(Serenaden)

 

I    🔗

הַמְשׁוֹרֵר אוֹמֵר:

בַּעֲטֹף וּלְאֹט הַלֵּיל אֶת כָּל הַיְקוּם

וּבְרֹחַב הָאֲוִיר מְזַמְזֵם בַּלָּט זֶפִיר

וְנֹסֵךְ יַם־דִּמְיֹנוֹת, מַטְבִּיעַ בְּחֶזְיוֹנוֹת

הַמֹּחַ גַּם הַלֵּב אַחֲרֵי יוֹם־מְרִי וּכְאֵב,

אָז אֶתְנַשֵּׂא לְמַעְלָה עַל כַּנְפֵי דְּמִי־הַלַּיְלָה

וְשָׁם אֶתְעַנֵּג עַל נְעִים מַרְאוֹת־הָאֱלֹהִים.

אָז רָחוֹק אָנֹכִי מֵהַבְלֵי הַתֵּבֵל,

שֶׁדִּכְּאוּ לֵב וָנֶפֶשׁ בַּיּוֹם;

סְבִיבוֹתַי רוֹעֲשָׁה בְּלִי־חָשָׂךְ שִׁירַת־אֵל,

מִשְׁתַּפֶּכֶת בְַקֶסֶם וָחֹם.

עַל הַר־הָאֱלֹהִים אֶתְעַדֵּן בִּרְגָשִׁים,

נִשְׁמָתִי בִּי טוֹבֶלֶת בַּטָּל…

מַה קְּטַנִּים וּנְקַלִּים אָז לִי הָאֲנָשִׁים,

שֶׁאֶרְאֶה שָׁם בָּעֵמֶק מֵעָל.

אַפּוֹלוֹן! אַפּוֹלוֹן! הָהּ, רַחֶם נָא עַל בְּנֶךָ

וְהַעֲלוֹ גַם יוֹמָם אֶל הֵיכַל גְּאוֹנֶךָ!

 

II    🔗

הַסּוֹחֵר אוֹמֵר:

בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ וּמְהֻלָּל יְהִי מֵרְקוּר,

אֵין מֶנּוּ כַּבִּיר בָּאֵלִים:

מְפַרְנֵס וּמְחַיֶּה כָּל בְּרִיאָה הוּא וִיצוּר,

גַּם הַמְשׁוֹרְרִים הַבְּטֵלִים.

לְבַדּוֹ רַק מַחֲזִיק הוּא בְכֹחֵהוּ כַּסֶּלַע

בְּאָשְׁיוֹת הֲוַיַּת כָּל הַיְקוּם;

בִּלְתֵּהוּ נְכוֹנִים הֵן כּֿלָּנוּ לַצֶּלַע,

וְעִמּוֹ הַשָּׁפָל גַּם יָרוּם.

וְאַחֲרֵי עֲבֹר יוֹם עָמָל רָב וַהֲמֻלָּה ­– חָלִילָה לָנוּחַ בַּלָּיִל: נוֹצַר לִמְזִמּותֹ הוּא וְנִכְלֵי־תַחְבֻּלָה, לִסְחֹר בְּיוֹם מָחֳרָת גַּם בֶּחָיִל.

חַיֵּי־אִישׁ הֵם קְרָב, הַמִּסְחָר הוּא הַפּוּר,

חֲלָלִים ­– מְשׁוֹרְרִים עֲצֵלִים…

בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ וּמְהֻלָּל יְהִי מֵרְקוּר,

אֵין מֶנּוּ כַּבִּיר בָּאֵלִים.

 

III    🔗

הַמְנַגֵּן אוֹמֵר:

בְּזִמְרָה שַׁאֲנַנָָּה נִרְדָּמָה הַבְּרִיאָה ­–

נִים! נִים! ­–

וּנְגִינַת־הַחַיִּים מִשְׁתַּפְּכָה, מַבִּיעָה:

“נִים־נִים!”

דֻּמִּיַּת־הַקְּסָמִים עַל הַלַּיִל זָרוּעַ ­–

הָס! הָס!

רַק זִמְרָה תִּשָּׁמֵעַ מִתּוֹךְ הַמַּבּוּעַ:

רָז! רָז!

הַזִמְרָה הוּא מַעְיַן הַחַיִּים בַּתֵּבֵל ­–

זַךְ־זַךְ!

נַחֲמוּ קְשֵׁה־הַיּוֹם בַּכִּנּוֹר, הָאָבֵל ­–

דַּךְ־דַּךְ.

הַחַיִּים ­– כִּנּוֹרוֹת, הַנְּפָשׁוֹת ­– מֵיתָרִים,

דַּק־דַּק!

אַשְׁרֵי בֶן־אָדָם הַמְנַגֵּן מֵישָׁרִים:

“תַּק־תַּק”!

מְאֻשָּׁר שֶׁבָּחַר מִכָּל הַכִּנּוֹרוֹת

חַד־חַד…

וּבָרוּךְ שֵׁם יוּבָל עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת ­–

עַד־עַד!

 

IV    🔗

הַשִּׁכּוֹר אוֹמֵר:

יְחִי נֹחַ בֶּן לֶמֶךְ, אֲבִי הַמַּשְׁקֶה,

שֶׁשָּׁתָה יַיִן־חָמַר וְשֵׁכָר בְּכָל־פֶּה…

אָח יַיִן! אָח יַיִן! אָח! אָח!

בִּלְעֲדֵי הַשֵּׁכָר הַתֵּבֵל ­– רִיק וָאָיִן,

הַמְנַחֵם הַיְחִידִי בִּיגוֹנִי הוּא הַיָּיִן…

אָח יַיִן! אָח יַיִן! אָח! אָח!

וּבְרֶדֶת הַלֵּּיל עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,

וְהַנְּזִירִים הַכְּסִילִים יִנְחֲרוּ בַדְּמָמָה ­–

אֶהְגֶּה אָז, הַיַּיִן, רַק בָּךְ!

וּבְסָבְאִי לָרְוָיָה אֶתְהַלֵּךְ לִי בַּקָּרֶת

וּמְזַמֵּר לְבַכְּחוּס מִזְמוֹרִים לְתִפְאָרֶת…

אָח יַיִן! אָח יַיִן! אָח! אָח!

מִמָּרוֹם מְרַצְּדוֹת מַרְגָּלִיּוֹת מַזְהִירוֹת,

בַּמַּעְגָּל סוֹבְבִים הָרְחֹבוֹת, הַדִּירוֹת,

דִּמְמַת־הוֹד בָּרוּחַ הַצָּח…

וְכַפַּי אָז אֶפְרֹשׂ לְבַכְּחוּס הַנָּעִים,

הָרוֹפֵא הָאֳמָן לְכָל מַחֲלוֹת וּנְגָעִים…

אָח יַיִן! אָח יַיִן! אָח! אָח!

 

V    🔗

הָאוֹהֵב אוֹמֵר:

וּבְחַבֵּק חֲשֵׁכָה הוֹד־הַלַּיִל

וּמִמַּעְלָה וָמָטָה אַךְ הָס ­–

אֲחַבֵּק חֶמְדָּתִי הַיָּפָה,

וּבְאָזְנָהּ אָז לֹחֵשׁ אֲנִי רָז.

לִרְגָעִים מִשְׁתַּנֶּה בְּרַק פָּנֶיהָ

וּבְקוֹל־נֹעַם צֹחֶקֶת הִיא: “זֵד!”

וְאָנֹכִי אֶל לִבִּי אֶלְחָצֶנָּה

וְנֶהֱנֶה מְאֹד מִמֶּתֶק־הַחֵטְא.

אַט שׁוֹכֶבֶת הִיא בִּזְרֹעוֹתָי,

וְסֹפְרָה מַהֲלֻמּוֹת לְבָבִי;

וּשְׂפָתַיִם חַמּוֹת וּמְתֻקּוֹת

נִלְחָצוֹת כַּחוֹתָם אֶל סְגוֹר פִּי.

הַלְּבָנָה מַבִּיטָה בְקִנְאָה

וּמְסַפְּרָה לַשְּׁחָקִים הֶעָוֹן;

וְכָל הַיְקוּם אָז יִגְוַע בְּרִנָּה

וּתְהִלָּה לֵאלֹהֵי קֻפִּידוֹן.

 

VI    🔗

הַפְּרָחִים אוֹמְרִים:

…הָרוּחַ הָלַךְ לוֹ לָשׂוּחַ בְּשָׂדוֹת

וַיַקְשֵׁב לִלְחִישַׁת חֲבַצֶּלֶת הַגַּיְא,

שֶׁסִּפְּרָה לַפּוּאָה עַל מִקְרֵה־אֲהָבִים,

שֶׁקָּרָה זֶה עַתָּה לָהּ וּלְיֶלֶק שֶׁל מַאי:

­– הֵן רָאִית, יְדִידָה חֲבִיבָה וּנְעִימָה,

זֶה הַיֶּלֶק, שֶׁיֶּשׁ לוֹ כְנָפַיִם כְּעֵין־פָּז?

הַשּׁוֹבָב הַנָּעִים!… וַיָּבֹא אֵלַי אֶמֶשׁ,

בִּנְטוֹת צֶאֱלֵי־עָרֶב, וַיְזַמְזֵם לִי רָז

כִּי חָשְׁקָה בִּי עַד־מָוֶת נַפְשׁוֹ… מִתְּחִלָּה

הִתְאַדְּמוּ מְאֹד פָּנַי וָאֶתְכַּס חִישׁ בַּצִּיץ;

אֲבָל הוּא לִי חִבֵּק בִּכְנָפָיו הַחַמּוֹת

וַיִּינַק וַיִּמֶץ מִגָּבִיעַ הַמִּיץ.

כֵּן אִתִּי הִתְעַלֵּס כָּל הַלֵּיל וַיְחַבֵּק

וַיְנַשֵּׁק אֶת פָּנַי בְּתַאֲוָה וּבְחֹם;

כָּל קְרָבַי תַּעֲנֻגֵי־עֲדָנִים נִמְלְאוּ,

עֲדֵי כִי לֹא הִרְגַּשְׁתִּי בִּזְרֹחַ הַיּוֹם…

­– מַה תֹּאמְרִי, חֲבֶרְתִּי? ­– מְגַחֲכָה הַפּוּאָה:

“יֶלֶק בַּעַל כַּנְפֵי־פָז” ­– אָרוּר יְהִי הַזֵּד!

הֵן שִׁלְשֹׁם, בַּאֲפֵל־לַיִל עָשָׂה כֵן גַּם לִי,

אַהֲבַת־עוֹלָמִים נִשְׁבַּע לִי אָז, הַשֵּׁד!…

וְלֹא רָחוֹק מִשְּׁתֵיהֶן, שָׁם מִתַּחַת בָּעֵמֶק,

שׁוֹשַׁנָה רַעֲנַנָּה אַט הֵקִיצָה מִשְּׁנָת

מִפִּטְפּוּט הָרֵעוּת: “יֶלֶק בַּעַל כַּנְפֵי־פָז”?

הַנָּבָל! הֵן בַּעֲלִי הוּא כַּחֹק וְכַדָּּת

מִשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה… הַבּוֹגֵד! הָעַוָּל!…

וּבִתְהוֹם יַם הַתְּכֵלֶת מֵרִיעַ קוֹל־צְחוֹק

מִשִּׂפְתֵי פִי פְלוֹרָה, מִשְׁתַּפֵּךְ עַל בְּקָעוֹת,

מִתְגַּלְגֵּל וְנֶעְלָם בְּמֶרְחַב הָאֵין־חֹק…

1900