במושבו של הוועד־הפועל־הציוני, שנתכנס בלונדון, נערכת עתה התקפה מרוכזת מצד הבורגנות למען השלום עם הרביזיוניסטים.
ההנהלה הציונית, שהקו הפוליטי שלה נחל כשלון גמור, נמצאת במצב קשה. אמנם היא מנסה להמתיק את הדין על עצמה, לגולל הכל על המצב המדיני הכללי בעולם; אולם נעלם ממנה אותו תוקף, שבו עמדה על דעתה תמיד. וחולשתה זו משפיעה בהכרח על עמדתה, החלשה מאז, כלפי תוקפיה בענין ההסכם עם הרביזיוניסטים.
בן גוריון רואה לגבי ההסכם המדיני רק מכשול אחד, והוא – המכשול הקונסטיטוציוני, שכן הרביזיוניסטים משאירים להם זכות לפעולה מדינית עצמית בניגוד להנהלה הציונית. מסתבר, איפוא, כי אילו נאותו הרביזיוניסטים בדבר זה – אפשר היה לבצע את השלום מהר מהר. גם בעניני בטחון מוכן בן־גוריון לבוא לארץ ולדון בהסכם, אם־כי הוא מכיר היטב את התנאים, שהציגו הרביזיוניסטים, ושקודם לכן לא הסכים לקבלם.
ושוב אנו חייבים לצאת באזהרה חמורה: שום הסכם עם הרביזיוניסטים! שום הסכם עם השותפים ברעיון של מוסוליני, היטלר ופרנקו!
שום חנינה לאלה המזהמים את חיינו בחיידק הפאשיזם, המטילים רוק ומרה במגיני הישוב ומתארים אותם כ"עכברונים מבוהלים". שום חנינה לנוסכי־הרעל, למשחיתי נשמות הנוער בקרבנו! שום חנינה לפרובוקציות דמים, למוסיפים דלק על מדורת־התופת שאחזה בכל קצות הארץ, לרציחות ממארב, לטבח המוני!
כל הסכם אתם ישמש להם כפרגוד, שמאחוריו ימשיכו במעשי־הפשע שלהם. הם “יבטיחו” להפסיק את פעולתם הפרובוקטיבית?! האומנם לא התברר למדי, כי דברם וחתימתם – על־כל־פנים אינם שווים יותר מדבריהם ומחתימותיהם של אבות הפאשיזם הלא־יהודים? האומנם מעטות היו עדיין ההזדמנויות להיווכח, כי שקר וצביעות, זיוף ושנטז' הם חלקים בלתי־נפרדים משיטתם?
בכרוזם לאחר הטבח בטבריה הם פונים אל “בני הנוער היהודי, שאלפי רובים נמצאים כיום בידם” – שילכו “בדרך, שהראו הפצצות בשווקי חיפה, העיר־העתיקה בירושלים ויפו”… האם קול־הקורא הזה – שהופיע בעצם המשא־ומתן על הסכם – אינו הצהרה ברורה, מה יש בדעתם לעשות, כשיימצאו בקרב אותם “בני־נוער שרובים בידם”?!
מנמקים עכשיו את הצורך בהסכם בסכנות הגדולות, האורבות למפעלנו בארץ. אבל דווקא ההיפך מזה הוא הנכון. דווקא מול הסכנות הגדולות, מול הטראגדיה העוברת עכשיו על העם היהודי בעולם – הסכם עם הפאשיסטים היהודים הוא מעשה פשע ממש!
כי מה סיכוי עוד נשאר לנו בעולם זה של רשעות ואלימות, פנים אל פנים עם החיה הפאשיסטית האומרת לכלותנו בכל מקום בעולם ולהחריב את מפעל שיחרורנו כאן בארץ? אין לנו כל סיכוי, אם לא נצליח לעורר את ההמונים הרחבים של עמנו למאמץ הכביר ביותר, שיקיף כחומת־מגן את מפעלנו, מפעלם. ואין לנו שום משען בעולם הלא־יהודי מחוץ לאותם החוגים, שטרם כבה מצפונם האנושי ושנאת־הפאשיזם טבעית היא להם.
הסכם עם הפאשיסטים היהודים, עם אלה ששרו הלל ושבח למוסוליני ולפרנקו; אם אלה המשתדלים לנטוע בנוער היהודי את האידיאולוגיה הפאשיסטית, עם אלה שהנהיגו בחיינו היהודיים מנהגים ושיטות פאשיסטיות – הסכם אתם עלול רק לכרות תהום בין ההסתדרות הציונית והישוב היהודי ובין ההמונים היהודים הרחבים, המתענים ונאנקים כה קשה תחת עולו של הפאשיזם בארצותיהם.
הסכם עם הפאשיזם היהודי יכרה תהום בין התנועה הציונית ובין העולם הפרוגרסיבי הלא־יהודי, הוא ינתק אותנו מתקוות האנושות כולה.
אהדת החלקים הפרוגרסיבים, האנטיפאשיסטיים של האנושות אינה שקולה כעת הרבה במאזני הפוליטיקה, ואף־על־פי־כן הרי זה בן־בריתנו היחיד בעולם, הרוח החיצון היחיד, שאליו אנחנו יכולים לצפות. מההווה העכור אנו משליכים עוגן אל יום המחרת, כאשר לא הפאשיזם אלא כוחות־החופש יכריעו גורלות עמים וארצות.
והנה מצהירה ממשלת בריטניה, כי היא עומדת לקיים שלום בין יהודים וערבים. לנו ידועה יפה תרומתו של האימפריאליזם הבריטי, תרומה עקובת־דם, למען “ההבנה ההדדית” בין היהודים והערבים, ואנו יודעים מה עלול לצמוח מתוך שלום זה. אנחנו אומרים: לא ייתכן שלום במחיר הוויתור מצדנו על תקוותנו לחיים של חופש לאומי בארץ הזאת. אך בו בזמן אנחנו מכריזים: שיחרורנו הלאומי אסור שפירושו יהיה שיעבוד של האוכלוסים הערביים…
אבל, הייתכן לקוות, שהתנועה הציונית תהיה מסוגלת לחפש דרך להבנה עם אוכלוסי־הארץ הערביים לאחר ההסכם עם הרביזיוניסטים, עם אלה המנהלים פעולת שיסוי פראית ונושמים שנאה שובינית לא פחות מהמנהיגים הפאשיסטים הערבים?
את העם היהודי פוקדת התקופה הטראגית ביותר בתולדותיו. אנחנו נעצור כוח לעמוד בסערה – רק אם נקיים בהמונים היהודים את האמונה, כי אחרי ככלות־כל ינצחו רעיונות הצדק והחופש. אמונה זו תהיה סכר בפני יאוש והתנוונות. אנו ננצח, אם נשמור על קשר הדוק בין היאבקותנו לבין המערכה ההיסטורית של האנושות לחירות וצדק.
ולכן אסור שיהיה – ואי־אפשר שיהיה – כל הסכם שהוא בינינו ובין אלה המטיפים ל"עבדות, בוץ ודם". אם נתפרק מכלי זיננו המוסרי – לא יעזרו לנו שום רובים של גפירים!
“אחדות! אחדות!” – צועקים אלינו. כן, דרושה לנו, דרושה מאד, האחדות. ואולם, אך ורק אחדותם של כל אלה המרגישים, שהפאשיזם הוא האסון הגדול ביותר של העם היהודי; של כל אלה, המרגישים, שהפאשיזם הוא החרפה הגדולה ביותר לאנושות; אחדותם של כל אלה המוכנים להתנגד בכל מאמצי־כח לגל הפאשיסטי המזוהם ולקצף השוביניסטי, שהוא נושא עמו.
דרושה לנו אחדות. ברם, לא אחדות עם הפאשיזם, בצורתו זו או האחרת מצורותיו המרובות, אלא – אחדות למלחמה בו!
“דרך הפועל”, מספר (68) 13, 18 בנובמבר 1938.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות