אגרת ארבע מאות וששים ושתים    🔗

כ"ז חשוון תר"נ.

ידידי הרב הנכבד החכם הכולל מהר"ש רובין נ"י

יברכהו אלהים באשר הוא שם!

איכה? העודך חי? זה לנו ימים רבים ללא חזון וללא מכתב בינינו ועתה הנה אכף עלי הצרך לבקשך בכל גבול ישראל, כי דבר לי אליך.

הנה נא ידעת כי בהבלי הגוים יש שם של איזה מלאך או שד, והוא: Abracadabra שהיו כותבים אותו על קמיע בצורת משולש והאמינו שהוא רפואה בדוקה לקדחת רביעית. כמדומה לי כי גם בספרותנו נזכר השם הזה “עברא כד עברא” לתכלית זאת, ואינני זוכר כעת מקומו. והנה לרגל מלאכה אחת אשר אני עוסק בה כעת נצרך לי לדעת שרש המלה הזאת והוראתה ושאר הידיעות השייכות לענינה. ואחרי אשר ידעתי כי אתה עסקת בחלומות והבלים ובדברים הרבה כאלה, על כן אבקשך, אם ידעת את מקור המלה הזאת והוראתה ואיפה נמצאה בספרי ישראל, אנה מהרה נא להודיעני ע"פ האדרעסא הידועה לך ותברכך נפשי בגללה בכל אשר יהי לאל ידי. והנני המכבדך בכל לבו והמברך אותך ואת ביתך בכל טוב

יל"ג.

 

אגרת ארבע מאות וששים ושלש    🔗

ט"ו כסלו תר"נ, ספ"ב.

כבוד המשכיל השלם וכו' מהרי"ח רבניצקי באדעססא

הידעתי הא דאמרי אנשי: היהודי הוא מכה והוא בוכה! כן אתה בעיני היום, יקירי! אתה עודך מתאונן עלי כי הקילותיך וכי חושד בכשרים אני הראוי ללקות בגופו יען – כי לא האמנתי בכם וארים קולי ואקרא בראותי אתכם מעבירים המועד שנית! שאו ידיכם קדש ואמרו בלבבכם היש לכם פתחון (בכם) [פה] להתאונן עלי גם הפעם? הידוע אדע כי יש לי עסק עם ילדים אשר אינם יודעים בין ימינם לשמאלם, ומערבבים הויות דאביי ורבא בהויות העולם, ובשעה שבידיהם כתבו וחתמו “מקום הפרעון בפ”ב", המה יגיעון ביום הפרעון וישוטטו לבקש את השט"ח בחוצות אדעסא! הלא כל השומע יצחק לכם! “מקטני אמנה אני; ולא האמנתי בכם ובישרת לבכם עמדי!” תתאוננו באזני זה כמה. לוּ גם יהי כדבריכם, הגידו נא לי שאהבה נפשי, מה יש לכם צדקה לדרוש אמונה ובטחון מאתי, מאת איש אשר לא ידעתם ולא ידעכם מתמול שלשֹם וזה ראשונה באתם עמו במשא ומתן? האם דרך אמונה בחרתם בבואכם לעשות עמי עסקנו זה? הלא כדרך התגרין עשינו ותנאינו מפורשים בכתב ודברים שבכתב צריכים שיהיו נזכרים ונעשים בזמנם ככתבם וכלשונם, וכל המתרשל בזה ידו על התחתונה. ולוּ גם היינו יודעים איש את אחיו מקדמת דנא עליכם היה לדעת כי – אהבה ואחוה לחוד ומשא ומתן לחוד; וגם פה סלקא כמ"ד הנ"ל: “נחיה כידידים ונחשב כיהודים!” – אכן גם משענת קנה רצוץ זה אין בידכם להשען עליו. האם באמת לא האמנתי בכם ולא קדמתי פניכם כתור אנשי מעלה בבואכם לפני בהצעתכם ולא קבלתי את כל תנאיכם בלי שום טענה מענה? קצבתם את זמן הפרעון הראשון לשמונה חדשים ולא פציתי פי לדבר דבר; בקשת להרחיב לכם זמן הפרעון לשני חדשים ונעניתי לכם באותו יום, ולולא ה' ה"ש שותפך פָּחז ופתח בתגרה ומריבה, אולי לא היה שום טינא בלבנו איש אל אחיו כלל. האם כל זה וכיוצא בזה אות הוא לחסרון אמנה? הידוע תדעו, כי בשעה שהייתם אתם סובבים בחוצות אדעסא ומבקשים את השט"ח שלכם, באתי אני ושטרכם בידי שלש פעמים במשך ששה ימים אל הדיסקאָנטאָ באַנק והניעותי את כל רואי החשבונות אשר שם כאשר ינוע בכברה, באָמרי: אי אפשר שיהיו האנשים ההם נרפים ובלתי זריזים גם בפעם הזאת! – האם גם זאת מחסרון אמונה בכם ומחשדי אתכם כי רמאים אתם? וזה לכם מופת חותך: השט"ח המושב לכם בזה, כי איננו מסור להנוטריוס לכתוב עליו פראָטעסט ביום סלוק זמן הפרעון, כי סוף סוף חסתי על ממונכם שלא להורידו לטמיון על לא דבר, ואמרתי אל לבי: סוף סוף האנשים ההם כנים הם, ולא יעקבו את התשלומין.

והנה מה שעבר אין. היום קבלתי את הק"ן רו"כ מן הבאַנק והרי שטרכם לפניכם. והנה מן הק"ן רו"כ מגיע לי רק ק"ל; ועל העשרים היתרים יש לי תביעות שונות, ואלה הן:

בעד מאַרקע אחת 80 קאָפ'; יתר תשלומין בעד שלוח הספרים 74 קאָפ'; הוצאות הפראָטעסט על השט"ח הראשון 4,68, בס"ה 6,22; א"כ נשארו מן העשרים רו"כ לטובתכם 13,78; אבל גם הסך הזה עודנו תלוי ועומד, לפי שבעל הוואָסחאָד עודנו נושה בי, כפי שתראו מתוך חשבונו הרצוף בזה, 15,12. אני טענתי נגד החשבון הזה ודרשתי מאתו להוזיל לי מחיר ההודעות ועד כה לא נענה לי, כמו שתראו מתוך מכתבו הרצוף בזה. אבל עד כה לא שלמתי לו עוד, כי לא נזדמנה לי לראותו פא"פ, ועדיין אני מקוה כי בדברי אתו פה אל פה ואחזק דברי עליו אולי יעבור על מדתו ויפחות את תביעתו. על כן יהי נא הנשאר הזה בעיניכם כמונח תחת ידי עד אשר אכלה את חשבוני עם לנדוי, ואז אדע את אשר לכם אתי או את אשר לי אתכם.

ועתה אחרי אשר כלו החשבונות והסכסוכים בינינו אשוב לדברי מכתבך האחרון ואומר לך, כי בדבר חלקי “כל כתבי” הנשארים אדבר עמך בפעם האחרת, אם תחפוץ, וארצה לפניך המכשולים המונחים על דרכנו זה, אשר כבר התנגפו רגלינו עליהם בפעם הראשונה, והתחבלות לפנות אותם, את המכשולים ההם, מדרכנו; כי לפי שעה כמדומה לי עוד לא בא הזמן, גם לי גם לכם, לחשוב על אֹדות החלקים הנשארים. על כן אדבר עמך רק בדבר העסק הפרטי אשר ביני ובינך, בדבר מכירת ספרי “כל שירי”. והנה בתחלה אֹמר לך כי הר"ר גורלנד, כפי הנראה, שכח מעט את אשר שמתי בפיו אליך על אֹדות הדבר הזה ומסר לך דברי שלא כהויתם. אנכי לא אמרתי לו כי חפץ אני שתשלם מחצית מחיר הספרים מראש, כי אם שאינני חפץ לתתם בקומיססיון, שיהיה הדבר תלוי במקרה, אם ימכרו הספרים טוב ואם לא ימכרו ישובו על עקב בשתם אלי בחזרה. חפצי הוא למכור לך איזה סך מן הספרים במכירה לחלוטין ובנכיון שכר טוב כמו לכל שאר מו"ס, ובהרחבת זמן פרעון בישׁר ובצדק וכפי אשר תשיג ידך. ועל כן זה הדבר אשר אשים לפניך: צא וחשוב באצטגנינות שלך כמה בערך מן הספרים, מן הפשוטים ומן המהדורים, תוכל למכור, והסתכל בכיסך וראֵה באיזה זמן לערך תוכל לשלם את הסך המגיע בעדם, בין אם יהיו מכורים בין אם יהיו עוד מונחים תחת ידך. והיה אם יעלה הסך הנ"ל לסך ספרים לא פחות מחמשים פשוטים, שהם משקל שלשה פוד כדי חבילה הנשלחת ע"י מסלת הברזל, אז אנכה לך רבאט 33%, ועלה לך מחיר כל עקז' 2 רו"כ, ומחיר חמשים עקז' מאה רו"כ; ואם תקח מן המהודרים אנכה לך מן המכורכים שמחירם עשרה רו"כ 40%, ועלה לך כל עקז' ששה רו"כ ומן המהודרים הבלתי מכורכים, שמחירם ששה רו"כ 33% ועלה לך כל עקז' 4 רו"כ. – בעד משלוח הספרים תשלם אתה באָדעסאַ, ואת סך מחיר הספרים אשר תדרוש תחשוב על פי ההערכה הסדורה למעלה ותזקוף עליך במלוה ותשלח לי על הסך הנ"ל שטר חוב או שטרי חובות, בקביעת זמן הפרעון כפי אשר נדבר ונתנה בינינו ובקביעת מקום הפרעון פה בפ"ב. אם תסכים לראשי התנאים האלה הודיעני את פרטיהם מצדך ונקוה כי נבֹא אל עמק השוה; אפס כי גם זאת אַתנה עמך לבלתי קחת מאתי ספרים חדשים בהקפה עד אשר נכלה חשבוננו בעד הספרים הקודמים שנמכרו תחת ידך, כדי שלא לערב שמחה בשמחה. ודע כי ההנחות והתנאים אשר אני מציע לפניך בזה הם המה התנאים שהותנו ביני ובין מו"ס בווילנא; ומאד ינעם לי אם תרויח בזה ויביאו ספרי ברכה אל ביתך.

ולא רק ב"כל שירי" הכתוב מדבר כי גם בספרי “כל כתבי” אשמח שמחה רבה אם תודיעני כי רואים אתם ברכה בם, ומרויחים בה הרבה, כי אולי ואולי נמצא לנו ידים לפנות את דרכנו גם לימים הבאים לבלי יתנגפו עוד רגלינו באבני אֹפל וצלמות כאשר עד כה. והנני הדורש שלומכם וטובתכם באמת ובלב תמים, הסולח לכם על המרורים אשר השבעתם אותו ומבקש סליחתכם על כי המרה ועצב גם את רוחכם.

מכבדכם ומוקירכם יל"ג.

P. S. לה' ז"ק בטשערניגאָב (?) עד כה לא שלחתי את העקז. אשר אמרתי, בחרות אפי בך; ועתה כמדומה לי כי אין טוב לך בלתי אם שלח תשלח אתה אליו את העקז' הלקוי אשר תחת ידך, ותודיעני עוד הפעם איזה קונטרסים חסרים בו¹ ואשלח לו את הקונטרסים החסרים מפה, והיו בידו לספר שלם.

הנ"ל.

 

אגרת ארבע מאות וששים וארבע    🔗

ט"ז בכסלו תר"ן, ספ"ב.

[להד"ר מהר"ש רובין]

ה' עמך ידידי הנכבד!

שמחתני בדבריך בראותי כי עודך חי וכי עוד תנוב בשיבה דברי מדע והשכל, אף אם לא אכחד כי תשובתך לא הניחה את רוחי כי לא מצאתי בה את אשר בקשתי. למען דעתך למה נצרך לי פירושה של המלה אשר הזכרתי לפניך במכתב הקודם אודיע לך במה אני עוסק לעת כזאת. אולי שמעת כי בראקהויז מוציא לאור עתה את הענציקלאפאֶדיע שלו בארצנו בלשון רוסיה. העסק הזה הוא מסור בידי, כלומר אנכי המוציא והמביא אותו, ומלבד זה הרידקטור שלו, אחד הפרופיסורים באוניווערזיטאֶט שלנו, מסר לי מערכת כל המאמרים הנוגעים לחכמת ישראל. והנה בשבתנו בסוד עוזרי הרידקציון ומסדרים את החלק הראשון בא לידנו השם Abrocadabro. ידוע תדע כי כל ספרי המלים שקדמונו פתוחים לפנינו, בקשנו בם הוראת המלה הזאת ושרשה, את שמושה מצאנו אבל הוראתה ומקורה לא מצאנו. מצאנו בם דעת אחד המלומדים בארצנו שכבר הלך לעולמו, כי שרש המלה בעברית, ופירושה “עבר מאתנו אב רע”, ולפי שדבריו כתובים רוסית לא יכלתי לכון היטב פירושו על צירוף השם הזה ולפרש לי ההברה “Cord” שבאמצע. נזכרתי כי ראיתי את המלה הזאת באחד מספרי ישראל בתמונה זאת: עברא כד עברא, ופתרתיה לי כי הוא דרך שחוק וליצנות מאחד מרופאי האליל שהשתמש בהשבעה זאת כסגולה בדוקה לקדחת רביעית, וכתב על הקמיע שם זה, לאמר: “המחלה תעבר כשתעבור”, והוא לשון רמאות וגניבת דעת. – ולפי ששכחתי את המקום שבו ראיתי את השם הזה בעברית אמרתי אשאל את פיך אולי ידעתהו. והנה את שמושו וצרופיו ידעתי מכבר, כמו שכתבתי, ופירושך איננו מתקבל על דעתי לפי שאין בין אותיותיו אות ג', וא"כ איננו מחובר מצרופי א' ב' ג' ד', כמו שאתה אומר. בין כה וכה הנני מחזיק לך טובה מרובה על כי נענית לי, והנני שולח לך היום ע"י שו"ע (קרי שתי וערב ולא שלחן ערוך) את ספרי “כל כתבי” ח"א שיצא זה לא כבר לאור. ואתה קרא בו בשעה שאינו לא יום ולא לילה, לפי שרובו שיחת חולין ודברים בטלים, שחוק וקלות ראש, וחלילה לך לפסוק בשבילו מדברי תורה. –

מיום אשר חדלו המכתבים בינינו נחלים רבים הלכו אל הים, ונפשות רבות יקרות בעינינו וקרובות אל לבנו הלכו למנוחות. בלב נשבר ונדכה אזכור עד היום את מחותנך ידיד נפשי הרב ר' יששכר בער לעווינשטיין ז"ל. גם לי אני ידידך נפקדו נפשות יקרות בימים הרבים ההם; לפני שנתים ימים מת גם עלי מחתני הסופר המשכיל ר"ז קאפלאן, מלבד יודעים ומכירים הרבה מקרוב ומרחוק אשר נפלו מימיני ומשמאלי כעמיר מאחרי הקוצר. עוד בשבוע העבר הובלנו לקברות בעירנו זאת את הסופר החרוץ דוד סלוצקי, אשר הוציא לאור בשכבר הימים ספרי חכמינו הקדמונים בשם “חכמת ישראל” ואחר נספח אל הסוחרים ונספה בלא עתו. וע"כ בצדק אמרתי, כי שמחתי בקבלי מכתבך בראותי כי עודך חי ואברך את ה' שהחיני גם אותי והגיעני לזמן הזה לשוב ולדבר בך בכתב.

זה לי יותר משנה שמטתי ונטשתי את קסת הסופרים העברית והנחתיה מיד, כי בעלוה פה אדונים זולתי, אשר יש בהם אנשים מזוהמים שהנפש סולדת בנגיעתם. אמנם עוד היום הספרת על ברכיה תשעשעני וגם משדיה תניקני, אך לא הספרת העבריה העניה אשר ברכיה כשלו מצום ושדיה כחשו מרוב יונקים; אנכי אינני כותב כעת מימין לשמאל כ"א משמאל לימין, כי כן יעצונו גם חז"ל: “כל פנות שאתה פונה יהיו לימין”. ואני יושב בזה, אשתי המתחלה תמיד כגפן בוקק בירכתי ביתי בפאת מטתה, שתי בנותי הנמצאות בזה הנשואות – האחת לעורך דין והשניה לרופא, ובני היחיד אשר כלה בחרף הזה חק למודו בתור רוקח סמי רפואה – סביב לי איש בביתו בעיר מושבי, וכבר זכיתי ללמד תורה לבן בתי הבכירה, נער בן עשתי עשרה שנה, והוא תלמיד ראשון בין ל"ב תלמידים שבחדר השלישי (מלמטה) בגימנזיום. – הנה כי כן יברך גבר ירא ה' כמוני; ואקוה כי כשם שלא עזבני אלהי חסדי עד כה בחמשים ותשע שנות חיי הכלות לי ביום השבת הבא כ"א כסלו, כן לא יעזבני ולא יטשני גם לעתיד לבא עד מלאת מדת ימי, וכן אקוה לשמוע דברים טובים דברים נחומים גם מאת יודעי ומכירי אשר בין בחיריהם יחד גם כבודך ידידי היקר מאד בעיני אוהבך בלב תמים כל הימים

יל"ג.

 

אגרת ארבע מאות וששים וחמש    🔗

ו' חנוכה תר"ן, ספ"ב.

כבוד המשכיל השלם והסופר המחיר מהר"ג חישין ג"י (חג"י).

לחנם תרבה דברים ותחדש עדיך נגדי; אני ידעתיך מאז ועצמך לא נכחד ממני. על דבריך הטובים אשר אתה דובר באזני אני מודה ומשבח לך; תהלת אדם יודע ומבין נעימה תמיד לנפש עמל, בראותו כי עמלו עולה לרצון. ואולם על שאלתך בדבר מכה"ע אין בפי נכונה לענות לך. אני הנחתי לפני שנה ויותר את קסתי העברית מיד יען כי לא עצרתי עוד כח לדור בכפיפה עם אנשים אשר נפשם לא מטהרה; ואולם אם תשוב ותפתח לפני אתה פתחו של האולם אין ספק כי אשוב ואכנס בו בעגלות וקרונות, כי שפת קדשנו היא חיי ואֹרך ימי. אכן מחשבתך אשר אתה חושב לעשות, לפי שעה חלום באספמיא ואני אינני מפותרי חלומות. רואה אנכי כי לא בכבד ראש אתה עוסק בדבר ועל כן הוא נדמה לך כחוט השערה. גם לקבל רשיון בעת כזאת שמדת הדין מקטרגת על ישראל, גם לכלכל ולפרנס עסק חדש כזה בשעות הדחוקות האלה – לכל זה צריכות תעצומות גדולות. ספק בידי אם תועיל לך מליצתו של ר. לג. אין ג. יודע עם שרי מעשי הדפוס מאומה, כי אין המלכות נוגעת בחברתה. ולו גם היית הלילה לרידקטור ובן לילה יְמַן ה' לך קיקיון בתור איזה מכ"ע, במה תכלכלהו ותפרנסהו בימיו הראשונים בטרם יצא טבעו בעולם ויוכל להתחרות עם כה"ע העומדים וקימים? האם מבעלי הכיס אתה ותוכל לבזבז על זה סך מסוים? להוציא מכ"ע צריך להיות או עשיר כר' אלעזר בן חרסום או שנאָרער כ.. ……. אני אין נפשי להשתתף בפרוטה לקנות דבר שלא בא לעולם, כי אינני רוצה להניח מעותי על קרן הצבי ישראל; ואתה אם יש אתך לפזר על משך הזרע בטרם תשא האלומוֹת, עשה כאשר עם לבבך ואלהים ינחך בדרך טובה. ואם עשה תעשה וגם יכול תוכל או אז אשוב לדבר עמך רבות בדבר הזה, ואשר יהי לאל ידי לעשות לא אמנע ממך.

אגב אודיעך כי גם פה נמצא איש אחד המשתדל להשיג רשיון חדש, וגם הוא בא לפני והציע מה שהציע, ועד כה לא יספתי לראותו ובלי ספק תקותו נשארה מעל.

ואלהים יעיר עליך וירוממך,

כברכת מכבדך ויודע שמך

יל"ג.

 

אגרת ארבע מאות וששים ושש    🔗

ה' אדר תר"ן, ספ"ב.

ידידי מהראי"ש ג"י.

למסור לידך סוכנות הענצ. בפרהסיא ולהכריז על זה במה"ע הוא דבר בלתי אפשרי מכמה טעמים. אם יש בלבך לעסוק בדבר בצנעא, בתור איש פרטי, ע"פ התנאי שבררתי לך במכתבי הקודם הודיעני ואשלח לך פראספעקטין אחדים לחלק ופנקס נדפס לרשום את שמות החותמים. תשובתך בענין זה השתדל לכתוב באיזה לשון של חול ולכתוב בראשו Въ контору Редакціи כדי שאוכל לצרפו אל שאר המכתבים הנשמרים שם.

בדבר ספרי אשר אתה אומר להבעיר אחריהם עד תמם מביתי כבר אמרתי לך כי להגביל את מספרם בדיוק מצומצם לא אוכל כעת, לפי שבשביל כך צריך אני לקרקר קיר ולהסיע כלי ביתי ממקומם, וזה טרח גדול, ודי יהיה לי למלאות את חדרי ביתי מֻטֶה ואָבק כשנבוא לכך להסיע הספרים כדי להוציאם מביתי ודאי, אבל בהשערה קרובה לצמצום אוכל לאמר לך כי האָסף יאספו – א) מן הפשוטים שלש מאות, ב) מן הטובים הבלתי מכורכים והמכורכים עד חצים ג"כ שלש מאות, ג) מן המהודרים המכורכים חמשים, ומחירם האחרון יהיה כזה…

אם ימצא כי מספר הספרים א' וב' ימעט מן המספר האמור באיזה עקז. אמעיט לפי חשבון את סך הכסף, ואם יעדיפו ספרים אחדים ישארו תחת ידי, לא למכירה כי אם לנתינה במתנה ואתחיב בפי חפצך גם שלא להדפיס שנית את שירי (אבל לא כמו שאתה אומר עד שישארו אצלך רק שלשים, כי מי ילך לווארשוי ויבוא בביתך למנותם, כי אם במשך זמן קבוע, כמו שנתים ימים או שלש שנים), וכל זה בתור התחיבות, אבל בדרך הבטחה בעלמא הנני אומר לך כי אם יזכני ה' לשוב ולהדפיס את שירי במהדורא חדשה אעשה זאת רק בשותפות עמך, כי סוף סוף רואה אני כי אפילו הספרים שיש עליהם קופצים הרבה אי אפשר למחבר להוציאם לשוק בלי מו"ס, ורק אותך ראיתי צדיק לפני בין מוכרי הספרים בישראל. לתשובה מחלטת מאתך אחכה בקרוב, כי גם לעת כזאת דורשים מאתי מעיר אחת עשרה פשוטים וכו'.

והנני ידידך ומכבדך החפץ בהצלחתך יל"ג.

 

אגרת ארבע מאות וששים ושבע    🔗

י"ב סיון תר"ן, ספ"ב.

לכבוד המשכיל השלם הרי"ח ראבניצקי באדעססא נ"י.

בקשתך נתּנה לך יותר מאשר פללתּ. אתה דרשת עשרים וחמשה עקז. ואני שלחתי לך שלשים, לפי שקופסא מלאה שלשים עקז. היתה עומדת לפני מן המוכן, חבושה וארוזה, ועוד לפי שהוצאות המשלוח בעד שלשים אחת הן עם ההוצאות עד כ"ה, שאלו ואלו נחשבים לשלשה פוד, לכן שלחתי לך את הקופסא ההיא כמו שהיא ואקוה כי יהיה בך ממדתו של הקב"ה ולא תשחית בעבור (העשרה) [החמשה]. את הוצאת השלוח שלמתי בזה ולא הוטל עליך לשלם בלתי אם בעד הספרים, כפי המחיר אשר קצבת.

את הכַּוֶרֶת קבלתי בזמנה ומאשר לא ידעתי מי שלחה לי לא יכלתי להשיב לו תודה; ועתה אם אתה הוא השולח קבל תודתי; ואולם להשמיעך את דעתי ואת עצתי בדבר מלאכתם מלאכת שמים זאת לימים הבאים לא ארהיב בנפשי עז, וגם לקחת חלק בה לא אוכל להבטיחך, כי רחוק אני בזה ממקום המעשה ומוקף מכל צדדי “בני אדם שאינם מן הישוב” ואינני יודע לדבר בדבר הזה קטנה או גדולה, וגם השמועה אשר שמעת עלי כי “עמדתי מלדת” – אמת הוא במקצת, כי זה לי יותר משתי פעמים תשעה ירחי לידה שלא נזקקתי לרעיתי העבריה, וכל פינות שקסתי פונה אינן אלא לימין, כפי שהענין אשר אני עוסק בו עתה דורש מידי; ולא זה העסק ולא פטרבורג העיר, לפרוט על נבל ציון ולהרבות שיר. וגם על מה אדברה ואעידה ואַרבה מלים? המעט את אשר כתבתי ושרתי וקוננתי ודברתי על לב אַחי ובאזני בני עמי במספר ימי חיי הבלי? המעט מכם את אשר עמדתי בקשרי המלחמה ארבעים שנה ונלחמתי אליהם ונלחמתי עליהם, ושבתי מן המערכה פצוע ומכה חרב וקשת רמיה כי תאמרו אלי שוב וצא השדה והחזק מגן וצנה?

עַד לִיבשׁ עֵינַי דִּמְעוֹתַי פָּרָצוּ

שִׁנַּי חָרַקְתִּי עַד כִּי הִתְפּוֹצָצוּ –

ועתה למה תרגיזוני לעלות מקברי אשר כריתי לי בעודני חי? הניחו לעיף! ימי עברו, זמותי נתּקו! יקומו אחרים חלוצי עצמות ולבושי להבות, בחורים וטובים ממני, ויתקעו בשופרות, אם את זאת אתם מבקשים.

צר לי כי לא הודעתני דבר על אדות “כל כתבי” אשר הוצאת, אם נמכרו כלם או רבם ואם ראיתם ברכה בעמלכם ופרי ישוה לכם, כי בזה שמח שִמחתּ את לב המכבדך וחפץ בשלומך והצלחתך

יל"ג.

רצוף בזה מכתב התעודה על משלוח הקופסא.