אדם אין חכם בארץ אשר כה תרב חכמת לבו להגיד כל האותיות מראש ולהשמיע מתחלה, בבחרו לו דרך למעשהו, את כל המעשים אשר יעשה ואת כל המחשבות אשר תעלינה על לבו בימים הבאים, גם תכליתו ומטרתו אשר כבר גמר אומר בלבו ויחליט תקצר לשונו מהביע לכל משפטיהן בטרם התיצב על דרכו ובטרם החל במלאכה, כי לרגלי המלאכה יבואו מקרים שונים העוזרים לו והקמים לשטן לו בדרכו, רק אחרי אשר הצליח חפצו בידו לעשות אז ידע ויש לאל ידו להודיע משפט מעשיו וחפץ לבו. וגם אני בגשתי בתחלה למלאכתי, אף כי בחרתי לי דרך, הלא הוא לכונן מכתב עתי לחכמת ישראל למען הדעת בלי משוא פנים וזאת היתה מטרתי וחפצי, בכל זאת לא יכלתי השמיע כל מאויי לבי, כי לא נכחד ממני, כי רבות הנה המכשלות הפרושות ליד המעגל הזה. רבים המה הקמים לשטן לאיש ישראל אשר יחפוץ להשמיע מחשבות לבו ועוזריו מעטים המה, מעטים מאד, כי לא בדרך מיסדי מכתבי עתים לחכמה בשפות עם ועם יוכל העברי ללכת, מיסדי מכתבי עתים בכל עם ועם יוציאו מחשבותיהם לפעולות אדם על נקלה, כי בהם מפלגות מפלגות תבחרנה בדרך אחת ומחשבה אחת להן, ואם יתעורר איש מבני מפלגה האחת להשמיע מחשבותיה וללחום בעד דרכיה אז יבטח כי כל אלה אשר כמחשבותיהם מחשבותיו יחזיקו בידו ויעזרוהו, לא כן בבני ישראל אשר מספר הקוראים מפלגותיו המה: כל איש ואיש יבור לו דרך ואף שנים בעיר לא ימצאו אשר נוכל לאמר עליהם: ראו הנה המה בדרך אחת ילכו ומחשבה אחת להם, ואם כן תכבד מאד העבודה על מיסד מכתב עתי עברי להפיק רצון מאדם רב, אם בדרכי המחדשים יאחז וחדשות יבחר אז לא לבד כי מנגדיו יתגרו בו מלחמה, כי אם רבים מההולכים בדרכיו יקומו נגדו ויקראו כי לא יצא ידי חובתו, כי אמנם לא בקש לעקור את הכל, ואם מקרב המחזיקים יצא ובדרכיהם יבחר גם אז לא יזכה את ארחו בעיניהם, כי צדיקים ממנו אשר יחזיקו הישנות יותר ממנו גם יוסיפו עליהן כהנה וכהנה יקומו לתת דפי במעשיו. ומה יעשה ילך באמצע? – אך לא! אז יקראו אחריו מלא מזה ומזה ובעת אשר אלה יתנוהו כמחלל קדש יחשבוהו מנגדיהם למתחסד וחונף. ואם ישאלני איש: הלא משפט אמת הוא מראש מקדמי ארץ, כי הדרך הממוצע הוא הטוב, ומדוע לא יצלח העברי בבחרו בו? על זה אענהו: אמנם כן הוא הדרך הזה טוב הוא, ולוּ היו דרכי בעלי שתי המפלגות בישראל שונות בתכלית, לו אמרו המחזיקים רק להחזיק בכל, והמחדשים רק להרוס את הכל, כי אז היה לאל יד איש הבוחר בדרך הממוצע לאמר: אני לא אבחר בכל ולא אהרוס הכל. אך בין המפלגות בישראל אין דרך ממוצע, ואלה שני הקצות כמעט קט יתלכדו. כי המחזיקים לא רק להחזיק נפשם חפצה, כי אם להוסיף ולבנות מגדלים על מגדלים, את הבנין הישן יקחו למו רק ליסוד מוסד לבנות עליו כמו רמים מקדשי הבליהם, והמחדשים לא רק יהרסו כי גם יבנו, המה יבקשו להרוס את הבנין אשר נותר לפליטה מימי קדם עד היום ויאמרו להקים אחר תחתיו לרוח בינתם מבלי שים לב כי אולי קצר כח לבם מהבין חכמת הבנין, ופן תקצר ידם מכלות את המלאכה ובניניהם נפול יפלו וכל מגדליהם יהרסו ברגע אחד ואז לא תשאר בידם מאומה, אחרי כי את הבנין הישן כבר הרסו בידיהם, לזאת לא ידאג לבם כי רק לבנות מגמתם, ואין עוד דרך ממוצע ביניהם אשר נוכל לאמר עליו כי הוא הדרך הטוב, כי אם יקום עוד שלישי ויאמר לא נבנה ולא נהרוס, רק נחזיק בכל אשר לפנינו, גם זה לא יצדק בעשותו כזאת, כי אמנם החובה עלינו להסיר הקוצים הרבים אשר עלו על אדמת ישראל באשמת כורמיו או בשגגתם, והדרך הזה (הלא הוא לבלי בקש לבנות מגדלים חדשים רק לשים עין על הישנים ולהסיר מהם הסבל הרב אשר שמו עליהם המוסיפים הראשונים, אשר בקשו להרבות אסר על אסר, ובכל דבר המוטל בספק גזרו אומר כי יש נוהגין להחמיר, מבלי חקור מי המה הנוהגים ומי אבי המנהגים (דברי מהרש"ל בתשובותיו) ולא חסו על ממון ישראל להטריף בעבור יש נוהגין בין הקנה בין בושט, בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא, בין בבהמה בין בעוף, בין בשהייה בין בדרסה בין בחלדה בין בהגרמה ובין בעיקור, ולהביא במשפט דברי המחמירים אם זך ואם ישר משפטם למען הוציא משפט צדק לאור) הדרך הזה לא ממוצע הוא כי אם שונה הוא בתכלית משני הדרכים לשתי המפלגות גם יחד, ולבחר בדרך הזה יכבד עוד הרבה יתר, כי אם יקום איש ויאמר רב לכם לבנות ולהרוס די לנו די אלה אשר נותרו בידינו, נטהרם מערמות העפר אשר שמו עליהם עד הנה בונים בני בלי דעת, אז יתנפלו עליו מזה ומזה ויאמרו כי רעה נגד פניו, כי לא רק המתקדשים יקראו למלחמה בקנאתם, כי אם גם המחדשים ילבשו קנאה כמדם ויאמרו לכבוד עמם ואמונתם יעשו מעשיהם זר מעשיהם, ואלה כאלה רק בדבר שפתים ולא באמרי חכמה ומשפט ילחמו וכל לשון תקום אתם למשפט ירשיעו בלי משפט וצדק, לא יוָכחו את איש ריבם ולא ישמעו מה בפיו אולי ישר משפטו, כי אם על נקלה בדבר אחד יכו אויבם אחור, המתקדש יקרא לאיש ריבו: גש הלאה כי מחדש אתה, כופר בה' ובתורתו, והמחדשים יענו גם המה בשאט נפש לאנשי מצותם: הן מתקדש אתה, בער ולא ידע עד מה וכל הדעת והחכמה אך לנו נִתּנו למורשה ומה הוכח תוכיח אותנו אתה אשר לא ידעת אי זה מקום בינה?! כה ילחמו ויוסיפו ללחום בשם האמונה והחכמה הקרובות בפיהם והרחוקות מכליותיהם ויפרעו פרעות ותרב המהומה, מהומה נוראה אשר עליה ישתומם ויאחז שער כל איש אוהב עמו בראותו שני הנצים אשר גם יחד ישליכו עטרת ישראל ארצה וירמסו עליה ברגל גאוה. מהומה ומבוכה בארץ וארץ, מהומה ומבוכה בעיר ועיר, גם בעדה ועדה חבורה וחבורה. וכל איש אשר עבר בארצות אשכנז ראה זאת בעיניו איך יצאו חוצץ למלחמה בדבר שפתים ובעט סופרים, זה יאמר מחדש אני מבלי דעת מה חדש ומה ישן, ורעהו יקרא מחזיק אני מבלי דעת מה יחזיק, ומעל לעם יעמדו על הריב הרבנים ויגורו מלחמות. לשחוק מכאיב לב יהיה להאוהב עמו השומע בקרב המחדשים יעמוד המטיף לעם ומה יטיף לאלה, כי יחדלו מקות ליום גאולה, כי יהגו בשפת אשכנז בכל לב וישכחו שפת עבר אשר לא לעזר ולהועיל היא להם, כי יהיו ככל עמי הארץ, כאלה וכאלה יטיפו לאנשים אשר לא ידעו אף קרוא עברית ואשר כבר שכחו גם זכר דרכי ישראל ומרבית בניהם ובני משפחתם כבר עזבו גם אמונת אבותיהם, ואם לא לשחוק יהיה מטיף כזה אשר ישכח את המקום והזמן, לוּ הטיף כזאת לפני מאות שנה, או בארץ פולין ורוסיא, אז אמרנו רק חוטא ובוגד לעמו הוא, כי יאמר להשבית מעמו זכרון אבותיו ונחלתו אשר הנחילוהו, הנחלה אשר בדמם קנו אותה, אך עתה אחרי אשר צאן מרעיתם כבר שכחו שדה מרעה אבותם ומבועי המים אשר מהם שתו הוריהם כרפש וטיט נחשבו בעיניהם, והנם אוחזים בדרכי עמי הארצות יותר מעמי הארצות, עתה אם יתעורר עוד מטיף ויטיף להם כי יבקשו נתיבות דרכי העמים, עתה לא בוגד רק משוגע איש הרוח הזה נאמר לו, ואלה היו בעמי ככהני עם ועם, אשר רק מפיהם יבקשו תורה, והמה טרם ידעוה. ולעמתם יעמדו מנגדיהם המטיפים לתורה ולתעודה ויכו חרם כל איש אשר יעיז לעבור גם על מצוה קלה מהקלה אשר הוסיף אחד מאחרוני האחרונים, וגם המה יטיפו לאנשים אשר לא ידעו עד מה בתורה וחקיה זרו להם, וגם המה לא יכרו אזן לשומעי דבריהם, כי ייטיבו דרכם וינהלו את בניהם על מבועי דעת התורה, כי יורום מנוער חקיה ודרכיה, למען ידעו להבחין בין דובר אמת למפיח כזבים, בין אוהב עמו לאוהב נפשו, המה לא זאת יבקשו, כי גם המה אך לכהן יחפצו, למען רק מפיהם יבקשו תורה, כה רחב הפרץ בעת הזאת והשנאה תגדל מיום ליום, שנאה איומה ונוראה, כשנאת החסידים את המתנגדים בארץ רוסיא ופולין כן ישנאו המחזיקים את המחדשים ולהפך, ועתה יבין כל איש כי האיש אשר יאמר לעבור בתוֶך לא ימצא לו אזנים קשובות על נקלה. ומה גם אם האיש העושה זאת בשפת עבר ידבר, בשפת עבר! השנואה להמחזיקים והמחדשים גם יחד כי… אך כל איש ידע את הסבה מדוע ישנאוה ומה לי להאריך לשון?

המבוכות רבו בעת הזאת אמרתי, אף כי לא נכחד ממני כי בכל עת ובכל מקום מעת אשר היה ישראל לגוי נמצאו בו מפלגות שונות בדעותיהן¹, אמנם בכל זאת לא היתה כזאת בישראל עד הנה, והסבה לזאת היא כי המפלגות נקבו בשמות, כי אין דבר מפריד ומפליג בתבל כהשם. גם אם יפרדו שני בני אדם בדעותיהם מהקצה אל הקצה לא יפרדו לעין רואה בלתי אם נקבו דרכיהם בשמות, צדוקים, ביתוסים, נוצרים וקראים כלם בשם ישראל נקראו וכישראל נחשבו עד אשר קראו להם שם חדש, וגם עתה נחזה בארצות פולין ורוסיא אנשים שונים בדרכיהם בתכלית: האחד יפר תורה לעין כל והשני יצטדק הרבה, ובכל זאת לא יפרדו איש מרעהו ולא ישנאו איש את אחיו. גם לא לעתים רחוקות יהיו שני אנשים כאלה ראשים לעדה אחת, גם בן ואב, איש ואחיו איש מרעהו יפרדו במעשיהם ובכל זאת לא ישנאו ולא יצורו איש את רעהו, בעת אשר בארצות אשכנז כמעט לא נכר המחזיק לפני המחדש, רבים מהמחזיקים יפרו תורה ורק כי על עדת המחזיקים יֵחשבו על כן בשם מחזיק יקראו, ולהפך, ובכל זאת איש את אחיו יצורו וישנאו בתכלית שנאה, יען מה? יען וביען כי קֹרָא להם שם “מחדש" או “מחזיק" ולדאבון נפשנו יתחרו רבים גם בארץ רוסיא לצאת בעקבותיהם, בחשבם כי כל אשר מארץ אשכנז יבוא טוב הוא, ובדמותם כי כל מכוּנה בשם דאקטאר חכם הוא, מי יתן ותפקחנה עיניהם לראות מישרים ולא ירבו עוד מפלגות חדשות אחרי אשר הראשונות הרעו להם עד בלי די…

והנה אף כי ידעתי זאת מראש ואדע כי לא למפלגה אחת ישים המו"ל העברי את דברתו אם יחפוץ באמת להיטיב לעמו כי אם לכל המפלגות, בכל זאת לא זאת מגמתי להיות לשופט ומוכיח בין המפלגות להצדיק את האחת ולהרשיע השנית או להרשיע גם שתיהן, כי לא בידי איש אחד גם לא בידי אנשים מספר להשבית המלחמה ולהתם כל ריב, גם זאת לא נכחד ממני כי המוסיפים לא יחדלו מהוסיף גם אם נראה להם במופתים כי ירבו הרע לאמונתם ובחפצם להצטדק הרבה ירשעו הרבה Summem) jus, summa injuria) כי המה באחת יקוב הדין את ההר, ולא ישימו לבם ללכת בדרכי החכמים הקדמונים לתקן או לבטל משום עת לעשות לה', כי לא ידעו משפט העת ולא יחפצו לדעת, כי אך להוסיף חפצם, גם המחדשים לא ירפו מחדש ומהוציא כל ישן מפני חדש אף אם נשמיעם אמרי יושר ונראה להם כי יפשעו בהשביתם מפנינו דברים יקרים אשר כל יקר כל חמדה המה לעם באשר הוא עם, ואשר עליהם ששו ימים רבים ועוד מצאו בהם חפץ גם עתה לוּ חזו נכוחות, המה בדרכם ילכו ולא ישובו, רק זאת שמתי לי למטרה לבער את הרעה אשר – על דעתי – ממנה יצאו המלחמות וחלוקות הדעות לבני ישראל, יראו אלה אשר עוד לא אחזה רגלם באשורי אחת המפלגות וירחקו מעליהן, וגם אלה אשר בדרכי אחת המפלגות אחזה רגלם, אם אך באמת ובתמים יבקשו את הטוב, ישמעו ויחדלו מפרוע עוד פרעות בישראל.

הסבה אשר הולידה תהפוכות כמו אלה – לדעתי – היא בלבול הדעות, כי ימים רבים עברו לישראל באין חוקר ומבקר, איש ואיש כתב העולה על רוחו דבר והפוכו וברבות הימים התקדשו כלם, גם זמורת זר אשר לא לבני ישראל המה נטעו על אדמת מטעו ויפריאו בין אחים, אלה הקריבו דעות העמים אף הרעות בהן² וישימו בכלי קדש, ואלה הרחיקו גם הטובות בהן, יען כי לא לבני ישראל הֵנה וגם מעשה אבותיהם היו להם לזרא אחרי כי גם עמים אחרים בחרו בהם, ויסכסכו דעה בדעה מחשבה במחשבה ודרך בדרך באין רואה נכוחות ומשמיע משפט, כי הרעה הנוראה היא בחינת דברי הסופרים (Censur), הרעה אשר התעתה שנים רבות גוים וארצות בתהו ותשבית חכמה ואמונה טהורה, כל יושר וכל צדק מעיניהם, הרעה הזאת מצאה מסלות גם בקרב בית ישראל וגם המה קמו לאסור אסר לבל יֵראה וימצא כל משפט וכל בקרת, וישימו מסגר לכל פה חוקר עד תכלית, עד כי נואלו ברבות הימים לחשוב את החושב כהמדבר, והמדבר כהעושה, ויתנו את האיש אשר לא כמחשבותיהם מחשבותיו כעובר תורות ומפר ברית ולא דעת ולא תבונה להם לדעת מה רחוק הדרך ממחשבה למעשה.

מחשבה דבור ומעשה    🔗

מעשי האדם יובאו במשפט, חקים ומשפטים ודרכים נתנו לפניו, חקים כתובים על ספר, ומשפטים כתובים על לוח לבו, האדם מאשר כי הוא אדם, איש רעים להתרועע, ובלעדי חבורה ורעים קצרה ידו מהחיות את נפשו, לכן עליו החובה לבל יפר משפטי החבורה לרע להם, ואף אם על דעתו ייטיב לכל החבורה כלה אם יעבור חק חקקו המה, בכל זאת הצדק את כל בני החבורה להביא אותו במשפט אחרי כי בעיניהם הרע לעשות, ועל כל איש ואיש לעשות כחקי עמו וארצו ומשפטיהם לבל יפרד ויפיח מדנים, כי המדון והמריבה ראשית חטאת המה לבני האדם מאז כי המה יפריעום מפעולותיהם אשר לזאת נוצרו וזאת היא חייהם ותעודתם בתבל – לפעול לעשות³, ואחרי אשר מעשי איש ואיש בידיו המה לקרב ולרחק, והאות על זה הוא כי יחשוב בטרם יעשה, ואם כן הבחירה חפשית היא לו, לכן בו האשם והוא ישא עונש על בחרו במעשים רעים. לא כן המחשבה, בה לא ישלוט האדם כאשר יש לאל ידו לשלוט במעשיו, המחשבה נתונה בלבו ולא ביד לֻקחה, המחשבה נעלה היא מכחו, והאות כי אם יאמר איש להסיר מחשבותיו כליל מלבו לא יעצור כח, ויוסיף לחשוב למרות חפצו, ואם יאמר איש לשבות ממעשיו אז בידו לעשות כחפצו, כי יסוד המחשבה אחוז וסבוך בהכח הנעלה אשר ימשול בבריאה כלה כטבעת השלובה בשרשרת, וסעיפי מחשבותיו גם המה לא חפשים המה, כי אם יתחלפו לפי המקום והעת, לפי המעשים אשר ראה והדעות אשר שמע, ואם כן לא חפשים המה אחרי אשר מחשבות ומעשים אשר קדמו להם יפעלו עליהם ויורו דרך להם, ובזה נראה כי לא צדקו אלה אשר אמרו כי הידיעה והבחירה, או ההכרחה והמקרה הפכים המה, כי אמנם בידי האדם לבחור מעשיו אך לא לבחור מחשבותיו, והידיעה או הכח הטבעי לא יבוטלו בעבור זאת, כי אם אמנם מעשי האדם בידיו המה, אך תכלית מעשיו בידי הכח הנעלה, והוא יהפך כחומר חותם כל מעשיו ותחבולותיו⁴, ובכל זאת לא יצדק הרשע ברשעו יען כי חפץ להרשיע. אך אם נביא את איש במשפט אז הצדק אתנו להרשיעו רק על מעשיו ולא על מחשבותיו אחרי כי מחשבותיו לא בידו המה, והשופט אשר יאמר לתת עונש על איש על חשבו מחשבות לא טובות בעיניו, הוא יהיה רשע עריץ. כמשפט המחשבה כן יהיה גם משפט הדבור, כי מה הוא הדבור? הדבור הוא המליץ בין המחשבה והמעשה, בין האיש והחבורה, בלעדי הדבור לא יתכן מעשה חברה כלה, כי אך הוא יהיה למליץ בין איש ואיש לגלות מחשבות לבם למען ידעו חשבון מעשיהם ומה טוב – ואם כן גם הדבור לא חפשי כי אם הכרחי הוא אחרי אשר ממקור המחשבה יצא, ונוכל להוציא משפט צדק כי גם על דבריו לא נרשיע איש כאשר לא נרשיענו על מחשבותיו אף אם לא יישרו בעינינו אם אך דבריו דברי אמת המה. ואיש לא יקום להכזיב את המשפט הזה ולאמר כי הצדק אתנו להרשיע את איש על דברו דברי אמת, ואחרי כי האמת לא נודעה לנו ואין בידי איש לאמר: ראה זה דבר אמת הוא, ואחרי כי רבבות פעמים ראינו⁵ כי הדברים אשר כדברי אמת נחשבו בעיני עדה, עם, או דור כלו כדבר שקר נחשבו בעיני עדה או עם אחר או דור חדש הלא אין בידנו לשפוט את הדבר אם אמת הוא בתכלית, לכן לזאת יקרא אמת אם הדברים הנאמרים כמליצים להמחשבות המה, אם את אשר הגה רוחו דבר איש אז דברי אמת המה, ואחרי אשר אזלת ידנו ממצוא חקר דבר אם כלבו ורוחו דבר המדבר, הלא בהכרח נוציא משפט כי חלילה לנו להרשיע את איש על דבריו אף אם כדברי שקר ורשע יֵראו בעינינו. על אדני המשפט הזה נבנה משפט אחר, משפט אמת וישר, כי האיש אשר יביא את רעהו במשפט בפועל על אשר דבר דברים אשר לא ישרו בעיניו, האיש הזה עריץ ומרצח הנהו, עריץ הנהו כי יתן מסגר על שפתי איש אשר חפשה נתנו לו מידי הטבע לדבר⁶ ורשעתו תגדל עוד מרשעת העריץ אשר ישים כבלים על רגלי נקי כפים,

כי נקל להאדם להשבת ממעשיו מחדול מחשוב ודבר, ומרצח הנהו כי יקבע אחיו ובני דורו, כי אולי תמצא הדעה, אשר ישמיע, חן בעיניהם ויראו כי טובה היא ויבחרו בה, והוא יסתירה מנגד עיניהם. והעון הזה היה למכשול לרבים לעם ועם מדור לדור, העון הזה אשר כמגן וצנה היה בידי עריצים בעלי זרוע לשים כזב מחסיהם בשומם מסגר לכל פה דובר אתם משפט, העון הזה פרע פרעות בעמים רבים וישים ארצות רבות לשַׁמה, הוא הועיל להעריצים לשום מסוה על מסוה ומסתר על מסתר למען הסתיר את האמת מעיני דורשיה, ושתים רעות הוליד העון הזה, הרעה האחת כי בעלי זרוע דכאו ארץ, עוו משפט ויעשו כהעולה על רוחם למלא הות נפשם, ברמיה סבבו את בני האדם וישימו מתג ורסן על כל פה לבל תגלינה מזמות תרמיתם לעיני השמש, והאמת נעדרת מדור לדור, הבנים גֻדלו על ברכי רמיה, המורים הורום שקר מעל ספרי אנשי מרמה ובמרמה החזיקו עד כי קצר כח לבם להבין מה היא אמת, ותצלח בידי אנשי בליעל אשר זרועם מושלה להם לתת חקים חדשים, להורות תורות חדשות גם לבדוא אמונות חדשות בשקר. שער יאחזנו בעת אשר נשים לבנו לדרכי הדורות החולפים מדור לדור וממשפחה למשפחה, בראותנו את הרעה אשר הצמיח העון הזה להתבל כלה, כמה אלפים ורבו רבבות נהרגו נשרפו נגזרו לגזרים, כמה דורות עברו מבלי השכיל והיטיב, כי איש זרוע שם חק למעשי בני דורו, כמה אנשי רצח היו למלכי ארץ, לראשי אמונה, למחוקקי משפט, וגם עד היום הזה עוד רבים עמים לא נקו מהפשע הזה, ביון השקר נטבעו ולא יאבו צאת ממנו, עד היום הזה יושבים אנשים כנירון וקאליגולה על כסא מלכים ועל פיהם יקריבו רבבות אנשים לשחת נפשם כי עודם בחיים ולא יתנו לאיש לפצות פה נגדם וטאציטוס לא קם אשר יביא זכרונם בספר לדראון עולם, העון הזה אשר בראשיתו היה כגרגיר חול הגדיל ברבות הימים ויהי כהררי עד⁷, הוא אך הוא הרים רשעים עריצים לשבת על כסא המלוכה, הוא נתן כתר כהונה על ראש אלכסנדר הששי אשר הרבה הרע מכל בני דורו וההולכים לפניו והבאים אחריו, אלכסנדר הששי אשר לחרפה הוא לבני האדם, כי איש כבד עון וחלאה כמהו מקרבם יצא, אותו הרים לכהן גדול ואבי האמונה הקאטולית ברומא, הוא הרים עוד למאות אשר בעקביו יצאו, הוא הוליד את היעזואיטים כלם וכל נגעי בני אדם, הוא נתן גם בימינו בדור דעה את השרביט בידי עריץ אשר כל דבר פשע כנקלה בעיניו, בידי נאפלעאן השלישי, ואת העזות על מצח הראש ברומא לאמר “אני לא אשגה וכל הבאים אחרי לא ישגו עד עולם", הלא ישומו שמים והארץ תשם תחת יושביה מפני רעים כאלה, ומי הולידם? העון הזה: החק לבחון דברי איש ואיש בטרם ישמיעם באזני אדם רב. זאת היא הרעה האחת והשנית גם היא לא טובה ממנה, כי האנשים אשר נסכר פיהם לבל יביעו מחשבותיהם חדלו מדבר וכאשר עלתה בידם הוציאו מחשבותיהם בלי דבור אל המעשה, גם המה אחדו את המחשבה והמעשה מבלי דבר ומבלי בקש חשבונות אם ישר משפטם ומבלי הטות אזן למנגדיהם ועל כן הרעו גם המה, ולכן לא הצליחו לגדע קרן העריצים, כי גם המה לא במשפט עשו. וכן שנו פניהם דרכי בני האדם מהקצה אל הקצה ודרך אמת – הדרך אשר במשפט חקר ויצא לפעולות אדם – מהם נסתרה. החטאת הזאת היתה בעמים אשר בפקודת מלך ושרים סֻגרו מפתחי שפתותיהם, לא כן בישראל, נביאיו וחוזיו הביעו מעלות רוחם ליד שערים, בעיר השמיע איש איש משפטו, וגם אחרי אשר נסתם חזון ושריו לא קראו עוד מלוכה גם אז הביאו חכמי ישראל מעשי בני דורם, גם מעשי המתים אשר כבר מתו, במשפט, ולא נשאו פנים גם לראשונים אשר עליהם תלו כל בית ישראל את כבודם, אמרו על משה כי טעה, על דור כי חטא, ועל שלמה כי הרבה לפשוע וכהנה וכהנה. אמנם מבלי משים מצא לו העון הזה דרך גם לבית יעקב; מעת אשר פרצו המריבות וחלוקות הדעות החלו לגזור גזרות לבל ילמדו ספרים זרים לרוחם, בפולמוס של טיטוס גזרו שלא ללמוד חכמת יונית משום מעשה שהיה⁸ והגזרה הזאת לא מן דתי האמונה יצאה כי אם מדתי העם, אחרי כי השפה והחכמה הזאת הרעה לעם לכן גזרו עליה, וגזרה כזאת היא רק לשעתה, ואחרי כן בא רבי עקיבא אשר שנא את אחר בתכלית שנאה, ובראותו כי מפי אחר לא פסק זמר יוני או הומירוס, נתן את כל קורא בספרים החיצונים כמכחש בה' ויגזול נחלת שדי ממנו⁹, וברבות הימים צץ ופרח העון הזה על תלמי בית ישראל, כי אחרי אשר לא מלך ושרים נתנו להם הפקודה הזאת כי אם המה מלבם וכלם בני מלכים המה, גזרו איש איש על דעות חבריו, אנשים אשר נבוכו נתנו לחרם את המורה נבוכים ואת הנבוכים אשר יבקשו מורה להם, איש בורא גלמים באין עינים נתן בקולו על איש אשר מאור עינים לו, ובכל דור ודור קמו ויתעודדו מחמירים כאלה לגרש כל חכמה וכל מדע מקרב בית ישראל, הרחיקו כל משפט וחקר למען לא יביאו דבריהם ומעשיהם במשפט וירע לכל העם בעבורם, כי תחת אשר מראש היות ישראל לגוי נתנה לו תורת אמת ונביאי אמת אשר לא נשאו פנים ולא אבו בשחד, החלו בימים ההם הכזב והשקר לשלח שלוחותיהם עד קצוי ארץ, מזיפי התורה ובוראי הבלים קמו ויקדישו הבליהם ויקראו להם חכמה נסתרה וקבלה, והמה בלבלו את הדעות וירבו מוסר הבלים, וישחיתו כל נטעי נעמנים, והדבר הזה היה למוקש נורא לבית ישראל, כי אלה אשר פרצו החק וילמדו ספרי העמים מצאו בהם טעם וחן הרבה יתר מאשר נמצאו בהמה, כי מים גנובים היו להם ותמתיק בפיהם גם רעה, וחכמת חכמיהם נסרחה בעיניהם, לא כן אם היו לומדים את חכמת חכמיהם וגם מחכמת העמים לא הבדילום אז היה להם הכח להשות אחת לאחת ולשפוט מישרים ואז ראו והשכילו כי חכמת חכמיהם תענדם עטרת כבוד, אך בלמדם חכמת חכמיהם במצות אנשים מלומדה וחכמת העמים לקחו להם מחפץ לבם ומעלות רוחם, לכן הוקירו את החכמה אשר מחפץ לבם לקחו להם מהחכמה אשר העמיסו עליהם, וגם רבים רבים מאד המירו את דתם בעבור זאת¹⁰, המחלה הזאת פשתה מדור לדור ובימים האחרונים הגיעה עד מרום קצה, בימים האלה יעיזו מצח לא לבד החכמים ויודעי התורה בישראל לאסר אסר כי אם גם חסרי דעת אשר לא ראו באור התורה מימיהם ובמה יזכו אלה את ארחם? במה יצטדקו ויהיו צדיקים? באסרם אסר, בתתם לחרם וגדופים כל הוגה בחכמה ומדבר משפט, ומנגדיהם אשר נלאו לשאת את העול הזה, פרקו כל העול מעל צוארם, נתקו כל מוסרות האחוה ויתנו לגדופים כל חכמה ודעת אשר לבני ישראל, ולא לבד באומר ודברים כי אם גם בפועל כפים יבקשו לתת חקים חדשים ודתות חדשות, ורבים המה אשר לא ידעו התורה ויקומו לצחק בה, ורבים המה אשר ידעוה וידברו דבר בשמה בשקר, ותרב המהומה והמבוכה בעת הזאת בקרב בית ישראל כמעט בכל ארצות פזוריהם. ועוד רעה חולה גדולה מאד יצאה מהעון הזה, כי אלה אשר בקשו משפט וחקר בראותם כי בשפת עבר לא יתנום הוציא חפצם לפועל ידים החלו לכתוב דברי משפטיהם בשפות עם הארץ, ובני ארץ אשכנז הגדילו לעשות, לכתוב בקרת ומשפט בשפת אשכנז אשר רוב היהודים היושבים בה לא יבינו דברי התורה ויתר היהודים לא יבינו השפה ועל כן יש לאל ידם לכתוב כהעולה על רוחם, אם בצדק או בפשע, כי לא רבים המה יודעי התורה אשר יקומו בפניהם, והנקל להם לחדש חדשות אחרי כי מרבית העם לא ידע תורה. את זאת ראיתי ושמתי אל לבי בגשתי למלאכתי להרים המכשול הזה מדרך עמי, לכונן מכתב עתי אשר בו יהיה לאל יד הכותבים להשמיע דבריהם כהעולה על רוחם בשפת עבר, ידברו ישיבו, יחקרו וישפטו, לא למען הורות הלכה למעשה, לבטל ולחדש כי רק בידי כל מורי ישראל הכח לבטל ולחדש, אך הרשות נתונה לכל איש לחקור ולדרוש, וברבות הימים יראו מה טוב ויבחרו בו. יקומו נא חכמי ישראל הישרים בלבותם האוהבים עמם באמת וישימו לבם להביא במשפט דברי הקודמים להם למען ידע העם כי באמת יבקשו מנהליו להורותו דעת ודרך תבונות, ודברים כאלה רק בשפת עבר יכתבו, כי היא השפה אשר כל חכמי ישראל מקצה העולם ועד קצהו יבינו וידעו להשיב דבר, ורק בה יוכלו להשמיע משפטי התורה והדת לבית ישראל. ומי יתן והיה את לבב הרבנים ויושבי על מדין בישראל לשים לב לכבוד עמם ויקומו נגד אלה הפוערים פיהם לחלל כבוד ישראל בגאון אפם ונגד אלה אשר יכבידו עבטיט על עמם בהוסיפם חקים על חקים מלבם, וירימו קרן לעמם ויתנו שלום על ישראל.