העיתונות הבורגנית היהודית מזכה אותנו מדי יום ביומו בחומר לא־מועט על שליחותו של לוסיין וולף¹. ניתך עלינו מבול של ידיעות על ביקורים ושיחות, סעודות־בוקר וסעודות־צהרים, רמזים ללא־שיעור, הסותרים זה את זה, קומוניקאטים מצדדים שונים, ולאחריהם – הכחשות והכחשות שכנגד, ראיונות עם עסקנים מדיניים מכל המינים והסוגים והאשמות הדדיות. מתוך כל ההמולה והתוהו־ובוהו ברור, על־כל־פנים. דבר אחד: בחדרי־חדרים של בתי־המלון ובלשכותיהם של המיניסטרים מתנהל בכל־זאת מקח־וממכר בעניניהם החיוניים ביותר של ההמונים היהודיים בפולין.

משהגיע אותו סרסור מחוץ־לארץ והחל היריד, – חשו עצמם גם הסוחרים והסרסורים שבפנים הארץ כדג־במים. הראשונים שנאחזו בקלחת סהרורית־סהרורית זו בשתי ידיהם – היו החרדים. הללו אף טרחו ושלחו ברכה מיוחדת לאותו לוסיין וולף. ולא בכדי. ככלות־הכל, להם יש במה לשמוח: המיניסטר סטאניסלב גראבסקי הוא, לדידם, לעילא ולעילא; אתו קל להם ביותר להתפשר. כל העורבים השחורים שפה אחת להם, והריהם מבינים איש את אחיו הבן היטב. כאשר גראבסקי, יוצרו של הקונקורדאט (ההסכם בין פולין והאפיפיור), נוהג כבר גינוני־חן כלפי “אגודת ישראל”, מדוע לא תזדרז אגודת־ישראל לחשל את הנשק לשלטונם של כלי־הקודש היהודיים, – כל עוד לוהטת אש־אהדתה של הריאקציה הפולנית אליהם?

ואולם החרדים אינם היחידים, הששים לבואו של הסרסור־מאנגליה. גם דובריה “הלאומיים” ו"הדמקורטים" של העיתונות היהודית הבורגנית שינו כבר את טעמם. זה עתה הרעישו עולמות נגד המשא־ומתן כולו, כשהם מוכיחים לאוכלוסיה היהודית, שאין אפשרות לוותר אף לא על אחת מתביעותיה במהלך המשא־ומתן. מקצתם מחו נגד הדיפלומטיה הסודית ודרשו, שהמשא־ומתן יתנהל קבל עם ועדה. עכשיו התחילו אחדים מן העיתונאים הללו, כנראה לפי רמז ממעבידיהם, ללמד זכות על הסחר־מכר הזה; אחרים מכריזים על הסתייגותם, כדי להבטיח לעצמם דרך נסיגה, אם העסק לא יצליח. מכל־מקום, אף אחד מהם אינו מתריע עתה על כך, שהעיסקה מתנהלת בסודי־סודות ובחדרי־חדרים. פשיטא, איש מהם אינו מעז להתנגד – ולו גם במילה אחת – לסוחרים ולסרסורים. הרי הוכחה נוספת ליושרם המדיני של יוצרי “דעת הציבור”.

בכל שורה המולה של יריד, אך – המסחר עצמו מתנהל בחדרי־חדרים. אסור להמונים היהודים, שענייניהם משמשים משכון במשחק הזה, לדעת באיזה מחיר עומדים למכור את צורכיהם ותביעותיהם. הרמז שרמז הסרסור דק"ק לונדון, מוכיח, שבמקרה הטוב־ביותר יהיה זה מחיר אפסי: – בראיון עם העתונאים הודיע ה' לוסיין וולף, שהעיקר עכשיו הוא השגת ויתורים כלכליים: ואילו, “השאלות המדיניות אפשר לנו שתחכינה זמן־מה”. תמורת מספר הנחות זעומות, שתוענקנה לבורגנות היהודית, – מוכנים להכריז על “פשרה” ולהתכחש לכל המאבק הנטוש למען זכויותיהם של ההמונים היהודים. ממש מכירת הבכורה בנזיד־עדשים. גם שר החינוך סטאניסלב גראבסקי הבהיר ברורות – מהו שאפשר לצפות ממשא־ומתן זה. הנה, דווקא באלה הימים, עוד הומה ומהמה המולתו של היריד, – ראה המיניסטר צורך להודיע לאחד הצירים הציונים בסיים, שלפי־שעה תיתכן רק הקמתם של בתי־ספר עם שפת־ההוראה הפולנית בשביל הילדים היהודים; עם־זאת, יוקדשו בהם מספר שעות לשבוע גם ללימודי היהדות. רק לאחר שנים מספר, משיוכיחו היהודים את מסירותם לפולין, – או־אז אפשר שיוכללו גם בתי־הספר היהודיים ברשת בתי־הספר של המדינה. לא לשווא שבעה כל־כך רצון העיתונות הפולנית האנטישמית מהמשא־ומתן ומהשתתפותו של הא' לוסיין וולף בו. היא אינה חוששת לגמרי מפניו, הגם שהוא סוכנה של מדינה “אנונימית”, שבא להתערב בענייניה הפנימיים של פולין, היא יודעת, שעכשיו ניתנה לה שעת־כושר לזכות בסחר־מכר זה עם “הנציגות היהודית” לגבי כל תביעותיהם של היהודים.

ואמנם, בהזדמנות זו חזר ונתגלה קלון חולשתה־הפנימית של “הנציגות היהודית”. כמעט שאין שני צירים של אותה סיעה יהודית בסיים, שיביעו דעה אחת בראיונותיהם עם העתונות. כל אחד מעריך הערכה שונה את כוונתה של הממשלה ומסיק מסקנות נוגדות לגמרי לאלו של עמיתו. ואגב־אורחא מסירים הם את המסווה איש מפני רעהו. ה"אופוזיציונרים הבלתי־מרוצים" אינם חוסכים מילים חריפות מהשיטה “הגליצאית”². מי יקבל ברצינות את דבריהם? הם אפילו איימו לפלג את הסיעה היהודית בסיים; אך, אין חשש, – הם רתומים להנהגתו של ד"ר ליאון רייך. הם עדיין רוטנים: אולם קולם נחלש והולך. אך למרות התרופפותה של הסיעה היהודית, – בכל־זאת מנצחת בקירבה “האחדות הקדושה”, אחדות־הבגידה במאבק לזכויותיהם של ההמונים היהודים.

ואולם גם ההסתדרות הציונית הכתימה עצמה כליל. אין שמץ של ספק, שלהסתדרות זו – המדקלמת כרגיל בפאתוס כה רב על “הגאווה הלאומית” ועל “המלחמה האמיצה לזכויות הלאומיות” – יש יד בסחר־מכר זה: בכוונה תחילה הקריבה את יצחק גרינבוים “הבלתי־נוח”, השומר על העקרונות יתר־על־המידה, לפני השתדלן ד"ר ליאון רייך. בוועידה הציונית הכל־פולנית הוקמה מועצה ציונית עליונה, שלפי הוראותיה חייבים לפעול צירי הסיים הציונים כולם. כלום ינהגו ד"ר רייך ושאר משוררי ה"מה־יפית" הציונים שבסיעת־הסיים נגד הוראותיה של המועצה הציונית העליונה?! הן ד"ר רייך הצהיר מיד לאחר שיצחק גרינבוים “הטיח את הדלת”, ש"גרינבוים הפר בצעדו זה את המשמעת". על־כל־פנים ד"ר רייך “נאמן למשמעת”; כל פעולותיו כולן הולמות בהחלט משמעת זו ואינן חורגות מתחומה כהוא־זה. אין זו, אלא תרמית פשוטה, בשעה שהמועצה הציונית העליונה משתדלת להסיר מעצמה את האחריות לסחר־מכר מבחיל זה על־ידי פירסום של הודעות רצופות צביעות. מתוך אותם טעמים של הנהלת־פינקסים־כפולה לא שיתפה ההסתדרות־הציונית את נשיאה נחום סוקולוב בעסק זה, שאינו בטוח לפי־שעה; אולם, למרות־זאת, הזעיקה אותו טלגרפית לבוא לפולין, “לשם עניינים ציוניים צרופים”.

המסחר הוא בעיצומו. לכתחילה התייחסו המוני הפועלים היהודים בהתנגדות נמרצת ביותר למסחר זה. יודעים הם היטב, שמתוך משא־ומתן זה בין אויביהם המעמדיים, היהודים והפולנים, צפוי להם רק דבר אחד – מכירה והפקרה טוטאלית של ענייניהם החינויים ביותר. יודעים הם, שרק תוך מלחמה יכבשו את זכויותיהם. ואולם, גם איש ההמון היהודי המפגר, שציפה אולי לשמץ־ישועה מסחר־מכר זה, יתאכזב חיש מהר. דווקא בימים אלה, בעיצומו של היריד, דחה הרוב הריאקציוני את הצעותיה של הסיעה־היהודית בדבר הזכיונות למסחר. “זכיונות” – מילת־קסם זו צריכה היתה להצדיק את כל זחלנותה של החברותא היהודית בסיים. הזכיונות היו צריכים להיות, למעשה, ההנחה היחידה, שתמורתה עמדו הם למכור את כל זכויותיהם המדיניות של ההמונים היהודים. ואולם, אפילו סיר־עדשים קטן זה אין הריאקציה הפולנית רוצה לתת להם תמורת בכורתם.

אבל, אל־פחד. חברי הסיעה־היהודית – הם לא ילמדו כל לקח מפרשה זו. לרגע־קט הקימו רעש בסיים, ערכו אובסטרוקציה; ואולם, עד מהרה, במקום לדפוק על שולחנות הסיים – יתדפקו, כמחזרי־על־הפתחים, בדלתותיהם האחוריות של לשכות השרים. – – – – בגין זכיונות אלה – רומו כבר פעם סוחריה של הסיעה־היהודית, בשעה שקולותיהם הצילו את קוכארסקי מספסל הנאשמים, מתוך תקוה לקבל עצם זו של זכיונות. ואף־על־פי־כן, לא מנע הדבר אותם מלחדש את הסחר־מכר. ואילו ההמונים היהודים – לגביהם לא יהיה הלקח הזה לשווא: הם יווכחו, בפועל ממש, מה צפוי להם מהמשא־ומתן ומהו האימון שאפשר לרחוש לנותנים־ונושאים.

“נייע ארבעטער צייטונג” (עתון־הפועלים החדש), מספר 21, ווארשה 5 ביוני 1926.