשר יהיה – בשיתוף עם בעלי־האחוזות ובעלי־ההון – לחלץ את הארץ ממצבה האיום. הריאקציה ניצלה את רפיונה של פפ"ס – והגבירה חילים. המלוכנים התארגנו תחת כנפי־חסותה של הממשלה הקואליציונית וניהלו תעמולה רחבה. הפאשיסטית השחיזו את נשקם. ומשהכשירה הריאקציה את הקרקע, – סילקה מהבמה את תפאורות־הקואליציה והופיעה בצורתה הגלויה. תחת ממשלתו של סקז’ינסקי, שדגלה ב"שלום־בית", – הופיעה הממשלה בראשותו של ויטוס, ברית של הבורגנות הימנית עם האיכרים־בעלי־הגוף. ממשלת ויטוס זממה לשלול מהמוני־הפועלים את שרידי זכויותיהם ולכובלם באזיקי־העבדות.

על־כן, קידמו ההמונים המדוכאים כולם, בשמחה כנה, את “הברק”, שהאיר ב־12 במאי את החשכה השחורה משחור, שהאפילה על פולין כולה. ציבור־הפועלים בעל־ההכרה ידע בבהירות, שבנצחונו של פילסודסקי, אין לראות – עדיין – נצחון מעמדי של הפרוליטאריון. ברם, ענין חיוני היה לו בתבוסתה של ממשלת ויטוס משיצא פילסודקי – מטעמיו הוא – נגד ממשלה זו, התייצב מעמד הפועלים לצידו. תמיכתו הנלהבת האחידה של מעמד־הפועלים כולו – החישה את נצחונו של פילסודסקי. אך, מייד עם השגת הנצחון – שאלו המוני־הפועלים את עצמם: ומה הלאה?

פילסודסקי הצהיר, שמלכתחילה התכוון רק להפגין נגד השחיתות והניוון, שכירסמו בגופה של המדינה. אולם, משהיתה ההפגנה – במהלך המאורעות – להפיכת־דמים מדינית, משכפו על ממשלת ויטוס ועל הנשיא וויצ’יכובסקי, שהתייצב נמרצות לימינה, לצאת בדימוס, – אי־אפשר היה להאמין, שלפתע־פתאום יירתע פילסודסקי ולא יסיק את המסקנות מהמצב שנוצר.

המוני הפועלים ציפו לכך, שהריאקציה תמוגר עד תומה ולא תרים עוד את ראשה לעולם; הם ציפו לכך, שהפאשיזם ייעקר מן השורש; שהסיים והפרלמנט בעל הרוב הריאקציוני, שהציב את ממשלתו־של־ויטוס ליד הגה־המדינה, – יפוזר לאלתר; שקרבנות הריאקציה הנאנקים בבתי־הסוהר ישוחררו; שתוקם ממשלת פועלים ואיכרים, שתתחיל בפתרונן של כל הבעיות הכלכליות והמדיניות הכאובות, לטובת עניניו של הרוב המכריע באוכלוסיה, שקופח במשך זמן כה רב. תורן של המסקנות הללו לא הגיע. פילסודסקי הצהיר גלויות, שהוא חולל “כביכול־מהפכה ללא מסקנות מהפכניות”.

תחת לכלות את הריאקציה, – הוחל במשא־ומתן, לאור הסיסמה של “השכנת שלום”. חלחלה תוקפת אותנו, שעה שאנו מעלים בדעתנו – מה היה מתחולל בארץ אילו ניצחה ממשלת ויטוס בקרבות מאי. מה רבה היתה השתוללותו של הטרור! אולם, משנבוסה הריאקציה בקרב מזוין – אין רוצים “להתגרות בה”. “הגיבורים” הפאשיסטיים, שנעצרו בימי היריות, – שוחררו כבר מבתי־הסוהר; אך הפועלים והאיכרים, שנלחמו בכל־מאודם בריאקציה, עצורים עדיין מאחורי הסורג.

כאשר שואלים: מה קרה בסופו של דבר בפולין? על שום מה נשפך דם כה רב? הרי התשובה היא: “זו היתה מהפכה מוסרית”; ותוצאותה של “המהפכה המוסרית” הלזו, היא – “ממשלת אנשים ישרים”. תשובה זו אומרת מעט־מזעיר. אמנם, עד עכשיו כיהנו במישרות רמות, לעתים קרובות, גנבים; אך, האומנם נתנחם רק בכך, שמכאן ואילך יכהנו כשרים רק אנשים ישרים; שלא ינצלו את שלטונם לטובת עניניהם האישיים והפרטיים? אחרי־ככלות־הכל העיקר הוא: באיזו מדיניות ינקטו השרים. אינה קיימת מדיניות מוסרית בעלמא. בחברה המעמדית של היום אפשר לנהל רק מדיניות של מעמד זה או אחר.

רק ממשלת־פועלים־ואיכרים תנקוט במדיניות ההולמת את עניני ההמונים העובדים. מעמד־הפועלים כולו שואף להקים ממשלה כזו. אולם, אותו מעמד־הפועלים, שתמך בלב אחד במצעדו של פילסודסקי, לא הצליח לאחד את כל כוחותיו לשם מאבק משותף, על־מנת להסיק את כל המסקנות מההפיכה שנתחוללה. ישמש לנו הדבר כאזהרה! רק מחמת הפילוג שבשורות הפועלים מהווים מאורעות ה־12–14 במאי 1929 היסטוריה בת־שלושה־ימים תחת שישמשו אתחלתא לתקופה היסטורית שלמה.

בחירת הנשיא    🔗

בחירתו של הנשיא החדש הדגישה ביתר חריפות את סתירותיה הפנימיות של “המהפכה המוסרית”. במשך כמה שבועות חזרו על הסיסמה: “פילסודסקי לכם הנשיאות!” סיסמה זו היתה האקטואלית ביותר; אפילו בשביל חלקו הניכר של ציבור־הפועלים, שראה בבחירתו של פילסודסקי את הערובה להגשמות תקוותיו שקשרן במאורעות־מאי. אם־כי נסיון השבועיים האחרונים עורר ספקות גדולים בערכה של ערובה זו.

משאלתם של ההמונים הרחבים קויימה: פילסודסקי נבחר ברוב קולות גדול. הצביעו בעדו רבים מבין מתנגדיו־מאתמול. זהו – ללא ספק – אות חיובי, המעיד, שאפילו צירי הסיים, מבין מפלגת־הפועלים־הלאומית (נפ"ר) ומפלגת האיכרים הימנית (“פיאסט”), נוכחו לדעת, שההמונים הרחבים בעיר ובכפר מתנגדים לריאקציה החשוכה. על־כן, לא העיזו להצביע בעד מועמדה של המפלגה הלאומית־הדמוקרטית (נ"ד) הריאקציונית.

אולם, פילסודסקי סירב לקבל את כהונת הנשיא. מדוע? נימוקו החשוב ביותר היה: חוקת־היסוד אינה מאפשרת לנשיא לפעול ממש. כאילו היו מאורעות־מאי כשרים לפי הקונסטיטוציה הפולנית… פילסודסקי מוסיף עוד נימוק: אין הוא רוחש אמון לסיים ולסינט, שבחרו בו. ובכן, מדוע הירשה להציג את מועמדותו? תשובתו: הוא רצה, שהאספה הלאומית תאשר ע"י בחירתו את מאורעות־מאי ותתן להם גושפנקה חוקית. נשאלת השאלה: לשם־מה זקוק פילסודסקי להצבעת־אמון מידי צירי הסיים והסינט, שהוא עצמו אינו רוחש להם כל אמון? אפשר להרבות בקושיות מעין זו, והתירוץ הוא אחד ויחיד: יש לשוב לאורח חוקי, יש לנהוג לפי “שולחן־ערוך” קונסטיטוציוני.

ברם, הפשרה הושגה! – במקומו של פילסודסקי נבחר לנשיאות איש־אמונו פרופסור מושציצקי! הסדר הושב על כנו. הריאקציה תוכל לשבוע נחת, אם־כי מועמדה נכשל. הריאקציה הרבתה לטעון טענות על הצורך ב"ליגאליות". עכשיו חוגגת ה"ליגאליות" את נצחונה. אך, אל נשכח, שעל עץ הליגאליות הזו הבשיל פרי מסוגה של ממשלת־ויטוס.

הכל נשאר כשהיה, אם לא גרוע מזה    🔗

חלף חודש. המצב המדיני בארץ הובהר סופית. מתוך הערפל “המוסרי” חזרה והתבלטה צורתה הישנה של מציאותנו העגומה, הידועה לנו היטב. אנו מכירים בה לפי כל “גינוני־חינה”. לאחר בחירתו של הנשיא – הורכבה מחדש הממשלה וצורפו אליה שרים, שגם ממשלת־ויטוס לא היתה צריכה להתבייש בהם. לא חל כל שינוי במינהל; שיטותיו – הן אותן השיטות ששררו בימים הטובים ההם. כבר לאחר “המהפכה המוסרית” – התרחשו המאורעות באוסטרובייץ: פועלים רעבים בעיר זו פגעו בכבודו של מנהל בית־חרושת ובאו על עונשם מידי המשטרה: 5 נפלו חללים ו־14 נפצעו. לאחר־מכן, המאורעות בגוסטינין: ההמון לא רצה להתבונן בשקט, שעה שהוד־מעלתו השוטר הרביץ מכות באשה, וגם המון־עם זה בא על שכרו – 3 חללים ו־7 פצועים. גם הפגנת פפ"ס(!) באינבורוצלאב באה על שכרה: 3 חללים ו־20 פצועים. ובכן, במשך פחות משלושה שבועות; מאורעות־דמים בשלוש ערים והסיכום – 11 חללים ו־41 פצועים! ומי ימנה את הרדיפות והנגישות, הפוגעות – כמקודם – בפועלים, איכרים ומיעוטים לאומיים? מי יספור את החרמות העיתונים, המאסרים והמשפטים? אפילו עיתונה של פפ"ס “רובוטניק” (הפועל) קובע: “שום דבר לא השתנה! הולכת ונמשכת הקרותה האיומה של המשטרה, שאינה באה על עונשה”.

גם מדיניותם הכלכלית של השליטים החדשים אינה נבדלת, לפי תוכה, במאומה מזו של הממשלות הקודמות. שום הקלות להמוני הפועלים. להיפך, המעמסה עלתה. התקציב, שהוכן על־ידי הממשלה, – צפוי לו גרעון. כיצד יכסוהו? לא יקטינו את ההוצאות לצבא ומשטרה, אלא – יעלו את כל המיסים בעשרה אחוזים. העלאתם של המיסים הישירים, המוטלים על האנשים העשירים, תישאר למעשה על הנייר; בלאו־הכי אין גובים מבעלי־ההון הגדול ומבעלי־האחוזות העשירים את מאות המיליונים של מס־הרכוש, המגיע מהם לאוצר המדינה. הדבר ייגמר בהעלאתם של המיסים העקיפים, המוטלים על מיצרכים, עול המיסים הללו רובץ, בעיקר, על שכמן של שכבות האוכלוסיה העובדת. עלינו להעיר, כי בעד התקציב הזה הצביעו בסיים גם הימין הקיצוני וגם… פפ"ס. אכן, נוכל לחזור גם במקרה זה על דבריו של “רובוטניק” “שום דבר לא השתנה!…”

הממשלה מתכוונת לשנות רק דבר אחד – את התחוקה. לפי הצעתה יפעל הסיים רק ארבעה חדשים בשנה. אם הסיים לא יספיק במשך ארבעת החדשים האלה לקבוע את תקציב המדינה – תקבע הממשלה לפי ראות־עיניה את תקציבה ותעשה בו כבתוך שלה. בעת הפגרה של הסיים – יהא הנשיא רשאי לפרסם פקודות, שלהן אותו תוקף כמו לחוקים המאושרים על־ידי הסיים. אם הנשיא לא יסכים לחוק, שאושר על־ידי הסיים שנית ברוב קולות מוחלט, כלומר רוב של כלל הצירים – תוענק לנשיא הזכות לפזר את הסיים. אולם הממשלה אינה מתכוונת לפזר את הסיים הנוכחי; היא מבקשת רק לשלחו ל"חופשה" ממושכת ולשלוט בלעדיו.

כוונתם של שינויי־התחוקה המוצעים ע"י הממשלה, היא – להפחית במידה הגדולה ביותר את זכויותיהם של הסיים וערכו ולהגביר ללא־שעור את כוחה של הממשלה. כאן מתבלטת צביעותם של הדמוקרטים, “הליברלים” ו"הרדיקלים" הבורגניים לסוגיהם השונים. רק הגיעו לשלטון, התחילו בעצם ידיהם לכרות קבר ל"דמוקרטיה", שבה הם מתפארים כרגיל. לציבור־הפועלים אין כל סיבה להתפעל מהסיים. הדמוקרטיה הבורגנית אינה מהווה בשבילו אידיאל. ברם, הדבר תלוי בכך, מה יירש את מקומה של הדמוקרטיה הבורגנית. ציבור־הפועלים חייב להילחם חריפות בחידושים הנוכחיים בפרלמנטריזם הפולני; אלו הן הצעות ריאקציוניות מובהקות ומזיקות, הסוללות את הדרך בביטחה – לפאשיזם.

אופייני הדבר, עד כמה הצעתה של הממשלה עודדה את כל הכוחות השחורים בארץ והוסיפה להם אומץ לב. המפלגות הימניות התחילו מיד לייצר הצעות־"תיקונים" משלהן. הצעה אחת עולה בריאקציונותה על השניה. מטרת כולן אחת: לשלול מההמונים העובדים ומהמיעוטים הלאומיים את נציגותם, המגיעה להם בסיים; בעלי־הדעה היחידה בחייה המדיניים של פולין יישארו בעלי־האחוזות ובעלי־ההון. על הסיים הנוכחי, בעל הרוב הריאקציוני, להכריע בכול ההצעות הללו! התוצאות היחידות של הפיכת־מאי תשארנה “תיקוני”־תחוקה, שבהם יזכה הסיים את הארץ, המופנים בכל חריפותם נגד המוני הפועלים והאיכרים.

לא צמח עדיין הדשא על קבריהם של החיילים והאזרחים, שנפלו ב־12–14 במאי בקרב נגד ממשלת ויטוס הריאקציונית, – וכבר צצו ופרחו, תחת קרני “המהפכה המוסרית”, עשבים־שוטים ריאקציוניים; ופריחתם עולה על זו של קודמיהם.

מאביב עד הסתיו    🔗

ממשלתו של פרופסר בארטל יצאה בדימוס. ממשלה זו עלתה לשלטון באביב שנה זו לא כתוצאה מצרופים פרלמנטריים בסיים, אלא – כתולדה של קרבות־דמים בחוצות־הבירה. בסתיו – התפטרה כתוצאה מהצבעה בסיים.

ציבור הפועלים לא יזיל אף דימעה אחת על קיברה הרענן של הממשלה. אמנם, ממשלת בארטל נולדה בסערת־המהפכה; לכתחילה קשר אתה צבור־הפועלים תקוות ידועות; אולם, היא הספיקה כבר לאכזב את כל מי שציפה ממנה למשהו. אצל הכל נעלמו כבר אשליות־האביב הוורודות. פרחי־מאי, שבהם התקשטה הממשלה, שיצאה עכשיו בדימוס, נבלו משכבר־הימים. היכן נמצאת “הסאנאציה” (ההבראה), הצריכה להצדיק את הדם שנשפך במאורעות־מאי?

ימים מספר לפני שיצאה הממשלה בדימוס תיאר שר־האוצר בצבעי־תפארת את הישגי ממשלתו: שער המטבע – הזלוטי – יוצב; הושג איזונו של התקציב; חל שגשוג במסחר ובתעשיה. אך רק לפני שלושה שבועות דיבר ראש־הממשלה, בכבודו ובעצמו, בלשון אחרת. משפנתה אליו משלחתם של פועלי־הרכבת ותבעה להנהיג מחדש את תעריף השכר הנע בהתאם ליוקר המאמיר – סירב לכך ראש־הממשלה וכה נימק את תשובתו: “טועה, מי שסבור, שמצבה הכספי של המדינה הוא עכשיו בכי־טוב; לא רק מצבה הכספי קשה, אלא – בכלל מצבה של הארץ אינו שפיר”. ובכן, בפי מי האמת?! בנאומו האופטימי של שר־האוצר בסיים – או: בתשובתו הפסימית של ראש־הממשלה לנציגיהם של פועלי־הרכבת?

האמת היא, אמנם, שמצבה הכלכלי של הארץ הוטב בחלקו; אבל זוהי הטבה זמנית בלבד, ואין לראות בה יסוד למצב־רוח אופטימי. ועל־כל־פנים, אין לזוקפה לזכותה של הממשלה, לפי שהיא נגרמה בשל סיבות צדדיות. השפיעה לטובה שביתתם של כורי־הפחם באנגליה, הנמשכת מזה חמשה חדשים. בגלל שביתה זו עלה בהרבה ייצורו של הפחם בפולין וגבר במידה עצומה יצואו של הפחם לחוץ־לארץ. גם שאר ענפי־המשק הושפעו לטובה מעליית ייצורו של הפחם ויצואו. אך, בסופו־של־דבר הן תסתיים שביתתם של כורי־הפחם באנגליה. – והמשבר בפולין ישוב ויחריף.

היוקר מאמיר בעת האחרונה בקצב מהיר. הממשלה לא עשתה ולא־כלום לבלימתו. את התבואה מייצאים בהיתר מהארץ, ואילו בתוך הארץ – מאמירים והולכים מחיריהם של מצרכי־המזון. ערכו הממשי של הזלוטי פוחת והולך; אמנם, בבורסה הרשמית שערו יציב, ברם כוח־קנייתו – מצטמק. הדבר גרם למאבקים על שכר־העבודה בענפי התעשיה החשובים ביותר.

לאמיתו־של־דבר, מתאמצים מנהיגים הימניים של התנועה המקצועית, בכל כוחותיהם, לבלום את רצון־מלחמתם של הפועלים. הם מוותרים על תביעותיהם של הפועלים תמורת ויתורים זעומים מצד נותני־העבודה; כגון, בענף־הפחם. היוקר המאמיר ללא־הפסק – אילץ גם את פקידי המדינה ואת הפועלים במפעלי המדינה להגיש את תביעותיהם הנמרצות. ממילא, תגדלנה הוצאותיה של המדינה ואיזונו של התקציב יעורער. איזונו של התקציב הנוכחי הושג לא על־ידי גבייתם המוגברת של המיסים, המגיעים מהעשירים, וגם לא על־ידי הקטנת התקציב הצבאי (להיפך, הוא הוגדל), אלא – על־חשבון פקידי המדינה ופועליה.

אפשר שהטבתו הזמנית של המצב־הכלכלי יש בה כדי להטעות מישהו, שאמנם יש לזוקפה לזכותה של ממשלת בארטל. ברם, כשהמדובר הוא בשאר תחומי־החיים של המדינה, – לא יטיל איש ספק, שממשלה זו לא תוכל לרשום לזכותה הטבה כלשהי. מעשיו של המינהל ומוסדותיו, פעולתם של בתי־המשפט, המצב בשדה החינוך, הייחס אל המיעוטים הלאומיים ואל תנועת־הפועלים, – כל אלה נשארו כמות־שהיו בימיהן של כל הממשלות הריאקציוניות הקודמות. הממשלה לא נענתה לתביעת החנינה, על אף המערכה הציבורית העצומה, שביטאה בבהירות ובחריפות את רצונם של המוני הפועלים הרחבים ושל שכבות־העם הדמוקרטיות. אלפי אסירים מדיניים נאנקים עדיין בבתי־הסוהר.

בעלי־האחוזות ובעלי־ההון יכולים לשבוע־נחת מהממשלה “המהפכנית”. אולם, אין הם יכולים לסלוח לה את חטא הולדתה “הבלתי־חוקית”; על־כן, יגעו וחיפשו הזדמנות להתנקם בה בשל “חטא” הפיכת־מאי. נוסף לכך הרשתה לעצמה ממשלת בארטל לפטר מספר “ווייוודה” (נציבי־מחוז) ואת תת־שר החינוך, הריאקציונר המובהק. אמנם, הכל מודים, שעם השינויים הללו – לא חל, לאמיתי של דבר, כל שינוי. השיטה במשרד־הפנים ובמשרד־החינוך נשארה אותה שיטה. ברם, הימין לא רצה לסבול, שיגעו לרעה במי־שהוא מאנשיו. במושב הנוכחי של הסיים, בעת הדיון על התקציב בוועדת־התקציב, ניסה הימין לשנות כמה סעיפים בתקציב המוצע על־ידי הממשלה, כדי להפגין נגד ממשלת בארטל. הממשלה הודיעה, שאינה מסכימה לשום שינוי בהצעת־התקציב – וגם רמזה, שהנשיא עשוי לנצל את הזכות, שניתנה לו על־ידי הסיים, כדי לפזר את הסיים. הצירים נבהלו וחזרו בתשובה. במליאה נתקבל התקציב, כפי שהוצע על־ידי הממשלה, ללא כל שינוי. אבל הימן התנקם בשר־הפנים ובשר־החינוך והביע להם אי־אמון.

בזמן הוויכוח על התקציב ועל הצעת אי־האימון לשני השרים – נתגלתה לעיני כל צביעותו של “השמאל” בסיים, ובראש ובראשונה – של פפ"ס. אמנם, בוועדת־התקציב המטירו נציגיה של פפ"ס אש וגפרית על מדיניותה הקפיטאליסטית המובהקת של ממשלת בארטל; אולם, בסופו־של־ענין, הצביעו בעד התקציב. כך נהגה פפ"ס גם כלפי שר־הפנים; – מיום שמונה שר־פנים זה לא חדלה פפ"ס לקונן על אופיו הריאקציוני של השר, אך – הצביעה נגד הצעת אי־האמון כלפיו.

הממשלה כולה התפטרה בגלל אי־האימון, שהובע לשני שריה. זו היתה מסקנה הגיונית לגבי כל מהלך־התפתחותה של “המהפכה המוסרית”. על אף רצונה המפורש של האוכלוסיה, ברובה המכריע, – לא היה ל"מהפכני־מאי" אומץ־לב לפזר את הסיים הריאקציוני; על־כן, נאלצו להכנע בפני הסיים הזה. זכותו של הימין להריע לרגל נצחונו זה; הוולד “הבלתי חוקי” של הפיכת־מאי נפטר עכשיו מיתה “חוקית”. איש לא נזקק לתותחים ולמכונות־יריה; הימין בסיים הרים את ידיו – וממשלת־מאי יצאה בדימוס. את הפיכת האביב פוקד הסתיו העגום והאפרורי.

חלפו ימים מספר, נשיאה של המדינה מינה מחדש את הממשלה הקודמת בראשותו של בארטל ובהרכבה הקודם המלא, כלומר בהשתתפותם של שני השרים, שהסיים הביע להם אי־אימון. נתווספה חוליה חדשה בשרשרת הארוכה של סתירות, הנושאות את השם המשונה “מהפכה מוסרית”. תחילה התחוללה הפיכה נגד הממשלה, שהורכבה על־ידי רובו של הסיים – ואולם, הסיים נשאר על כנו. אחר־כך, בא תורה של כניעה בפני הסיים, יציאה בדימוס בגלל הצבעתו האחת; ולבסוף, זילזול מוחלט באותו סיים עצמו ושיבה לשלטון.

תוכנית ברורה לגמרי    🔗

ממשלת בארטל לא התעקשה להחזיק ברסן השלטון. מקץ ימים מספר חזרה ונכנעה בפני הסיים – ויצאה בדימוס. במקומו של בארטל התייצב בראש הממשלה המארשאל יוזף פילסודסקי עצמו. יש לומר, כי לשינוי זה יש, ללא־כל־ספק, מבחינה אחת ערך חיובי: הוא הורס את השרידים האחרונים של האשליות, שעורר שמו המפורש של פילסודסקי אצל חלק מציבור הפועלים, לאמור – המארשאל עתיד להטיל את אימתו על הריאקציה. עצם הרכבה של ממשלת פילסודסקי, השרים שהוא בחר בהם, – אינו משאיר כל צל של ספק לגבי מהותה של הממשלה הזו: בממשלה מיוצגים בעלי־אחוזות־גדולות ומלוכנים מובהקים… אמנם כן, לממשלה סופח גם איש פפ"ס, מוראצ’בסקי. אך, אין בדבר זה עוד שום הוכחה, שאמנם יש בדעתה של הממשלה לוותר במשהו לפועלים, אלא: הריאקציה יכולה תמיד למצוא בין מנהיגיה של פפ"ס משרת נאמן, במידה שהדבר דרוש, כדי להוליך שולל את ההמונים.

מיד נתווספו עובדות אחרות, המדגימות את התפתחותה של “המהפכה המוסרית”. נזכיר את החינגה בעיירה נייסוויז', שעה שפילסודסקי נפגש בארמונם של הנסיכים ראדזיביל עם מחנה שלם של רוזנים, בעלי־אחוזות גדולות, שלא חסכו ממנו דברי שבח. מסתבר, שכנופיה אריסטוקרטית זו מלאה התפעלות ל"המהפכה המוסרית" ומחוללה, והריהי מבטיחה את מלוא עזרתה לפעולת־"ההבראה" בעתיד. הדרך מגשר פוניאַטובסקי, שעליו צעד פילסודסקי בראש צבאו שעה שנכנס לבירתה של פולין, עד לארמון נייסוויז’ – היא דרך עקלקלה. ועולם, מכאן ואילך – הדרך כבר ברורה וישרה… לא לשווא התהלל בטאונו של פילסודסקי, שהפאשיסטים האמיתים נמצאים דווקא במחנהו…

משכינסו “מהפכני־מאי” תחת דגלם “המוסרי” את בעלי־האחוזות־הגדולות, – החלו להדק את קשריהם גם עם הבורגנות הגדולה העירונית. בימים האלה נתקיימה פגישה בין הממשלה ונציג הקפיטאליסטים הגדולים. נציגיו של ה"לוויתן" (איגוד בעלי־התעשיה הכבדה) התאוננו על שכר־העבודה, שהוא גבוה מדי אבל זמן־העבודה – קצר מדי, וכיוצא־באלה קובלנות. בסופה של ההתייעצות, הכריזו נציגיהם של הקפיטאליסטים, שהם רוחשים “אימון מלא למדיניותה הכלכלית של הממשלה”. ואילו, נציגיה של הממשלה הודיעו מצדם, ש"הם תמימי־דעים עם טענותיהם" של בעלי־ההון. “הסכם המלא” יושג, כמובן, על חשבונם של המוני הפועלים, שמצבם ילך וירע.

נוכחנו, שלאלה העומדים כיום על יד הגה השלטון תוכנית ברורה לגמרי… רק ביחסם לסיים – הם פוסחים עדיין על שתי הסעיפים. פעמים, שהם מזלזלים בו – ופעמים, שהם נכנעים לו. מצד־אחד, מרגישים הם עדיין צורך בתפאורת־הסיים; ומאידך מפחיתים בערכו ומחלישים את סמכותו. הסופר הפולני הידוע ואצלאב סיירושבסקי, חסידו של פילסודסקי, הירצה לאחרונה בווארשה, – הוא הירבה בדברי־תהילה לפאשיזם והישווה את פילסודסקי עם… מוסוליני. גם למוסוליני יש “פרלמנט”, אך – הפרלמנט סר למשמעתו; על־כן, בא גם בפולין הנסיון להטיל את מרותה של הממשלה על הסיים. כל התופעות, שלכאורה הן משונות ומחוסרות־הגיון, – יש להן הגיון משלהן. אלה הם שלבים באותה דרך, שבה צועד מחנהו של פילסודסקי בעוז, הגובר והולך.