ובכן, נתאמת הדבר. ואני לפי תומי חשבתי: מי יודע, אולי אין זו אלא בדותא עיתונאית בת־יומה? עכשיו ידעתי נאמנה:
ליום־גנוסיה של פולין העצמאית זיכה נשיאה של המדינה הפולנית את שלום אש באות־ההצטיינות “פולוניה רספטיטוטה”1.
והאמת היא, שלא זה ענין אותי – שאמנם ניתן אות הכבוד לשלום אש. לא זה הדבר, שהיססתי מהאמין בו ואמרתי בלבי – שמא אין זו אלא בדייה עיתונאית; כפיתי עלי את הספק, אם אמנם קיבל שלום אש את האות, שניתן לו.
אך, הוא קיבל גם קיבל. עכשיו ידעתי נאמנה. שווא היו ספקותי. שווא האמנתי, כי פייטן המפייט “קידוש השם”, מן הראוי שיהא מוכשר למקצת־מן־המקצת של “קידוש־השם” גם מחוץ לפיוט. וביחוד כשאין זה תובע חלילה למסור את הנפש, אלא זאת בלבד: למצוא את הכוח בעצמו, כדי לוותר על כזית־של־כבוד, שבעצם אין עמו כבוד.
והנה טעות היתה בידי.
*
מיליון פועלים מחוסרי־עבודה נמקים מרעב ב"פולוניה רסטיטוטה". מרפתו של האיכר המדולדל נלקחת פרתו האחרונה למען המיסים, שאין ידו משגת לפורעם. בארץ זבת־נפט לרוב, שבו הכפרים להבעיר קיסמים כבימים־קדמונים – מאין יכולת בידי האיכר לקנות רביעית נפט בכספו. בערים – איבודים־לדעת מדי יום ביומו, מחמת חוסר־עבודה ועוני. וכשיוצאים, חלילה, מחוסרי־העבודה לרחוב לדרוש עבודה ולחם – מלעיטים את גופם, כ"פולוניה רסטיטוטה", בעופרת. וסיעה של חנפים מתפטמת על חשבון דלותם המרה של ההמונים. קופת המדינה משמשת להם פרה חולבת. השחיתות עולה כפורחת.
הדיקטאטור המארשאל פילסודסקי, מושלה האמיתי של פולין קרא לה לקונסטיטוטה של “פולוניה רסטיטוטה” – “קונסטיטוטה פרוסטיטוטה”2. היד החותמת על תעודות־כבוד לזוכים באות־הצטיינות – היא החותמת פקודות מפקודות שונות, השוללות מיושבי הארץ את שארית שרידיהן של הזכויות האזרחיות. בטלה חירות הדיבור. העיתונאים משוועים בוקר וערב בכתמי לובן מאונס. חופש האספות איננו. הפקרות אדמיניסטטרטיבית מוחלטת. סוכן הבולשת־המדינית מושל בכיפה. שיטה של פרובוקציה הותקנה בכל.
לא רק מהפכנים, המוכרזים כ"סוכניה של מוסקבה", נחבשים בבתי־כלא – אלה שכל ימיהם נלחמו לעצמאותה של פולין, ראשי הלוחמים ל"פולוניה רסטיטוטה", נכלאו במבצר בריסק ואיזה מפקד־גדוד הירשה לעצמו להתעלל בהם כאשר לא ניתן לדמות אפילו בימי הצאר.
על פני כפרים אוקראיניים מרחפת כסיוט ה"פציפיקציה"3. בתי איכרים עולים בעשן. זקנים לוקים קבל עם ועדה. צעירים נהרגים ביריה. על־שום־מה? על שהעיזו לחלום על חירות לעם האוקראיני.
בכל הארץ נישא בלי־הרף קול חריקת התליות. משפטי־חתף קטלניים עושים עבודתם בקצב קדחתני. במשך שנה אחת הוצאו לפועל למעלה מ־200 דיני־מוות. התליין אזלו כוחותיו. אין עוד סיפק בידו למהר מעברה האחד של פולין לעבר השני. הוסיפו לו עוזרים. בין התלויים היו גם מעוטי־שנים. נער בן 17 היה ביניהם.
היד החותמת תעודות כבוד לזוכים באותות הצטיינות, היא שחתמה, באותו עט ממש, את הפקודה על משפטי־חתף, היא הכותבת אותו “לא” מוחלט בשולי בקשות החנינה של הנידונים למוות.
*
אינני מחסידיה של פפ"ס4. ההיפך הוא הנכון. אבל עלי להזכיר; בעת ובעונה־אחת עם שלום אש רצו לזכות באותו אות־הצטיינות את מנהיגה של פפ"ס ארצישבסקי. אם באות־כבוד של “פולוניה רסטיטוטה” הכתוב מדבר, מי עוד כתומאס ארצישבסקי ראוי לקבלו? הוא, הרוח החיה במלחמה על עצמאותה של פולין, מנהיג “חבר הלוחמים”, שנאבק ביד מזויינת בכובש הצארי, הוא ששערו הפך שיבה בצל התליות הצאריות ובמרתפי הקטורגה5, ורק בדרך נס חמק מגורלם של אוקשייאַ, מונטזיל ומירצקי6.
אבל ארצישבסקי פירסם ב"רובוטניק", בטאונה־היומי של פפ"ס, הודעה קצרה ונמרצת: בתנאים הללו ובאווירה הזאת, שנוצרה בפולין, אינו יכול לקבל את אות־הכבוד. הוא סרב לקבל את אות־הכבוד מאלה, שידם האחת מושכת בחבלי התליה וידם השניה מחלקת את אותות־ההצטיינות הללו.
תומס ארצישבסקי זרק חזרה את אות־הכבוד. שלום אש קיבלו.
לפני שנים אחדות כתב אותו שלום אש מכתב גלוי אל הדיקטאטור של פולין, המרשאל פילסודסקי. מכתב זה, אם לדבר רכות, לא היה בו כדי לכבד את כותבו. הוא פנה אל המצפון – מצפונו של אדם, המצליף בשוטו על גבי אותם הפועלים עצמם, שעל מלחמתם, על מסירות נפשם, על נחשולי דמם עלה לגדולה זו. שלום אש לא קרא להמונים להילחם בדיקטאטור, לא עוררם להסיר את כבלי העבדות, אלא – לפני הדיקטאטור, שכבל את עמו שלו, הפולני, הפיל תחינה בעד ההמון היהודי, הכלה בעוניו. מענה לתפילתו לא קיבל אז שלום אש. להיפך, באכזריות קרה הוסיף השלטון להדק את העניבה על צווארם של ההמונים היהודים הדק היטב.
עכשיו קיבל שלום אש מענה, – הוא לעצמו, לגופו: אות־ההצטיינות “פולוניה רסטיטוטה”.
זו דרכם של שליטי פולין הנוכחים: שלילת זכויות מההמונים היהודים – ועם־זאת, ראו־נא גם ראו, כמה רחבי־לב אנו, כמה ליבראלים, כמה נקיים משנאת־יהודים! – הרב לוין מ"אגודת ישראל"7 נמצא באותה רשימה לבחירת הסיים, שבראשה מתנוסס שמו של המרשאל פילסודסקי בכבודו ובעצמו.
לא תמצאו אף פקיד יהודי אחד במוסד ממשלתי, אף לא פועל יהודי אחד בבית חרושת ממלכתי, נומרוס קלאוזוס8 לסטודנטים יהודים, ומפעם לפעם – קצת פוגרום כתוספת. אף לא פרוטה אחת לתמיכה בבית־הספר היהודי, שבו לומדים ילדים יהודים מיצירותיו של שלום אש. – ועם זאת, ראו־נא גם ראו, כמה רחבי־לב אנו, כמה ליבראליים, כמה נקיים משנאת־יהודים! – אות הצטיינות לשלום אש.
ושלום אש קיבל את אות־ההצטיינות, ממש כפי שקיבל רבה של ה"אגודה" את המנדט לסיים ברשימתו של דיקטאטור־הדמים פילסודסקי!
*
ההמונים היהודים הולכים קדורנית, שחוחים מעוצמת המשא של הצלב ההחרמה וההדחקה הכלכלית, הרדיפות, הנגישות והדיכוי.
על אדמת פולין, מן הקצה אל הקצה, לאורכה ולרוחבה, משתרע צלב ענקי – צל השוט המשוטט, צל התליה ותלוייה.
ושלום אש ישא על חזהו בקלות ובנוי את הצלב של אות־הכבוד “פולוניה רסטיטוטה”.
שלום אש הפייטן ידע לפייט כמה וכמה גליונות־דפוס של קידוש־השם". שלום אש, כאדם וכיהודי, לא היה מוכשר ל"קידוש־השם" אף במקצת מן המקצת.
“דבר”, ינואר 1933.
-
“פולוניה רסטיטוטה” (פולין שקמה לתחיה – בלטינית) – אות הצטיינות, שהונהג ברפובליקה הפולנית העצמאית, שבין שתי מלחמות העולם (1919–1939). ↩︎
- לאמור: חוקה זונה. ↩︎
-
פציפיקציה – הרגעה, הכוונה לפעולות עונשין קולקטיביות. ↩︎
-
פ.פ.ס. – המפלגה הפולנית הסוציאליסטית, השתייכה לאינטרנציונל השני. ↩︎
- קטורגה – עבודות־פרך בבית־הסוהר הצארי. ↩︎
-
אוקשיא, מונטוויל ומירצקי – לוחמי פ.פ.ס. שהועלו לגרדום לפי פסקי־דין של בית המשפט הצארי. ↩︎
-
גם כיום מנהיגה של אג"י בישראל וחבר־הכנסת מטעמה. ↩︎
-
“נומרוס קלאוזס” מספר מוגבל (בלטינית) – מיכסה, המגבילה את קבלת הסטודנטים היהודים לאוניברסיטה באחוז מסויים מכלל הסטודנטים המתקבלים. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות